תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: 500 שקלים לקנייה ב-Razili"

מאת: כרמית

כרמית — Mon, 10 Feb 2025 14:12:16 +0000

שלמדתי לתואר שני החלטתי לתת מושכות לבעלי ולילדים בקניות וארגון הבית וכך צלחתי את הלימודים בהצטיינות

מאת: איילת אושר

איילת אושר — Sat, 08 Feb 2025 12:47:20 +0000

כל יום שישי בעלי עושה את כל העבודה… קניות, מבשל לארוחת שישי, מנקה … ואני מכינה לו תה אחרי ❤️ מבחינתי זה עונג שבת שלי.

מאת: גלי

גלי — Sat, 18 Jan 2025 10:14:18 +0000

אני אחות גדולה וככזו תמיד הייתי עצמאית ואחראית. בסוף לימודי התואר התחלתי לצאת עם בן זוגי, ואחרי שלושה שבועות בהם יצאנו באתי לישון אצלו (הוא גר בעיר אחרת, רחוקה ממני). ביום השני נהייתי חולה ממש, לא זזתי מהספה וישנתי כל היום. בנוסף לעבודה שלו הוא הכין לי מרק, הביא לי מה שהייתי צריכה, קנה לי תרופות ודאג לי. בדיעבד אני יודעת שזה נתן לי אישור שהוא בנאדם שאני יכולה לשים את הראש, לסמוך עליו ולשחרר ממני. אנחנו כבר שנתיים בזוגיות מאושרת ומאוזנת

מאת: אלונה

אלונה — Thu, 16 Jan 2025 08:14:52 +0000

לפני חודשיים הייתי לקראת מעבר דירה, בעל הדירה שלי החליט להפתיע אותי ולספר לי שאני צריכה לעזוב את הדירה בהתראה די קצרה (מאז למדתי לחתום על חוזה כמו שצריך), אממה, בן זוגי הפתיע אותי בהפתעה משלו, שרכש כבר מבעוד מועד, בכרטיסי טיסה לחופשה רומנטית בתאילנד, וכך יצא שבמועד מעבר הדירה שכולל את כל הנקיונות לפני ואחרי, הייתי בתאילנד
וההורים שלי ביחד עם חברה טובה עשו את ה-כ-ל
בעצמם! שפכטל, ניקיון, צבע (בשתי הדירות), תשלומים למובילים וריבים בשמי כשהמקרר נפל ונחבט. בקיצור כל הכיף
עד היום אני אסירת תודה להם, ואני עדיין ממשיכה לשמוע בדיחות ״שתית קוקטייל מקוקוס בזמן שאיבקנו את הרהיטים שלך…(כנראה גם אמשיך לעוד זמן רב…)

מאת: נועה

נועה — Mon, 13 Jan 2025 06:30:06 +0000

יש לנו 3 ילדים קטנים, ולהכניס 3 כסאות בטיחות לרכב אחד זה מאד מאתגר. בכדי להחליף 2 מתוך 3 כסאות לכיוון הנסיעה, היינו חייבים להחליף לרכב גדול יותר ובטיחותי יותר. בדרך כלל אני מאד מעורבת בכל החלטה, ובמיוחד בהוצאה כספית גדולה כמו זו. אחרי תקופה שלא קידמנו (קידמתי) בכלל את קניית הרכב, אמרתי לבן הזוג שהפעם הוא יקח את הכל עליו, וכל מה שהוא בוחר מקובל עלי. הוא עשה עבודה מצויינת ובחר רכב טוב ונחמד, כל הכסאות נכנסים בקלות, והכי חשוב יש לי מקום באוטו, ואני יכולה להכנס דרך הדלת!!

