תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: מוצרים של פולה בליק בשווי 760 שקלים"

מאת: ליאת

ליאת — Fri, 21 Feb 2020 04:22:59 +0000

סיפור אמיתי – בחיי.
בגיל ההתבגרות – כמו לכולם, היה לי גשר בשיניים.
באחד מימי החופש הגדול, ראיתי נער שחיבבתי מתקרב לעברי והחלטתי להוציא את הגשר ולהכניס אותו למכנסי הברמודה שלבשתי (בכל זאת, מדובר בשנות ה- 80). בקיצור, לאחר זמן מה, רציתי להוציא את הגשר מהכיס והסתבר שהיה לי חור בכיס והגשר נפל.
בעודי רועדת, כיצד אספר להוריי שאיבדתי את הגשר, נאלצתי לעדכן אותם ואף נענשתי על כך.
כשנה וחצי לאחר מכן, האדמה פלטה את הגשר מתוכה ומצאתי אותו בגינה בה עמדתי עשרות פעמים מונח לו.
מיותר לציין שמזג האוויר והחול הפכו את הפלסטיק לקשיח וסדוק, אך בכל זאת מדובר היה בגשר שלי.
בזמנו נענשתי על כך אך היום זו כבר אנקדוטה משעשעת

מאת: סיגל

סיגל — Tue, 11 Feb 2020 18:57:03 +0000

כשעבדתי בעבר באריסות לאוטוקלב סטאריליזיה הנחתי בכיס את העגילים דלי מפנינים בכיס החלוק ובטעות בסוף היום במקום להניח את החלוק בערימת הכביסה המלוכלכת הנחתי את החלוק בערימה הקיה ואז בטעות קיפלו את החלוק והניחו אותו באוטוקלאב לסטרילזציה .חיפשתי בכל מקום אפשרי ולא מצאתי.שבועה אחרי כשהגעתי לעבודה לקחתי מהמדף את החלוק ולהפתעתי מצאתי בכיס החלוק את עגיל י הפנינים שלי

מאת: יולי

יולי — Sun, 09 Feb 2020 13:56:42 +0000

אימי ז"ל נפטרה לפניי שנתיים. היא הייתה אומנית.
בכל התמונות שלה, וכל הילדות שלי הדבר החומרי הכי זכור לי ממנה זו טבעת מיוחדת שליוותה אותה ולא משה מאצבעה מאז נעוריה ומאז שאנחנו זוכרים אותה. נעשתה בעבודת יד בצבע טורקיז חזק, צבע שהיה מאוד מזוהה איתה.
ידעתי שהיא הורידה אותה במהלך טיפולי הכימותרפיה, אך אחרי מותה לא מצאנו אותה.
חיפשנו את הטבעת בקדחתנות, שאלתי את אבי, חיפשתי באוטו שלה, בדברים שלה שהעלו את הריחות מלאי הגעגועים…
יחד עם האבל על לכתה התאבלתי שאפילו סימן ההיכר שלה- לא נמצא.
בעלייה לקבר לאחר 30 יום נפגשנו בבית הוריי לפניי שיצאנו לבית הקברות.
ואז, כבדרך אגב, אבא שלי שולף את הטבעת בנונשלנטיות מכיסו ואומר לי- "אה, רציתי להגיד לך שמצאתי"
"איפה?" שאלתי. "בתיק שהיה צמוד אליה בטיפולים, תיק ירוק טורקיז".
עד היום לא מבינה איך פספסנו את התיק הזה ואיפה הוא היה, אבל הטבעת על אצבעי ולא משה ממני כל עוד אני חיה ונושמת. מרגישה שכך היא איתי באיזשהו אופן.

מאת: גילת

גילת — Sun, 09 Feb 2020 13:16:29 +0000

זה היה לפני 7 שנים בערך…
חזרתי מניו יורק עם משקפי שמש חדשות מהממות של שאנל,
כשחזרתי ארצה יום אחד שמתי לב שנפל לי סמל ה-CC של המשקף בצד אחד.
זה היה פשוט נוראי.
מבחינתי משקפי השמש ״הלכו לפח״ איך אפשר ללבוש אותן כשצד אחד חסר הסמלי ״חור בצורתו״

