תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: מוצרי שיער של Argania בשווי 800 שקלים"

מאת: רעות אופק

רעות אופק — Fri, 01 Mar 2024 12:34:30 +0000

בשנת 2018 פתחתי דף חדש. כילדה מוכה, כילדה שנאנסה בתוך המשפחה, כבת לאישה מוכה, כילדה שראתה את אבא מנסה לרצוח את אמא ועקב הטראומות אובחנה עם פוסט טראומה ונכות, החלטתי ב2018 לעזוב את בתנאים הנוחים בהייטק, שם עבדתי באותה תקופה, לקחתי את הטראומות והפכתי אותן למנוע סיוע. הקמתי את עמותת אופק שמסייעת לנשים מוכות וילדים שנחשפו לאלימות במשפחה, עמותה שקמה כדי לתת אופק חדש וטוב לנשים וילדים נפגעי אלימות במשפחה כדי שגם הם יוכלו לפתוח דף חדש בחייהם. עמותה שמסייעת לנשים כמו אמא שלי ולילדים וילדות כמו הילדה שהייתי. שם ב2018, פתחתי דף חדש ובי נשבעתי שעד יומי האחרון אעשה הכל כדי שלא תהיה עוד רעות קטנה כמו זו שהייתי.

מאת: רעות אופק

רעות אופק — Fri, 01 Mar 2024 12:31:40 +0000

מאת: יוליאנה

יוליאנה — Tue, 27 Feb 2024 14:47:46 +0000

מקווה שזה לא ישמע קטן מידי כי מבחינתי זה עצום:)
התחלתי דף חדש לפני כשבעה חודשים
הצלחתי להשתחרר ממערכת יחסים רעילה
שבה זהותי נלקחה ממני, 5 שנים של גזלייטינג
5 שנים של חוסר מסוגלות, אני עובדת מגיל 13 ובאותה תקופה גם לעבוד לא הצלחתי, ועד היום.
הדף החדש מכיל בתוכו טיפול פסיכולוגי, הצלחה בהתמודדות ללא הכדורים שהפסיכיאטרית נסתה לדחוף לי בכול הכוח, לימודי נהיגה, ורצון לתפקד כאדם נורמטיבי
כרגע עוברת דירה, לעיר אחרת בשביל להתרחק ממה שמאיים עלי
ושם כבר מחכה לי עבודה וליווי שיקומי שאני מחכה לו. גדלתי עם אבא אלכוהוליסט ורק לאחרונה הצלחתי להפסיק לשתות בעצמי ולהציב גבולות בריאים במשפחה ובקשרים עם אחרים. חגגתי בסוף ינואר השנה את 27 שנות חיי ש10 מתוכם רק ניסיתי למות בכול דרך
והשנה זאת השנה שלי, שנה שבה התחלתי להעריך את החיים, את העוצמות הקיימות בי, ואת הערך שיש לי לתת לעולם וזאת המתנה הכי גדולה שיכלתי לקבל❣️

מאת: צבי צביה

צבי צביה — Mon, 26 Feb 2024 16:41:03 +0000

היי
פתחתי דף חדש שפרשתי לגמלאות יש לי ליותר זמן לעצמי ולתחביבים שלי ; ספורט ויצירה יש לי יותר זמן פנוי לעצמי והרגשה שלי יותר טובה פחות אחריות ולחץ בחיי היום יום

מאת: טל

טל — Sun, 25 Feb 2024 13:36:30 +0000

פתחתי דף חדש ביום שאבא שלי נפטר ממחלת הסרטן. באותו יום החלטתי שאני מפסיקה לעשן. ואכן, כבר שש שנים עברו ואני עומדת בהבטחה הזו לעצמי (וגם לבנות שלי שלא מודעות אליה כי הן נולדו לאחר מכן :) )

