תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: מארז ביוטי של Rosalia"

מאת: דמבו

דמבו — Sun, 04 Sep 2022 23:54:11 +0000

הזיכרון שלי הוא מר מתוק. ביום הראשון של הבית ספר הגעתי עם אימי באיחור רציני.כולם כבר התיישבו ואני נכנסת בשקט אמא שלי ציידה אותי בתיק קטן ועם מימיה כן כן מימיה לא היה לנו בקבוק רגיל,ואז כולם צחקו עליי חוץ מתלמידה אחת שביקשה ממני לשבת לצידה.והנה בגיל 35 חברות הכי טובות וביום רביעי הזה היא מתחתנת

מאת: סימה בן אדרת

סימה בן אדרת — Sun, 04 Sep 2022 07:15:44 +0000

הזיכרון הכי משמעותי שלי מהיום הראשון בבית הספר , הוא שחבר שלי שהיה איתי בגן במשך שנתיים , כן כבר בגיל חמש היה לי חבר, פתאום החליט להתעלם ממני , כי ראה את כל הבנות החדשות שהגיעו , זוכרת
שחזרתי בוכה הבייתה וסיפרתי לאמא שלי , שני אחרי אותו בחור רצה אותי אבל אני כבר הייתי במקום אחר.

מאת: עינב

עינב — Sun, 04 Sep 2022 06:23:17 +0000

הזכרון שלי מהיום הראשון בכיתה א הוא מאוד משמעותי בעיניי. לאחר שאבי לקח אותי לבית הספר , כבר בשעה השניה סיפרו לי שאחותי נולדה, הייתי בעננים וחזרתי הביתה בהתרגשות , לעולם לא אשכח את היום הזה! :)

מאת: רותם

רותם — Sun, 04 Sep 2022 06:15:16 +0000

הזיכרון הכי משמעותי שלי מהיום הראשון של בית הספר הוא ביום הראשון של כיתה ח' , שבועיים לפני כן ניגשתי למישהו מהמושב לידי כשהיינו בבריכה והודיתי בפניו שאני מאוהבת בו (והייתי כל כךךךךך מאוהבת בו) ומרוב פחד פשוט ברחתי ולא חיכיתי לתשובה (פעם גם לא היו טלפונים ניידים ולא שומדבר ככה שאם לא יצאתי מהבית פשוט לא ראיתי אותו)
ביום הראשון הוא ניגש אליי לפני השיעור האחרון ושאל אם אני רוצה להיות חברה שלו וזו הייתה הפסגה של החיים שלי עד אז וברור שהסכמתי!!
זה החזיק מעמד פחות משבוע חחח, אבל למדתי לא לפחד להודות ברגשות שלי ומאז אני ממש לא פוחדת להגיד הכל בפנים.

מאת: דינה

דינה — Sun, 04 Sep 2022 05:57:40 +0000

היום הראשון בכיתה א', רק עלינו לא מזמן, אמא הלבישה אותי בשמלה הכי חגיגית שהיתה לי, שמלה לבנה עם חצאית מעט נפוחה ורצועות אדומות, קלעה לי שתי צמות וכל צמה נסגרה בסרט גדול בצורת פפיון כפי שהיה נהוג אז בברית המועצות וציידה אותי בזר פרחים לתת למורה. אחרי שהמורה נכנסה לכיתה ניגשתי לתת לה את הפרחים והיא לא ידעה מה לעשות עם עצמה הייתי התלמידה היחידה שעשתה את זה אבל למזלי נפלתי על מורה מאוד רגישה ומבינה שמאוד התרגשה מהמחווה והתחילה להסביר לכל התלמידים שאני מגיעה ממקום אחר ושצריך לעזור לי להתאקלם ולעזור לי עם השפה. שנים אחרי, היום הזה זכור לי לטובה ובזכות מעשה אחד קטן של מורה גדולה בו היא עזרה לי להשתלב ולא להיות מקור לעג ולעבור חוויה חיובית בבית הספר.

