תגובות לפוסט: "ז'קט של עלמה ובנקר במתנה"

מאת: גילי

גילי — Sun, 03 Feb 2013 21:05:36 +0000

בחורף 2009 היה לי מעיל עור חום שקניתי בזארה והייתי לובשת אותו בלילות קרירים ביציאות לבארים תל אביבים עם חברות. באותה תקופה בדיוק נפרדתי מעוד בחור שהייתי מעורבת איתו בעוד מערכת יחסים לא מוצלחת במיוחד ולא חיפשתי אהבה חדשה, אלא מישהו שיחמם אותי בלילות תל אביב קרים.. טוב נו.. ללילה תל אביבי קר אחד.
ומצאתי אותו. גבוה בלונדיני, עיניים ירוקות. בעיה אחת ויחידה היתה שאחרי שיחה שנמשכה אל תוך הלילה הרגשתי שאני רוצה להמשיך את "הלילה האחד" הזה לנצח.. אחרי ארוחת הבוקר ביום שלמחרת נפרדנו ואחרי שהתאוששתי מהאנגאובר נזכרתי שאת המספר טלפון שלו (כמו את השם משפחה שלו) אין לי… ומאז נעלמו עקבותיו..
אביב הגיע, המעיל עור החום של זארה נכנס לקופסה ולא נעשה בו שימוש עד חורף 2010.
הרבה מים זרמו בירקון, התגברתי על האקס ההוא מ-2009, בחורים באו ולהכו ולי שוב ניהיה לי קר אז הורדתי מהבוידם את הקופסה עם המעיל עור חום של זארה LAST SEASON….
אני זוכרת טוב טוב את חורף 2010 שהייתי בסופר מארקט וחשבתי שהארנק שלי נמצא בכיס של המעיל.. אבל רצה הגורל ומפוזרת שכמוני שאת הארנק שמתי בתיק. בכיס של המעיל שנה לפני (כך הסתבר) שם הבלונדיני את המספר טלפון שלו.
גם הוא מפוזר. גם הוא שכחן. גם הוא קונה בזארה… היתה לנו מערכת יחסים נפלאה אחרי שעזרתי אומץ והתקשרתי אליו. כמעט שנה אחרי שנפגשנו לראשונה..

מאת: תום

תום — Sun, 03 Feb 2013 12:22:25 +0000

אני בלגניסטית נוראית ויום אחד סידרתי את הארון שלי (אחרי לחץ כבד מצד הבן זוג :). בעודי מקפלת בגדים ומכניסה אותם לארון, קלטתי משהו מציץ מתוף הכיס של המכנסיים- 100 דולר! מיותר לציין שהשתמשתי בהם לקנייה של עוד בגדים שהוסיפו לבלגן הכללי שבארון.

מאת: שיר

שיר — Sun, 03 Feb 2013 08:22:37 +0000

ההפתעה הכי מצחיקה ומוזרה שמצאתי בכיס המעיל שלי היא – שן חלב!

הבת שלי תמיד חוזרת הבייתה עם כל מיני מציאות שונות בכיסים. פעם זה אבן יפה שהיא אהבה, פעם עטיפות צבעוניות של ממתקים, צבעים שבורים, או אפילו חילזון קטן. כל יום אני אומרת לה מחדש "בוא נראה אלו הפתעות יש לך בכיסים", "איזה הפתעות נמצא הפעם בכיס"?

כנראה שהביטוי השתרש אצלה קצת יותר מידי, כי כאשר נפלה לה שן החלב הראשונה (מאורע שהיא התכוננה אליו במשך שבוע) היא החליטה לטמון אותה דווקא בכיס המעיל שלי. אחרי שמצאתי פתאום את השן ושאלתי אותה למה היא שמה אותה שם, היא אמרה – "אמא, רציתי שגם לך תהיה הפתעה בכיסים".
אני ובן הזוג שלי לא הפסקנו לצחוק (:

מאת: גיתית

גיתית — Sun, 03 Feb 2013 07:56:25 +0000

מאת: גיתית

גיתית — Sun, 03 Feb 2013 07:48:59 +0000

לפני שנה בערך הייתי באיזה בר עם חברות ובחור התחיל איתי וכתבתי את הטלפון שלו על מפית הכנסתי לכיס של המעיל וקלטתי שיש לי עוד מפית עם טלפון משנה קודמת ומאותו בחור עם אותו מספר! זה בהחלט היה הזיה :) וכן התקשרתי אם אתם תוהים זה כבר היה גורל ;).