מאת: מיטל

מיטל — Sun, 12 Jan 2025 16:50:06 +0000

אני ובעלי מתחלקים בעבודות הבית ובלי שהוא יודע מדי פעם אני משחדת את המתבגרים במשימות של פינוי המדיח, סידור כביסות ושטיפות הכלים , גם הקטנה בת הארבע עוזרת ומקבלת מטבעות… משוקולד

מאת: שושנה

שושנה — Sun, 12 Jan 2025 10:52:16 +0000

בחודש השביעי להריון, הייתי כל כך מותשת שלא הצלחתי אפילו לנסוע לסופר. ביקשתי מבעלי לקחת את רשימת הקניות ולדאוג לכל מה שצריך. “סומכת עליך בעיניים עצומות,” אמרתי לו. חזרתי לנוח, ובערב גיליתי שהוא הגיע הביתה עם שקיות מלאות שעלו לו מעל אלפייה… מלאות בממתקים, גלידות וחטיפים בלבדדדדד – בלי אוכל אמיתי-בלי אוכל אחד שמתאים לי כשאני עם סכרת הריון מאובחנת…. “חשבתי על מה שתשמחי לאכול,” הוא חייך. אז נכון, היה יכול להיות נחמד לאכול שוקולד במיטה, אבל לא הייתה ברירה – הייתי צריכה לגרור את עצמי לקניות בעצמי למחרת, הפעם בלי שותפים למשימה.

מאת: לי

לי — Sun, 12 Jan 2025 10:31:33 +0000

זה היה בערב חברה שבו ביקשו ממני לארגן פעילות מגבשת. במקום לשבור את הראש, שכנעתי את ליאל, חברה לחדר במחלקה עם “אנרגיות של קרקס,” לקחת את המשימה. ליאל הבטיחה “להדהים את כולם,” סמכתי עליה בעיניים עצומות. בערב עצמו היא הפכה את המשרד לזירת תחרויות ביזאריות שכללו אכילת מרשמלו עם מקלות שיפוד ושירים על הבוס. העובדים צחקו – אבל לא מהפעילות, אלא מהמבוכה שלי מול ההנהלה, שעד היום תוהה אם יש לי חוש שיפוט…

מאת: חנה

חנה — Sun, 12 Jan 2025 10:10:40 +0000

בוע הכי מטורף שלי בתור אחמ"שית במסעדה, ערב שישי, המקום מפוצץ, ואני רואה את כל הצוות מתחיל להילחץ. האמת? לא היה לי כוח להתמודד. אז פשוט אמרתי בקול סמכותי: "שחר, אתה מנהל את המטבח הלילה. ליהי, את אחראית על המלצרים. אני? אני פה אם תצטרכו אותי."

ברור שהם לא התווכחו – הם לא באמת יכלו. עמדתי בצד, עם כוס קפה ביד, וראיתי אותם רצים כמו משוגעים, פותרים תקלות, מרגיעים לקוחות, והכל רץ חלק.

כשנגמר הערב והצוות התיישב מותש, חייכתי אליהם ואמרתי: "עבודה מדהימה היום, כל הכבוד לכולכם!"

הם חייכו חזרה, אבל אני די בטוחה שהם הבינו בדיוק מה קרה

מאת: איילה

איילה — Sun, 12 Jan 2025 10:08:54 +0000

בטיול הגדול אחרי הצבא במזרח היינו קבוצה של שישה, והגענו למעבר הרים שנראה כמו משהו מהסרטים – תלול, מלא סלעים, ולא בדיוק מסומן. מישהו היה צריך להוביל, כמובן.

אני? ישר אמרתי: "אין לי בעיה ללכת אחרי מי שמכיר הכי טוב מפות." אורי, שתמיד רצה להוכיח שהוא ה"מוביל", לקח על עצמו את התפקיד. הוא ניווט, תכנן עצירות, וחילק מים לכולם. אני רק הלכתי מאחורה, שרה לעצמי ונשנשתי שקדים.

בסוף, כשהגענו לפסגה ונפרש מולנו הנוף המטורף, כולם נפלו מהרגליים מרוב עייפות. אני, שנשארתי עם הכי הרבה אנרגיה, אמרתי בחיוך: "כל הכבוד חברים, איזו דרך מדהימה עשינו."

