תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: חבילת מוצרים של לוריאל פריז"

מאת: רותם

רותם — Sun, 01 Dec 2013 16:47:34 +0000

אז טסתי ליוון הייתי שם שבוע בנו בערב . קמנו לבוקר חדש ויש ארוחת בוקר לקחתי צלחת והתחלתי להעמיס על הצלחת ופתאום ילדה רצה לידי והתנגשה בי וכול הצלחת נפלה ונשברה לי והיוונים הסתכלו אליי במבט מוזר …
וזה המקרה שעד היום אני צוחקת ממנו .. חחחחחחחחח

מאת: נעמה

נעמה — Sun, 01 Dec 2013 10:25:02 +0000

לפני שנים כשהייתי בת 12, סבא שלי לקח אותי לטיול בת מצווה בלונדון. המראות היו מדהימים והכי אהבתי לשוטט ברחובות ולהבחין באנשים המסתובבים. בלונדון ברחובות תמיד נמצאים אנשים בתחפושות משונות שעושים הצגות רחוב ואנשים משאירים להם מטבעות. באחד הבקרים יצאנו אני וסבא שלי להסתובב ברחובות לונדון, באחד מהכיכרות פגשנו בזוג אנשים המחופשים לגורילות מכף רגל ועד ראש. סבא שלי דחק בי להצטלם עם אותם אנשים והסכמתי, סבי לקח את המצלמה ואני הצטלמתי עם שתי הגורילות. לפתע, אחת מהגורילות הרימה אותי גבוהה והחלה לסובב אותי באוויר ואני צרחתי מרוב בהלה. הגורילה השנייה הורידה את המסכה לגורילה שהחזיקה אותי באוויר ומתחת למסכה ראיתי פתאום את אבא שלי ! והגורילה השנייה הייתה אימי. מסתבר שהכל היה מזימה שתוכננה מראש ואפילו לא חשדתי המשכנו את החופשה ארבעתנו יחד בלונדון וזו הייתה חופשה שלעולם לא אשכח!

מאת: ארז

ארז — Sun, 01 Dec 2013 09:56:37 +0000

אמא שלי ואני היינו בחופש במיאמי פלורידה, ביקרנו משפחה קרובה- רחוקה.
ביום הטיסה, כשהדודה הסיעה אותנו לשדה התעופה, הסתכלתי על הכרטיסים ונפל לי האסימון.
אמרתי לאמא שלי בעברית "הטיסה יצאה אתמול! הסתכלנו על התאריך של הנחיתה!"
אמא שלי הסתובבה אלי בתדהמה אבל מיד התעשתה- "אל תגיד כלום, הדודה תוריד אותנו בשדה ונראה מה עושים, אנחנו לא חוזרים לשם!"
זה לא שלא נהננו, פשוט היה לנו מספיק, כמה תה אפשר לשתות עם אישה בת 80.
ירדנו בשדה, אמא שלי אמרה לי לזרום איתה וניגשנו לדלפק.
היא סיפרה להם על איזה מקרה מצער שגרם לנו לאחר את הטיסה, חיבקה אותי, אמרה "אם אתה צוחק זה הסוף שלך" והתחילה לבכות.
טחבתי את הפנים בכתף שלה ורעדתי מצחוק.
מיד הקלידו את הנתונים שלנו ובלי יותר מדי שאלות העלו אותנו על הטיסה הבאה.
היא חסכה לשנינו קנס של כמה מאוד דולרים ועל זה אני חייב לה.

