תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: תיק של MIK AN MOR"

מאת: רינת

רינת — Sun, 18 Aug 2013 08:50:08 +0000

כולם קראו לי מדונה, בגלל הדמיון. אפילו הייתה לי אותה נקודת חן על השפם. התלבשתי כמוה, מיני מעור, עגילים, שרשראות, חגורות, למדתי שירים שלה בעל-פה, בקיצור ילדה בת שלוש עשרה מחולון בקיץ 1993
אלא שהקיץ ההוא לא היה ככל הקיצים המלכה עצמה עמדה לנחות בארץ להופעה בפארק הירקון ומפלס ההתרגשות שלי היה בשמיים.
כשהגיע היום המיוחל התייצבתי בפארק עוד לפני הסדרנים, את הכרטיס הקדוש שבעבורו שטפתי את מדרגות הבניין שלנו במשך חצי שנה החזקתי באגרוף קפוץ, מפחדת שאם אכניס אותו לכיס איזה חור בלתי נראה יגרום לו ליפול ולהעלם.
השעות חלפו כאילו דקות וההופעה עמדה להתחיל, אחי הגדול שליווה אותי במצוות הוריי נעלם מזמן, השערים לגן העדן נפתחו ואני צעדתי בבטחה פנימה.
"כרטיס בבקשה" חייך אלי סדרן משופם. פתחתי את ידי לראשונה באותו יום והגשתי לו ביראת כבוד את הנייר הממולל. הסדרן הביט בנייר המקומט בפליאה אחר כך הניף אותו קרוב לאפו, הפך בו לכאן ולשם ואז הפנה אלי מבטו
"זה לא כרטיס!" הוא הודיע בהחלטיות והושיט לי בחזרה נייר מקומט וריק מתוכן. הבטתי בנייר הריק אחר כך בכף ידי שדווקא הייתה מלאה בכתמים צבעוניים ויותר לא ראיתי כלום כי הדמעות טשטשו לי את העולם.
לא אלאה אתכן חברות יקרות בספיחי הטראומה ההיא שמלווים אותי עד היום, את זה אני משאירה לספת הפסיכולוג. אומר רק זאת – אם רק יכולתי לחזור בזמן אל אותו יום קיץ רחוק וכואב הייתי יוצאת מהבית עם תיק‼!

מאת: מירן בניתה

מירן בניתה — Sun, 18 Aug 2013 08:18:15 +0000

כשהייתי בכיתה א הייתה לי חברה טובה שמאוד אהבתי ובחופש הגדול בין כתה א לב' המשפחה שלה עברה לירושליים ונאלצנו להיפרד. בעידן בו לא היו פלאפונים או אינטרנט היינו מתכתבות שלוחות אחת לשנייה מכתביות ומכתבים אך עם השנים הקשר הלך ופחת וגם כשניסיתי להתקשר לא הצלחתי להשיג אותה אך מעולם לא שחכתי אותה וקוויתי שיום יבוא וניפגש.
כשהייתי בת 13 נסענו על המשפחה לחגוג לבן דודי בר מצווה בירושלים ובמהלך השבת חתן שגעתי את הורי שאני רוצה לחפש את החברה האובדת. אבא שלי שלא יכל לעמוד בתחנוניי לקח אותי לחפש אותה כשבידינו רק שמות הוריה ומשפחתה ושם השכונה בירושליים-גילה (שידועה כשכונה ענקית..) וכך במשך כמה שעות עברנו בין בית לבית כשבכל פעם משהו נותן לנו מידע שגוי ומבלבל… בסופו של דבר כמו בסרטים רגע לפני שכבר הרמנו ידיים והתחיל להחשיך ראיתי ילדה שדמתה שתי טיפות מים לחברתי משחקת עם כמה חברות בגן המשחקים זו הייתה אחותה הקטנה שלקחה אותנו אליהם הביתה- הסוף הטוב הוא שכמה שנים אחר כך משפחתה חזרה לגור בסביבתינו ועד היום אנחנו חברות טובות.

