תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: 1,000 שקלים לקנייה ב- Foot Locker"

מאת: לבנת לוי

לבנת לוי — Mon, 08 May 2023 10:10:38 +0000

לא ויתרתי אחרי הרבה שנים שוויתרתי…כשרציתי לעשות למען עצמי הייתי עסוקה.
כשרציתי למען עצמי העדפתי את האחרים: ההורים,הבעל,ששת ילדי.
בשנים האחרונות לא ויתרתי על ספורט וככה גם רזיתי.
לא ויתרתי על החלום ללמוד לתואר שני והנה בגילי,55,אני כבר אחרי.
לא ויתרתי על ללכת להופעה/ הצגה וכל מה שעושה לי טוב.
התעקשתי שנשפץ ולא ויתרתי.
כשאני מוותרת ,ככה למדתי,אני מוותרת על עצמי וכשאני לא מוותרת יש לי יותר כוח,שמחה ובריאות לתת מהאור לכל הסביבה שלי.
אף פעם אסור לוותר על עצמינו.

מאת: אביה

אביה — Sun, 07 May 2023 17:07:16 +0000

אמא שלי חולה בטרשת נפוצה, והאמת שתמיד סבלתי מהעובדה שאין לי אמא ובת כדי לקבל ממנה דוגמה אישית, תמיד קנאתי בבנות שאמא שלהן בריאה לשמוע את השיחות ביניהן להיזכר באיך אמא שלי כשעוד יכלה לדבר (עד שהייתי בת 6) הייתה רוצה שאהיה רקדנית.
לפני כמה שנים התחלתי לרקוד ולא הרגשתי מרוצה מאיך שהריקוד נראה עלי, ומיכולות הנשימה שלי לשאת ריקוד בלי להתנשף המון, ולאט לאט התחלתי להתאמן עוד ועוד במשך כמה שנים וגם עכשיו כמובן ממשיכה, ואני מתחילה לראות תוצאות משתפרת בריקוד ומרגישה כמובן שגם כייף לי לרקוד למרות שיש ימים שקשה ופחות מתחשק אבל אני מזכירה לעצמי שיש לריקוד תוצאות והשפעות חיוביות, בימים הקשים של עומס בלימודים וכאלה שיותר מתחשק להישאר בבית עם שוקו חם מול הטלוויזיה אני ממשיכה ומתמידה ולא מוותרת לעצמי
*ואחד הדברים הנוספים שעזרו לי הוא לזכור איך אמא שלי הייתה גאה לדעת שהבת שלה עושה דבר שאמא שלה רצתה שהבת שלה תעשה מתוך אהבה ולא מאחר ומחייבים אותה לעשות אותו.

מאת: עינת אלון

עינת אלון — Sun, 07 May 2023 14:39:02 +0000

ילדתי בגיל צעיר יחסית – 22 ולא הספקתי ללמוד לפני באוניברסיטה. לימודים גם ככה אף פעם לא באו לי בקלות. אז נשארתי ללא מקצועה, ועבדתי בעבודות מזדמנות. שנים ראיתי את כולם מסביבי כולל את בן זוגי ממשיכים לעוד ועוד תארים, ועובדים בעבודות שונות ומאתגרות. ואז בגיל 35 החלטתי שגם אם זה נראה לי מאוחר להתחיל ללמוד, בעוד 5 שנים זה יהיה מאוחר מדי ואני אצטער שלא התחלתי ללמוד חמש שנים קודם כשחשבתי על זה. וכך בגיל 35 נרשמתי לראשונה ללימודים. היום שבע שנים אחרי, אני חושבת על תואר שני

מאת: הודיה

הודיה — Sun, 07 May 2023 11:04:17 +0000

כשהייתי בכיתה י, בחרתי ללכת למגמת מחשבים, לא חשבתי שזה יהיה כל כך קשה, אבל כפי שהתברר לי בהמשך זה לא היה פשוט בכלל.
הלמידה הייתה מאוד מאתגר והשקעתי בזה המון מאמצים וזמן.
אחרי כל שיעור התלבטתי אם להמשיך.
בסופו של דבר השקעתי ממש ולא וויתרתי ובבגרות קיבלתי 91!
כיום זה בהחלט השתלם לי ובזכות זה שלא ויתרתי אני מגשימה חלום ועובדת בהייטק :)

מאת: שרה

שרה — Sun, 07 May 2023 08:48:16 +0000

עוד ראיון לא מוצלח ועוד פעם לא מתקשרים, עוד מייל מנומס שאולי ניפגש בהמשך, אחרי שנה וחצי של חיפושים ומלחמה יומיומית לא להרים ידיים מצאתי עבודה בתחום שלי , ולשאר המחפשות , אל תוותרו לעולם, בסוף צריך רק כן אחד