מאת: לני

לני — Sat, 02 Feb 2013 23:54:40 +0000

כשהייתי בת 14 קיבלתי מכנסיים מבת דודתי הגדולה. בעוד אני הייתי בת כפר תמימה לבושת חצאיות, היא הייתה נערת העיר הגדולה, עם מעילי עור, מסיבות ונערים חתיכים. המכנס היה מכנס ג'ינס בהיר משופשף בגזרה גבוהה, כזה שדמיינתי לעצמי אותה לובשת בשילוב עם חולצת בטן קצרה, נשענת על האופנוע של החבר שלה ומעשנת סיגריה. לבשתי אותו בשקט בחדר והכנסתי את הידיים לכיס. הרגשתי משהו באחד הכיסים, מעט רך. הוצאתי את זה וזו הייתה מעין חתיכת פלסטיק שקופה עם איזשהו חומר בתוכה. כילדה תמימה אך סקרנית, אחת כזו שרואה בשקט בשקט סרטים שאסור לראות, חשבתי ביראת כבוד כי אני מחזיקה בידי קונדום. התרגשתי כולי מפיסת הדבר הזה שנראתה לי כאילו שייכת לעולם החיצון. חייתי לי עם המחשבה המעניינת זמן מה. עד שגיליתי שלא כך נראה קונדום, ושהייתה זו פיסת פלסטיק ישנה ותו לא :)

מאת: הילה

הילה — Sat, 02 Feb 2013 21:51:24 +0000

במהלך צהריים, התגלה כי אני וחברה ממש קרובה שלי , כמו אחות, נמצאות באותו הקניון!
אנחנו מכירות דרך האינטרנט, ונוצר בינינו קשר מיוחד.
באותו היום, בעודנו מדברות בטלפון על מה אנחנו קונות כדי לא לקפוא מקור בחורף, התגלה כי אנחנו נמצאות באותו הקניון,
קפצנו משמחה וכדי להנציח את הרגע נכנסנו למכונת צילום והצטלמנו.
את התמונה שמתי בכיס של המעיל כדי שלא תאבד.. ושם שכחתי אותה,
כשחזרתי הפכתי את כל התיק, הוצאתי והחזרתי את הדברים שלוש פעמים, והתעצבתי לגלות שהתמונה נעלמה..
לאחר שנגמר החורף סידרתי בחזרה את הארון, ותוך כדי קיפול שתי לב שמשהו בכיס של המעיל לא התקפל כשורה, פתחתי את הכיס ומצאתי את סרט התמונות שצילמנו,
שמחתי כל כך , בכל זאת יש לי מזכרת קטנה מהרגע הזה, והפעם לא התבלבלתי ומיהרתי לקנות מסגרת ולשים בתוכה את התמונה.
עכשיו בכל פעם שאני נכנסת הביתה ישנה תמונה קטנה שלנו (:

מאת: עדי

עדי — Sat, 02 Feb 2013 20:13:51 +0000

האוצר שמצאתי בכיס המעיל שלי הוא תמונה של סבתא שלי זכרונה לברכה.
זהו מעיל שלקחתי מאימי (כי וינטג' זה הכי אחי ) ויצאתי החוצה לפגוש חברות..
כשהכנסתי את היד לכיס באמצע הערב גיליתי את התמונה הזאת. זו היתה תמונה של סבתא שלי כשהייתה בגילי. תמונה כמו של פעם, עם התסרוקת המורמת מעלה והעיגול הזה מסביבה- אוצר אמיתי. סבתא שלי שבשתיקתה מילאה לי חלק כלכך גדול בחיים ועם לכתה השאירה אותו ריק ממלאת אותי בכוחות כל פעם שאני מתבוננת בתמונה היקרה הזאת.

