תגובות לפוסט: "ז'קט של נעמה בצלאל במתנה"

מאת: מחתולה

מחתולה — Mon, 06 Feb 2012 05:17:26 +0000

אוהבת אהבת נפש סרטים. מעריצה עשרות במאים. הרבה מהם הזכירו פה הכותבים ובצדק. אבל אד הגאונים הגדולים "אוטר" מוכשר שנוגע בסרטיו בתת מודע ורוקם סיפורים בגאונות גדולה הוא אינגמר ברגמן. לחזור ולצפות בסרטיו זה כמו לקרוא ספר פילוסופיה עמוק וגם להתרגש לצחוק ולבכות.

מאת: פרח

פרח — Sun, 05 Feb 2012 22:54:41 +0000

הבמאי האהוב עלי אחרי לסרטי אימה כמו "פסיכו" ו"ציפורים", סרטי מתח מיסתוריים כמו "ורטיגו" ואפילו סרט שמצולם כולו בחדר אחד- "חלון אחורי",
הלא הוא אלפרד היצ'קוק האגדי.
בשנים בהם לא היו אפקטים אין מי שלא מת מפחד כשראה את סצנת המקלחת, בלי להראות את הרוצח, בלי להראות שום חיבור בין סכין לבשר ובלי תיאורים מזוויעים שקיימים היום בסרטי אימה- רק בעזרת מוזיקה מלחיצה, טיפות דם במקלחת וצרחות בחורה היצ'קוק יוצר סצנה שלומדים עליה עד היום, אגב עדיין לא גילו איך הוא צילם טוש מים אל מול מצלמה בלי שטיפות ישפריצו על העדשה…
מי שלא ראה את הסרט ממש חייב, במיוחד בשביל הסצנה האחרונה הגאונית!

בימים בהם הכל מוקצן ומוחצן, היצ'קוק הוא סמל למים שקטים שחודרים עמוק. בלי אפקטים גרנדיוזים, בעזרת מוזיקה טובה, תסריט גאוני הוא מצליח ליצור סרטים שהפכו לקאלט, לרגש, להפחיד ולרתק, זה אצילי ביותר בעיני (ואגב גם מתחבר לי לאופי של העיצוב של נעמה בצלאל)
משהו נחמד נוסף לגבי היצ'קוק, בכל סרט שהוא עשה הוא נהג להופיע כדמות שעוברת ברחוב, וזהו החותם האישי שלו, זו חוויה לחפש את השמנמן החביב בסרטיו, ואני אימצתי את המנהג בסרטי הסטודנטים שאני עושה :)

מאת: מיה

מיה — Sun, 05 Feb 2012 16:58:52 +0000

וס אנדרסון!
אחד הדברים המדהימים בסרטים שלו הוא שאף פעם לא תמצאו דמות רעה. העובדה הזאת מצליחה להעלות על פני השטח את היחסים האינטימיים של הדמויות אחת עם השניה ואת הקונםליקטים של כל דמות עם עצמה. וכל זה- במסגרת קומית מתוחכמת שאין כמוה!
ולסיום- אפילו סקורסזה סימן אותו כיורשו ואמר יותר מפעם אחת שהוא אחד מהבמאים האהובים עליו… אז מי אנחנו שנגיד אחרת?!

מאת: רחל

רחל — Sun, 05 Feb 2012 09:53:27 +0000

הבמאי האהוב עלי הוא ללא ספק טרנטינו, שגם בסרט ההמשך של להרוג את ביל הצליח לחשמל אותי (משימה כמעט בלתי אפשרית כשזה נוגע אלי…)

מאת: בר

בר — Sun, 05 Feb 2012 09:52:31 +0000

הבמאילל שהוא הבמאי קלינט איסטווד – לא בגלל שהוא הבמאי המבריק ביותר, המדוייק ביותר או האומנותי ביותר, אלא כי הוא פשוט הוא. בעל סטייל מיוחד שמקיף את כל עשייתו הקולנועית, משחק וביום בו בזמן.