מאת: שירה

שירה — Sun, 01 Dec 2013 09:49:24 +0000

ההיינו בחופשה משפחתית בניו יורק
באחד מימי החופשה טילנו באזור כיכר האורות והשדרה החמישית
מצאנו מסעדה כשרה ונכנסנו לשבת ולאכול.אחרי כמה דקות שסידרנו את מקום הישיבה ודיברנו עם המלצרים אמא שלי פנתה למלצר באנגלית במבטא ישראלי וביקשה משהוא.
המלצר התחיל לצחוק ואז הוא אמר לנו שכבר רבע שעה שאנחנו פה ומדברים עברית איתם ואנחנו לא שמים לב שזו מסעדה ישראלית באמצע ניו יורק
זה פשוט בא לנו טבעי
ישבנו שם וצחקנו איתם דיברנו על ישראל ועל האנשים
כיף לפגוש ישראלים בחול במיוחד שהם מגישים לך אוכל טעים:)

מאת: חמוטל

חמוטל — Sun, 01 Dec 2013 09:34:51 +0000

כשחבר שלי ואני חגגנו שלושה חודשים רציתי לטוס לחופשה רומנטית והוא עדיין היה בנסיונות להרשים אותי, זה הסתדר מצויין- החלטנו לטוס לפראג.
התארחנו במלון מדהים, ממש ממש אפ-סקייל, מעט מאוד ישראלים, דרס-קוד לארוחות, סידורי מיטה כל ארבע שעות…
כשנכנסנו לחדר בפעם הראשונה בועז לא הפסיק להתלהב ולהצביע לי על כל דבר, הדבר הראשון שתפס את עיני ולא עזב היה מין ראנר קישוטי שהונח על המיטה.
ניסיתי להתעלם, אבל הראנר קרא לי. ניסיתי להחזיק את עצמי ולהזכיר לעצמי "אתם רק שלושה חודשים ביחד, הוא לא מכיר את הצד הזה שלך" אב ללשוא.
כמה דקות אחר כך מצאתי את עצמי במסדרון, מתהלכת כמלכה עם גלימה אדומה וזהובה, מנופפת לאורחי הקומה, מכריחה את בועז ללכת מאחורי ולדאוג שהגלימה מסודרת למשעי.
הכי מצחיק היה כשראינו מרחוק שירות חדרים בא לקראתנו במסדרון ובועז לחש לי "די נו תיכנסי לחדר, איזה פאדיחות הוא יגיד להנהלה", כלכך נהנתי לראות אותו מתפתל באי נעימות שהמשכתי. שירות החדרים היה אדיר, הוא ניגש ישר אלי עם המגש, הרים את הכיסוי וקד קידה קלה.
לבועז נפלה הלסת ואני התגלגלתי מצחוק.

מאת: רימונה

רימונה — Sun, 01 Dec 2013 08:28:48 +0000

בטיול משפחתי בארה"ב היינו צריכים לעלות על טיסה מלאס וגאס לניו יורק,
הגענו לשדה התעופה בשעה מוקדמת על מנת שנספיק לאכול ארוחת בוקר לפני הטיסה,
ולטייל קצת בדיוטי פרי, כשהגיעה שעת העליה למטוס התחלנו ללכת לקראת השער, בדרך ראינו שירותים ובעלי החליט שכדאי להכנס לשירותים בשדה ולא במטוס ולכן , אני והבנות המשכנו להתקדם והוא נכנס לשירותים.
כשהגענו לשער הבנו שכבר כל הנוסעים יושבים במטוס ואנחנו האחרונים .חיכינו לבעלי והוא לא הגיע, השער כבר נסגר ואני מנסה לשכנע את הדיילת להמתין מספר דקות , ובעלי לא מגיע ,,,, שלחתי את הבנות לקרוא לו מהשירותים בעוד אני מנסה לשכנע את הדיילת לפתוח את השער,,,, כשהבנות הגיעו עם בעלי בריצה , התברר שהיו עוד שתי משפחות באותו מצב שהגיעו בריצה ,, רק אז התרצתה הדיילת ופתחה את השער לא לפני שאיימה לעצור אותי בגין הפרעה לסדר. מאז בכל טיסה כשנכנסים לשירותים בשדה – בודקים את הזמן שנותר עד העלייה למטוס.