כמובן שלא סיפרתי להם שהם עשו כמעט את כל העבודה בעצמם

מאת: ורד

ורד — Sun, 12 Jan 2025 10:02:39 +0000

זה קרה במעבר דירה של חבר טוב שלי. הוא ביקש עזרה, ואני, כמו תמיד, אמרתי "ברור, אני שם." כשהגעתי, ראיתי את כל הארגזים, הרהיטים, והכאוס הכללי. אמרתי: "אוקיי, אני אהיה אחראית על לוודא שהכל נכנס למשאית בצורה מסודרת."

בעצם, פשוט עמדתי בצד ונתתי הוראות: "תרים את זה לשם," "שים את זה פה," ו"אל תשכח לקשור את המזרן." כל השאר הזיעו, התכופפו, הרימו, ואני? רק הסתכלתי מהצד ודאגתי שהכל ייראה מתואם.

בסוף, כשהמשאית התמלאה, כולם היו מותשים ואני חייכתי ואמרתי: "כל הכבוד חברים, איזה צוות חזק אנחנו!"

אף אחד לא אמר כלום, אבל אני די בטוח שהם הבינו בדיוק מי לא עשתה כלום

מאת: שני

שני — Sun, 12 Jan 2025 09:36:02 +0000

אחותי הגדולה רצתה לעזור ובאה לנקות את המרפסת אז נתתי לה לעשות את כל העבודה בזמן שאני הייתי עסוקה בדברים אחרים אבל אחרי שעתיים כשיצאתי למרפסת הכל היה מבולגן גם ירד גשם ובסופו של דבר הייתי צריכה לסדר הכל בעצמי .

מאת: חגית

חגית — Sun, 12 Jan 2025 09:23:47 +0000

אני אחות בכורה, יום אחד כשאמא שלי הייתה חולה רציתי לעזור לה והחלטתי לנקות את הבית, אבל איכשהו שכנעתי את האחים שלי שזה ‘פרויקט משפחתי’. הם עשו הכול – ואני ישבתי בצד ואמרתי להם איפה לנגב ואיפה לשטוף

מאת: יהלי

יהלי — Sun, 12 Jan 2025 07:40:06 +0000

בתחילת החודש שעבר הגעתי לפיק של עומס בעבודה, והכל התנקז לשבוע אחד: משימות גדולות ודחופות במשרד וגם צו מילואים לשבוע שלם.
למרות העומס המטורף, התעקשתי לנסות לעשות ג'אגלינג בין כל המשימות – בלי לוותר על כלום, מילואים ביום ומשימות מהעבודה בלילה.
הניסיון הזה לא החזיק מעמד לאורך זמן. אחרי כמה ימים הגוף שלי קרס, פשוטו כמשמעו ונהייתי חולה כמו שמעולם לא הייתי – מרותקת למיטה, לא מסוגלת לתפקד לא בעבודה ולא במילואים.
בשלב הזה כבר לא הייתה לי ברירה. הבנתי שאני חייבת לשחרר, אז העברתי את המקל בעבודה לקולגה שלי, שסייע בטיפול בכל המשימות הדחופות של אותו שבוע.
זה לא היה פשוט, אבל לפעמים אין ברירה. הגוף יודע מתי לצעוק למנוחה, וצריך להקשיב לו – גם אם זה לא מתאים בלו"ז.

מאת: שוש

שוש — Sun, 12 Jan 2025 07:08:20 +0000

בחודש נובמבר חגגתי יום הולדת עגול ועשירי לבת שלי, השאיפה היתה שהיא תקבל את המסיבה הכי מיוחדת שיש. תכננתי הכול לפרטי פרטים – עד שהבנתי שאני לא עומדת בעומס. שליח שהביא משלוח של בלונים ראה אותי על סף התמוטטות. “צריכה עזרה?” הוא שאל, ומפה לשם, תוך עשרים דקות, הוא הרים טלפונים לקולגות שלו: אחד הביא מכונת פופקורן, אחר הביא DJ, ובסוף הערב עמדנו מחובקים – אני, הבת שלי, ושליח אחד מרגש שהפך בטעות למפיק אירועים גאון