מאת: יעל

יעל — Sun, 05 Feb 2012 09:37:19 +0000

האחים כהן הם הבמאים האהובים עלי. אף סרט שלהם לא דומה לסרט אחר. הם יוצרים סרטים מז'אנרים שונים, ובכולם הם שומרים על רף מיוחד של הומור, סרקזם, וחוכמה. כל צפייה בסרט שלהם היא בגדר הפתעה. אתה לא יכול לדעת באיזה אופי של סרט תיתקל – אבל אתה תמיד יכול לדעת שזה יהיה מצויין!

מאת: ענבל

ענבל — Sun, 05 Feb 2012 09:33:28 +0000

אולי לחלק ממכם זו תראה התחכמות אבל בשבילי זה החיים. הבמאי הכי טוב שאני מכירה זה הקדוש ברוך הוא. פשוט תפכחו את העיניים והלב ותראו באיזו חוכמה הוא מביים את המציאות והעולם כולו. בונה סצינה ויודע מה יהיה הפריים הבא. סוף לא טוב תמיד יביא למשהו טוב פשוט צריך לשנות את זווית הראיה. לא באתי להטיף חלילה רק לומר מי הוא לדעתי הבמאי הטוב בעולם, שאני חיה בסרט שלו יום יום שעה שעה ונהנתי לא רק מהכיסא הנוח והפופקורן הטעים אלא גם מהסאונד הרועש והלא נעים שהוא מנחית עלינו לפעמים אבל תמיד מסיים בהפי אנד.

ט"ו בשבט שמח ומלא בצמיחה אישית.

מאת: ליבי זמל

ליבי זמל — Sun, 05 Feb 2012 08:29:55 +0000

לא הולכת לכתוב כאן ביקורת קולנועית מקצועית בת 5 עמודים.אסתפק בלומר שפדריקו פילני הוא בעיניי במאי אגדתי שיזכרו אותו בכל הזמנים בעקבות היצירות שלו.יש הרבה אנשים שיגידו שלא מבינים את הסרטים שלו,אבל אין ספק של כל סרט שלו הוא ניסיון להפוך חלום למציאות וזה מקנה לכל צופה תחושת אגדה שנשארת גם אחרי שסרט נגמר.לפליני ואישתו(שחקנית מדהימה ג'ולייטה מזיונה)לא היו ילדים,למרות רצונם להביא אותם לעולם.והם תמיד אמרו:"הסרטים הם הילדים שלנו".לדעתי,זה מקנה ערך עוד יותר גבוה וחשוב לסרטים שלו.

מאת: סיון

סיון — Sun, 05 Feb 2012 08:15:07 +0000

הבמאי המועדף עלי הוא טוד סולונדז. נחשפתי אליו בכתה ח' כשצפיתי עם חברה שלי בסרטו "ברוכים הבאים לבית הבובות".
הסרט עוסק בילדה דחויה שעוברת התעללות רגשית בבית הספר וגם בבית אין לה מקום.
במשך שנים הסתובבתי בתחושה שהסרט למעשה עלי. בתקופת בית הספר היסודי הייתי גם אני ילדה דחויה שרק רוצה לברוח, שאין לה מקום. ככל שהתבגרתי מצאתי את המקום שלי לשמחתי, אבל תמיד המשכתי לצפות בסרטיו של טוד סולונדז. משהו בבוז ובלגלוג שבו הוא מתייחס לדמויות ולסיטואציות בסרטים מצליח לגעת בי.
הסרטים לא קלים לעיכול ושנויים במחלוקת ממש כמו החיים.
הצפיה תמיד נותנת לי חומר למחשבה. הסירוב של סולונדז להתחנף או להתנחמד גורם לי להעריך אותו אפילו יותר בתור אמן.
זהו למעשה תפקידו של במאי טוב בעיני, ללכת עם האמת שלו גם אם זה אומר שהסרטים ידברו לקהל ספציפי ויהיו פחות רווחיים.