מאת: יפה

יפה — Sun, 07 May 2023 08:45:16 +0000

קיץ לפני שנתיים, לא נכנסתי לבגד ים הצהוב שלי, כי מה לעשות קורונה פינקה בהרבה פחמימות, נכנסתי למשטר קטלני לא ויתרתי עד ששוב הצהוב היה נראה עליי פפפגגגגזזזזז

מאת: לי

לי — Sun, 07 May 2023 08:34:42 +0000

סבתא היקרה שלי נולדה בשנת 1935 ו 13 שבועות בדיוק היא כבר לא איתנו פיזית אבל בנשימתה האחרונה החלטתי לא לוותר על החצי הטוב והיפה בלב שלי שהיה שייך לה אלא להעצים אותו לטוב.
ולמרות שכולם אמרו לי לשחרר ולא לשקוע בזיכרונות ההיפך קרה… לא רק שלא ויתרתי על הזיכרון שלה קרוב אלי בתמונות ושירים שהיא אהבה לשמוע אלא זכיתי להנציח אותה בעיתון אופנה שערכתי במיוחד עבורה כי סבתא שלי היתה פאשניסטה שאהבה ז׳ורנלים של אופנה.תמיד היתה עם הכובעים הגדולים. והשמלות הנשפכות. ובגדי הים שהיו מהפנטים את כל הסובבים.
כל בן משפחה הביא לי תמונות פאשניסטיות שלה וערכתי לה מגזין אופנה שכל כולו בשבילה ולכבודה… לא ויתרתי וניצחתי בשבילה את החלום הגדול שלה. סבתא הופיעה על השער הראשון שלה …

מאת: שושנה עזיזי

שושנה עזיזי — Sun, 07 May 2023 08:23:44 +0000

הפעם הכי חשובה שלא ויתרתי היתה לפני 38 שנים. בעלי לשעבר, עשה טעות קשה, נכנס לכלא והשאיר אותי עם ילד בן שנתיים, צעירה ומבולבלת. ההחלטה הכי קלה היתה לוותר על הכל ולהתייאש. הרמתי את עצמי ממש מהקרשים. היתה מציאות קשה של שכנים שמתנכלים אלי בגלל מה שהוא עשה ושל כלי תקשורת שמחטטים בפרטיות והחיים היו ממש ממש בלתי נסבלים, עד כדי מחשבות אובדניות. הדרך היתה קשה אבל בזכות אמונה בדרך שלי ורצון לחנך את הילד שלי לעתיד טוב יותר, החלטתי לא לוותר ולשרוד כאמא למרות כל הקשיים. היום הוא כבר אבא ואני סבתא, ממשיכה בדרכי ולא מוותרת כדי להשריש את החינוך להיות אדם טוב יותר גם לנכדות שלי. השובר של Foot Locker יעזור לי לתת להן ללכת בדרך הישרה והנכונה :-)

מאת: מור

מור — Sun, 07 May 2023 08:18:28 +0000

בתור ילדה אף פעם לא הייתי שמנה, אבל תמיד הרגשתי לא בטוב עם הגוף שלי. בתחילת י"ב כל הבנות כבר התחילו לדבר על הנשף ועל השמלות שהן ילבשו. אמרתי בלב שאוותר על הנשף כי גם ככה לא ארגיש בנוח עם שמלה ולא אהנה. אמא שלי הציעה שלא נוותר והתחלנו לשמור על המשקל ביחד. עברנו לאכול בריא יותר ועשינו אימונים והליכות משותפות. אחרי הרבה מאמץ ופשרות הצלחנו להשיג את המטרה. בסוף השנה קניתי שמלה והלכתי לנשף, אבל הבונוס האמיתי היה הזמן שביליתי עם אמא.

מאת: גלית

גלית — Sun, 07 May 2023 08:11:29 +0000

לא ויתרתי כשהבן שלי עבר חרם בכיתתו..בהתחלה פניתי למורה שלא ככ עזרה,אחכ פניתי להורי התלמידים שלא ציפיתי מהם להרבה עם נילגים שלנם מתנהגים ככה… אבל המשכתי ונילחמתי במערכת ,המשכתי לדבר לליבם של ההורים ובסוף הגעתי לביהס ונתתי הרצאה על משמעות חרם על תלמיד ועל ההשלכות של זה. זה הצליח לחלחל וברוך השם אנחנו כבר כמה שנים אחרי המקרה והכל טוב.

מאת: דניאל

דניאל — Sun, 07 May 2023 08:08:27 +0000

ביום הגיוס לצהל הודיעו לי שאני הולכת לטירונות כללית. ההתאקלמות הייתה ממש קשה ולא הצלחתי להתחבר עם אף אחת מהבנות האחרות. הרגשתי לבד והיו ימים שלמים שבכיתי. בזכות המשפחה שלי שלא וויתרו ודירבנו אותי החלטתי לעשות אני את הצעד ולדבר איתן. התחלתי להראות יותר מוערבות בצוות וככה יותר ויותר בנות נפתחו אליי. בסוף הטירונות אפילו קיבלתי מצטיינת חברתית ואני בקשר טוב עם חלק מהבנות מהצוות עד היום. גם הן וגם אני למדנו שרושם ראשוני הוא לא הכל ובסוף החברויות הכי טובות מגיעות ממקום לא צפוי!

