תגובות לפוסט: "מארז תכשיטים של שלומית אופיר במתנה"

מאת: כהן אסנת

כהן אסנת — Sat, 10 Nov 2012 17:20:34 +0000

היה לי ולאחותי באד ימי הקיץ שעברו יום כיף במיוחד, יצא לה לקנות לי צמיד שיקי חמוד, אמא שלי נדלקה לי עליו – אז הבאתי לה אותו, אחותה של אמא נדלקה עליו לאחר מכן ואז היא הביאה לה אותו, אחרי זה גיסתה נדלקה עליו והיא הביאה לה אותו חח ממש צמיד שעובר בשרשרת !

מאת: רגינה

רגינה — Fri, 14 Sep 2012 20:13:14 +0000

התכשיט היקר ביותר עלי היא טבעת זהב שקבלתי מסבתא שלי ז"ל שכבר כמה דורות אצלינו במישפחה

מאת: יער

יער — Sun, 10 Jun 2012 20:28:50 +0000

התכשיט היקר ביותר לליבי היא שרשרת זהב שקיבלתי מסבתי ביום שנולדתי תליון השרשרת הוא בצורת לב ועל הלב חרוט השם שלי "יער" באותיות תנ"כיות.שרשרת זו איתי במהלך כל שנות חיי, היא נותנת לי מזל וכוח, אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שהורדתי אותה, לא במקלחת לא בים ולא בשביל שום שרשרת אחרת. ישלי אוסף שרשראות ענק של כל המעצבים שרק אפשר לחשוב עליהם משאנל ועד וינאג'ים של טיפאני שיוצרו על ידי צ'רלס לואיס טיפאני בעצמו ועדיין השרשרת זהב הפשוטה שקיבלתי מסבתי היא כל העולם שלי, אני לא רואה שום שרשרת בעולם שתגרום לי להחליף את השרשרת הזאת..
העיצוב של השרשרת כל כך פשוט ובכל זאת כלכך יפה עד היום כל פעם שאני רואה את סבתא שלי והיא רואה שאני עונדת את השרשרת הזאת היא מחייכת והיא יודעת שכל עוד אני עונדת את השרשרת הזאת אני יהיה בסדר ואני יודעת שגם אם אני יצתרך להיפרד מסבתא שלי השרשרת הזאת תישאר איתי לעד.

מאת: ירדן

ירדן — Sun, 10 Jun 2012 16:15:58 +0000

התכשיט שהכי יקר ללבי הוא הטבעת של דודתי האהובה ז"ל. דודה שלי הייתה חולה בסרטן ולפני מותה אמא שלי קנתה לה טבעת יפיפייה שתשמור עליה. לאחר מותה, זכיתי לקבל את הטבעת שענדה. אין מילים בפי לתאר עד כמה הטבעת חשובה לי. לפעמים, כשאני מורידה אותה על מנת לשטוף כלים, אני מרגישה כ"כ עירומה וחשופה… כאילו הורדו מעליי כל בגדיי. אין דבר שיותר חשוב לי מהטבעת הזו. שום דבר לא משתווה לערך שלה בעיניי. זה הקשר היחידי שנשאר לי לדודה שלי. כמה שאני אוהבת אותה.

מאת: אביבית

אביבית — Sun, 10 Jun 2012 11:24:19 +0000

קיבלתי מאמא שלי תליון של לוחות הברית שאת התליון הזה היא קיבלה מהסבתא רבה שלה שהייתה שייכת לסבתא רבה של הסבתא רבה של אמא שלי.
רואים שהתליון הוא בן 100 שנים לפחות, הוא הוא מזהב אדום, עם חריטות – כבר לא ברור מה היה חרוט עליו,התליון קטן , יחסית כבד. רואים שהוא תכשיט עתיק מאוד. התליון עבר המון ורואים זאת עליו, הוא לא במרקם חלק מרוב שעבר בין כמה וכמה ידיים.
חוץ מזה שהתליון הוא ישן מאוד ויפה ככל שהוא מתיישן יותר, אני באפן אישי פוחדת לענוד אותו מהפחד שיפול או יילך לי לאיבוד. כיוון שיש לתליון הזה ערך גדול.
מאת:אורטל מ

