תגובות לפוסט: "בושם ארמני קוד קולקטור במתנה"

מאת: אורטל

אורטל — Sat, 09 Mar 2013 09:01:10 +0000

ריח שמחזיר אותי לילדות זה כמובן הריח של הבישולים של אמא…ביום שישי כשיושבים לאכול ארוחת ערב הריח של הבישולים הוא הריח שאופף את כל הבית וריח שכולנו נזכור תמיד. ריח של ביחד.

מאת: shani mizrachi

shani mizrachi — Tue, 15 Jan 2013 12:12:20 +0000

הריח של ילדות שנשאר איתי עד היום אני יודעת שזה נשמע מוזר אבל זה ריח של דשא בבוקר אי אפשר להסביר את זה פשוט אמא שלי פותחת את החלון כל בוקר וישר זה הריח שמעיר אותי כל בוקר ריח רענן כזה שאי אפשר להתעלם ממנו ריח של בוקר טוב

מאת: שני

שני — Tue, 15 Jan 2013 12:06:36 +0000

ריח הילדות וואו ריח של הים תמיד בתור ילדה שהייתי הולכת עם ההורים רק היציאה מהאוטו הייתה גורמת לחיוך שלי לעלות להריח את הריח הזה הרוח שהעיפה את השיער וככה זה עד היום וכל הזמן יש אנשים ששואלים איך אפשר לעשות נרות מפיץ ריח בניחוח של אוקיינוס של ים אז כנראה שלא אוהב ריגושים זה ריח פרשי ריח נקי ונעים חבל שאין בושם כזה חחח

מאת: שני אהרון

שני אהרון — Mon, 14 Jan 2013 14:31:52 +0000

הוא ריח של ספרים ישנים…
בתור ילדה קטנה מאוד אהבתי לקרוא ספרים (עד היום בעצם) ואני זוכרת שבכל הפסקה בבית הספר, בכל שיעור חופשי ולפעמים גם אחרי הלימודים הייתי חומקת לספריית בית הספר מתכרבלת לי בנוחות על אחת הכורסאות הענקיות שהיו שם, עם תנורי הגז של פעם וקוראת- ספר אחרי ספר אחרי ספר.
הריח של הספרים הישנים, ריח מתוק ומשכר, היה כמו משב רוח של עולם חדש על הפנים שלי, פנים של ילדה תמימה וחולמנית (שגם היום, בגיל 27, מחייכת את אותו חיוך.
זה בלי ספק הריח שמחזיר אותי לילדות.

מאת: יעל

יעל — Sun, 13 Jan 2013 12:28:21 +0000

ריח של סיגרלות (שזה כמו סיגר אבל בקטן) יש לזה ריח חצי מתוק.. זה אומנם קצת מוזר ואני לא יודעת להסביר למה דווקא הריח הזה מכול הריחות שמלווים אותי בחיים. הסיפור עם הריח הוא כזה, אבא שלי כל כמה זמן חוזר לעשן. וזה תמיד מתחיל בתהליך שאני כבר יודעת לזהות אותו היטב (לפחות שהייתי קטנה). דבר ראשון הוא מתחיל לעשן פה ושם סיגרים משם זה עובר לסיגרלות ולאחר מכן מתחיל עם הסיגריות. אין ספק שזה הרגל גרוע מאוד שאבא שלי מנסה להימנע ממנו (בדיוק הסיבה שהוא הפסיק). אבל היום כל פעם שאני מריחה ריח של סיגרלות אני לא יכולה שלא לחשוב על אבא שלי ובכלל על הבית שלי.. (בדיוק הפתגם בכל דבר רע יש גם דבר קטן טוב:))

מאת: הדר

הדר — Sun, 13 Jan 2013 10:02:46 +0000

אצלי בבית השיא של היום היה בחמש אחר הצהריים כשאבא היה חוזר מהעבודה, הוא היה מתקלח בעבודה לפני שיוצא הביתה אז הוא תמיד היה מגיע עם ריח האפטרשייב (אם אני זוכרת נכון זה היה "דוידוף" הכחול, שעד היום הוא בעיניי הנעים ביותר. במשך שנים (עד גיל מאוחר למדיי ואולי מדיי (: ) הוא היה נכנס בדלת והייתי קופצת עליו והוא היה מרים אותי ומחבק אותי כאילו לא ראה אותי ימים. אותו דבר היה קורה גם כשהיה חוזר מהמילואים אחרי שהייתי חולה בכל פעם שעזב הוא היה חוזר ואיתו החיבוק הארוך עם הריח המוכר וכמובן היה מוסיף גם מתנה.