מאת: יעל

יעל — Sun, 05 Feb 2012 08:09:06 +0000

טוב אז הזוכה שלי בפרס הבמאי ובעיקר בפרס הפאסון הוא קלינט איסטווד.
וואו גם בגיל 82 הוא לא מפסיק ליצור, זה לא שהוא היחיד שפורה בגיל הזה אבל הוא עושה את זה טוב, ממש טוב.
אני לא חושבת שבעולם הקולנוע אפשר למצוא היום אדם כל כך מגוון.
כשחקן הוא הביא לעולם חלק מהדמויות הכי נצחיות וזכורות (כמו בלונדי מהטוב הרע והמכוער או הארי המזוהם) אבל אני דווקא אוהבת אותו יותר כבמאי שמצליח ליצור סרטים שפוגעים ישר בבטן כמו מיסטיק ריבר (לא ישנתי אחריו כל הלילה), שעוסקים בנושאים שנויים במחלוקת כמו מיליון דולר בייבי , מביאים סיפורים מוכרים אבל מזווית אחרת כמו מכתבים מאיוו ג'ימה וגם סיפורים שנכנסים ישר לב כמו בגראן טורינו וכמובן שיש עוד רבים ומעולים.
אולי זה החיבה שלי למולטי טסקרים, הבחור גם משחק, גם מביים, גם מפיק וגם מלחין את המוזיקה בסרטים שלו (וגם כיהן שנתיים כראש עיריית כרמל בקליפורניה, אין מדהים מה שאפשר למצוא בוויקיפדיה), אין ספק שמדובר בפצצת כישרון שרק משתבחת עם הגיל.
קלינט איסטווד תעשה לי סרטים, ילדים, נכדים, נינים מה שרק תרצה :)

מאת: רוני

רוני — Sun, 05 Feb 2012 07:31:09 +0000

…אבל התשובה קלה: הבמאי האהוב עליי הוא ווס אנדרסון.
למי שלא מכיר – ביים (וגם כתב) את הסרטים המופלאים הבאים:
Fantastic Mr. Fox, The Darjeeling Limited, The Life Aquatic with Steve Zissou, The Royal Tenenbaums ו-Rushmore (התרגומים של השמות של הסרטים פשוט איומים ולכן אחסוך אותם מכן).
אני אוהבת אותו כי הסרטים שלו הם אסקפיזם מוחלט, טהור ומקסים. הדמויות תמיד חיות בתוך עולם משל עצמן, שכל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט. כל הצד הויזואלי של הסרטים לא פחות מגאוני (במיוחד The Life Aquatic with Steve Zissou) – כל הפרטים הקטנים משתלבים יחד לתמונה אחת סוריאליסטית, תמיד מתוקה ותמיד קצת עצובה.
וכמובן אי אפשר לדבר על סרטיו בלי להזכיר את הבחירות המבריקות בשחקנים – ביל מאריי המבריק שמופיע בכל הסרטים שלו, אנג'ליקה יוסטון האלמותית, לוק ואוון וילסון ששיתפו איתו פעולה במס' סרטים, וגם קייט בלאנשט, גווינית פאלטרו, בן סטילר, אדריאן ברודי, ג'ייסון שוורצמן ועוד רבים וטובים.
בקרוב יצא סרט חדש בבימויו, ואני מקווה להגיע להקרנה לבושה בז'קט של נעמה בצלאל! גם היא מציעה אסקפיזם – מסוג אחר אמנם, אבל עדיין, הבגדים שלה מציעים בריחה מהמציאות העכשווית לעולם נוסטלגי ומתוק…

