תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: 500 שקלים לרכישה אצל המעצבת ריעות אברהם"

מאת: מיטל

מיטל — Sun, 25 Apr 2021 08:59:36 +0000

הדבר הלא אופייני שעשיתי לאחרונה, היא הבחירה שלי לשרת בצה"ל כלוחמת מג"ב. אני עצלנית ואוהבת לנוח הרבה ולדרת במג"ב זה בדיוק ההפך. אך בחרתי לשרת במג"ב, כי רציתי להגשים את החלום של אחי ז"ל, שלא הספיק להתגייס ובנוסף, רציתי שירות משמעותי ומספק

מאת: הדר

הדר — Sun, 25 Apr 2021 08:54:48 +0000

הווליום עולה … עולה עולה… ואני לא מעיזה להגיע לרחבת הריקודים… תמיד מוחאת כפיים מהשולחן.
חותמת ערבות בעצימת עיניים על שתי רגליים שמאליות.
עד לחוג ריקודי בטן שהגיע דווקא מהמקום הלא צפוי של החדר כושר… יחי המערכת החדשה שלהם שנתנה לי להעיז וכבר חצי שנה אני לראשונה מזה עשרים שנה רוקדת בכל הסגנונות ויש אומרות אפילו מענתזת…
הבטחון … חוש הקצב והריקוד חזרו אלי וכבשו את ליבי… ומי יצא ממני???? הבושה!!!!

מאת: שושנה

שושנה — Sun, 25 Apr 2021 08:50:10 +0000

אני !!! כן , אני !!! שעם כל שערה לבנה חדשה מבצבצת הייתי ישר קופצת לספר להשחרה ושרק לא יראו חס ושלום כבר שנתיים נהנית עם השיער הלבן המאפיר וגאה בו!!!
כל שערה מספרת סיפור אחר(שבגינו היא ביצבצה) ואני מחייכת בלב שלם ומלא על הרעמה הכסופה שלי בכל בוקר מחדש בהתארגנות מול המראה!!!!
לאב איט!

מאת: איילת

איילת — Sun, 25 Apr 2021 08:42:28 +0000

אני בחורה ביישנית למדי ובשבוע שעבר עשיתי את הדבר הכי לא אופייני לי בעולם והתחלתי עם בחור שלומד איתי. לפני שהקורונה התחילה היינו נפגשים מדי פעם בספריה ומחליפים סיכומים (וחיוכים..) אבל אז בגלל הקורונה הלימודים נעשו מרחוק וכך במשך כל השנה האחרונה נכנסתי לכל שיעור בזום רק כדי לראות אותו ולהפיג את הגעגוע. בשבוע שעבר כשהותר ללכת בלי מסכות יזמו מפגש פרונטלי. הלכתי בהתרגשות, שמתי שמלה יפה, התאפרתי וחזרתי להיראות כמו בן אדם אחרי שנה בפיג'מה. ניגשתי אליו עם גרון יבש, הלב שלי דפק כמו עדר פילים. אמרתי היי יפה.. איך עברה הקורונה..?- הוא חייך.. אני חייכתי.. תגיד.. רוצה לצאת איתי לקפה איזה יום?- התגעגעתי.. פתאום הייתה שתיקה מביכה. הבחור התחיל לגמגם.. אההה.. אההה.. מצטער את לא הטעם שלי.. זה היה הרגע הראשון מאז שהקורונה התחילה שהצטערתי שכבר אין לי את המסיכה על הפנים. הכל בסדר, עניתי כאילו שלא אכפת לי, חייכתי והלכתי. איך שסובבתי לו את הגב דמעות התחילו לרדת וזה כאב מאוד בפנים. עד שסוף סוף עשיתי את הדבר מספר 1 שלא אופייני לי- זה לא הצליח במיוחד.. מקווה שלהבא בחור שימצא חן בעיניי יתחיל איתי בעצמו כי תכלס לא רואה את עצמי עוברת את זה שוב.