מאת: אילנה

אילנה — Sun, 01 Dec 2013 08:25:02 +0000

לפני שלוש שנים טסתי עם שלושת בנותיי לבודפשט שבהונגריה לטיול של 4 ימים.
שם ביקרנו בגן חיות שעליו קראנו ביקורות חיוביות עוד לפני שטסנו , ובו ראינו קופה מדהימה ,חברותית ושובבה ששבתה את ליבם של כל האנשים: לאיש אחד שניסה להתקרב אליה היא העיפה את הכובע מהראש, לאחר היא הוציאה לשון וכשאני רציתי להאכיל אותה היא שלחה ידיים וניסתה לגעת בי, אח"כ היא שמה על ראשה קרטון שהיה מונח לידה וכשקלטה שמצלמים אותה היא ממש עשתה פוזות לכיוון המצלמה כמו דוגמנית אמיתית שחובשת כובע. לא יכולנו להפסיק לצחוק, זה היה כל כך הזוי וחמוד כי הקופה הזו מקסימה וחברותית ומתנהגת ממש כמו בן אדם :-)

מאת: חן

חן — Sun, 01 Dec 2013 07:48:38 +0000

בילינו באביב עם חברים בבודפשט, ובמהלך הבילוי בקרקס , ככל הנראה,
'הרימו' לנו את הצ'ימידן הצמוד עם כל האביזרים החיונים- איפור, שתיה,
חטיפים, בגדי ים והקרוקס שלי ושל בן זוגי…שקנינו בדיוק יום קודם כדי להיכנס לאתר ספא מיוחד שם…
נאלצנו לקנות הכל מחדש….אך-לאחר שנואשנו מלמצוא- שיעשעה אותנו העובדה, שיושב לו באיזה מקום בעיר, זוג
הונגרי צעיר ונהנה לו מביקיני וברמודה, קרוקס חדשים ותיק איפור מאובזר,
ומנשנש לו במבה תוצרת הארץ…

מאת: דפנה

דפנה — Sun, 01 Dec 2013 06:39:28 +0000

שנה שעברה גרתי מספר חודשים בברלין. ערב אחד היינו אמורים ללכת לאיזה הופעה מגניבה ומחתרתית באיזה בר קטן אי שם בדרום נויקולן. התארגנו שבעה חברים: אני, חברה שלי ובעלה, חברה שלה מהלימודים, חברים שלו מהעבודה. הלכנו והגענו לבר. מקום ממש קטן עם חדר אחורי עם כמה כיסאות ובלי במה. אחרי המתנה קצרה הגיע הבחור שהיה אמור להופיע. אבל בינתיים היינו האנשים היחידים… לאחר עוד כמה בירות ועוד קצת המתנה הוא הבין שאנשים לא הולכים להגיע, אז התחיל לנגן. היה יכול להיות ממש מגניב לזכות בהופעה פרטית של אמן מקומי מבטיח, רק שלרוע המזל הוא היה ממש ממש גרוע. ואנחנו יושבים שם, ואי אפשר לעזוב באמצע, כי אנחנו הקהל היחידי.. לאחר שעה כמעט התחלנו להתייאש וחלק מאיתנו ברחו החוצה, מפקירים את אלו שנשארו לצפות בבחור. אני נשארתי עד הסוף, שעה וחצי מייסרת מלאה בזיופים ובשירה גרועה. במבט לאחור זה היה ממש מצחיק!

