תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: 500 שקלים לקניית נעליים בסטודיו קשת"

מאת: דניאל

דניאל — Sun, 07 Feb 2021 12:13:47 +0000

כשהייתי בתיכון בשיעור אנגלית, פטפטתי עם חברה באמצע השיעור
והמורה בתור עונש אמרה לי לבוא ולדבר מול כל הכיתה באנגלית (כהכנה לבגרות בעל פה)
רציתי לבכות, ונהייתי אדומה כולי כי מה לי ולאנגלית? אבל אחרי כמה שניות החלטתי לעשות סוויץ' והחלטתי שאני הולכת לצאת מזה כמו מלכה, למרות שאני ואנגלית לא היינו החברות הכי טובות.
וככה גייסתי את כל הכוחות שלי ועמדתי בביטחון, החלטתי לדבר מהר שזה יישמע כאילו יש לי מושג מה אני עושה.
וככה התחלתי לספר בת כמה אני, מאיפה ועל ההתנדבות שלי במד"א
בסוף,אחרי כמה תיקונים קלים מצד המורה, כשסיימתי כל הכיתה מחתה לי כפיים ואפילו המורה (!) והגישה אותי על ציון מעולה לבגרות.

מאת: אסקדר זנבה

אסקדר זנבה — Sun, 07 Feb 2021 09:43:16 +0000

לפינ כ7 שנים היה לי קראש קטן על רון שחר ובזמן שוטטות וסיבוב ברחבי תל אביב עם חברה שלי ראיתי את רון שחר רוכב על אופניים בלי לחשוב פעמיים תפסתי את היד של חברה שלי והתחלתי לרוץ לכיוונו. חברה שלי מבלי להבין על מה כל המהומה זרמה עם העניין והתחילה לרוץ יחד איתי. תוך כדי ה"מרדף" סיפרתי לה שזה רון שחר והיא זרמה עם העניין. רצנו אחרי האופניים שלו כ5 דק עד שרון שחר הגיע לרמזור אדום ועצר. כשהוא עצר הוא הסתכל עלינו בפליאה ופרצוף של "מי אלה השרוטות האלה שרודפות אחריו כבר כמה דק' ואנחנו מהמבוכה נופפנו לו לשלום ביקשנו שיחייך לתמונה מרחוק איתנו ועשינו אחורה פנה :)
כל המרדף ברחבי ת"א היה מביך לאללה אבל היי יצאנו עם תמונה אז שווה כל רגע :)

מאת: שרה

שרה — Sun, 07 Feb 2021 08:48:55 +0000

אתמול איך שנגמר האח הגדול באתי לזרוק את הזבל, איך שיצאתי השכן ממול זה שנראה כמו מתחרה לגיטימי מנינגה ישראל בא לעקוף אותי, ואני עם הפיגמה המגעולה שלי, מסמנת לו במבט מובך, הוא הבין, והמשיך עם השקית זבל שלי

מאת: שרון

שרון — Sun, 07 Feb 2021 08:31:53 +0000

סיפור יפה על סטודנט תפרן ותמים וחברה מפרגנת. לפני מספר שנים, פנתה אל בן זוגי בפייסבוק מלהקת לפרסומות טלוויזיה. בן זוגי, שאין לו שום קשר לעולם הזוהר, בא אליי בהתלהבות וסיפר לי שהיא עקבה אחרי הפרופיל שלו והיא חושבת שהוא יכול להיות ממש מתאים לפרסומת אינטרנטית, שאת המוצר אותו היא מפרסמת, יחשפו לו רק "על הסט". פה חשדתי. מיד אחרי זה הגיע הפיתיון – 1,000 ש"ח ליום צילומים. התלבטנו והחלטנו לזרום על זה. מפה לשם, אני מקבלת שיחת טלפון "מהסט" ביום הצילומים, בה מבשרים לי שגם אני זכיתי להיות חלק מהפרסומת, וש"השחקן הראשי" כרגע בוחן את המוצר – נייר טואלט עדין לניגוב הישבן. בתור שחקנית המשנה, נדרשתי לענות (דרך הטלפון, תודה לאל) על הרגלי השירותים של הכוכב. וכן, התחתנתי איתו למרות הכל :).