מאת: עדי

עדי — Sun, 04 Sep 2022 05:09:57 +0000

נכנסתי לכיתה א׳ בעיר חדשה ובלי להכיר אף אחד. כולם נראו בטוחים בעצמם, מכירים אחד את השני ודי מאיימים. פתאום נכנסו בדילוגים שתי בנות חייכניות, אני לא זוכרת למה, אבל אחת מהן מצאה חן בעיניי מיד. בהפסקה ניגשתי אליה ושאלתי אותה אם היא רוצה להיות חברה שלי. בראשון לספטמבר האחרון ישבתי איתה בבית קפה כשקלטנו שאנחנו חוגגות בדיוק 40 שנות חברות

מאת: רויטל

רויטל — Sun, 04 Sep 2022 05:03:02 +0000

הזכרון הכי משמעותי שלי היה היום הראשון בכיתה ז' עולה לחטיבה, פירקו את כל הכיתה שלנו,הייתי הילדה היחידה בכיתה לא מכירה אף אחד,יום שלם ישבתי בכיתה עם ילדים שהכירו לפני, ישבתי לבד וספרתי את הרגעים לחזור הביתה, אף אחד לא טרח להסתכל לכיוון שלי בכלל, בסוף היום חזרתי הביתה ולקח לי שבוע לחזור שוב לבית הספר (אחרי שכנועים) היום עם כל המודעות אני מבינה שהתעלמות/חרם תמיד היה קיים (ואני בת 50+)

מאת: פזית

פזית — Sat, 03 Sep 2022 21:54:59 +0000

בבוקר היום הראשון של כיתה א׳, לאחר לילה ללא שינה קמתי מרוגשת עם צד תפוס מרוב כאבי בטן והתרגשות . כך שמה שנותר לי מהיום הזה מעבר לזכרונות הן תמונות בהן אני מצולמת מכופפת לצד ומחזיקה את הבטן .

מאת: miriam

miriam — Sat, 03 Sep 2022 21:36:14 +0000

הזיכרון הכי משמעותי שלי מהיום הראשון של בית הספר הוא שלא ממש ידעתי איפה להניח את עצמי: הייתי עולה חדשה, לא ממש דוברת עברית ב100 אחוז, עם לבוש ומנהגי חו'ל… בנוסף גם החליטו להקפיץ אותי כיתה בגלל הישגי בלימודים לפני שהגענו לארץ… מצאתי עצמי הילדה הקטנה שהקפיצו אותה לכיתה ה' ישר , בלי לבדוק את ההתאמה המנטלית שלה… התיישבתי בכיתה נבוכה ואז שמעתי מישהי מדברת אלי: את חדשה, נכון?! הציגה עצמה והבטיחה שתעזור לי. אז פגשתי חברה חדשה ביום הראשון ללימודים, כזו שכזרה לי להשתלב ולהתקדם, והכי חשוב הרחיקה את הבדידות והפחד של ילדה חדשה במערכת חינוך שונה ובשפה שונה ממה שהיא רגילה.., והיא הפכה לחברה לחיים, החברה כי טובה שלי עד היום, שנים אחרי.

מאת: רבקה

רבקה — Sat, 03 Sep 2022 18:32:43 +0000

הזיכרון שלי מהיום הראשון ללימודים הוא ההתרגשות של להיות בכיתה כיוון שאני בכורה לא ידעתי למה לצפות ומה הולך להיות והכל היה נראה מפחיד בניין גדול המון ילדות(למדתי בחינוך חרדי) והמון אמהות שהגיעו עם בנותיהן תחושה של חדש ילקוט חדש וכל הציוד חדש תלבושת חדשה ועם התחושה הזו, שם הבטחתי לעצמי להצליח בלימודים אחרי שני תארים עם תזה ובדרך לדוקטורט אני די חושבת שהצלחתי (:

