נֵר בְּלִי שַׁמָּשׁ/ יְעֵלָה מֵאִיר

הָעֶרֶב הִדְלַקְתִּי בִּלְעָדֶיךָ חֲנֻכִּיָּה.
נֵר רִאשׁוֹן וְשַׁמָּשׁ.
וּפִתְאוֹם הֵבַנְתִּי
שֶׁאֲפִלּוּ שֶׁאֲנִי מְנַהֶלֶת וּמְגַדֶּלֶת,
אֲפִלּוּ שֶׁאֲנִי לְבַד מְסֻגֶּלֶת,
אֲנִי עֲדַיִן חַיֶּבֶת אוֹתְךָ,
הַשַּׁמָּשׁ שֶׁלִּי.
הַשַּׁמָּשׁ שֶׁמֵּאִיר לִי אֶת הַדֶּרֶךְ,
שֶׁנּוֹתֵן לִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹרוֹ.
שֶׁתָּמִיד נִמְצָא שָׁם לְצִדִּי, לְגַבּוֹת אוֹתִי,
לְמִקְרֶה שֶׁאֵיזוֹ רוּחַ סְעָרָה תְּנַשֵּׁב
וַאֲנִי אֶכְבֶּה.
.
וְעַכְשָׁו, אַתָּה רָחוֹק,
מְהַוֶּה שַׁמָּשׁ לַאֲחֵרִים,
וַאֲנִי בְּטוּחָה
שֶׁהֵם מֵאוֹרְךָ נֶהֱנִים.
וְעַד שֶׁתָּשׁוּב, אֶהְיֶה אֲנִי-
גַּם נֵר וְגַם שַׁמָּשׁ חִנָּנִי
אֲבָל זֹאת תֵּדַע, בְּכָל זְמַן וְעֵת,

אַתָּה הַשַּׁמָּשׁ שֶׁלִּי וְתָמִיד תִּהְיֶה