תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: מוצרי קרסטס בשווי 540 שקלים"

מאת: שרי

שרי — Thu, 18 Mar 2021 06:41:01 +0000

החיים שלי היו בשפל שלהם לפני כמעט 4 שנים, הייתי בזוגיות שהתפרקה רגע לאחר הצעת נישואין שבוצעה מול הכיתה שלי במכללה עם המרצה… לאחר מכן ככ התביישתי שלא חזרתי לספסל הלימודים… הייתי בסערת רגשות וזה הרגיש שאנשים לא באמת ידעו להיות שם באמת כמו שצריך… הרגשתי ששכחו אותי… עברתי לגור מספר חודשים בחו״ל, ובהם כמעט ולא קיבלתי יחס ממי שחשבתי שקרוב אליי…
זו הייתה נקודת שפל של שכחה, היום ברוך השם אני במקום חדש בחיים.

מאת: מירב שקד

מירב שקד — Wed, 10 Mar 2021 11:29:28 +0000

הרגשתי ששכחו אותי אחרי הגירושים. . . הייתי מאוד פופלרית לפני כן, אהבו אותי ואת הסגנון לבוש שלי, היו לי הרבה חברות. . . בתהליך עצמו נשארו כמה, אך ככל שעבר הזמן הרגשתי בודדה, עומדת מול העולם לבד ונלחמת

מאת: נופר פז

נופר פז — Sun, 07 Mar 2021 10:00:48 +0000

לפני שנתיים, החברות השיכורות שלי שכחו לחכות לי כשקפצתי רגע לשירותים במסיבה.. הייתי צריכה לחזור הביתה לבד במונית. מאז אני דואגת לוודא איתם שהן זוכרות שאני בשירותים ולא הולכות בטעות בלעדיי (גם אם הן סאחיות :))

מאת: רוז

רוז — Sun, 07 Mar 2021 09:59:43 +0000

לפני מס' חודשים ביצעתי הליך של הקפאת ביציות בבית חולים בהרדמה מלאה וביקשתי מאחותי הגדולה שתצטרף אליי כי זהו תהליך שלא נעים לעבור לבד. היא בחרה לא להגיע כי לא יכלה להיעדר מהעבודה.

מאת: reut

reut — Sun, 07 Mar 2021 09:54:51 +0000

החברה הכי טובה שלי בעשור האחרון שכחה אותי. היא מצאה בסגר הראשון חבר חדש ומאז נעלמו עקבותיה. ברמה שביום ההולדת שלי, ההודעה שהכי חיכיתי לקבל וממנה לא הגיעה- אלא רק יום אחרי בתירוץ של – אופס- שכחתי, אני מאוד עסוקה. אני מרגישה שהיא שכחה את כל ההיסטוריה שלנו, אולי בגללו ואולי בגללה. אבל זה הכי כואב שיש.

reutneo@gmail.com

מאת: דנה פוגל

דנה פוגל — Sun, 07 Mar 2021 09:50:00 +0000

הרגשתי ששכחו אותי אחרי הלידה. חמותי ניסתה לשכנע את בעלי לחזור לנוח בבית ולחזור מחר והייתי ממש צריכה אותו לידי… גם ככה ההיתי נטולת כוחות אחרי לידה והרגשתי שהיא התעסקה בבן שלה ושכחו אותי…
danayakovi2@gmail.com

מאת: י

Sun, 07 Mar 2021 09:13:46 +0000

בלידה הראשונה שלי, חוויתי דיכאון והרגשתי שהמשפחה שלי ששוכחים אותי ומתרכזים רק בילדה. סבלתי מהתקפי חרדה, ובמקום לתמוך בי ציפו ממני להרים את עצמי בשביל הבת שלי, כעסו עליי שזה מפינוק, במקום להבין אותי. הם לא הבינו שזה שלא היה בשליטתי. לאחר שהחלטתי לטפל בעצמי ולקחת כדורים, הצלחתי לצאת מהמצב בכוחות עצמי! מאוד התאכזבתי מהמשפחה שכל כך הייתי צריכה אותם באותם רגעים.

מאת: מעין

מעין — Sun, 07 Mar 2021 08:15:22 +0000

אז אותי לא שכחו בבית כמו בסרט אלא שכחו בבסיס.
האוטובוס של החופשה לאילת נסע בלעדי ובגלל שאיחרתי נשארתי בבסיס עם החובש התורן וזה היה אחד הסופשים הכיפים ביותר שהעברתי בצבא.
לבד בבסיס בצפון. בלי מפקדים (כי כולם נסעו לאילת). היה סופ"ש בלתי נשכח.

