תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: בושם ותיק של ג'ימי צ'ו בשווי 578 שקלים"

מאת: יעל סמית

יעל סמית — Sun, 07 Dec 2025 20:48:41 +0000

אני לא אשכח את הארוחות בחדר אוכל של הקיבוץ יחד עם כל המשפחה והחברים.חגים משותפים וגם כל מי שהתחתן,כל הקיבוץ היה מוזמן.כל זה היה סביב החדר אוכל ובתוכו.

מאת: טאי

טאי — Sun, 07 Dec 2025 09:58:13 +0000

הרגע הנוסטלגי שאני אף פעם לא אשכח הוא טיול משפחתי לכנרת. כל הבני דודים והדודים היינו יחד במים, סבא ישב על החוף ופתח לנו תאנים מתוקות, והדודות בישלו פסטה אדומה שהיה הכי כיף לאכול אחרי יום שלם של שמש וגלים. בלילה פרשנו מזרנים, שמנו רשתות יתושים מעלינו, ונרדמנו כולנו תחת כיפת השמיים.

מאת: יפה

יפה — Sun, 07 Dec 2025 09:25:07 +0000

ריח פתיחת שקית הסנדוויץ בארוחת ה10 בבית הספר ,גם 4 עשורים אחרי זה עדיין מחזיר אותי לכסא הקטן בכיתה

מאת: חני ניניו

חני ניניו — Sun, 07 Dec 2025 08:46:27 +0000

הרגע הנוסטלגי שלא אשכח לעולם הוא שכנכדה ראשונה תמיד ישנתי בלילות החורף בין סבי לסבתי מתחת להפוך הכבד והחם שהביאו איתם מטורקיה הרגשתי הכי בעולם אהובה

מאת: ורד שפינר

ורד שפינר — Sun, 07 Dec 2025 07:14:49 +0000

בילדותי נהגנו לסוע לקריות לבקר את הדודים.במיוחד אהבתי להגיע לדודה רותי שהיה לה בית פרטי ובחצר עמד עץ תות עמוס בפרי.העץ.הינו מחכים כל שנה להגיע כשהתות בשל.
הריח והטעם הזכירו פטל יותר מאשר תות .כשראיתי את הבושם הנפלא של ג'ימי צ'ו שיש בו מרכבי פטל בתוים הראשונים מיד עלה בי הניחוח הנוסטלגי של הביקורים אצל דודה רותי היפה .

מאת: Marina

Marina — Sat, 06 Dec 2025 22:35:31 +0000

לצערי רגע נוסטלגי לא נעים במיוחד.
זה היה בקיץ הייתי ילדה בת תשע נשלחתי לפנימייה ו אמי שהייתה אז בת 30, הבטיחה לי שתגיע לביקור לפני שהיא נוסעת לטיול.
באותו יום אמרתי לעצמי שאני חייבת למצוא כסף ולתת לאמא כדי שתקנה לי מתנה, להפתעתי מצאתי כסף וחיכיתי ליד השעה כדי שאם היא תגיע ואני אתן לה את הכסף.
לצערי היה לה איזה סידור לעשות היא לא הצליחה להגיע אליי ונשארתי לחכות לה ליד השער.
לאחר מכן היא טסה לטיול בלי שנפרדנו ופשוט מעולם לא חזרה משם, היא נהרגה הגשר שעלתה עלו התמוטט וכל מי שהיה עליו פשוט נפלו לתהום. ובמחשבות שלי נשארתי אותה ילדה בת תשע שעדיין מחכה לאמא שלה.

מאת: רלית שוהם

רלית שוהם — Sat, 06 Dec 2025 21:02:03 +0000

רגע נוטלגי שלא אשכח היה כשהייתי עם אבי ז"ל בבית חולים כחודש לפני שנפטר וישבנו יחד לשתות קפה ולאכול טוסט ליד מיטתו.
הוא ישב ודיבר איתי על הילדים שלי ועל הטיפול שלו. הוא נראה טוב ושמח. היה מרוצה מההתקדמות שלו בשיקום. בכל ערב שביקרתי אותו אמר לי לפני לכתי שהוא אוהב אותי.
מי ידע שלפתע אחרי כחודש יתדרדר מצבו ויעלם מחיינו. כנראה שלמעלה נתנו לנו רגעים לפני פרידה.
לזכרו של אבי ז"ל מרדכי גהן