מאת: סימה

סימה — Sat, 03 Sep 2022 10:45:28 +0000

הזיכרון הכי משמעותי שיש לי מהחזרה ללימודים זה זיכרון כואב, כואב מידי, אנחנו גרים ביישוב חרדי ואבא שלי במשך שנים סובל מהתנכלויות מהרב של היישוב, פעם אחת הרבה חילק "פאשקאווילים" (אצל החרדים זה חלוקת מכתבים בכל המקום על מנת להכתים של של מישהו) ,הרב רשם שלמחרת בשעה 10:00 כולם ,כל תושבי היישוב מתבקשים שלא לדבר עם משפחתי, אסור להתחתן עם אחים שלי, אסור להכניס את אבא שלי למכולות ואסור לתת לו להתפלל בבתי כנסת ביישוב, כדי להפוך את החרם לרשמי הרב פרסם שבשעה 10:00 תהיה צפירה ביישוב ומרגע זה כולם מתבקשים לומר פרק תהלים והחרם ייכנס לתוקף, אז התחילו הלימודים, ואני ואחיות שלי כולן כל אחת בכיתתה , אח שלי בתלמוד תורה יושב בכיתה ואנחנו רועדים מפחד מה יקרה בשעה 10:00 , ואז הצפירה החלה, כל התלמידים בכל בתי הספר נעמדים וקוראים תהלים והחרם נכנס לתוקף, ואני יושבת בכיתה ויודעת שזהו, מעכשיו לחברות אסור לפנות אליי, למורה אסור לדבר איתי ,ואחים שלי בכיתות אחרות כנראה עוברים גיהינום עכשיו, וכל זה קורה שכל אחד/אחת מאיתנו יושבים בכיתה ורואים את החברים מכניסים את החרם ממש כמו שמקבלים את השבת, חזרנו הביתה רועדים רועדות בוכים ובוכות ומאז אין כניסה למכולת לסופר לבית כנסת בישוב, אסור להתחתן איתנו ואסור לדבר איתנו. אמא שלי לא רוצה לעזוב את היישוב כדי לא לתת לרב לנצח אותנו.
חפרתי ממש אבל שאלתם מה הזיכרון הכי משמעותי אז זה, אם הרב ידע שדיברתי וסיפרתי לחדשות מה קורה כנראה שיעלו בדרגה ויפגעו בנו גם פיזית ובגלל זה לא פירטתי שמות.

מאת: חן

חן — Sat, 03 Sep 2022 09:31:45 +0000

הזכרון הכי חזק שלי הוא מהיום הראשון לכיתה י״א, החלטתי משום מה ללבוש חולצה ממש צמודה. בתחילת היום ישבנו בחצר עם חברות וידידים מהצופים וזרקנו בצחוק אבנים קטנים של חצץ אחד על השני.
ככל שהיום התקדם הרגשתי מבטים מוזרים לכיוון החזה שלי אבל חשבתי שזה בגלל החולצה הצמודה, עד שגיליתי באחד השעורים האחרונים לאותו היום שאחת האבנים הייתה בדיוק על הפטמה שלי… כששאלתי את חברות שלי מדוע לא אמרו לי כלום הן ענו שחשבו שקר לי או שזו אחת מה אלרגיות המוזרות שלי חחחח זו חוויה שלא אשכח בחיים :)

מאת: קורל

קורל — Sat, 03 Sep 2022 06:54:41 +0000

גרנו מספר שנים באיטליה לרגל לימודי הרפואה של אבי שם. אמי התעקשה שנחזור לארץ על מנת שאתחיל כאן את כיתה א ובכך למעשה דאגה שנשוב לישראל לתמיד. ביום הראשון ללימודים בכיתה א לאחר שכל תלמיד אמר את שמו המורה שמה את השיר של אילנית.. ״ארץ ארץ״ שמילותיו נחקקו על ליבי לנצח ותיארו יותר טוב מהכל את סיבת חזרתנו לארץ.
ארץ, ארץ, ארץ,
ארץ תכול אין עב,
והשמש לה
כדבש וחלב,
ארץ בה נולדנו
ארץ בה נחיה
ונשב בה, יהיה
מה שיהיה
ארץ שנאהב
היא לנו אם ואב
ארץ של העם
ארץ לעולם
ארץ בה נולדנו
ארץ בה נחיה
יהיה מה שיהיה.

מאת: תמי האוזר

תמי האוזר — Fri, 02 Sep 2022 20:41:06 +0000

שהייתי ביום הראשון בביה"ס בהפסקת שעת העשר אכלתי סנדביץ עם נקניק והילדים בכיתה התחילו ללעוג לי על האוכל כאילו שהוא טמא ולא כשר ולקלל אותי ממש בשנאה כזאת.כאילו שאני נוצריה כי הם אכלו בעיקר גבינה צהובה או ממרח שוקולד וזאת הייתה כיתה של חירשים ואני עם בעיית שמיעה לא חירשת.ואחרי 10 שנות לימוד עזבתי את ביה"ס שעד היום שנוא עלי יחד עם החירשים האלו.ועברו הרבה שנים מאז ואני כבר בת 52 שנה.תודה. תמי.

מאת: סיון

סיון — Fri, 02 Sep 2022 17:42:28 +0000

זוכרת את עצמי ביום הראשון של כתה א לא כל כך מבינה על מה המהומה. אבל אז הילדה שלידי התחילה לבכות והבנתי שהיא כנראה יודעת משהו שאני לא, אז התחלתי לבכות גם, ככה בלי סיבה. והיום אני יודעת להכין את הילדים שלי לא רק לפרידות מההורים אלא גם לבכי של הילדים סביבם