תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: תיק "אונו" של המותג "כיסים""

מאת: נעמה

נעמה — Tue, 11 Jun 2013 07:29:33 +0000

אז הדבר הכי סנטימנטלי שיש לי בתיק, תמיד ובאופן קבוע, נמצא בארנק שלי.
מדובר בכרטיס טיסה מלונדון לשדה התעופה הקטן שלנו בן גוריון.
בכל פעם מחדש, כשאני מפשפשת למצוא שטר, או קבלה אבודה, או כרטיס, הוא מציץ לי מבין כל העניינים הפיננסיים ומזכיר לי באופן שקולע בול ללב,
למה החלטתי לגור פה בארץ!

מאת: ליאורה שרון

ליאורה שרון — Mon, 10 Jun 2013 15:38:43 +0000

הפריט הכי יקר לי שנמצא אתי כבר 13 שנים בתיק הוא – ספר תהילים קטן שאימי היקרה ז"ל נתנה לי לפני עזיבתה את העולם. ספר התהילים הקטן מלווה אותי תמיד, נוסע אתי לטיולים בארץ ובחו"ל, אינני אשה דתיה, אך אני מרגישה בטחון מלא כשספר התהילים נמצא אתי תמיד.

מאת: ויקי

ויקי — Sun, 09 Jun 2013 08:48:25 +0000

הפריט הכי סנטימנטלי אשר אני נושאת עמי בתיק, הוא פתק קטן.. מקומט ומצ'וקמק אשר אותו כתב אבי ז"ל זמן קצר לפני שנפטר. אבי נפטר לפני ב-5 שנים, לאחר מאבק במחלת סרטן הלבלב הארורה. זה היה כבר לקראת הסוף..אני הייתי ילדה בת 21 ואבי היה מאוד חולה וחלש, נסענו יחד (אני נהגתי) להגיש בקשה לתו נכה והוא באפיסת כוחותיו כשידו רועדת כתב לי על פתק קטן יפוי כח עם חתימתו. והכתב שלו.. כתב מדויק, ברור וחזק שכ"כ אפיין אותו. ביום שאבי נפטר, כתבתי מאחורי הפתק את היום, התאריך העברי והלועזי, ואת שעת הפטירה שלו. את הפתק הזה אני נוצרת ושומרת והוא תמיד תמיד נמצא ויהיה איתי בתיק.

מאת: מיטל כהן

מיטל כהן — Sun, 09 Jun 2013 08:40:09 +0000

הפריט הכי סנטמינטלי אצלי זה הפנקס חיסונים שלי..(מלפני 30 שנה…).פנקס צהוב, בלוי שחציו כבר נקרע אך עדיין אני מחזיקה אותו אצלי תמיד בתוך התיק.למה אתם שואלים…האמת שאין לי מושג..:)כנראה שבתוך תוכי אני עדיין מרגישה אותה ילדה קטנה שהייתה מחכה בפחד בתור לחיסון אצל האחות …

מאת: אינה

אינה — Sun, 09 Jun 2013 08:19:43 +0000

פעם ראשונה שאני מספרת את זה בכלל: חתיכה מצלחת ששברו באירוסים של זוג מהמשפחה. אמרו לי שזה מביא מזל ומי אני שאתווכח… מאז (טפו טפו) כבר 5 שנים טובות- הספקתי להתחתן, להביא ילדים, למצוא עבודת חלומות ועוד ועוד… מישהי רוצה להלוות? :))

מאת: אריאל

אריאל — Sun, 09 Jun 2013 04:15:42 +0000

לפני 12 שנים נסעתי עם הבחור שיצאתי אתו לסוף שבוע ספונטני באילת. באותו סוף שבוע הבנתי, שהוא יותר מסתם בחור שאני יוצאת אתו… מאותה נסיעה חזרנו זוג, ואנחנו זוג עד היום. בארנק שלי, באחד התאים, בין כרטיסי האשראי וכרטיסי המועדון, נמצא עד היום הכרטיס המגנטי של החדר שלנו במלון, תזכורת לאותו סוף שבוע קסום. ועד היום בכל פעם שאני נתקלת בכרטיס הזה, עולה לי חיוך קטן ואני מוצפת ברגשות אהבה ראשוניים כמו באותה נסיעה

