תגובות לפוסט: "מגפיים של Couple Of במתנה"

מאת: מור פחימה

מור פחימה — Tue, 06 Mar 2012 16:50:29 +0000

האמת, אני יודעת שזה באיחור, אבל אני חייבת לנסות בכל זאת…
כי הכי הייתי רוצה לצאת עם המגפיים האלה לארוחת ערב, כי לא נראה לי שישנה לי מי סביבי כשאני לובשת אותן :)

מאת: עינת ליבשיץ

עינת ליבשיץ — Mon, 05 Mar 2012 20:10:01 +0000

כרגיל, את מירי ורינה, החברות שלי. לא דרישות גבוהות מהחיים, אני יודעת, אבל לא צריכה שום דבר כשהן איתי. וזוהי, ידידי, אהבת אמת

מאת: עינת

עינת — Sun, 04 Mar 2012 19:26:21 +0000

הייתי רוצה לאכול יחד עם הסנדלר מהאגדה על הסנדלר והגמדים, שתפר נעליים בעזרת הגמדים הטובים. הייתי מראה לו את המגפיים והוא בודאי היה מתפעל…

מאת: רחלי

רחלי — Sun, 04 Mar 2012 12:41:26 +0000

האישה הזאת נותנת לי כל כך הרבה השראה-אם זה מבחינה אופנתית,ואם זה מבחינת החיים. אני כל כך מעריצה את היכולת שלה לקום מכל משבר,פשוט לספוג מכות ולהתרומם ולהמשיך הלאה-עם החיוך הענק הזה,עם המראה המושלם הזה, היא המשיכה להיות מה שהיא,ושכולם יקפצו לה. אני מתה עליה.היא השפיעה עלי המון בחיים.אפשר לאמר שהתבגרתי איתה (וגם עם הדמות שלה ב"חברים"…)ואני מתה לדבר איתה באופן אישי.הייתי הורגת בשביל זה:)

מאת: לירז

לירז — Sun, 04 Mar 2012 09:33:54 +0000

מאת: יעל

יעל — Sun, 04 Mar 2012 09:19:49 +0000

לפני שנתיים וחצי היינו בעלי היקר ואני בבודפשט, עיר בהחלט מקסימה אך סיבת ההגעה האמיתית היתה ההופעה של לאונרד כהן (כמו רבים וטובים לא הצלחנו להשיג כרטיסים להופעה בארץ והחלטנו שלא נוותר על זה).אין ספק לאונרד כהן מהפנט ממש ומאז לפעמים אני מדמיינת בראש איך זה יהיה לשבת איתו לארוחת ערב, כשהוא כרגיל בחליפה ובמגבעת שלו, יש לי המון שאלות לשאול אותו אבל גם הרבה דברים לספר לו כמו כמה רחוק נסענו במיוחד כדי לראות את ההופעה, על זה שבבוקר ההופעה גיליתי שאני בהריון וכל ההופעה בכיתי מהיופי של השירים שהתערבבו בהתרגשות וכנראה שהקטנצ'יק בבטן קלט כי כשאנחנו רוצים להרגיע אותו (בעיקר באוטו) ישר שמים לו לאונרד כהן והוא יושב ומקשיב ונרגע.

מאת: אופירה

אופירה — Sun, 04 Mar 2012 09:07:24 +0000

הייתי רוצה ארוחת ערב שהיא מעין מסע בזמן בנקודות שונות בעתיד. יש לי כרגע תאומים בני 4 וילד בן 6 חודשים ואני מאוד סקרנית להכיר אותם בבגרותם. בתחילת הארוחה- לשבת איתם בקפיצת זמן של 30 שנה קדימה, (כאשר אני נשארת בגילי) לדבר איתם על התובנות שלהם מהחיים, החוויות שלהם (ומה דעתם על החינוך שלי כאמא..) ואז להמשיך איתם עוד 20 שנה קדימה ולהכיר את נכדיי.. ועוד 30 שנה קדימה להכיר את ניניי… ואז בסיום הארוחה לקבל תמונה מגה משפחתית ורב צאצאית כדי שאוכל לתלות בסלון בגאווה ולשאוב ממנה כוחות, שמחה ותקווה…

מאת: שרה

שרה — Sun, 04 Mar 2012 09:06:26 +0000

בעלי אחד והיחיד!!!

מכל האנשים בעולם חוץ ממנו אף אחד לא יקשיב לי עד הסוף וכמו שהוא מסוגל. אף אחד לא יבין אותי או יחבק אותי. אז למה שאני ירצה לשבת עם בן אדם זר כשיש בן אדם קרוב כל כך.

אוהבת אותך מאוד.