*אני מאשרת שראתי את התקנון ומאשרת אותו.

מאת: מירן בניתה

מירן בניתה — Sun, 18 Aug 2013 08:07:39 +0000

לפני שנתיים וקצת נסעתי לחופשה עם בעלי לאחר תקופה ארוכה שלא יצאנו רק שנינו חיכיתי לחופשה מאוד והכנתי תכנון לכל יום מהבוקר עד הערב. לאחר יומיים של טיולים הרגשתי עייפות מטורפת כזו שממש לא אופיינית לי אל בגלל הרצון להספיק עוד ועוד המשכתי כרגיל מבלי לשתף את בן זוגי שאני לא במיטבי( לא רציתי שידאג או שנשנה תוכניות) בתום היום השלישי הרגשתי סחרחורת מטורפת והתעלפתי מהר מאוד הגענו לבית חולים ושם הופתענו לגלות שני דברים מפתיעים הראשון שאנחנו בהריון והשני שיש לנו תאומים!!!! והיום אנחנו חובקים שני בנים מקסימים ושובבים בני שנה וארבעה חודשים.
*קראתי ואני מאשרת את התקנון

מאת: אריאל

אריאל — Sun, 18 Aug 2013 07:56:14 +0000

בשבוע שעבר נסענו כל המשפחה לנופש באילת. אוכל, בריכה, ים, חופש, שלווה. באחת בלילה נשמעה אזעקה עולה ויורדת. הפער הבלתי נתפס בין השקט של החופש לבהלה של האזעקה הפתיע אותנו יותר מהכל. בעלי ואני צפינו בסרט. "מה זה הרעש הזה?" שאלתי את בעלי. "זה מהטלוויזיה." הוא ענה. "איך מהטלוויזיה?" שאלתי, "עד עכשיו היא היתה בשקט, עכשיו כל כך חזק?" ואני בכלל לא ידעתי שכשיורים עלינו רקטות שומעים אזעקה. לרגע חשבתי שפרצה מלחמה… הבהלה, הפחד, החרדה לילדים… גם זו חוויה מהחופש, לא?

מאת: עדי

עדי — Sun, 18 Aug 2013 07:50:09 +0000

בחופש הגדול בין כיתה ח' ל-ט' אמא שלי ואחותי נסעו לחו"ל, אחי ישן אצל אבא שלי ואותי השאירו בבית. לבד. לשבועיים. בשבוע הראשון אירחתי חברים כל היום וכל הלילה ובשבוע השני התחילו לשפץ את הבית שלנו ואני הסתובבתי בין חברות עם תיק קטן על הגב. באותו שבוע הכרתי מישהי חדשה מהשכבה, ישנתי אצלה שלושה ימים ברציפות ואנחנו חברות עד היום… למעלה מעשרים שנה עברו מאז אותו חופש, עברתי המון חוויות בהמון חופשים, אבל חופש גדול כמו זה עוד לא היה לי!

מאת: סיגל

סיגל — Sun, 18 Aug 2013 07:24:32 +0000

כילדה בתחילת שנות ה-70 היינו אחי אבי ואני יושבים אחה"צ במרפסת ביתנו
שבמושב בימי שלישי ומחכים שמוכר הסברס יעבור ברחוב שלנו ואז היינו
יוצאים לקראתו וקונים ממנו סברס כאשר הוא מקלף לנו את הסברס במקום.
החוויה בחברת אבי ז"ל ואחי והטעם המתוק והטעים של הסברס נצרבו בזכרוני
לעד.