מאת: רעות

רעות — Sun, 13 Jan 2013 05:44:32 +0000

ריח הילדות שלי הוא ללא ספק ריח של מרק ירקות קלאסי.אני זוכרת את עצמי בגיל חמש אחרי הגן נמצאת במועדונית השכונתית של לאה וכשמגיעה שעת האוכל היו על השולחן צלחות וכוסות מפלסטיק בצבע תכלת ממש כמו בצבא עם ריח חזק שעד היום לא יוצא לי מהאף ובכל חורף אני נזכרת לי מחדש במועדונית של לאה:)

מאת: אלמוג

אלמוג — Sun, 13 Jan 2013 00:12:52 +0000

כל שנה בדיוק בעונה הזאת , שיא תקופת פירות ההדר, אני נזכרת בילדות שלי . גדלתי במושב ולאבא שלי יש פרדס ענק מאחורי הבית , אני זוכרת איך היינו הולכים לקטוף תפוזים יחד , איך הייתי עוזרת לו לחלק אותם ללקוחות במושב ובעיקר זוכרת את הכיף של להתעורר בבוקר ולהריח כוס מיץ תפוזים סחוט טרי ישר מהעץ ליד המיטה . החלק הכיף הוא שבדיוק היום לפני ביקורי באתר חזרתי הביתה ואיך שנכנסתי הרחתי ריח של מיץ תפוזים ממלא את הבית , כן הגיעה העונה, קנקן מיץ תפוזים חיכה לי בשולחן המטבח עם פתק מאבא – תתפנקי קצת בתוך עומס הלימודים, ואל תשכחי מאיפה באת … :)

מאת: חן

חן — Sat, 12 Jan 2013 23:01:57 +0000

הריח שמחזיר אותי לילדות הוא ריחו של מרק קווקר סמיך…
אימי היתה מכינה לנו בימי חורף גשומים וקרים, בסיר גדול – גדול : מרק סמיך, מזין ועשיר, בכל הירקות שרק יכלה למצוא – קישואים, תפוחי אדמה,דלעת, גזר, פטרוזיליה, סלרי, קולרבי ועוד… ומעל הכל הוסיפה לו פתיתי שיבולת שועל הלא הם ה"קווקר"…
והיום, בכל פעם שאעבור ברחוב, אשמע את שקשוק הכפות ואריח מחלונות הבתים את הריח המופלא הזה – יצבט ליבי מגעגועים לאותה ילדות קסומה.

מאת: שיראל

שיראל — Sat, 12 Jan 2013 22:48:23 +0000

הריח שמחזיר אותי לילדות הוא ריח הרוזמרין של התרסיס שאמא הייתה שמה לי בשיער לפני הסירוק, שהתיר את הקשרים בקלות.
עד היום אני לא יכולה להריח שוב רוזמרין.
(:

מאת: חגית מור

חגית מור — Sat, 12 Jan 2013 22:26:52 +0000

הריח שהכי מחזיר אותי לילדות.. זו סוכרית התרנגול האדומה שאין להשיג כמעט בכל קיוסק, זוכרת שאימי הייתה קונה לי אותה בכל פעם שהיינו חוזרות מן הגן.. הריח והטעם הבלתי נשכחים של התקופה ההיא תמיד מחזירים אותי לילדות ולכן אם ואם במקרה אני רואה אותה מול העיניים.. אני קונה לי אחת או שתיים.. אכן זיכרון מתוק.