מאת: מיצי

מיצי — Sat, 30 Nov 2013 21:45:36 +0000

הייתי בת 12 לדעתי, בחופשה הראשונה המשפחתית שלנו לאיטליה. טיילנו בפירנצה, בינות בניינים יפים ואומנות ונהנינו מאוד. יום אחד מזג האוויר התקרר והתחיל לרדת גשם. הייתי צעירה ושובבה והתחלתי לרוץ כדי לתפוס מחסה – בדיוק היינו בכיכר רבועה שארבעת צלעותיה מחופות. תוך כדי ריצה (אני מאוד אוהבת לרוץ) פתאום קלטתי שאני רצה בתוך שלולית עצומה שמגיעה לי עד הברכיים לפחות! ואני, כמובן ממשיכה לרוץ! בתוך אגם! כשסוף סוף הגעתי למחסה, משפחתי כולה צוחקת ומספרת לי שהשלולית שצלחתי בכזו נחישות הייתה השלולית הכי צרה וארוכה שאפשר לדמיין, אני כמובן, רצתי ל-כ-ל אורכה.
את שאר היום בילינו בחיפוש גרביים יבשות ולמחרת הייתי חולה :) היה נהדר!

מאת: הילה

הילה — Sat, 30 Nov 2013 20:59:44 +0000

טסנו כל המשפחה לתאילנד, החלום של כולנו!
שם לקחנו סירה שנקראת "ספיד-בוט" (speed boat) ,
משפחתי ואני, תמימים לחלוטין, חשבנו שסירה פשוט מגיעה ליעד מהר יותר.
נכנסנו כולנו לסירה, שמחים ומחויכים , מחכים לראות את האיים.
המושבים על הסיפון היו פנויים, ושמחנו מאוד, חשבנו לעצמנו שככה אפשר לראות את הנוף בצורה הכי ברורה וטובה.
מה שלא ידענו הוא, שהסירה ממש "טסה" על המים, ברגע שהתחילה הנסיעה,
המים של הים, עפו לכל כיוון, העיניים, הבגדים, ואנחנו היינו מכוסים במים
כמובן שהמצלמה, שתוכננה לצלם את הנופים שנראה מהספינה, נרטבה לגמרי, אבל במזל היא לא נהרסה, ותיעדה את הרגעים המצחיקים האלו.
השיער של כולנו עף לכל כיוון, עם כל גל שמגיע, מגיע גם זרם מים שנכנס בנו בכל הכוח, וכל זה מלווה בצחוק גדול אחד !
ללא ספק חוויה שלא ציפינו לה!

מאת: ג'ניה

ג'ניה — Sat, 30 Nov 2013 18:56:33 +0000

לפני הרבה שנים, כשהייתי צוציקית קטנה בת 11, יצאנו לחופשה משפחתית באיטליה. החלטנו להשתמש בתחבורה הציבורית המדהימה ברומא ולקחנו את הרכבת התחתית. כל כך התרגשתי! הכל היה גדול ורועש ומפחיד! נלחצתי ליד של אמא ולא עזבתי אותה במשך כל הנסיעה. על הכתף של אמא שלי, בצד שבו החזקתי לה את היד, היה תלוי התיק הקטן שלה. היו בתיק כל הדברים הרגילים שאישה צריכה- כסף, אודם, מסרק, טישו לעת חירום…
כשירדנו מהרכבת, גילינו שהתיק של אמא שלי פתוח. שמענו רבות על היכולות של הכייסים האיטלקים, אבל את זה לא ראינו בא – הרי הייתי צמודה ליד של אמא כמו סופר גלו! בקיצור, התחלנו לחפש מה חסר. התברר שהגנב לקח את הארנק הקטן שהיה בתיק. אנחנו היינו די מבואסים ורק אמא שלי התחילה לצחוק. מה לצחוק, ירדו לה דמעות מרוב צחוק! הסתבר שבאותו בוקר אמא שלי החליטה להעביר את הכסף לתא אחר ובארנקון היא שמה תחבושות היגינייות ומגבונים.
מה שבטוח, באותו יום הסתובב ברומא גנב מתוסכל עד מאוד :)

מאת: לימור

לימור — Sat, 30 Nov 2013 18:51:42 +0000

במהלך החופש הגדול התארחתי אצל משפחה יהודית בארה"ב.
קמתי באמצע הלילה כדי להתפנות ולא ידעתי שבכול הבית יש אזעקה…
ואז האזעקה החלה לפעול וכולם חשבו שיש פורץ בבית וכל בני המשפחה קמו והתחילו לצעוק ולהיבהל נורא ואז כשהם שגילו שזו הייתי אני הם החלו לצחוק.
אך בדיעבד זו פדיחה לא קטנה אבל גם חוויה מצחיקה