מאת: אריאלה

אריאלה — Sun, 07 Feb 2021 08:05:39 +0000

זה היה כשהייתי קטנה,בכיתה ד',הייתה תחרות כישרונות בבית הספר והפרס היה ווקי טוקי שממש רציתי אותו.כדי לזכות פשוט לקחתי מיקרופון והתחלתי לשיר,באמצע השיר הייתה לי שבירת קול וכולם שמו לב לזה,אז פשוט המשכתי לשיר בכוונה עם שבירות קול.כולם צחקו ואמרו שעשיתי מופע בידור מעולה,אחר כך המשכתי לצחוק על עצמי ועל דברים שקורים לי,כולם מחאו כפיים וזכיתי בווקי טוקי.
היה כיף אבל אחרי חודש הוא נשבר:)

מאת: ספיר

ספיר — Sun, 07 Feb 2021 07:31:10 +0000

תמיד שמחתי על כך שנולדתי למשפחה ברוכת ילדים בת 9 נפשות- אך אין ספק שזה תמיד לווה בקושי כלכלי. לכן בכל פסח אחותי הבכורה הייתה עוזרת לאימא שלי והולכת למקום מסוים, קרוב לבית שגרנו בו כדי לקבל מארז של "קמחא דה פסחא". כזיכרון ילדות בו הייתי אולי בת 4 או 5 זכור לי בבירור איך התלוויתי אליה לראשונה וצפיתי בהמון שצועק, דוחף. זוכרת את המהומה שהייתה במקום, את כמות האנשים העצומה שחיכתה כמו גדוד, כל אחד למארז שלו. ואני הכי זוכרת את החשש שלי כילדה קטנה להימחץ או שידרכו עליי. אני זוכרת במה ענקית וגבוהה שאנשים פרקו עליה את המארזים מתוך משאית. ומה שהכי זכור לי- שפשוט רציתי לקבל את המארז למשפחה שלי בכל מחיר ופשוט ללכת משם.
אז עשיתי מעשה וכילדה קטנה פשוט התקדמתי עם אחותי לכיוון הבמה עד שניתן היה לשמוע אותנו ופשוט צעקתי בקולי קולות לאנשים שפורקים ומחלקים את החבילות " אנחנו נמחצות כמו ג'וקים, תתנו לנו את הארגז". כל האנשים סביבי השתתקו לכמה דקות טובות, האנשים שעמדו קרוב אליי (חלקם גם הכירו אותי, בכל זאת עיר קטנה שכולם מכירים את כולם) הסתכלו עליי בתדהמה ולא האמינו שילדה קטנה צועקת ככה וגם בקושי יכלו לראות אותי כי הייתי קטנה. אז פשוט שמעו קול שזועק מתוך ההמון רק שלא ידעו מי צעק את הצעקה.
הצעקה עזרה- התקדמנו בתור וקיבלנו את המארז, אחותי משכה אותי החוצה עם חצי חיוך והלכנו משם. מתוך אינסטינקט פנימי פשוט ידעתי כילדה שעבור המשפחה שלי- בלי המארז הזה אני לא חוזרת הביתה וכך היה. גם אם המחיר היה שאנשים שמכירים אותי ידעו שאני מקבלת את המארז הזה, שהרי לקבל אותו זה מעיין אות קין למצבך הכלכלי.

מאת: מלכה בן שלוש

מלכה בן שלוש — Sun, 07 Feb 2021 06:58:57 +0000

היתה לי יומולדת, ורציתי שיקנו לי מתנה, אזנ אמרתי שאני רוצה סודה סטרים.

מאת: מורן

מורן — Sun, 07 Feb 2021 05:46:14 +0000

לפני שלוש שנים הייתה לי הזדמנות להיבחן למשרת החלומות , אחת הדרישות הבסיסיות הייתה אנגלית ברמה מאוד גבוהה , ידעתי שהאנגלית שלי די חלשה אבל הייתי מוכנה להיבחן בכל מחיר , הראיון באנגלית היה אחד הרגעים המביכים בחיי , גמגמתי בלי סוף ואפילו המראיינת צחקקה מאחורי הדפים , אבל היי לפחות ניסיתי…