בחיים לא חשבתי שאמצא אותו כי זה כה קטן ושברירי
עד ש…. שבוע לאחר מכן בכניסה לבניין שלי מצאתי אותו! והדבקתי את זה חזרה עם דבק מגע למשקפי שמש ועד היום זה החזיק והמשקפיים המהממות עדיין עימי

מאת: anat

anat — Sun, 09 Feb 2020 09:58:29 +0000

הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו – לפני זמן הייתי צריכה למכור את הרכב שלי ולבצע העברת בעלות ובשביל זה הייתי חייבת את התעודת הזהות שלי , הפכתי את כל העולם ולא מצאתי אותה וזה גרם לי לעכוב במכירת הרכב התעצלתי ללכת למשרד הפנים לחדש (ידוע ששם צריך "לישון " עד שהתור שלך מגיע מליון אנשים) ראיתי שאני לא מוצאת לא רציתי לפספס את הקונה בכל זאת הלכתי למשרד הפנים המתנתי בתור ועשיתי תעודה חדשה (ביומטרית ) ומכרתי את הרכב , אחרי חודש בערך אני מטיילת עם הכלב שלי בשכונה ברח' צדדי שם אני מדי פעם מחנה את הרכב רק אם אין מקום זה קורה אחת ל… אני רואה על הרצפה שקית עם ניירות אני מרימה את השקית ומתברר שזו שקית שלי אשר נפלה לי מהרכב ולא שמתי לב בתוך השקית הייתה התעודת זהות הישנה. מצד אחד כעסתי על עצמי שרצתי והוציאתי חדשה והייתי גם חייבת לבטל את הישנה ומצד שני אני שמחה כי אף אחד לא מצא ולא עשה שימוש בה

מאת: אסתר ניר

אסתר ניר — Sun, 09 Feb 2020 09:39:50 +0000

הייתי ילדה בת 10 בערך, כבר התחלתי להרגיש את השינויים שבי, גדלתי להיות ילדה דעתנית ומורדת.
אמא שלי חזרה מטיול בחו"ל והביאה עמה טבעת כסף עם אבן שחורה, היא אמרה לי שהאבן תשנה את צבעה כאשר ישתה לי מצב הרוח(בדיעבד הבנתי שהאסן שינתה את צבעה עם שינוי הטמפרטורה של היד שלי). אהבתי את הטבעת כל כך הראיתי אותה לכל החברות שלי שהיו מוקסמות מהטבעת, היה למה מראה של טבעת של הגדולים, היא נראתה יקרה מאוד ובאמת שינתה צבע מדי פעם.
כל כך אהבתי את הטבעת ואת אמא שהביאה לי אותה.
בחופשת הפסח יצאנו לנפוש בחוף באילת היינו שם שבועיים תמימים, במהלך השבועיים הייתי ילדת חופש, נטולת דאגות ונהניתי כל כך מהמים הכחוליים, החול הלבן והשמש הרותחת!
השתזפתי כל כך, ורק על האצבע הקטנה לי היה כתם עור לבן שלא השתזף בגלל הטבעת המושלמת שלי.
חזרנו הביתה ואז ההורים החליטו להמשיך ונוסעים לסוף השבוע לטבריה, שם נישן על החוף ליד הכינרת. שמחנו כל כך, שוב חופש!
הגענו לחוף, אבל אמא לא סיפרה שמגיעים גם חברים שלהם והיות איתנו, אני שמשו מה לא אהבתי את הדינמיקה שהשתנתה ואמא שפתאום הפכה להיות יותר עם החברים קינאתי וכעסתי מאוד, עמדתי מולה וביקשתי שתבוא איתי לשחות במים, היא סרבה ואמרה לי שבועיים תמימים לא היית צריכה אותי, פתאום את לא יכולה בלעדי? המשפט הזה נשמע לי נוראי! כעסתי כל כך ורצתי לכיון שפת המים השמש כבר שקעה וממש התחיל להחשיך, הוצאתי את הטבעת היפה שלי הטבעת המשולמת שרק לי יש כזו ויחד עם הדמעות שלי והפגיעה השלכתי אותה למים. הסתובבתי והלכתי לשבת לי בצד לבד.
כל הלילה בכיתי, איך זרקתי את הטבעת שאמא הביאה לי? לא העזתי לספר לאף אחד. הרגשתי שאני צריכה להתבייש בהתנהגות האנוכית שלי, בבוקר קמתי ראשונה עם אור ראשון לקחתי את מברשת השיניים ורצתי לשפת הכינרת למקום שעמדתי בו אתמול והחלתי לצלול ולחפש את הטבעת, שעה עברה, שעתיים… כלום העיניים שורפות לי כל כך, אני ממשיכה וממשיכה ואז פתאום אני רואה אותה מונת על אבן מתחתי ממש ממתינה לה שם שאני ארים אותה! למזלי היא חזרה אלי! אנחת רווחה!
חזרנו הביתה בסוף השבוע והכנסתי אותה לקופסאת תכשיטים שלא תלך לי לאיבוד לעולם!
בדיעבד, היום אני לא זוכרת מתי ואיפה היא נעלמה שוב… עם השנים… אבל הזיכרון חקוק לי בליבי לנצח!