מאת: מאיה

מאיה — Sun, 10 Jun 2012 09:50:32 +0000

התכשיט היקר לליבי הוא טבעת האירוסין שלי.
הדרך לחתונה לא הייתה פשוטה. נפרדנו פעמיים. בפעם הראשונה לתקופה של שנה, ואחרי שחזרנו, היה די ברור שהכוונה היא להתחתן. שנה עברה לה, בן זוגי החליט שבעצם הוא לא יודע אם הוא מוכן לחתונה, ואני הודעתי לו שיקח חודש לעצמו, מחוץ לבית, ובסופו אני רוצה לשמוע החלטה – לכאן או לכאן.
חודש לא פשוט עבר על כוחותינו, וקצת לפני שהסתיים – אני נשברתי. מכירים את התחושה הזאת, שפתאום נמאס ודי? אז פשוט נמאס לי ודי. הודעתי לו שבעצם לא ממש מעניין אותי מה הוא יחליט, אני לא מעוניינת להנשא לו. היה טוב וטוב שהיה, תודה רבה ושלום.
השיחה שלי תפסה אותו בעיצומה של בחירת טבעת האירוסין. מעניין מה חשב המוכר על הבחור הנרגש, שתוך כדי סקירת טבעות, מתחיל להחליף צבעים ולגמגם בטלפון. את הדוכן הוא נטש, והופיע על סף הדלת, ירד על הברכיים והתחנן שאנשא לו.
לקח לו כמה שעות, ושיחה מאד ארוכה ואמיתית אל תוך הלילה ובסוף הסכמתי…
אז הצעת נישואין עם טבעת לא ממש הייתה פה.
האמת שלא ממש רציתי טבעת. יש לי אוסף עצום של תכשיטים שונים, מחומרים לא יקרים (גולדפילד, מתכות, פלסטיק ואפילו פימו), ואני אוהבת לגוון, להתאים, לשנות כל פעם. לא מסוגלת להצמד לתכשיט קבוע. ידעתי שאם תהיה לי טבעת יקרה, ארגיש חובה ללכת איתה כל הזמן ואז יקיץ הקץ על ניסיונות הסטיילינג המשוגעים שלי. אז הודעתי לו שאין צורך בטבעת אירוסין והרגשתי מאד מגניבה עם עצמי…
הבן זוג, לא ממש התייחס לבקשה שלי, ושבוע אחרי, כשהיינו במסעדת רוסטיקו ברוטשילד, בין הפוקאצ'ה לקרפצ'יו, שלף טבעת זהב עדינה, עם פיתוחים בסגנון עתיק, ובמרכזה משובץ יהלום קטן.
לקינוח כבר לא הגענו…
מאז היא על האצבע שלי. אני לא מורידה אותה לעולם, גם לא במקלחת, גם לא כשהולכים לישון. פשוט לא מתחשק לי. מעולם לא היה לי תכשיט שכה אהבתי והיה בדיוק תמצית הטעם שלי, ולפני שנה, הצטרפה אליה חברה – טבעת נישואין דקה.

מאת: א

Sun, 10 Jun 2012 07:00:41 +0000

לפני מספר שנים עברתי עם אמא שלי על קופסאת תכשיטים ישנים שישבה במגירה שלה הרבה זמן כאבן שאין לה הופכין. בקופסא נחה לה שרשרת זהב ארוכה עם תליון מפותח אליפטי יפהפה.
אמא שלי אמרה לי שסבתא שלי (ז"ל, על שמה נקראתי) ענדה את השרשרת תמיד אבל בעיניה של אמי היא תמיד נראתה ארוכה מדי והתליון גדול מדי. בעיניי היא הייתה מושלמת.
מאז ועד היום אני עונדת אותה כמעט כל יום, והערך הרגשי רב, מעבר ליופיה (שקוצר אינסוף מחמאות).

מאת: ענבל

ענבל — Sun, 10 Jun 2012 06:25:14 +0000

לפני בערך 10 שנים, בזמן השירות לאומי, שאני חופשיה לעצמי עם חשבון בנק קטן משלי, נסעתי לעיר האפשרויות הבלתי נגמרות, תל אביב, במטרה לבזבז. הגעתי לחנות NO LOGO המגניבה ורכשתי טבעת חצי כדור שקופה שבתוכה ישנו ציור של אישה צבעונית. יצאתי מהחנות מאושרת. המחמאות שקיבלתי ימים אחרי גם מאנשים ברחוב גרמו לי להבין שיש לי את זה. שאני מוכנה ומזומנה לחוות אסתטיקה, יופי, אופנה ויצירתיות. שהדרך שלי לבטא את עצמי היא מה שאני ואנשים מגדירים אותי כיום. להיות שונה ומיוחדת. אולי בהתחלה זה היה מהוסס אבל היום זה חלק בלתי נפרד ממני. הטבעת הזו היא התכשיט היקר ביותר לליבי, למרות שהיא טיפה ילדותית ואני כבר לא, אני עדיין עונדת אותה ונזכרת בשינוי שהיא עשתה בתוכי.