מאת: דפנה

דפנה — Sat, 02 Feb 2013 19:00:23 +0000

אז ככה: לכולנו יש בארון פריטים שכבר לא עולים עלינו מכיוון שכבר טפחנו במרוצת הזמן. אז גם אני ככה ואחד מהפריטים ששמרתי הוא ז'קט קיצי שלבשתי כשהייתי בתיכון ומאז אני שמרתי אותו- מפנטזת. המקרה הבא קרה קיץ שעבר שארזתי את הז'קט יחד איתי לאילת. היינו ברגילה ויצאנו לשם כמה חברות. החלטתי לתת את הז'קט לחברה טובה שהז'קט הסתבר כמתאים לה בצורה מעולה. כשהיא מדדה את הז'קט היא כמובן הכניסה ידיים לכיסים ועשתה פוזות. היא מצאה בכיס הימני את השרשרת הזו המוכרת של כל זוג בתיכון- תליון עם חצי לב שבור שקיבלתי בתחילת י"ב מהחבר דאז. "האהבה הישנה זו שברחה לי..." טוב אז לא הוא ברח פשוט נפרדנו בסוף י"ב כי ככה. זה היה רגע נוסטלגי- רומנטי וחברות שלי כמובן אמרו: "אאאווו". השארתי לחברה שלי את הז'קט ואני נישארתי עם הלב שבור. אוקי, חצי לב שבור...

מאת: נטלי

נטלי — Sat, 02 Feb 2013 17:52:51 +0000

אז, אני ובן זוגי האהוב גרנו יחד כבר חצי שנה. יום שלישי הוא היום הקבוע בו הפעלתי מכונת כביסה..
שנייה לפני שהפעלתי מכונה בן זוגי הושיט לי זוג ג׳ינס לכביסה, בידיעה שאני תמיד בודקת שהכיסים ריקים מניירות, מטבעות ושטויות אחרות..
בעוד בן זוגי עוד עומד לצידי הושטתי את ידי כדי לוודא שהכיס ריק.. ו…..- מצאתי טבעת יהלום!! בן זוגי ירד על ברכו וחייך לעברי..!
׳התנשאי לי׳ כמובן שאמרתי מיד ׳כן׳ ומאז יום כביסה מעלה בי רגשות מתוקים! זהו האוצר הנפלא ביותר שמצאתי בכיס:)

מאת: גבי

גבי — Sat, 02 Feb 2013 16:54:06 +0000

נפגשנו בפאב בחיפה, 2 סטודנטים באמצע תקופת בחינות. כל אחד עם החבורה שלו, מחליפים מבטים, מבט פה, מבט שם. בסוף הוא ניגש אליי עם מפית ועליה מספר הטלפון שלו. דחפתי לכיס הג'קט. חודשים חיפשתי אותו ואת מספר הטלפון ולא זכרתי איפה שמתי אותו. רק בחורף הבא, שנה אחרי, הוצאתי את הג'קט מהארון ושם גיליתי את המפית עם מספר הטלפון. התקשרתי, למרות שהייתי בטוחה שהוא בכלל לא יזכור. הוא זכר, התפלא למה לקח לי כל כך הרבה זמן להתקשר. מאז אנחנו יחד… ולחשוב שפספסנו שנה

מאת: קרן לב

קרן לב — Sat, 02 Feb 2013 16:00:47 +0000

האוצר הגשמי הטוב ביותר שמצאתי בכיס הז'קט שאנל וינטג' שלי, היה של האוצר האנושי המושלם ביותר שהיה לי הזכות להכיר – סבתא שלי.
הייתה זאת סיכת ספיר כחולה משנות ה-20, שסבתא הביאה אתה לאחר שנמלטה מהאנטישמיות הקשה ברוסיה והייתה אתה לאורך כל הדרך במסעות הקשים לארץ הקודש, במאבק הקשה להקמת הקיבוץ, שבו חיה עד יום מותה.
הז'קט היה מתנה מסבתא לאחר שראתה את אהבתי לאופנה וידעה שאעריך ואוקיר אותו.
סבתא שלי לדאבוני, כבר לא איתנו, אך הסיכה שמסמלת כ"כ הרבה דברים בשבילי והז'קט שבו היא נמצאה, עדיין איתי וכך גם היא.