מאת: מיכל

מיכל — Sun, 09 Feb 2020 09:37:36 +0000

לפני החתונה ביקש ממני הרב להוריד טבעות מיותרות הורדתי טבעת יהלומים קטנה שאימי קנתה לי ליום הולדת 16, היא בעיקר סמלית ופחות יקרה, ביקשתי מחברתי שתשמור לי עליה.
לאחר החופה ביקשתי את הטבעת שאני אוכל לשים מהלך הערב (התאמתי את כל הלבוש והתכשיטים כמובן לשמלת הכלה) חברתי חיפשה ולא הצליחה למצוא, היא נלחצה ברמות מטורפות והתחילה לחפש בכל אזור החופה יחד עם בעלה, חברותי ואחי.. אחרי שהבינה שהיא לא מוצאת אותה התחילה לבכות בהיסטריה.
בינתיים אני חגגתי בחתונה אבל שאלתי חברות אחרות היכן היא ולמה היא גם לא רוקדת, הן המציאו תירוצים ולבסוף היא הגיחה עם עיניים דומעות, מיד הבנתי שמשהו קרה ושאלתי אותה מה זה.. היא לא סיפרה לי עד ההפסקה והתחילה שוב לבכות והבטיחה להחזיר לי את העלות הכספית של הטבעת. כמובן שדחיתי את הצעתה ואמרתי לה שזה לא חשוב, זה חפץ, העיקר שהיא פה ושלא תבכה בחתונה שלי כי זה מביא מזל רע..
כעבור שנתיים מצאתי את הטבעת בתיק קטן שכנראה לקחתי ליום החתונה וקצת זמן אח"כ, התגרשתי..
הטבעת עד היום איתי
בן הזוג-לא :)

מאת: רעות אשכנזי

רעות אשכנזי — Sun, 09 Feb 2020 08:45:18 +0000

קניתי לפני כמה שנים טבעת מהממת לזרת של הוטקראון, כשהם עוד היו דוכן קטן בדיזינגוף סנטר.
היתי תקופה שלא ענדתי אותה וממש לפני שבוע התחשק לי להחזיר אותה חזרה. מרוב שקר היא נפלה ואבדה לי. חיפשתי והפכתי את כל הבית, חיפשתי ברחובות הסמוכים, ובגלל שבאותו יום הסתובבתי בטירוף בעיר אמרתי לעצמי שאולי אין סיכוי למצוא אבל- אנסה לשלוח לחמי על פני המים.

פרסמתי מודעת חיפוש בכמה קבוצות של נשים, קבוצות תל אביביות, ולאט לאט הפוסט צבר תאוצה.
המון נשים נהדרות הציעו לחפש ולפרסם, המון התבאסו בשמי, והמון שלחו דאגה וחיזוקים והרבה איחולים שאמצא את הטבעת. לא האמנתי לכמות הפניות והאכפתיות, זה היה מדהים ומילא את החלל הריק באור גדול.