מאת: סיגל

סיגל — Sun, 18 Aug 2013 07:14:38 +0000

מאת: שני

שני — Sun, 18 Aug 2013 07:04:37 +0000

בחופש הגדול כשהייתי כמעט בת 15 הוריי לקחו את אחיותיי ואותי יחד עם סבא וסבתא שלי, דודתי וביתה לנופש ברודוס ביוון. בבריכה במלון הכרתי נער בשם בריאן שהגיע מאוסטרליה יחד עם משפחתו ושהיה גדול ממני בשנה .במשך 3 ימים ראיתי אותו כל הזמן בבריכה, בארוחת ערב במלון, בלובי .הוא די מצא חן בעייני אז יום אחד כשבאתי לבריכה וראיתי אותו שם ,חייכתי והוא חייך אליי בחזרה ואז בא לכיוון שלי, התחלנו לדבר ולהכיר ובערב גם יצאנו לבלות עם האחים שלנו .בערב של היום האחרון ישבנו על ספסל בחוץ בפארק ליד המלון הוא הסתכל לי בעיניים ורכן לעברי והתחיל לנשק אותי אני כמובן שיתפתי פעולה ואני זוכרת איך הלב שלי דפק מהר כי התרגשתי מאוד זו היתה הנשיקה הראשונה שלי ומאוד נהנתי :)

מאת: שמחה כהן

שמחה כהן — Sun, 18 Aug 2013 07:02:33 +0000

היי,
אני אם לשתי בנות בוגרות… בתקופתי לא עשינו פעילות מיוחדת חוץ מים, ים ועוד ים. אולם שני חופשים זכורים לי במיוחד. יום הולדתי חל ב 4 ביולי. ביום בת המצווה שלי, שלא נחגג במיוחד פרט לשרשרת הנושאת את שמי שקיבלתי מהוריי… באותו יום היו אצלנו אורחים מצרפת, התלבשתי כדי לקבל בשמחה את המתנה והרוכסן של המכנסיין נסגר לי על הבטן…. הסיפור היה לא נעים כלל…
מה שיותר מעניין היה, כאשר הייתי בת 16, נסעתי עם אבי ואחי לניו אורלינס שבארה"ב, היה שם יום עצמאות שזהו גם יום הולדתי ופשוט היה מדהים… היינו בכל מני מופעים בבתי קפה ומסעדות וחשתי כי בפעם הראשונה אני ממש חוגגת יום הולדת…. זה היה מרגש מאד עבורי.
תודה ושבוע מהנה ומועיל

מאת: עינבל

עינבל — Sat, 17 Aug 2013 20:25:45 +0000

ככה הייתי קמה כל בוקר לחוג שחיה, בקיץ 1988 עת הייתי בת 8 :) (לפני שנות העשרה והרביצה הבלתי פוסקת מול הטלוויזיה כל החופש…)
גם לאחותי הקטנה היה תיק זהה והיינו קמות בבוקר והולכות יחד, לא לפני שלבשנו את בגדי הים בבית.
אני זוכרת שמש, וסנדלים דקות על המדרכה, ריח של כלור ומים, מים, מים. אחר כך היינו יושבות על הדשא ואוכלות את הכריכים שאמא הכינה, וחזורות בצהריים מעולפות ועייפות. זה היה אחד הקייצים הבודדים שהרגשתי את היחד הזה, הטוב של המים ופשטות של חופש.

מאת: אלמוג

אלמוג — Sat, 17 Aug 2013 20:10:30 +0000

אני לא אשכח איך באחד מימי החופש הגדול שבין כיתה י"א לכיתה י"ב, הלכתי עם חברתי ברחוב נחלת בנימין בתל אביב, היינו משוגעות לגמרי והתחלנו לשיר שירים ברחוב, שרנו על שלטים שראינו ואנשים ואפילו שקיות שהתעופפו ברוח. משם התפתח לנו רעיון של לשבת ברחוב ולהקדיש שירים לאנשים במתנה . כתבנו חמשירים שמאחלים יום טוב לאנשים, ושתמיד יזכרו את הייחוד שלהם, הלחנו את זה, וישבנו ברוטשילד והקדשנו לאנשים שיר במתנה, ללא ציפייה לשום תמורה. החיוך שהעלנו להם על הפנים עשה לנו את החופש , והתחלנו ככה בכיף כל שנה חדשה. גם כשזה היה לפני שנת שירות, ואפילו לימודים…

