תגובות לפוסט: "נעליים של קליגולה במתנה"

מאת: אמאל

אמאל — Wed, 30 Jan 2013 15:54:40 +0000

יו נעליים אדומות … מחזירות אותי אחורה ליום שבו חוויתי נשיקה ראשונה – אז נעלתי נעלי עקב אדומות … כל פעם שאני רואה נעליים אדומות זה מרגש אותי מחדש :)

מאת: אמאל

אמאל — Wed, 30 Jan 2013 15:54:20 +0000

יו נעליים אדומות … מחזירות אותי אחורה ליום שבו חוויתי נשיקה ראשונה – אז נעלתי נעלי עקב אדומות … כל פעם שאני רואה נעליים אדומות זה מרגש אותי מחדש :(

מאת: דנה

דנה — Mon, 28 Jan 2013 06:43:49 +0000

כשאני עוצמת עיניי הייתי רוצה לחזור בשלוש נקישות לילדותי – לבית שבו גדלתי לשדה החרציות והסביוינים לשדה עם הפרגים של סוף החורף אדום וצהוב . שדה של פעם שעמד בלב העיר . היום אין כאלה אפילו הריח שלו עדיין נמצא בזיכרוני .. יום שטוף שמש אני והחברים רצים בשדה ומשחקים ממש מעבר לכביש מול בית ילדותי שם גדלתי . בזיכרוני יום ששוכן שמש ואני בשדה יחד עם חבריי … זיכרון מתוק שלא אשכח לעולם…

מאת: דינת גולן

דינת גולן — Sun, 27 Jan 2013 16:24:59 +0000

מאת: עליזה

עליזה — Sun, 27 Jan 2013 08:58:08 +0000

בשלוש נקישות הייתי רוצה לחזור ליום שבו איבדתי את בתוליי במשרדו הקר והמנוכר של הבוס שלי. הייתי כבת 25. כעשר שנים חיכיתי בשקיקה ליום הזה והנה הוא הגיע. התהליך של אובדן בתוליי החל בשעה 22:45. בשעה 22:46 הוא הסתיים, מה לעשות? הציפייה הארוכה עשתה את שלה ולכן היום שהייתי חוזרת ליום שבו איבדתי את בתוליי אני כולי ציפייה ותשוקה שהתהליך יהיה ארוך יותר ובמקום ובאווירה רומנטית ופסטורלית יותר…

מאת: דנה אסולין

דנה אסולין — Sun, 27 Jan 2013 08:21:49 +0000

סיימתי ללמוד לפני חצי שנה הנדסה כימית ואין ספק שאני מתגעגעת מאוד לטכניון. אוףףףף אני בטח נשמעת חנונית :/ אבל ממש לא (באחריות).
אני מתגעגעת לקמפוס, לחברים, למעבדות, לשבילים, אך לא למבחנים.
אני אפילו שוקלת תואר שני רק כדי לחזור לשם..
אני מניחה שזה בקרוב יעבור לי, עקב המעבר לתל אביב :)

מאת: חנה פחימה

חנה פחימה — Sun, 27 Jan 2013 07:41:27 +0000

אילו יכולתי בשלוש נקישות הייתי חוזרת ליום חתונתי, התחתנתי בחודש דצמבר לפני 23 שנה , זה היה יום סוער וגשום בירושלים , אחרי הטיפול במכון היופי נסענו לכותל צילמנו מס' תמונות ובדיוק החל לרדת שוב גשם סוער , אני לא אשכח את היום הזה, התסרוקת התקלקה לי והשמלה התלכלכה בבוץ, בבכי חזרתי למכון היופי, והפיות הטובות ניסו לתקן במהירות האפשרית את העוול שנגרם לי כתוצאה מהגשם הסוער , ובגלל זה איחרנו לאולם, הייתי בשמחה חוזרת ליום חתונתי והייתי חוגגת אותו רק בקיץ.

מאת: דנה

דנה — Sun, 27 Jan 2013 07:31:22 +0000

היו לי בול מגפיים כאלה בגיל 3 לפני משהו כמו 25 שנה, קיבלתי אותם בירושה מאחותי הגדולה והתענגתי על כול רגע בנייתם. זה למעשה אחד הזכרונות הבודדים שלי מהילדות מגפיים אדומות עם גינס קורדרוי בימי החורף בפרדסים דל פתח תקווה אי שם בשנות ה80! אני מתה על זכרונות כאלה שגם מעלים געגועים ותחושות טובות…

מאת: הדס

הדס — Sun, 27 Jan 2013 07:24:58 +0000

הייתי רוצה לחזור לעבר, להיות צעירה, משוחררת, ללא גבולות, עושה מה שאני רוצה ומתי שמתחשק לי. הייתי מתקנת דברים שקלקלתי, ומספיקה דברים שפספסתי, הייתי מקדימה את טרנד הפוני ולומדת אנגלית כמו שצריך. תנו לי לחזור ליופי של פעם עם השכל של היום

מאת: רעות

רעות — Sun, 27 Jan 2013 06:05:40 +0000

3 נקישות רגליים יובילו אותי ברגע לילדות ולבית הספר,איך לתקופה הזאת הייתה כל כך משמעות ופשטות.לחזור מבית הספר לסדרות האהובות,לשחק בגומי,גוגואים,לאסוף מכתביות,בולים,לשחק מדרכות ברחוב עם כדור בלי חשש,ולטבול את הפרצוף בקמח בימי הולדת בשביל להוציא חתיכת טופי חחח ואחר כך לנסות להכניס נר לבקבוק.עזבו אתכם מכל המודרניזם של היום אין כמו הפשטות של פעם:)