כמה ימים אחכ, באתי להכין קפה, ניגשתי למקרר להוציא חלב, ותוך כדי שהתכופפתי, ראיתי משו מנצנץ אלי. הטבעת היתה שם, חיכתה בקור ובשקט. המקום הכי לא צפוי להיות בו. הרגשתי מבוכה גדולה ורציתי למחוק את הפוסטים, אבל היו כאלה שביקשו שאשאיר עבור אותן בנות שאיבדו תכשיט יקר, ורגע לפני שיאבדו את תקוותן למצוא אותו..

reutneo@gmail.com

מאת: שירן

שירן — Sun, 09 Feb 2020 08:35:16 +0000

היה יום הולדת לבן זוגי, והחלטתי לקנות לו מתנה צמיד עור ולאפות לו עוגה. תוך כדי ההכנה של העוגה הוא התקשר אלי התחיל לספר לי על היום שלו ולעדכן אותי שהוא יצא מוקדם יותר מהעבודה והוא בדרך. מהלחץ רצתי לקחת את הצמיד ולהחביא אותו ותוך כדי ניסיתי למהר עם העוגה. איכשהו בדרך לא דרך הכנסתי את העוגה לתנור ורצתי להתארגן לבואו. עם כניסתו לבית באתי להפתיע אותו עם הצמיד. התחלתי לחפש בכל הבית ולא הצלחתי להיזכר מה עשיתי עם הצמיד. מבואסת אמרתי טוב לפחות יש עוגה שהכנתי, הבאתי את העוגה לשולחן יחד עם יין. הוא חותך את העוגה פתאום נתקל במשהו קשיח, מסתבר שזרקתי את הקופסא לבלילה ואפיתי אותה. העוגה לא יצאה אכילה אבל הצלחתי להפתיע בדרך מקורית של "הגשת" המתנה.

מאת: ליטל

ליטל — Sun, 09 Feb 2020 08:33:49 +0000

כשהתגייסתי אמא שלי העניקה לי טבעת יהלומים שקיבלה בעבר מאבא שלי. לטבעת היה ערך ככ חשוב עבורי, והתגאתי מאוד לענוד אותה

במהלך עבודת המלצרות שלי במהלך התואר , איבדתי את הטבעת באחת המשמרות כאשר נכנסתי למטבח ועזרתי בהכנות לסרוויס. בסוף המשמרת רק הבנתי מה קרה, כולם היו על הרגליים וניסו לעזור.. אבל בינינו? מי יודה שמצא טבעת יהלומים ?? או יותר מזה , מי בא עם טבעת כזו למשמרת??
אכלתי את עצמי תקופה ארוכה מאוד ולא סיפרתי לאימי..
יום בהיר אחד, אחרי שנתיים שלמות!! כשעשו שיפוץ נרחב בסניף ופתחו את כל תעלות הביוב, הטבעת נמצאה והוחזרה אלי! זה היה נס משמיים !!!!

מאת: לרה

לרה — Sun, 09 Feb 2020 08:26:13 +0000

בשנה ב שלי ללימודים גרתי עם 2 שותפים שאהבו לארח הרבה. באחת הפעמים לפני שהאורחים באו החלטתי לעשות סדר בשולחן הקפה בסלון והעפתי את כל הניירות שהיו שם לפח ואפילו הגדלתי ראש והלכתי לזרוק זבל טרם הגעתם. לאחר שכל האורחים הלכו לקראת חצות אחד השותפים שלי התחיל לחפש בקדחנות אחר ברכה שמסתבר שהיה בה סכום כסף נכבד. לאחר חיפושים בכל הבית הנחנו שהמעטפה היתה על השולחן יחד עם שאר הבלאגן ופשוט זרקתי אותה לפח. וכך בחצות ירדנו למטה שלושתינו חמושים במטאטא ומגב (המקלות היחידים שמצאנו בבית) אחד השותפים נכנס פיזית לפח והתחלנו לנסות לדוג את שקית הזבל שלנו. כל פעם שמישהו עבר לידנו אחד השותפים התחיל לעשות הצגה של איך הוא איבד את הטבעת וזרק אותה ככה כדי שעוברי האורח לא יחשבו עלינו שלגמרי ירדנו מהפסים) לאחר כשעתיים מאומצות של חיטוטים בזבל נמצאה השקית המיוחלת, ולמזלי הברכה היתה בתוך מעטפה, כך שנמצאה האבידה ונשמרה בשלמותה, חזר שלום הבית וכולנו נשארנו עם זיכרון לכל החיים של אותו הלילה….