מאת: נטע

נטע — Sat, 06 Feb 2021 23:17:18 +0000

הייתי בראיון לעבודה שממש ממש רציתי. דמיינתי את עצמי עובדת בה, עוד לפני הראיון. הראיון לא היה מדהים כמו שציפיתי, והרגשתי שאני מאבדת את משרת החלומות שלי. אז עשיתי מחקר בפייסבוק ובאינסטגרם, מצאתי את המראיינת שלי וגיליתי שהיא מתאמנת ביוגה בסטודיו לא רחוק מהבית שלי. למרות שמעולם לא עשיתי יוגה קודם, נרשמתי לסטודיו והגעתי לשיעור בשעה שהיא אמורה להיות. הייתי סופר נבוכה אבל התאמנתי שיעור שלם בקושי רב ובסוף האימון ניגשתי אליה, כאילו מופתעת מהמקריות, והזכרתי לה שהייתי אצלה בראיון ושלמרות שהוא לא היה מדהים אני בטוחה שהתפקיד תפור עליי. זה הצליח לי! קיבלתי את העבודה וגם המשכתי להגיע ליוגה כי לא היה לי נעים שהיא תחשוד שהגעתי רק כי עשיתי לה אמבוש.

מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה)

משתמש אנונימי (לא מזוהה) — Sat, 06 Feb 2021 17:09:51 +0000

מאת: אביגיל

אביגיל — Sat, 06 Feb 2021 15:54:46 +0000

רציתי להצטלם עם יעל בר זוהר באיזו השקה שראיתי, התקרבתי אליה דרך מלא בנות צפופות, היה קהל גדול. דרכתי על הרבה רגליים וצעקו עלי אבל לא ראיתי ממטר. בסוף הצטלמתי איתה מחובקת וכל הבנות אחר כך צעקו עלי וקיללו אותי. ממש הובכתי…

מאת: גולש זועם וזועף.

גולש זועם וזועף. — Sat, 06 Feb 2021 12:23:16 +0000

שונא מתנות יחיה, במיוחד ברשת.

מאת: תמי

תמי — Sat, 06 Feb 2021 10:54:39 +0000

כשהייתי בת 25 טיילתי בברזיל בתקופת הקרנבל. יום אחד טיילתי בריו וניסו לכייס אותי. ניגשתי לשוטר בפינת הרחוב לשאול מה לעשות. הוא היה מאוד נחמד, שאל אותי מה קרה והתעניין מאיפה אני ומה אני עושה בעיר. השיחה המשיכה וקלטתי שהוא קצת יותר מדי נחמד, התחיל להציע להראות לי את ריו… לא ידעתי מה לעשות – בכל זאת מדובר בשוטר בעיר זרה ואני לבד. פתאום עברה לידינו חבורה של ישראלים שדיברו בעברית. לא הכרתי אותם אבל אמרתי לשוטר ׳סליחה אני חייבת להצטרף לחברים שלי׳ וקראתי בעברית: ׳הי חבר׳ה מה שלומכם אני באה אתכם׳… המשכתי ללכת איתם עד סוף הרחוב ולמרות המבוכה השגתי את מבוקשי והתחמקתי מהשוטר הברזילאי הפלרטטן…

מאת: מוריאל

מוריאל — Sat, 06 Feb 2021 09:17:14 +0000

אני תמיד מביכה את עצמי כדי להשיג דברים. הפעם האחרונה הייתה לעקוב אחרי מרצה בקמפוס של האוניברסיטה רק כדי לעמוד אחריו בתור בסניף למקדונלדס ואז במקריות לבקש ממנו להתחשב באחד הציונים שלי. זה עבד

מאת: מורן

מורן — Sat, 06 Feb 2021 06:06:09 +0000

הפעם האחרונה שהבכתי את עצמי היתה בולנטיין של שנה שעברה. ראיתי מישהו חמוד בבר, ורציתי מאוד את המספר טלפון שלו. לא ידעתי איך לגשת, ומה להגיד כי בכל זאת, מעולם לא התחלתי עם אף בן. באתי להתחיל איתו, אפילו לקחתי את הפרח שקיבלתי בכניסה וממש שלושה צעדים לפני שהגעתי אליו החלקתי על מפיות רטובות ברצפה, עם כל הגובה שלי פלוס הנעלי עקב. מיותר לציין, שטלפון לא יצא משם.