מאת: הילה

הילה — Sun, 10 Jun 2012 05:51:51 +0000

כשסבתי ז"ל הייתה צעירה, היא פגשה בחור יפה תואר, לימים יקרא "סבא שלי". הוא התאהב בה ממבט ראשון ולא הרבה אחרי שהכירו הציע לה נישואין. השניים התארסו כשרוחות מלחמה כבר החלו לנשוב באירופה וסבי גויס לצבא פולין. לפני שנסע, נתן לסבתי טבעת זהב עם חותם ועליו חרוטות האותיות הראשונות של שמותיהם, ב' ו- ג', (בטי וגוסטב) בעיצוב מיוחד כך שלא יבינו שמדובר באותיות עבריות.
המלחמה החלה. לידי סבתי הגיעה שמועה שסבי נהרג בקרב. לא הרבה אחר כך, היא ומשפחתה מצאו מחסה בארון של פולני עשיר שהסתיר אותם בביתו מפני הנאצים בתמורה לתשלום. שם, בארונו, הם התגוררו כמעט ארבע שנים. כשנגמר להם הכסף, הפולני איים למסור אותם לידי הנאצים וסבתי, כמוצא אחרון, נתנה לו את טבעת הזהב, הזכרון האחרון שנותר לה מסבי. הוא לקח את הטבעת, ושבוע מאוחר יותר, הסגיר אותם לנאצים. סבתי ומשפחתה נשלחו למחנה ריכוז, אמה ואביה נשלחו למחנה השמדה ואחותה היחידה מתה במחנה הריכוז. כשהסתיימה המלחמה וסבתי עלתה ארצה, היא פגשה במעברה לוחם פרטיזן מעיר הולדתה. הם דיברו ארוכות וגילו, להפתעתה של סבתי, שסבי בחיים. ונמצא בארץ. היא מצאה אותו בחיפה. הם התחתנו, הולידו את אמי וניסו לשקם את חייהם. עשרים שנה מאוחר יותר, כשאמי התגייסה לצה"ל, נסעו סבי וסבתי חזרה לפולין. לראות מה נשאר. הם הגיעו לביתו של הפולני שהסתיר את משפחתה של סבתי ומצאו שם את בתו. היא היתה על סף עילפון מרוב התרגשות. היא סיפרה שהיא זוכרת הכל, וכשאביה נפטר, היא מצאה את אוסף התכשיטים שלו, ובו הטבעת ונשבעה שתחזיר אותה לבעליה כדי לכפר על מעשי אביה. היא נתנה להם את טבעת הזהב. כשסבתי היתה בימיה האחרונים, היא נתנה לי, נכדתה הבכורה את הטבעת וסיפרה לי את הסיפור.

זו טבעת שאשמור לנצח, כי היא לא טבעת. היא סיפור אהבה שניצח את הבלתי האפשרי.