מאת: ספיר

ספיר — Sun, 25 Apr 2021 08:36:17 +0000

מאז ומתמיד הייתי בטטת כורסא כזו שמכורה לממתקים וחטיפים ושלא זזה יותר מידי. עם הגיוס לצבא התפקיד שלי אילץ אותי להיות פעילה ספורטיבית ולאכול נכון, ומבלי לשים לב הקילוגמרים נשרו ממני גם מבלי שהתכוונתי לכך. אימצתי אורח חיים בריא בעל כורחי- אבל אהבתי את התחושה שהגוף שלי בריא יותר, מסוגל יותר וחזק יותר.
לכן החלטתי לחזור לאורח החיים הבריא שניהלתי בצבא. זה אומר אוכל בריא ומזין ושילוב של כושר גופני כדרך חיים. לא בגלל הקילוגרמים והמספר שיופיע על המשקל, אלא בשביל התחושה הפנימית שלי עם עצמי. לכן עשיתי מעשה ורכשתי לעצמי הליכון כושר כדי שלא ישארו לי תירוצים. קיבלתי את ההליכון לפני שבוע ומעכשיו אין תירוצים, אני מפעילה את ההליכון והולכת בקצב שלי ובכיף שלי מתוך הבנה שזו הבריאות שלי והגוף שלי שצריך אותי שאגן עליו- גם אם זה אומר להגן עליו מעצמי.

מאת: רעות אשק

רעות אשק — Sun, 25 Apr 2021 08:19:32 +0000

הדבר הכי לא אופייני שעשיתי לאחרונה היה.. לשחרר.
החברה הכי טובה שלי מזה שנים פגעה בי, כשהפסיקה לתקשר איתי בשנה האחרונה. נאחזתי בזה המון, זה הטריד אותי והכעיס אותי וגרם לי לחוות את כל קשת הרגשות. ולאחרונה.. החלטתי לשחרר. הבת שלי הזכירה לי שאני חברה נהדרת והיא מפסידה אותי, ואז נפל לי האסימון. מי שנכנס לחיי זוכה, ומי שלא- בעיה שלו. אז שחררתי. תחושה מופלאה שלא הכרתי כמותה.

Reutneo@gmail.com

מאת: רעיה

רעיה — Sun, 25 Apr 2021 07:53:48 +0000

בתקופת הקורונה יצא שהתבודדתי בבית תקופה ארוכה. לאחר שהתחסנתי ויכולתי לצאת סופסוף ולהסתובב באופן חופשי השארתי את הפלאפון בבית, קניתי כרטיס ועליתי על רכבת לחיפה לבדי בלי לתכנן כלום, החלטתי לזרום ולראות לאן הרוח תיקח אותי. יצא שהסתובבתי באזור של המושבה הגרמנית והגנים הבאהיים קניתי לי גלידה, מצאתי מקום תצפית מהמם התיישבתי אל מול נוף עוצר נשימה, חייכתי לעוברים והשבים והתמלאתי באנרגיה ואופטימיות שכל כך הייתי זקוקה להם.

מאת: מורן

מורן — Sun, 25 Apr 2021 07:46:34 +0000

ארבעה חודשים אחורה: לא טוב לי. אני זקוקה לשינוי בחיים. ומאחר ולהירשם ללימודים, להחליף עבודה או לעשות דיאטה זה מאוד מסובך, מי ששוב נבחר כקורבן הוא, כרגיל, השיער.
כבר ארבעה חודשים שאני מסתובבת עם קוקו. השיער שלי מחובר לקרקפת במיליון סיכות, עומד דום מתוח ולא מתנופף ברוח. אפילו אני לא מעיזה לראות את עצמי בתספורת הנוראית בשיער פזור בזמן הזה.
אני יוצאת מהמקלחת מברישה אותו והופ – אוספת לקוקו. לפני השינה אני שולפת את הגומייה בחושך, מניחה אותה בצד ובבוקר מגששת, מסדרת ורק אז קמה. לא שלבן הזוג שלי זה מפריע. להיפך, הלוואי והוא היה שם לב שעשיתי בכלל משהו בשיער. אני פשוט מעדיפה להדחיק ולא להתמודד עם הצעד הלא אופייני והמשוגע שעשיתי.
איתגרתי את הספר שלי ליום ההולדת : ״תפתיע אותי״ והוא החליט שלעור הלבנבן שלי יתאים שיער כחול עם פסים סגולים שבשמש אפילו הופכים לורוד. פוקסיה!!! הצילו !!!
אין סוף שטיפות והצבע הצועקק הזה עדיין שם.

מאת: דניאל

דניאל — Sun, 25 Apr 2021 07:32:47 +0000

אנחנו הורים ל2 זוגות תאומות קטנות , אחרי תקופה מאוד לא קלה שאשתי נשארה בבית עם כל הבנות בגלל הסגרים וכ"ו, החלטתי לקחת אותה לסופש לבית מלון פלוס כמה אטרקציות באזור,
אחרי שסגרתי הכל וסידרתי מי ישמור על הבנות בסופש פתאום קיבלנו טלפון שהתאומות הקטנות נכנסות לבידוד וישר ביצענו בדיקה והן התגלו חיוביות מה שביטל לי את כל מה שארגנתי לאשתי.