מאת: אור

אור — Sun, 04 Mar 2012 09:04:53 +0000

זהו, שהייתי רוצה לצאת עם בעלי המדהים,
למה?
כי אנחנו חוגגים 10 שנות נישואים ואנחנו כל היום עובדים, לומדים ומגדלים את 3 הבנות שלנו, ואני לא זוכרת מתי יצאנו לבד…
והכי חשוב, אני עובדת באתר בנייה ומתה "להתלבש" ומתה למגפיים חדשות…(נמאס לי כבר מנעלי עבודה של פועל בניין)
מקווה שתגשימו לי את הבקשה הקטנה הזאת (מגפיים במקום נעלי עבודה)

מאת: אורטלה

אורטלה — Sun, 04 Mar 2012 08:49:41 +0000

עם מלא שקיות שופינג מלאות בגדים, ונושא כלים, לא אכפת לי גם שיהיה שווה… :)

מאת: האחות הגדולה

האחות הגדולה — Sun, 04 Mar 2012 08:31:48 +0000

הייתי רוצה לקחת את אחותי הקטנה בת ה-17 לארוחת ערב.. היא עוברת עכשיו תקופה קשה – גיל ההתבגרות… אתם יודעים איך זה.. כאילו כל העולם שונא אותך… ריבים מפה וריבים משם וכל הזמן רק בכי ובדידות… מכירה את ההרגשה. כל כך שמחה שעברתי את הגיל הזה. אבל אחותי הקטנה בדיוק באמצע הסערה. הייתי רוצה להרחיק אותה מכל זה לכמה שעות. כמה שעות של שקט ושלווה עם מישהי שאוהבת אותה כל כך. יש בינינו הבדל של 12 שנה והיא כמו בת בשבילי.
דניאל אחותי המקסימה, אני רוצה להגיד לך שאת ילדה כל כך חכמה, טובה ומוכשרת וכל המערבולות האלה שאת מרגישה עוד שניה עוברות ומהצד השני יש המון חום ואהבה. העולם נראה כל כך יפה ושמח. אז תחזיקי מעמד עוד קצת, קבלי בינתיים חיבוק ענק ממני.
אוהבת תמיד, אחותך הגדולה..

מאת: ענבל

ענבל — Sun, 04 Mar 2012 08:26:06 +0000

זו שאני לא מפסיקה להתרגש כל פעם מחדש מהקול העמוק שלה.איימי ווינהאוס. ימים ספורים בלבד אחרי שחזרתי מטיול בלונדון, פתחתי את האינטרנט והתבשרתי רעות בדבר מותה. כל פעם שאני שומעת את האיזכור הכי קטן של קולה או שמה, אני מתמלאת עצבות גדולה על סף דמעות. לא מעכלת את זה שהיא כבר איננה ומה היא יכלה להיות אילולא…
הייתי מאושרת לשבת איתה לארוחת ערב, לחבק אותה ולנסות לעזור לה במעט שאני יכולה. אולי אפילו להביא אותה לגמילה פה בארץ. אחר כך הייתי מבקשת ממנה שתשיר לי את Love Is A Losing Game ובדמעות שואלת אותה בחצי צחוק, מדוע השיר הנוגה הזה כל כך קצר. ושניה לפני שהייתה נעלמת הייתי מבקשת ממנה שתבקש מאלוהים שיסדר לה במה מכובדת עם תאורה חלשה וספת קטיפה בצבע ירוק בקבוק וזהו.( בלי שום אלכוהול או אבקות נוראיות)
או איימי, איימי..מתגעגעת.

מאת: מוריה

מוריה — Sun, 04 Mar 2012 08:18:37 +0000

בכל יום שישי אני יושבת לארוחת ערב משפחתית שבה כמובן מוזכר הבורא שנח גם הוא בשבת.
לא מטעמי דת אלא מטעמי סקרנות הייתי רוצה ארוחה אחת אתו כדי שיענה לי על השאלה הבוערת בעצמותי- בשביל מה אני פה?אני חושבת שרק הוא יוכל לענות לי בכנות ולתת לי את המטרה הנעלה שלשמה הגעתי לעולם. אם לא הוא אז מי?אני בטוחה שיום למחרת ארוחת הערב יהיה היום הראשון של שארית חיי, שוודאי יש להם משמעות לאחר שגיליתי מהי בארוחה.

מאת: מרגלית

מרגלית — Sun, 04 Mar 2012 08:18:05 +0000

הייתי מאוד רוצה לצאת עם שני בניי שלא מזמן השתחררו מצהל ולא יצא לי להיות איתםובלות

מאת: עמית גרין

עמית גרין — Sun, 04 Mar 2012 07:56:39 +0000

הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב עם החתול במגפיים רק בשביל שבסוף הערב אוכל להגיד לו: חמוד, המגפיים שלך נחמדות אבל שלי יותר שוות ;-).