מאת: דפנה אבוחצירה

דפנה אבוחצירה — Sun, 25 Feb 2024 13:28:31 +0000

לפני כמעט שנה פתחתי דף חדש.
לפני קצת יותר משנה אני והחברה הכי טובה שלי רבנו פיצוצים ולא דיברנו כמעט חצי שנה. היה לי מאוד קשה כל יום שלא דיברנו וכל חוויה שלא עשינו ביחד ישר חשבתי עליה.
לפני בערך חצי שנה החלטתי שאי אפשר ככה לזרוק חברות של 9 שנים לפח. הלכתי אליה ודיברנו והיום אנחנו יותר קרובות משאי פעם היינו

מאת: דפנה אבוחצירה

דפנה אבוחצירה — Sun, 25 Feb 2024 13:24:38 +0000

לפני כמעט שנה פתחתי דף חדש.
לפני קצת יותר משנה אני. והחברה הכי טובה שלי רבנו פיצוצים ולא דיברנו חצי שנה. היה לי ממש קשה כל יום שלא הייתי איתה וכל חוויה שלא עברנו ביחד. לפני חצי שנה בערך החלטתי שאני לא יכולה לזרוק חברות של 9 שנים ככה לפח והחלטתי לדבר איתה. דיברנו והחלטנו לפתוח דף חדש ועכשיו אנחנו יותר קרובות ממה שאי פעם היינו.

מאת: מירב,עילם

מירב,עילם — Sun, 25 Feb 2024 12:24:03 +0000

דף חדש שפתחתי בפעם האחרונה לפני 7 באוקטובר היה לאחר רצח רבין. התחושה שהקרקע נשמטת, הרצון והחיפוש אחר החיובי והטוב, היצמדות למוכר במקביל לחיפוש משהו אחר וחדש, שינוי חשיבה.
איך ממשיכים מכאן מקביל לימים שאחרי ה 7 באוקטובר, לראות אור, אופק בהיר
בעיקר להאמין שיהיה כאן טוב בינינו, חייב להיות טוב..

מאת: עדי

עדי — Sun, 25 Feb 2024 09:43:23 +0000

כשהשתחררתי מהצבא היה לי ברור שאני הולכת ללמוד באוניברסיטה, אבל לא היה לי ברור איזה תואר. התייעצתי עם כל הקרובים לי וכולם המליצו לי ללמוד מדעי המחשב כדי להיכנס לעולם ההייטק ולהרוויח טוב. אז נרשמתי והתחלתי ללמוד. השנה הראשונה הייתה קשה מאוד וקרסתי מרוב עומס. הבנתי שלא רק שאני לא מתחברת למקצוע, אלא זה גם פוגע בי נפשית. אחרי התלבטויות רבות החלטתי לפתוח דף חדש ולהגשים חלום ללמוד פסיכולוגיה. למרות כל מה שהשקעתי ושהעבודה תהיה פחות מתגמלת, מה שחשוב זה שאני אוהבת את מה שאני עושה.

מאת: שרית

שרית — Sun, 25 Feb 2024 09:16:18 +0000

יש לי אחות אחת שגדולה ממני בכמה שנים. כשהיא התחתנה היא עברה לגור עם בעלה הרחק בצפון, ואני נשארתי לבד לטפל באמא שלנו החולה. במשך שנים היו בינינו ריבים קשים על הטיפול בה וזה יצר בינינו נתק. לפני שנתיים החלטתי שאנחנו צריכות לפתוח דף חדש ולחזור לשמור את קשר, כי זה בדיוק מה שאמא שלנו הייתה רוצה. היא מיד שמחה, והתחלנו מנהג שנפגשות פעם בחודש בבית קפה ומספרות כל מה שחדש. למדתי שלפעמים צריך לסלוח, כי בסופו של יום אין כמו משפחה!