מאת: מורן

מורן — Sun, 25 Apr 2021 06:58:49 +0000

הפעם האחרונה שעשיתי משהו לא אופייני זה בשבוע שעבר כשהבן הקטן שלי מצא גור חתולים ג׳ינג׳י קטן ומתוק והתחנן שנשמור ואני שתמיד נרתעת מבעלי חיים לבסוף הסכמתי שנאמץ אותו וכבר שבוע יש לנו בן משפחה חדש ומקסים.

מאת: שחר

שחר — Sun, 25 Apr 2021 06:34:18 +0000

חגגתי לעצמי יום הולדת! לא הייתי חוגגת כי בבית ההורים לא היו חוגגים לנו, ואז כשהתבגרתי לא יכולתי עם הצומת לב, הברכות ויום הולדת הפך להיות משהו כמעט עצוב שאני "מציינת" ולא חוגגת. השנה סוף סוף השתחררתי מזה וחגגתי! התפלאתי כמה אהבה קיבלתי מהסביבה שלי ואני סוף סוף מבינה את המהות מבחינתי- להיפגש עם אנשים שאני אוהבת ופשוט להנות ביחד!

מאת: REUT

REUT — Sun, 25 Apr 2021 06:15:58 +0000

הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
אז מה הדבר הלא אופייני שעשיתי לאחרונה?
התחתנתי!
הרווקה המושבעת שלא האמינה בזוגיות ובגברים בכלל … מצאתי את עצמי כלה בחתונת קורונה עם הגבר היחיד שהצליח לשבור לי את כל הסטיגמות על החיים.. זה אולי הכי לא אופייני לי אבל זה בהחלט הדבר הכי טוב שקרה לי :) בקרוב אצל כל מי שרוצה:)

מאת: אורטל

אורטל — Sat, 24 Apr 2021 19:22:12 +0000

בין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה לערב יום העצמאות החלטנו שאנחנו נוסעים לכותל לתפילה.. רשמנו בוויז ויצאנו לדרך. לפתע פתאום מצאנו את עצמינו בתוך כפר ערבי. אנשים מתוך הכפר הביטו בנו במין הרגשה מה אתם עושים פה.. המשכנו בנסיעה כי לא הייתה לנו ברירה מדובר ברחובות צרים ותלולים. ואין אפשרות לסגת אחורה. האמת שכבר ממש נלחצתי אמרתי לבעלי אנחנו חייבים לשאול איך יוצאים מהכפר הזה ומגיעים לכותל. כבר לא סמכתי על הוויז שכל פעם שינה מסלול.
בעלי לא התלהב מהרעיון והחליט לזרום איתי. שאלנו את הרכב הראשון שעבר לידינו. את המבט שלו לא אשכח. היו לו עיניים אדומות מבט קר וחדור שנאה שאלנו ולא ענה. המבט היה נוראי לבסוף עשה טוב וסימן עם היד למעלה. מציינת שירדנו ממש לתוך הכפר. .
כל המסע הזה עשינו שהיה לנו דגל ישראל על הרכב. אפילו שכחתי שלפני שיצאנו תלינו את הדגל.
כמובן ברגע הראשון שירדתי הדתי להקב"ה על הנס שעשה לנו. ובזה מפרסמת את הנס הגדול הזה.

מאת: נטע

נטע — Sat, 24 Apr 2021 19:20:21 +0000

לפני שנה וחצי, ממש לפני שהקורונה התחילה עשיתי משהו הכי לא אופייני לי: עליתי על מטוס בספונטניות, לבליינד דייט בגרמניה. הוא חבר של חבר ששידך בינינו, ודיברנו במהלך חודשיים ובאחת השיחות החלטנו שהגיע הזמן להיפגש. לא חשבתי פעמיים (הכי לא אופייני לי) והזמנתי טיסה לשבוע אחרי. היה בליינד דייט מדהים של סופשבוע שלם ואז התחילה הקורונה ושוב חזרנו לקשר של לונג דיסטנס (לא אופייני לי בעליל) של שיחות ופייס טיים. אבל בפסח האחרון הוא חזר לארץ בשבילי ומאז הכל מושלםםם והיה שווה לחכות

מאת: מורן

מורן — Sat, 24 Apr 2021 18:13:25 +0000

הכי לא אופייני שלי זה להצטרף לאחותי ולהירשם לחוג ריקוד על עמוד , אבל מהר מאוד המבוכה נעלמת הביטחון עולה וכל כך כיף להרגיש סקסית ומשוחררת