מאת: סבטה

סבטה — Sat, 06 Dec 2025 20:58:00 +0000

משחקי ילדות בארצנו הקטנטונת התחילו בחוץ, בחצר המשותפת בשכונה או פשוט על הכביש. כן על הכביש, כי באותם זמנים מכוניות כמעט ולא היו והכבישים היו ריקים ואפשר היה לשחק בביטחון בכל מקום. את המשחקים לא קנינו הכל אילתרנו בעצמנו. צפצפות היינו עושים מגרעיני משמש, או מפסי ברל שהיו משתמשים בהם לאריזת ארגזים. משחקים אחרים היו מפירות העונה, או משחקי אבנים, מקלות, משחקי קפיצה ותחרויות אחרות כמו "סוס ארוך" או "מכתבים לפוסטה" או "חמור חדש בא לארץ". בנינו טיארות (עפיפונים) השטנו סירות מקליפות של עץ אורן ומשכנו בשערות ומלמלנו עשר פעמים "ארור מקלל נפשי" כשראינו לטאה או חרדון מתבוננים בנו. העיקר היה ששיחקנו יחד באוויר הצח והיה כיף אמיתי.

מאת: עדן

עדן — Sat, 06 Dec 2025 20:46:12 +0000

אף פעם לא אשכח את הרגע הנוסטלגי מילדותי, כשהייתי נכנסת לחנויות בקניון ומבקשת את הקטלוג של אותה החנות. ככה זה היה בכל קולקצייה חדשה ונוצר לי אוסף קטלוגים שאהבתי ונהניתי לעיין בהם, כילדה שאהבה אופנה, דוגמנים ודוגמניות.

מאת: רקובר ליזי

רקובר ליזי — Sat, 06 Dec 2025 19:51:49 +0000

לא אשכח את הסלון הראשון בגיל 15. ריגוש אמיתי

מאת: אסתר

אסתר — Sat, 06 Dec 2025 18:42:37 +0000

בגילי לא חסרים רגעים נוסטלגיים אבל אחד כזה שגם קשור לבושם היה כשהרחתי מבעלי את ריח הבושם שנהגתי לשים כשרק התחלנו לצאת ואחרי שנים שלא שמתי אותו לפתע דבוק לבעלי, 1+1 היה שווה רבנות

מאת: רות ברדה

רות ברדה — Sat, 06 Dec 2025 18:27:45 +0000

כשהייתי בת שבע וגרתי ברעננה ,בדרכי לבית הספר ובחזרה הייתי עומדת מול חלון ראווה של חנות שפונתה מכל תכולתה ונשארה רק מחרוזת פנינים שנפלה בעת הפינוי על ריצפת החנות (זה נמשך שבועות עד שהחנות הושכרה שוב)אין יום שלא עמדתי מול חלון הראווה ומייחלת שהמחרוזת הזאת תצא מהדלת ותגיע אלי.עברו כל כך הרבה שנים והמקרה הזה לא נשכח מזכרוני.

מאת: מור

מור — Sat, 06 Dec 2025 18:12:07 +0000

כל קיץ ההורים שלי היו ממלאים גיגית כחולה בחצר וקוראים לה ברכה. היינו משתכשכים בה שעות כאילו זה אקווה פארק. עד היום כל גיגית כחולה מחזירה אותי לרגעים האלו וגורמת לי לחייך.

מאת: אסנת

אסנת — Sat, 06 Dec 2025 17:58:05 +0000

רגע נוסטלגי שאף פעם לא אשכח :
חג חנוכה, נר שמיני, שנת 1984 -ערב לפני שעזבתי את ישראל לחו"ל עם בעלי לעבודה ונשארנו שם 31 שנה.
ערב משפחתי עם אמא שמנגנת באקורדיון וסבתא שמכינה לביבות וסופגניות . אווירת חג עם המון שמחה ושירים אך מלווה בהתרגשות חששות מהעתיד .
כיום כשאנחנו כבר 10 שנים בארץ, עם ילדים ונכדים – אך ללא הורים שבחיים- תמיד בליבי, בכל חג חנוכה, אותו רגע משפחתי חם וגעגוע שלא יחזור.

מאת: אסתי

אסתי — Sat, 06 Dec 2025 17:54:37 +0000

אני בת 32. יש נוסטלגיה בגיל כזה? בשבילי, בכל אופן הרגע הכי נוסטלגי הוא הזכרון הראשון שלי: אני בת שנתיים וחצי, במשפחתון של מיכלי המהממת עם התלתלים המושלמים והחיוך שעושה לה עיני ירח, יושבת על השיש וצופה בה מטגנת חביתה לארוחה הקרובה. פתאום אני רואה את אמא שלי במבעד לחלון! מתקרבת אליי עם חיוך גדול. אמא אף פעם לא באה לקחת אותי בעצמה עד לאותו יום ועד היום אני נושמת את נשימות ההתרגשות, הפליאה, השמחה ואי האמון שנשמתי אז.
אני נושאת איתי את הזכרון המופלא הזה, שנחרט במוח של הפעוטה שהייתי, כמו חיבוק שנמצא איתי תמיד.