מאת: חני קרן

חני קרן — Sun, 09 Feb 2020 08:16:03 +0000

זה סיפור עם מוסר השכל…. ללידת ביתי השנייה קיבלתי מבעלי מתנה שעון של לונג'י מאוד יפה אשר ענדתי בכל יום. אנחנו גרים בדירה שכורה עם מרפסת מאוד גדולה, וביום אחד שבו היו רוחות עזות, המרקיזה שבמרפסת נהרסה ובעל הדירה הזמין אנשי מקצוע שיטפלו בבעיה, בדיוק בזמן שחזרתי מהעבודה. לאחר שהם הלכו, חיפשתי את השעון ולא מצאתי אותו, חיפשתי בכל הבית ורק לאחר ייאוש החלטתי להאשים את בעלי המקצוע. בעלי הפציר בי שאני יחפש ממש טוב לפני שהוא מאשים מישהו, אך השעון לא נמצא ובלית ברירה האשמתי מישהו שהייתי בטוחה באותה עת שבו האשם. וכך חלפו להם השנים, וכלאחר שלוש שנים מצאתי את השעון באיזשהו קופסא איפור זניחה. לא יודעת איך זה הגיע לשם. לא שיתפתי את בעלי שהשעון נמצא כי לא רציתי שהוא יתבאס עליי. איזושהי נסיעה תמימה באוטו ביקשתי ממנו שיקטין לי את הרצועה בשעון (שכמובן לא טרחתי לענוב מפאת הפדיחה) הוא לתומו אמר לי שהשעון נגנב ועל איזה שעון אני מדברת בכלל. וכך התוודיתי בפניו . ועכשיו מס מסקנות: לשקר אין רגליים. הסודות בין בעל ואישה בבחינת עולם ומלואו. ועכשיו גם מהסיפור הזה אני מנסה להוציא מתנה…. מה נסגר איתי??? היו כמה ימים שחשבתי להתנצל בפני אותו אדם שהשמתי אבל לא יכולתי לשאת את הבושה ואת המבוכה…. לא רציתי כל כך להיות בסיטואציה הזו.

מאת: נעמה טוויטו

נעמה טוויטו — Sun, 09 Feb 2020 07:49:01 +0000

קורה לכם שהכנסתם בגדים למכונת כביסה ולא כל מה שהכנסתם יצא?!?
אז לי זה קרה כשהכנסתי בגדים של התינוק שלי למכונה ובניהם גרביים… וכשהוצאתי לתלות שמתי לב שחסר הזוג השני של אחד הגרביים.
חיפשתי במכונה ולא מצאתי ואיך שהוא ירדתי מהעיניין. ולאחר כמה ימים שקיפלתי כביסה מצאתי את הגרב בשרוול של אחד החולצות …

מאת: הילו

הילו — Sun, 09 Feb 2020 07:38:59 +0000

איבדתי אהבה ומצאתי אהבה- ושני הדברים קרו במקומות לא צפויים.
את האהבה שהייתה לי איבדתי באמצע חופשה, במקום הכי ציורי ובתולי שאפשר לחלום עליו.
פשוט הסתכלנו אחר על השנייה והבנו, אחרי 4 שנים, שזה לא זה.
מצאתי אהבה בספרייה של הלימודים, כנגד כל הסיכויים.
ישבתי בפקולטה של מדעי הרוח, למרות שאני לומדת משפטים ומישהו, שלא למד באוניברסיטה, ישב שם כדי לחכות לאחותו. הוא ניגש וביקש ממני את הקוד לווייפיי בספריה, התפתחה שיחה, ומפה לשם.. אנחנו מתחתנים :)

מאת: מיכל

מיכל — Sun, 09 Feb 2020 07:35:17 +0000

כשהייתי בהריון מתקדם שאלתי מאמא שלי שרשרת עם תליון יהלום שהיא מאוד מאוד אוהבת כדי ללכת איתה לחתונה. כמה ימים אחרי נזכרתי פתאום שאני לא זוכרת איפה השרשרת ושיש מצב שהיא נפלה לי מהצוואר עוד בחתונה. לא רציתי לספר לאמא שלי והפכתי את העולם: הלכתי לאולם, עד החתן והכלה הגעתי שישאלו אם מישהו מצא וכלום. הייתי מיואשת. אחרי כמה שבועות הגענו לארוחה משפחתית אצל אמא שלי וראיתי אותה עונדת את השרשרת! כששאלתי אותה מאיפה יש לה את השרשרת היא אמרה לי "החזרת לי אותה ביום שאחרי החתונה את לא זוכרת?!". וכך טפשת הריון כמעט הורידה לי שנים מהחיים.