מאת: יעלי

יעלי — Sat, 17 Aug 2013 19:15:51 +0000

מאז ומעולם הייתי ילדה של מיץ פטל (ובעיקר ויטמנציק!) וגמדים. בעונות הקיץ, היו על האריזות 'ספיישלים' מיוחדים לכבוד העניין. נרגשת מהחידושים, מצאתי את עצמי, לתומי, מכינה ארטיקים מגמדים(שהיו מגיעים בדרך כלל מוכנים ומזומנים) ומיץ פטל (שהיו מאולתרים בכוסות פלסטיק וכף זכוכית) ובודקת את המקפיא כל רגע, כדי לראות אם הם כבר מוכנים. בסופו של התהליך הייתי יושבת בערסל בחוץ, מרגישה מתוחכמת ביותר כי הכנתי לעצמי קרטיב :) ממליצה לכולם- הטריק הקסום הזה עדיין עובד :)

מאת: מורן

מורן — Sat, 17 Aug 2013 16:00:40 +0000

בתור ילדה כבת 10 לפני המון זמן, נורא הושפעתי מסרטי הרפתקאות ששודרו בזמן החופש הגדול (נוסח אני והחבר'ה, הגוניס וכו'), והחלטתי שגם אני רוצה. אז ארזתי תיק גב עם אוכל ופנס (בהשראת הסרטים כן?!) עליתי על אופניי, ונפגשתי עם חבריי מוכנה לצאת להרפתקת החופש הגדול. כמובן שהרפתקה גדולה לא היתה כאן – בכל זאת גרתי בגבעתיים המנומנמת, אבל עצם ההיערכות עם חבריי ל"מסע" זכורה לי כחוויה כל כך מתוקה.

מאת: אמה

אמה — Sat, 17 Aug 2013 11:27:46 +0000

בקיץ נסעתי לפסטיבל רוק באנגליה עם חברה. זו הייתה חוויה מגניבה במיוחד ולא פחות- אופנתית. כמובן שלפני הפסטיבל הסתובבנו בלונדון והתרשמנו מהחנויות, הבוטיקים והאנשים שלבושים בכזה סטייל ברחוב, סתם ככה. אבל בפסטיבל.. בפסטיבל נחשפנו לסטייל הפסטיבלים: מכנסי ג'ינס קצרים למיניהם עם רקמות, קישוטים וחגורות מגניבות, גופיות וcrop tops וכמובן… מגפי גומי מדליקים בכל מיני צבעים! מעבר לחוויה המגניבה בפני עצמה והכיף האדיר, היה כ"כ כיף להתסכל סביב ולראות את כל הלבוש המגניב והייחודי הזה.

מאת: אפרת

אפרת — Sat, 17 Aug 2013 08:23:53 +0000

מהחופש הגדול הייתה כשהייתי בת 10 בערך. השתתפתי בשבוע פעילויות כולל לינה ב"פנימיית נעורים" מטעם "אגד". באחד הימים פוצצה ילדה אחרת בלון של מסטיק בזוקה על השיער שלי, שהיה אז ארוך מאוד. המדריכה, שלא ידעה מה לעשות, לקחה מספריים וגזרה לי את קבוצת השיער שהייתה עם המסטיק ועוד קצת מאחורי הראש. כאשר הגעתי הביתה לאחר שבוע הפעילות, לא אשכח את המבט של אמא שלי כאשר ראתה את ה"תסרוקת" החדשה שלי. את הצעקות שלה ואת הכאב על אובדן השיער אני זוכרת עד היום…מאז הוא כמובן גדל, התקצר, גדל שוב….מי ידע שקרח יכול לעשות את העבודה…