מאת: תרצה צימרינג

תרצה צימרינג — Sat, 26 Jan 2013 20:26:52 +0000

בשלוש נקישות הייתי רוצה לחזור לבית בו גדלתי, לחזור להיות הילדה הקטנה של אבא ולשמוע שוב את הסיפורים הדמיוניים שהיה מספר לי כל ערב לפני השינה. היינו מפליגים למחוזות רחוקים, לארצות קסומות עם אנשים מופלאים. בסיפורים של אבא תמיד הטובים ניצחו וכולם היו כל כך מאושרים בסוף. אין יום שלא הייתי נרדמת עם חיוך על השפתיים אחרי סיפור של אבא, גם אם קיבלתי ציון לא טוב או הערה מעליבה. אם רק אבא היה מספר לי שוב את הסיפורים שלו ביום בו פוטרתי מהעבודה או נכשלתי במבחן באוניברסיטה, הייתי יכולה להירדם גם אז עם חיוך קטן…

מאת: מוריאל פרץ

מוריאל פרץ — Sat, 26 Jan 2013 20:26:33 +0000

זה היה במוצשב 5 ימים לפני חג הפסח לפני 5 שנים בדיוק אני ובן זוגי היום בעלי הורדנו את אימי בביתה מהבסיסה של המנהג של החג עם כל המשפחה ואח"כ הלכתי לדירה של חברי לימים בעלי ..ואחרי יום אימי יצאה לעבודה ונהרגה מרכב חולף ..במקום זה כואב אך אם היתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורה היתי חוזרת לאותו רגע ולרגע לא נפרדת ממנה וגם לא נותת לה לצאת לעבודה אלא פשוט מחבקת ומתפנקת ואלי לא הייתי היום כל כך כואבת את חסרונה ..הזמן לחזור לאחור אם זה רק היה אפשרי הכול היה נראה אחרת אבל אלו החיים..

מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה)

משתמש אנונימי (לא מזוהה) — Sat, 26 Jan 2013 18:47:00 +0000

הייתי חוזרת לחנות הכלבו בניו יורק בפברואר 2006. שם מדדתי שמלה מדהימה של ורה וואנג , במחיר מצחיק, לחתונה של אחי. זו היתה שמלת שטיח אדום קלאסית ,סטרפלס בגזרה של בת ים, בצבע אדום יין.
מדדתי את השמלה והתאהבתי אבל ידעתי שזו שמלה שאלבש בדיוק פעם אחת וחוץ מזה היתה סכנה גדולה שאגנוב איתה את ההצגה מהכלה … אז למען שלום בית החלטתי לוותר ובסוף רכשתי שמלה בחנות בוטיק בסוהו, בצבע דומה אבל הרבה יותר פשוטה.
היום אני מתחרטת ולו יכולתי לחזור , הייתי חוזרת לשם וקונה את השמלה.
עד היום אני מפנטזת על החנות הזו, עם קומה שלמה של שמלות מעצבים במחירים מצחיקים… וברור לי שבביקור הבא בניו יורק אני שם והפעם אני לא מוותרת…

מאת: מור ליברמן

מור ליברמן — Sat, 26 Jan 2013 18:22:18 +0000

כשהייתי ילדה בערך בגיל 6-7,היה לי ולאחי הבכור מקום אחד מיוחד רק שלנו!.(כך תמיד חשבתי והרגשתי) "הפארק המסתורי" עם "המטוס כחול לבן".
בלב הפארק על גבעה אחת גבוה גבוה הוצב מטוס דיי גדול!.
זוכרת שמאוד אהבתי להגיע למקום ולטפס למעלה על המטוס, ביחד עם אחי.
כך שיכולתי לשמוע את הציפורים ממש מקרוב.לדמיין איך אנחנו עפים בין העננים, ולחוש את השקט במרום. הייתה מאין תחושת ביטחון,הרפתקה ומסתורין.
היה זה מטוס אמיתי לגמרי! מטוס בצבעי כחול ולבן מדהים ביופיו.
כשלמטה סביב נראו מרחבי דשא גדולים,עיצים גבוהים בעלי גזע רחב ושורשים מפותלים (ממש "היסטוריים"). זוכרת את המקום מכוסה בפרחי בר צבעוניים.
לצערי,חלפו השנים ובמקום נבנו מגדלים חדשים במקום הפארק והמטוס.
אילו יכולתי הייתי רוצה לחזור בשלוש נקישות,למקום הזה שלנו.
רק לכמה רגעים לעוף בין כנפי הדמיון.

מאת: sei

sei — Sat, 26 Jan 2013 17:35:44 +0000

לאותו רגע בשמרת טבע בטנזיה שבאפריקה, לרגע שבו יצאתי מן האוהל באמצע הלילה, וחיפשתי מקום פרטי להתפנות.
איבדתי את הדרך חזרה והכול היה חשוך, האור היחיד היו הכוכבים שבשמים. התהלכתי לי בסיבובים ופתאום בין הצמחייה ראיתי גור צ'יטה ואמו מתחבקים לאור ירח(ככה לי זה נראה). מראה החיות האצילות האלו הכניס אותי להלם של כמה דקות ,ובעודי בוהה בהם הגיעה ההבנה שאני צריכה להסתלק כמה שיותר מהר ובשקט בחזרה לאוהל שלי.
למזלי נשארתי בחיים וזכיתי לראות את הפלא הזה כל כך קרוב אלי בסביבתו הטבעית.