מאת: נטע

נטע — Sat, 08 Jun 2013 22:07:24 +0000

אורית ואני היינו חברות מהגן, ומהרגע הראשון ידענו שאנחנו חברות לכל החיים. רקמנו חלומות, דמיינו דמיונות, תכננו תכניות. אבל קצת אחרי הגיוס אורית חלתה מאוד, ומצבה התדרדר בקצב שאף אחד מאתנו לא היה מוכן לו. בהתחלה הייתי מגיעה לבקר אותה כמעט כל יום, אך עם המשמרות בצבא, ניסיתי להגיע לפחות פעם פעמיים בשבוע. באחת הפעמים אימא של אורית ביקשה שאקריא לה ספר שקיבלה. כל פעם שהגעתי הייתי מקריאה מהספר ואח"כ היינו מדברות עליו אם היה לה כוח. בספר הייתה סימניה בציפוי זהב, מעוגלת בקצה, ועליו היה מחובר פרפר יפהפה וצבעוני. 100 שנים של בדידות והאלכימאי הוקראו במלואם, אך אורית פרשה למנוחת עולמים עוד לפני שסיימנו את הטרילוגיה הניו יורקית של פול אוסטר. הפרפר הצבעוני של אורית בצבץ לו בין דפי הספר, מכוון את הדרך, מנסה לפרוש כנפיים לחופשי, כמו אורית. לא יודעת למה, אבל היה לי ברור שהפרפר המוצמד לסימניה הוא שלי, כמזכרת מאורית, כמצפן, כחבר, כקמע. מאז הוא איתי, בתיק, כסימניית דרך, לחלומות המשותפים שלי ושל אורית.

מאת: שני

שני — Sat, 08 Jun 2013 20:36:11 +0000

הפריט הכי סנטימנטלי שיש לי בתיק היא תמונה שלי מלפני 6 שנים שאחותי צילמה לפני הדיאטה שעשיתי ,בעבר שקלתי 70 קילו והיום אני שוקלת 51 קילו זה נושא רגיש בשבילי וחשוב לי מאוד להמשיך לעשות כושר ולאכול בריא. כשאני מסתכלת בתמונה אני מתעודדת לראות איך הצלחתי ולא וויתרתי ושההשקעה היתה שווה וזה ממלא אותי באופטימיות וגורם לי לאהוב ולהרגיש טוב עם עצמי ,מדי פעם אני מראה את התמונה לאנשים שיוצא לי להכיר וכולם נדהמים לטובה מהשינוי שעברתי ומחזקים אותי וההפך אני מראה לאחרים שאין דבר העומד בפני הרצון ושאם רוצים משהו אז משיגים אותו .

מאת: נטלי

נטלי — Sat, 08 Jun 2013 20:31:57 +0000

אצלי בתיק התמונה של אבא ז״ל

מאת: may

may — Sat, 08 Jun 2013 18:52:06 +0000

הפריט הכי סנטימנטלי הוא ללא ספק ספר תהילים שהולך איתי לכל מקום ושומר עליי בכל מקום שאליו אני הולכת. הוא מחזק אותי ונותן לי הרגשה טובה.