מאת: ריקי בסקון

ריקי בסקון — Sun, 07 Mar 2021 06:07:28 +0000

לפני כשנה היינו אמורים לנסוע לחתונה בשתי מכוניות בעלי והילדים , ואני לבד מכיוון שהייתי אמורה להביא את חמתי , בעלי והילדים היו בטוחים שיצאתי נעלו את הבית ונסעו , לא היה לי מפתח והבית היה נעול , מה שהיה גרוע יותר שהתקשרתי לבעלי והוא היה בממתינה והייתי בלחץ אטומי שלא התרחק , ומה שהכי גרוע שכשהוא ענה הוא נכנס לכביש המהיר שבשביל להסתובב הוא היה אמור לעמוד בפקק של החיים , בקיצור באסה , בסוף הגעתי והכל היה בסדר אבל עד שהתיישבתי היה לחץ אטומי

מאת: איילה

איילה — Sat, 06 Mar 2021 21:49:43 +0000

עכשיו בקורונה.. כשבגלל הקפסולות הקצו את עזרות הנשים למתחם תפילה נוסף לגברים.. אני מרגישה שלא דובר מספיק על הפגיעה המגדרית של קורונה. די הרגשתי ששכחו אותנו הנשים. גברים התפללו ברחובות אבל למעשה על הנשים סגירת בתי הכנסת עקב המגיפה השפיעה הכי הרבה. ברות מזל יכלו להשתתף בתפילות הרחוב ולשמוע שופר, אבל רוב הנשים נאלצו להתפלל השנה בגפן. אני מתרגשת שיוסרו כל ההגבלות ושערי השמיים יפתחו יחד עם שערי עזרות הנשים בבתי הכנסת בכל רחבי ישראל.

מאת: ירדן

ירדן — Sat, 06 Mar 2021 20:21:02 +0000

כשהייתי בכיתה י לפני 10 שנים, נכנסו הטלפונים החכמים לחיינו וככה גם קבוצות הוואטאפ. היינו חבורה גדולה של בנות והן פתחו קבוצת וואטאפ. הן לא הכניסו אותי אפילו אחרי שביקשתי כנראה בגלל שהמנהלת של הקבוצה לא אהבה אותי ובכוונה לא הכניסה אותי. הרגשתי בחוץ וששכחו אותי, פספסתי ולא הוזמנתי לכל המפגשים, האירועים והבדיחות. ככה גיליתי שהחברות שלי הן לא באמת חברות ופשוט הקשר התנתק עם כולן אפילו כאלה שאהבתי.

מאת: נועם ביתן

נועם ביתן — Sat, 06 Mar 2021 17:38:56 +0000

כשהייתי בערך בת 15, הייתי ילדה לא כל כך מקובלת חברתית , וקבעתי עם 3 בנות מהכיתה בפסי הרכבת שליד הבית שביחד נלך למסיבת פורים שהייתה באולפנה. אני לא אשכח איך חיכיתי להן כמעט 4 שעות כי פחדתי ללכת ושלא יפגשו אותי שם. בעידן של פעם בלי פלאפון ולברר מה קורה. באמת הרגשתי איך שחכו אותי.. לבסוף הן הגיעו פשוט התעכבו עם התחפושת .

מאת: מורן

מורן — Sat, 06 Mar 2021 16:50:55 +0000

אני האחות הגדולה ולפני כחצי שנה אחותי הקטנה ילדה את בנה הבכור , הפכתי להיות דודה מאוהבת באחיין המקסים אבל לאט לאט כל תשומת הלב של הוריי הלכה ונעלמה ,כך שלאחרונה אין מי ששואל אותי אם אני רעבה ? אכלתי? אם אני לבושה טוב? או סתם שואל איך אני מרגישה… חסר לי מאוד ומרגיש לי שבלי כוונה פשוט ששכחו אותי …

מאת: טל

טל — Sat, 06 Mar 2021 16:03:33 +0000

הרגשתי ששכחו אותי בשנה האחרונה מאז שהתחלתי ללמוד, חברותיי לומדות גם הן ומעל לעיסוק בלימודים נכפה עליהן גם עיסוק בנטל הכלכלי, הן פוטרו מעבודתן ועסוקות בחיפוש אחר עבודות זמניות כדי לשלם על הלימודים. גם אני עסוקה באותה הבעיה בדיוק ובין כל התעסוקה הזאת הן שכחו אותי, משבר הקורונה הוא לא רק משבר כלכלי ובריאותי – הוא הוביל אותנו לבדידות כי אנחנו עסוקים בלשרוד. גם חברים מהתואר אי אפשר לייצר מהזום. אני מקווה שהשנה נעבור את המשבר, נשכח את הריחוק ונזכר כמה כיף וטוב לנו באינטראקציה חברתית ובעיקר שיהיה לנו זמן לזה בין הניסיונות להישרדות היומיומית.

מאת: ניקול

ניקול — Sat, 06 Mar 2021 13:22:50 +0000

בפרידה השנייה בחיים שלי
נפרדנו כששנינו בכינו בלי הפסקה ולפני שהלך אמר לי שזה רק בשביל לחשוב אבל שעוד ניפגש והוא יודע את זה, מרגיש את זה.
אבל ככל שהימים עברו והוא לא שב, לא התקשר, לא סימס אז הרגשתי ששכחו אותי, שאני לא קיימת בשבילו וזה היה רגע כואב.
היום, בדיעבד שמחה ששכחת אותי ❤️