מאת: נחמי

נחמי — Sun, 10 Jun 2012 05:46:25 +0000

מאת: נחמי

נחמי — Sun, 10 Jun 2012 05:39:44 +0000

סבתא שלי נפטרה שהייתי בת 5…
הרבה אני לא זוכרת ממנה, אבל על ידי מונח צמיד שיגרום לי לא לשכוח אותה, אפילו לרגע..
במשך כל חייה, כמו הרבה מרוקאיות אחרות, היא ענדה צמיד מרוקאי. לא ענק מידי, לא קטן מידי..רגיל כזה.
שהיא נפטרה, הרופאים אמרו שהם לא מצליחים להוציא לה את הצמיד מהיד אז מה שנותר לעשות זה..לחתוך אותו..
מאז שאני זוכרת את עצמי, אני זוכרת צמיד מושלם וחתוך..שנח בקופסאת תכשיטים של אמא וכל פעם שהייתי מחטטת לה בקופסא ומעלה שאלה כמו- למה הצמיד חתוך?? /אפשר לקבל אותו?? אמא שלי היתה מיד לוקחת ממני את הצמיד ומשנה נושא…
הבנתי שחיתוך הצמיד השפיע עליה הרבה… מידי..
את הסיפור, אחיותי ה גדולות סיפרו לי, אז השנה החלטתי לעשות משו..
ביום האזכרה השנתי של סבתא שלי פשוט לקחתי את הצמיד מהקופסת תכשיטים והלכתי לצורף שיאחה לי אותו.
אי אפשר לתאר את ההתרגשות של אמא שלי שהיא ראתה אותי, עם הצמיד על היד נכנסת לאזכרה.
מבחינתי, זה הצמיד שילוה אותי לאורך כל החיים ויספר לי עם הזמן, על הסבתא שלא הכרתי…
יש שיאמינו, יש שלא…אבל אני כן!! מאותו יום, אמא שלי לא מפסיקה לומר לי שמהרגע ששמתי את הצמיד, חזר אליו
איזשהוא ברק מיוחד שהיה לו רק היה על ידה של סבתא…."נכבה" למשך 13 שנים שהיה בקופסא..ועכשיו-חזר!!
לי לפחות, זה מחמיא..מאוד!!

מאת: נחמי

נחמי — Sun, 10 Jun 2012 05:30:00 +0000

מאת: שני

שני — Sat, 09 Jun 2012 23:03:46 +0000

קשה לבחור את ה-תכשיט, כי יש מלא עם סיפורים מדהימים שעברו במשפחה, אבל אלה שהכי הכי קשורים ללב, זו טבעת נישואין של סבתא רבא. טבעת יפיפיה ועדינה, זהב צהוב, בעובי המושלם של בין דק לעבה, עם עיטורים עדינים ומדהימים, וטבעת האירוסין שלה, גם זהב צהוב, עם עיטורים עדינים ואבן אוניקס משולבת. כשסבתא שלי והמשפחה שלה הבריחו לארץ כשעלו מאירופה. לצערי, הטבעות לא עולות על האצבעות שלי(בעיה למצוא טבעות כשיש אצבעות שמנות..), אז הפכתי אותן לשני תליונים על שרשרת זהב מדהימה שקיבלתי מסבתא ליום הולדת 18. גם לשרשרת יש משהו קטן וחמוד- לב קטנטן שמחובר לסוגר שלה.
השרשרת לא יורדת לי מהצוואר כבר 3 שנים, ומקבלת אינספור מחמאות.

מאת: חנית

חנית — Sat, 09 Jun 2012 22:49:39 +0000

התכשיט היקר לליבי – טבעת זהב עם אבן תכלת גדולה ומסביב זרקונים קטנים(מזכירה את הטבעת של הנסיכה דיאנה).
אימי ז"ל קנתה לי את הטבעת ליום הולדתי, בחודש אפריל שנה שעברה, אחרי שהבטיחה לי תכשיט זהב כבר הרבה מאוד זמן… וביום ההולדת התעקשה שנלך לבחור טבעת.
השנה, לצערי כבר לא זכיתי לקבל מתנה מאמא.
לכן, הטבעת הזו, מאוד יקרה לליבי ותלווה אותי לעד עם זיכרון אחד מושלם… אמא.

מאת: שחף

שחף — Sat, 09 Jun 2012 22:27:42 +0000

התכשיט היקר ללבי ואולי גם יקר באמת, הוא טבעת זהב שקיבלתי מסבתא שלי ז"ל וסבא שלי לבת המצווה.
זוהי מעין מסורת אצלנו במשפחה מצד האמא, שכל נכדה שמגיעה לגיל בת המצווה מקבלת מסבתי וסבי טבעת זהב. אומנם הטבעת שבחרתי מעט ילדותית ותמימה, כיאה לגיל 12, בצורת לב, עם שלוש אבנים קטנות בצד אחד ובצד האחר חרוטה, אך היא עדין יפיפיה בעיני ותמיד תהיה חשובה לי מאוד. במיוחד אחרי שסבתי נפטרה. היא מזכירה לי אותה ותקופה אחרת, שהייתי קטנה וכל המשפחה הגדולה שלנו הייתה נפגשת הרבה יותר, והייתה אווירה משפחתית וחמה.
עם כל הטבעות שאני עונדת, ומחליפה בכל פעם כשאנייוצאת, מתאימה כל טבעת למה שאני לובשת, ומשנה את מיקומן בין האצבעות, זאת הטבעת שתמיד נשארת באותו המקום, כבר יותר מ4 שנים.