מאת: רעות

רעות — Sat, 08 Jun 2013 18:28:35 +0000

הפריט הכי סנטימנטלי בתיק שלי הוא תמונה של בעלי היקר והתינוק הטרי שלנו :-) כך אני יכולה להתבונן בהם בכל שעות היום, בכל מקום בו אני נמצאת. אשמח לקבל את התיק במתנה, כך אוכל להשתמש בו כתיק עגלה אופנתי במיוחד…

מאת: שני

שני — Sat, 08 Jun 2013 18:17:57 +0000

מאת: עדי

עדי — Sat, 08 Jun 2013 15:12:18 +0000

אחרי שהשתחררתי מהצבא עשיתי טיול בדרום אמריקה. נסעתי לבד ורציתי זמן לחשוב על העתיד שלי ולהרגיש חופש, חופש אמיתי בלי דאגות.
בברזיל הכרתי את סנטיאגו ברזילאי גבוה וחתיך. שבועיים היינו יחד טיילנו, היינו בים, היינו בכפר, לא חשבתי על כלום. עד עכשיו אני זוכרת את ההרגשה שהיא הכי-קרובה-לעוף שהייתה לי כשרכבנו על האופנוע שלו.
לפני שנפרדנו (החיים האמיתיים קראו לי) הוא נתן לי צדף יפה שמצא על החוף.
כבר 7 שנים עברו. אני עכשיו כבר אחרי לימודים והולכת להתחתן הקיץ במקום בחיים שאני מרגישה בו טוב, והצדף הקטן הזה עדיין אצלי. הוא תמיד איתי בתיק, מזכיר לי תקופה של חופש, של שיחרור, של לא לחשוב יותר מידי, של לחיות את הרגע ושל אהבה של טיול.

מאת: אוריה

אוריה — Sat, 08 Jun 2013 15:09:41 +0000

כבר 5 שנים יש לי בארנק קבלה שאני מסרבת להיפרד ממנה. בדרך כלל אני לא קשורה כל כך לחפצים, ואת הקבלות של הרכישות שלי זורקת מיד (כי זה די מנטרל את רגשות האשם של הוצאת הכסף, הרי מה שלא שם לא קיים), אבל הקבלה הזאת- מיוחדת במינה.
לפני 5 שנים חגגתי עם חבר שלי יומולדת בדרום אמריקה, והוא קנה לי מסאז' שוקולד! המסאז' עצמו היה די מוזר, הרי לא כל יום בנאדם מרגיש צורך ללקק את עצמו, אבל הקבלה הזאת- שהוא כתב עליה אני אוהב אותך בייבי, אל תשכחי את זה, היא נכנסה לי ללב, ונשארה בארנק. זה כיף מדי פעם לפשפש בניירות שצריך לזרוק בתיק ולמצוא אותה. מזכיר לי את מה שהיה, וכמה טוב לי עד עכשיו.

מאת: גבי

גבי — Sat, 08 Jun 2013 14:21:27 +0000

באופן קבוע אני מחזיקה בתיק שלי את המוצץ האחרון של בני, לפני שנגמל סופית ממוצצים. המוצץ הזה הוא תזכורת בשבילי למה שחשוב באמת בחיים, ובשביל מי אני מתמודדת לפעמים עם מצבים שפחות נעים לי בהם ובא לי להרים ידיים. המוצץ איתי כבר כמה שנים ומי ששם אותו שם זה דווקא הוא, בני החכם והגיבור. חודשים הוא נצמד באופן עיקש לאותו מוצץ אחרון שהרגיע אותו ועזר לו לישון. באותה תקופה היה לי מאוד קשה בעבודה ולחוץ. לא ישנתי לילות שלמים והייתי מאוד לא רגועה. בוקר אחד בעבודה מצאתי פתאום את המוצץ בתיק. כששאלתי את בני, אז בן שלוש וחצי מדוע המוצץ שלו אצלי בתיק אז הוא אמר שהוא כבר לא צריך אותו, הוא יהיה בסדר, אבל אולי המוצץ יעזור לי להירגע ולהירדם, כמו שהוא עזר לו ושהוא אוהב אותי ומוכן לוותר עליו בשבילי. היום, כבר שנים אחרי, אני עדיין לא מוכנה להיפרד מהמוצץ של ילד הקסמים שלי, ואני מרגישה שהוא באמת לא רק קמע ומכוון דרך, אלא באמת רגיעון.