מאת: sminty

sminty — Sat, 12 Jan 2013 22:04:35 +0000

אבא שלי ז"ל היה בעל זקן ושפם גינג'יים, הוא אף פעם לא גילח את הכל, רק את הלחיים (אמא שלי טוענת שאף פעם לא ראתה אותו בלי זקן, גם לא לפני שהתחתנו).
אחרי הגילוח היה שם אפטר שייב אולד ספייס, מין ריח מפולפל חמצמץ ומאוד גברי, מזכיר לי ריח של נשיקת יום טוב בוקר לפני שיצאתי לבית הספר.

מאת: שירן עזרא ויטנברג

שירן עזרא ויטנברג — Sat, 12 Jan 2013 21:11:17 +0000

זה התחיל לפני יותר מעשרים שנה… הייתי קטנה אבל הריח והזיכרון נשארו טריים כל כך.
אמא שלי הייתה מכורה לבשום white musk של body shop – בתקופה שעוד לא היו להם סניפים בארץ. כל מי שטס לחו"ל היה חוזר עם בקבוקון שכזה.
הזיכרון צרוב כל כך חזק, כמו הריח, שאני עדיין זוכרת איך הבקבוק היה נראה. היה לו צוואר ארוך, תחתית עגלגלה שאת החיבור בינהם עטף סרט קטיפה ירוק קשור בפפיון. ניסתי למצוא תמונה של זה כי מאז הבקבוק עבר כבר הרבה שינויים – אבל הריח נשאר אותו ריח!
הריח זכור לי כריח ילדות, הריח של אמא.
עד היום כשאני קונה לעצמי מוצרי טיפוח, הריח המועדף עליי הוא musk!
מקווה שגם לבת הקטנה שלי יישאר זיכרון ריחני שכזה :)

מאת: יעל

יעל — Sat, 12 Jan 2013 18:41:26 +0000

כשהייתי ילדה קטנה, אני ואמא שלי היינו אורזות את פקלאותינו ונוסעות מתל אביב לאופקים, לבקר את סבתא שלי. הביקורים לא היו תכופים, בשל המרחק ומשום שלא היה בבעלותנו רכב פרטי. בכל פעם שהיינו מגיעות לביתה של סבתי באופקים, היו מציפים את הבית שני ריחות – ריח של ג'חנון נאפה בתנור וריח של בזיליקום – ריחן בפי סבתי. סבתי נהגה לגדל בגינת הבניין שיחים של ריחן ואני שיחקתי לידם בילדותי, בביקורים המעטים שלי אצלה. מאחר שהביקורים התקיימו לרוב בסופי שבוע, הייתי רואה את סבתי מחלקת גבעולי ריחן לגברים שהולכים לבית הכנסת. הגברים היו ממוללים את העלים של הריחן באצבעותיהם והריח הנפלא היה עולה מהם ומציף את השכונה.
כה חזק הזיכרון שלי מסבתי, עליה השלום, עד כדי כך שבכל פעם שאני מריחה ריחן אני ישר נזכרת בה. למשל, לאחר סיום לימודיי בבית הספר התיכון ולפני גיוסי לצבא, נסעתי עם חברות לרומא. היה זה הביקור הראשון שלי באיטליה ובמהלכו גיליתי את אהבתם של האיטלקים לבזיליקום, שהפציע בכל מאכל, מהכריך הקטן בבית הקפה (הטרמיציני) ועד לפסטות ולזניות וסלטים. כל הטיול אכלתי בהנאה את המאכלים האיטלקיים המשובחים ונזכרתי בהנאה בסבתי, שגידלה ריחן והפיצה ניחוח נעים ומשכר בכל שכונת מגוריה.

מאת: דנה חרל"פ

דנה חרל"פ — Sat, 12 Jan 2013 18:34:29 +0000

ריח הילדות שלי זה הריח של החורף, אחרי הגשם לאוויר יש ריח כל כך טוב וטרי, זה ריח שמחזיר אותי לחופשות המשפחתיות שלי בחנוכה כשהיינו נוסעים לצרפת והריח של השלג היה כל כך טוב שעכשיו כל פעם שיורד הרבה גשם אני יוצאת החוצה ומריחה את האוויר והריח מחזיר אותי לאותם חולצות…