מאת: לירון

לירון — Sat, 02 Feb 2013 13:41:23 +0000

בשנה האחרונה ירדתי במאמץ רב 20 קילו בביקור בבית הורי מצאתי מעיל ישן מגיל 18 והתרגשתי מאוד ללבוש אותו כשהכנסתי את היד לכיס מצאתי בפנים מכתב ברכת יום הולדת שקבלתי מהחבר שלי מהתיכון שחיפשתי שנים קראתי אותו בליווי של בכי וחיוך ענק לא ידעתי באותו רגע מה יותר ריגש אותי המעיל שעולה עלי או המכתב שהיה לי בכיס

מאת: לילי

לילי — Sat, 02 Feb 2013 12:44:20 +0000

לפני כשלוש שנים, כאשר הייתי סטודנטית והתגוררתי בירושלים, עם בוא החורף, הגעתי למסקנה שהגיע הזמן למעיל חדש וחם. באותה תקופה לא הייתי יציבה כלכלית כלל וכלל (שוב, סטודנטית…) ומאחר שרציתי מעיל מאיכות טובה ומחמם, הלכתי לחנות יד השנייה שהיתה סמוכה לביתי. לאחר חיטוט זריז בין הקולבים מצאתי מעיל ארוך ומקסים בגוון כחול כהה. המעיל התאים לי בדיוק ונראה כאילו חיכה שם רק בשבילי. כך חלף זמן מה, אני לבשתי מדי יום את מעיל לאוניברסיטה והייתי מרוצה ממנו מאוד. פעם אחת, בדרכי בין האוניברסיטה לעבודה, תוך כדי החלפת אוטובוסים מיהרתי והוצאתי את הארנק על מנת לשלם לנהג האוטובוס. הרגשתי דבר מה קשה עמוק בקצה כיס המעיל. משכתי ומצאתי שרשרת ישנה ומקסימה ובקצה תליון נפתח עם תמונת גבר בצידו האחד ואישה בצידו השני!!! הופתעתי למצוא אותו שם ויופיו ועדינות עיצובו הקסימו אותי. בעודי בוחנת את התמונות, ראיתי שאחת מהם רופפת קצת וכשהסתכלתי, מאחוריה היה כתוב שם של אישה! מייד באותו לילה חיפשתי את שמה באינטרנט בדפי זהב ולמחרת כבר הרמתי טלפון לדירתה, שלמען האמת לא היתה רחוקה מאוד מזו שלי. האישה הזדהתה ואכן הודתה שאיבדה שרשרת עם תליון נפתח, ובו תמונות שלה ושל בעלה מימי נעוריהם. היא תיארה לי את התליון בדיוק רב וכבר באותו הערב השבתי לה אותו. היא כל כך התרגשה לראות את השרשרת והתליון, במיוחד משום שחשבה שאלו אבדו ללא שוב, והתעקשה להזמין אותי לארוחת ערב. מיד הסכמתי והיא התגלתה כאישה מאירת פנים, אינטיליגנטית ונעימה עימה אני בקשר עד היום. כך, ממעיל יד שנייה זכיתי גם בהרפתקה וגם בחברה נעימה!

מאת: נטע

נטע — Sat, 02 Feb 2013 11:48:15 +0000

לאמא של בעלי היה מנהג- לקנות לכל נכד חדש תכשיט קמע קטן. כאשר גילינו שאני בהריון עם בני הבכור סיפרנו על כך למשפחה המורחבת והשמחה הייתה גדולה. מספר ימים לאחר מכן, יצאנו כל המשפחה לטיול בדרום. בין השאר טיילנו בשווקים המקסימים באיזור. פתאום היה קריר ולחמותי לא היה מעיל או ג'קט אז נתתי לה את הג'קט הנוסף שהיה לי באוטו. שבועיים לאחר מכן, באופן פתאומי ביותר, חמותי נפטרה. עברה שנה, בני הבכור היה כבר בן 4 חודשים, כאשר התכנסנו כולם לציין את השנה למותה. באותה הזדמנות אחותו של בעלי עשתה סדר בארון הבגדים של חמותי ומצאה שם את הג'קט שלי. הופתעתי שהוא היה שם, כי כבר שכחתי שנתתי לה אותו. שמתי אותו עליי ובאחד הכיסים שמעתי נייר מרשרש. הוצאתי שקית קטנה מנייר מהכיס ובתוכה קמע כחול קטן. הייתי נרגשת לגלות, שממש לפני מותה, ולמרות שיש עוד זמן רב עד ללידה, חמותי דאגה לקנות לבן שלי קמע, שצמוד למיטתו עד היום.