מאת: דניאל

דניאל — Sun, 25 Feb 2024 08:22:44 +0000

במשך רוב השירות שלי בצבא הייתי בבסיס רחוק ולא יצאתי הרבה הביתה. החיילים והמפקדים הפכו להיות המשפחה שלי. לאחרונה התחלפה המפקדת ואחרי חוויות טובות עם הקודמת באתי בגישה חיובית. אבל לצערי היא לא באה בגישה כזאת ולא הצלחנו להסתדר למרות שמאוד ניסיתי. היא נתנה לי יחס שונה מלשאר החיילים והרגשתי לא שווה. פעמים רבות היא התעצבנה עליי שלא בצדק, והדבר אף חצה גבולות כשהיא דיברה לא יפה על אבא שלי בפני כולם. הרגשתי שאני לא יכולה לשאת את זה יותר ולא מגיע לי שיתייחסו אליי ככה, והחלטתי לעשות את כל המאמצים ולפתוח דף חדש בבסיס אחר קרוב לבית. עכשיו המפקדת שלי מעריכה אותי ואני נהנת מכל יום, וגם אני קרובה למשפחה שלי שתומכת בי!

מאת: הדר

הדר — Sun, 25 Feb 2024 08:12:04 +0000

פתחתי דף חדש לפני חודש בדיוק! אחרי שמצאתי את עצמי לבד באוטו, צורחת כמו משוגעת על נהג שחתך אותי, החלטתי שאין לי זמן או אנרגיות לבזבז על כעסים מיותרים.
שיחתכו אותי בכביש, שיעצבנו אותי בעבודה, שהילדים לא יקשיבו.. למה להעניש את עצמי ולהרעיל לעצמי את הגוף באנרגיות שליליות?!
אני עובדת על זה, זה לא קל, אבל אני כבר מרגישה יותר טוב. התגמול מגיע בצורת שינה יותר טובה, שלווה כללית..

מאת: מעין

מעין — Sun, 25 Feb 2024 08:06:15 +0000

יצאתי לחופשת לידה שניה לפני שמונה לי מנהל חדש ( בחור זוטר שכולם הזהירו אותי מפניו שהוא מנסה לקח לי את התפקיד וכך אכן קרה ) חזרתי לעבוד לאחר שנה שבה התלבטתי רבות האם לחזור ואיך לחזור ובסוף החלטתי עם עצמי שאם חוזרת אז בלב שלם ובלי משקעי העבר מול המנהל , קבעתי איתו שיחה , פתחנו הכל ליבנו דברים ושמנו הכל על השולחן , פשוט דיברנו מלב אל לב ואני מברכת ושמחה על כך שחזרתי סוף סוף לעבוד במקום שטוב לי בו

מאת: ירדן

ירדן — Sun, 25 Feb 2024 05:23:07 +0000

שבוע לפני שהתחילה המלחמה פיטרו אותי מהעבודה (עולם ההיטק משתנה מהר). מצאתי את עצמי בחודש הראשון של המחלחמה בלי שגרה, רצה לממד לבד בבית כי בעלי במילואים. זה היה חודש נוראי שרק רציתי שגרה ולהאחז במשו שיעסיק אותי מלרוץ לחדשות או להיות מודאגת כל הזמן. ניסיתי להעסיק את עצמי- ספורט, ניקיון, חידוש קשר עם חברות, התנדבות. אבל ממש לא מצאתי את עצמי וכל לילה הייתי הולכת לישון לבד על מזרון במדד עם מחשבות רעות. אחרי חודש פתחתי דף חדש והתחלתי עבודה חדשה, היום אני מברכת על השגרה ועוד יותר על זה שבעלי חזר הביתה.

מאת: נגה

נגה — Sun, 25 Feb 2024 03:54:25 +0000

בתיכון עברתי התעללות נפשית מצד בנות הכיתה שלי. כל רגע היה סבל עבורי ואין לי ולו זיכרון אחד טוב משם . מה שכן עוד כשלמדתי החלטתי שאני מוציאה את תעודת הבגרות הכי טובה שיש כדי שבחיים שאחרי התיכון אוכל להתקדם. ובאמת הוצאתי תעודת בגרות מצויינת ואח"כ פתחתי דף חדש בחיים שירות לאומי ובסיומו הלכתי ועשיתי תואר ראשון ושני באוניברסיטה שם הכרתי חברות לחיים