מאת: לימור

לימור — Sun, 05 Feb 2012 07:19:14 +0000

בתור סטודנטית לקולנוע כששואלים אותי על במאי קולנוע אהוב – האינסטינקט הראשוני שלי הוא לבחור בשם של במאי קולנוע מפורסם ומוכר כמו סטיבן שפילברג, טרנטינו ועוד רבים וטובים…
אומנם סרטיהם הם עטורי פרסים ובעלי תקציב של מיליוני דולרים אך אם אני לוקחת עוד כמה רגעים ותוהה מהם הסרטים שבצעירותי ריתקו לא רק אותי אלא גם את בני משפחתי אז ללא ספק היו אלה דווקא סרטיו של הבמאי הישראלי ג'ורג' עובדיה .
בשנות ה-70 היה ג'ורג' עובדיה הבמאי המוכר ביותר בארץ ושיחקו בסרטיו מהשחקנים הגדולים דאז כמו ששי קשת יונה, אליאן ותיקי דיין.
היו אלה סרטים דלי תקציב אך בעלי עלילה מרתקת ומרגשת שסחפו אחריהם את הקהל הישראלי. המוכר בסרטיו היה הסרט "נורית " בו צפו כמעט מיליון איש.
בימינו קשה יהיה למצוא סרט ישראלי שיביא עימו כמיליון איש למסך הגדול אך אז סרטיו נתפסו כקלאסיקה מרתקת ומעטים האנשים שלא רכשו כרטיס לסרטיו.
בשנה ב' ללימודי הגיעה בתו של הבמאי לפגישה עם הסטודנטים וסיפרה לנו על אביה הבמאי המוכר, על השראותיו לספריו וגילתה לנו כי מעט מאוד יודעים אך רוב סרטיו למעשה מבוססים על עלילות מחיי המשפחה הסבוכים שבה גדלה ולו אביה היה חי היה לו עוד חומר רב לסרטיו :)
המפגש עימה היה מאוד מעניין מרגש ולימד אותנו על יופיו של הקולנוע הישראלי בשנות ה-70 , על כך שלמרות שהתקציבים היו דלים עדיין יצרו בארץ סרטים נפלאים שמשמשים כקלאסיקות אף בימינו…

מאת: נילי

נילי — Sun, 05 Feb 2012 06:19:12 +0000

קשה מאוד ליבחור במאי אחד מביין כל כך הרבה טובים . אך אם אני צריכה בכל זאת להחליט, הייתי בוחרת בסטיבן שפילברג,
הוא מיוחד בדורו. אם זה בסרטי מדע בדיוני, או בסוג של סרטים שמצליח לרתק את הצופה עד סוף הסרט.
אך בעיקר, את הכבוד שהוא נותן קורבנות השואה. ואת העיסוק הבלתי פוסק שלו בליזכור ולהזכיר לעולם את מה שעם היהודי והעולם כולו עבר.

מאת: דנה

דנה — Sat, 04 Feb 2012 22:51:51 +0000

כמה נפלא שלפרנסיס פורד יש בת-
כל כך הרבה במאים, וסופיה קופולה אחת.
הוציאה תחת ידיה חמש ילדות יפות ויותר
קולנוענית בחסד, מפיחה פיוט בכל מסך סורר.
ואם זה לא מספיק, מדובר כאן באייקון אופנה
לא עוד נערת העונה, מהווה השראה אמיתית, איתנה
אבודה בטוקיו עם מארי אנטואנט, אי-שם
את משרטטת לך את נפש האדם.

מאת: KARIN

KARIN — Sat, 04 Feb 2012 21:06:14 +0000

יש את יוסף סידר ואבי נשר שמביאים לנו כבוד.
אבל כל סרט שראיתי של סטיבן שפילברג ריגשת אותי. הוא מצליח להכניס את הצופה לאותה התקופה כאילו שאנחנו ממש שם.
בסרט רשימת שינדלר הוא עשה עבודת קודש, הזכיר לכולנו מה המשמעות להיות יהודי, וכמה אסור לשכוח את השואה ושבכל הרוע הזה היו אנשים טובים שאנחנו חוייבים לזכור להזכירם… המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו.
בטוראי ראין, הוא גם החזיר אותנו למלחמת העולם השנייה שזה לא משנה באיזו שנה זה, מלחמה זו מלחמה וכמה מפחיד המצב הזה וכמה דם נשפך במלחמה.