מאת: עדי

עדי — Sun, 07 May 2023 07:50:17 +0000

כשהייתי קטנה ראיתי את האחיות הגדולות שלי לומדות באוניברסיטה, עושות קריירה ומקימות בית. תמיד רציתי את זה גם לעצמי, וכשהגיע הרגע נרשמתי לאוניברסיטה. אבל, שום דבר לא הכין אותי לכמה הלימודים קשים, שבניגוד לבית ספר פה אני צריכה למצוא את המוטיבציה ללמוד בעצמי. ראיתי אנשים נכשלים במבחנים, פורשים מהתואר, נכנסים לדיכאון. ולמרות הכל, אחרי תקופה קשה, לא וויתרתי ומצאתי את האיזון, את מה שעושה לי טוב, ואת הדרך שלי להצלחה. לוקחת כל שלב ומתקדמת הלאה עם חיוך.

מאת: נגה

נגה — Sun, 07 May 2023 07:48:43 +0000

כשהגעתי לגיל 40 התחלתי לשמוע מכל מקום "השעון מתקתק, קדימה למה את מחכה, הקפאת בייציות? עדיף שתתחילי להיכנס להריון גם אם זה אומר שתעברי את התהליך לבד, תעשי תרומת זרע, את תצטערי שפספת את ההזדמנות". כל הסביבה שפטה אותי והחליטה מה הדרך הנכונה בשבילי. החלום שלי תמיד היה להקים משפחה אבל פשוט לא יצא, 5 בני זוג רציניים שאחד יצא מהארון, השני בגד, השלישי לא רצה ילדים, עם הרביעי רבתי כל הזמן והחמישי רצה לשנות אותי כל הזמן. לא ויתרתי על החלום שלי והחלטתי שאני אקים משפחה עם האדם המתאים. לא אגדל ילד לבד למרות הלחץ המטורף. ובאמת בגיל 42 הכרתי את שאהבה נפשי, היום עם ילד אחד שהוא המתנה הכי גדולה של שנינו. לא ויתרתי והגשמתי חלום בלי להתפשר, הקמתי משפחה

מאת: Hadar

Hadar — Sun, 07 May 2023 07:40:47 +0000

לא ויתרתי כשהכול התפקשש לי לכל הכיוונים…
כי שם במלחמה על הראש למעלה והקולות בראש גיליתי מול האמת הפרצוף שהכל זה מלמעלה.
רגע רגע, לא בהכרח במובן הדתי – קלישאתי. אם כי אחרי כל מה שקרה לי, אני לא פוסלת…
בשנים האחרונות החיים קצת שיחקו איתי. טרקו לי את הדלת, חיכו קצת, ואז פתחו אחרת. לימדו אותי שלמישהו יש תוכניות עבורי.
כך קרה, שרגע אחרי ששברו לי את הלב לרסיסים, ליטרלי, פגשתי אותו.
קצת אחר כך, כשהחלטנו שבין הילד הראשון לשני נעשה מרווח רציני, התברכנו בהריון נוסף. ואיזה מין הריון…
כשנולדו התאומות טולטלנו למרכז הארץ, לאחר שבנינו חיים שלמים בדרומה.
ואז… פוף. הקריירה המפוארת שלי, עבודה קשה של עשר שנים, התמוטטה לה כמו מגדל קלפים.
אחרי שהיא החליטה שלא טוב לה מנהלת פרוייקט שהיא גם אמא לשלושה תינוקות.
וכך היא סללה לי את הדרך לקריירה הבאה שלי, מופלאה לא פחות. כאמא במשרה מלאה שאלופה מסתבר בקינוחים….
רק כשלא ויתרתי הצלחתי באמת לגלות שהחיים מלאי הפתעות, ומישהו שם דואג לי, שיהיה מעניין.

מאת: לירן

לירן — Sun, 07 May 2023 07:34:24 +0000

כשכל האמהות מסביב ביטלו את הילדים שלהם בקבוצות הווטסאפ הכיתתיות ואמרו שוב ושוב "אל תאמינו להם לאף מילה הם כולם משקרים" אני לא ויתרתי…
לא ויתרתי על המילה של הילד שלי ובזכות כך למדתי שהאמת נמצאת לפני כולם אצל הילדים .
לפעמים היא גלויה ולפעמים מתחפשת להתנהגויות שונות . אנחנו כמבוגרים צריכים לדעת לזהות ולהבין מה הם בעצם אומרים לנו …וזה תמיד הכי אמיתי …