מאת: שירה

שירה — Sat, 30 Nov 2013 18:43:17 +0000

בתור משפחה דתית החלטנו אנחנו ועוד חברים שלנו לנסוע בסוכות לחופשה של שבועיים במונטנגרו. התארגנו מראש כמעט על הכל. כמה ימים לפני הטיסה נזכרנו שאין לנו מקום להתפלל בו בשמחת תורה, נכנסו להיסטריה חיפשנו כל פיתרון אפשרי, אבל בעירה הקטנה שבה היינו אמורים לטייל לא היה בית כנסת או בית חב"ד קרוב, בסוף יצרנו קשר עם בית הכנסת המרהיב והעתיק שבסריבו, בוסניה (ארץ שכנה)ושם החלטנו לחגוג את החג. וכך נסענו ללא דאגות, יום לפני שמחת תורה יצאנו לכיוון בוסניה הדרך הייתה מרהיבה ונהננו מכל רגע. הגענו לסריבו ממש דקות לפני החג וישר יצאנו לבית הכנסת. כשהגענו לשם המקום היה נעול וחשוך. לא הבנו מה קורה הרי דיברנו עם ראש הקהילה והוא תיאר לנו בבירור איך נחגוג את החג, אבל המקום היה ריק. חזרנו למלון בלי לדעת מה קורה. בבוקר חזרנו לבית הכנסת והמקום היה הומה אדם. ראינו את ראש הקהילה ושאלנו אותה מה קרה אתמול. הוא צחק ואמר שהם חוגג את שמחת תורה ב"יום טוב שני של גלויות" וזה יוצא יומיים אחר כך. הבנו את הטעות שלנו אך בכל זאת רצינו להספיק לחגוג את החג. ראש הקהילה הסביר לנו שאנחנו יכולים ללכת לעוד בית כנסת שפועל כיום כמוזאון ושם יש ספר תורה. ישר הלכנו לבית הכנסת השני, הוצאנו את ספר התורה והתחלנו לרקוד איתו כמנהג החג. אנשים שבאו לבקר במוזאון רובם לא יהודים היו בטוחים שאנחנו תצוגה חייה של המסורת היהודים וצלמו אותנו בבהתלהבות אנחנו צחקנו ושמחנו שיכולנו לחגוג את החג בדרך כל כך ייחודית

מאת: קסם

קסם — Sat, 30 Nov 2013 18:25:45 +0000

לפני כמה זמן, אני וחברותיי החלטנו לטוס לרודוס שביוון. בחרנו לנו מלון יפה ליד הים.
בכל יום טיילנו במקומות מקסימים וברחובות הציוריים.
באחד הימים, בעודנו מטיילים בשדרה בעיר, נתקלנו בדלת חומה וגדולה שהובילה לאזור טיפה חשוך שלא נתקלנו בו קודם. החלטנו לפנות ולעבור בדלת בתקווה למצוא עוד שדרה מיוחדת. נכנסנו וראינו גינה מטופחת ויפה ואחריה מדרגות שלא הבנו לאן הם מובילים. לאחר עליה קצרה במדרגות הבנו שנכנסנו בטעות לבית פרטי של אחד מתושבי העיר.
ירדנו מהמדרגות במהירות ואחת מחברותיי יצאה ראשונה ומרוב בהלה סגרה את הדלת אחריה, הדלת ננעלה.
לאחר ניסיונות כושלים לפתיחת הדלת נאלצנו לבקש בפנים מבוישות מדייר הבית בכבודו ובעצמו לפתוח לנו את הדלת.
אם יש משהו שבאמת אני לא אשכח מהחוויה המשעשעת הזו היא כמה שהדייר היה מבוהל למצוא אותנו בביתו.