תגובות לפוסט: "מגפונים של ג'פרי קמפבל במתנה"

מאת: קפה קפה אירועים

קפה קפה אירועים — Tue, 13 Nov 2012 23:15:55 +0000

Its like you learn my thoughts! You seem to understand a lot approximately this, like you wrote the e book in it or something. I believe that you simply could do with a few % to pressure the message house a bit, however other than that, this is wonderful blog. A great read. I'll certainly be back.

מאת: שיר בלעש

שיר בלעש — Fri, 17 Aug 2012 13:24:53 +0000

אנשים מעדיפים לטבוע בים. נחמד להיזכר שעוד קיימים אנשים כאלה שלא מתביישים להוציא את אי השפיות שלהם לאור. ממש עושה לי חשק להשתגע בעצמי, רק אתמול חיפשתי מצלמות שיניים בפה שלי. לא מצאתי עדיין אבל הן בטוח שם.

ליאור דיין והשטויות הנפלאות שלו.

מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה)

משתמש אנונימי (לא מזוהה) — Fri, 17 Aug 2012 13:22:48 +0000

אנשים מעדיפים לטבוע בים. נחמד להיזכר שעוד קיימים אנשים כאלה שלא מתביישים להוציא את אי השפיות שלהם לאור. ממש עושה לי חשק ללכת ברחוב ולברוח ממצלמות שיניים.

ליאור דיין והשטויות הנפלאות שלו.

מאת: תאורה

תאורה — Sun, 29 Apr 2012 17:30:51 +0000

Hello there, There's no doubt that your web site could possibly be having internet browser compatibility problems. When I take a look at your site in Safari, it looks fine however, if opening in IE, it's got some overlapping issues. I just wanted to provide you with a quick heads up! Other than that, wonderful blog!

מאת: אושרית

אושרית — Sun, 26 Feb 2012 20:35:51 +0000

סיפור על בחורה עיוורת שגרה בעיירה קטנה בתקופות של פעם ,
אמא שלה רצתה לחתן אותה , והביאה לה חתן קברן ומבוגר עם ילדים
אמא של חנה שיקרה לה ואמרה לה שהחתן צעיר וגרוש בעוד שהיה אלמן
הם גרו מרוחק מהעיר ליד בית הקברות ולכל אורך הסיפור אנחנו הקוראים
כמו חנה לא יודעים את האמת על הקברן אך נרמז לנו בסוף הסיפור הקורא מגלה יחד עם חנה את האמת על בעלה
כל הספר הזה מתבסס על העובדה שבמקום לטפח ולעזור לאנשים עם מגבלות החברה מעדיפה לשקר ולרמות ולנצל את המגבלות .

מאת: לירן רמת גן

לירן רמת גן — Tue, 10 Jan 2012 15:14:12 +0000

כאן אמרתי לעצמי שלא אכפת לי עניין המקוריות, זה פשוט הספר הכי טוב שקראתי בחיים שלי. אין מה לעשות, האופן שבו הוא שוחה בבריכה של השפה העברית, משתמש במילים ובשפה גם בצורה נורא ישראלית בעיניי וגם לא רק לוקלית אלא יש בזה משהו נורא אוניברסלי. אני מאחלת לעצמי עוד כמה מאות שנים להגיע לרבע מהיכולת של גרוסמן לזכך את הקול האישי שלו בצורה כזו.

מאת: לימורצ'וק

לימורצ'וק — Tue, 10 Jan 2012 15:04:14 +0000

"האיש ששתל עצים" הגיע לידיי חודשים ספורים לפני השריפה הגדולה שכילתה מיליונים מעצי הכרמל. אף אחד לא חשב אז על כבאיות. מי חשב שהרלוונטיות של הספר הזה תרקיע שחקים דווקא השנה, בעיתוי אירוני כמו חג האורים. סיפור עדין, קטן ונפלא – שאר רוח ממש – אודות אדם המחליט לשתול מאה עצים כל יום. ספר מקסים עם מודעות אקולוגית אנושית ומחאה לא אלימה, כזו שמעודדת לעשייה אישית. קריאה על שתילת עצים, יש בה אלמנט של ילדות, זכרונות מט"ו בשבט, תום. זו הייתה שנה קשה – על עולם הספרות עברה שנה קשה גם כן, בה מברכים על כל תקציב לתרגום ועל כל יוזמה יוצאת דופן. ובתוך כל זה, רגעים של אור ושל תקווה, הכי הומניסטית ואולי קצת תמימה, "האיש ששתל עצים" הוא ספר השנה שלי.

מאת: לירון

לירון — Tue, 10 Jan 2012 14:36:13 +0000

סיפוריה הקצרים של אליס מונרו הקנדית ליוו אותי ימים ארוכים אחרי שגמרתי לקרוא אותם, מותירים אותי חסרת נשימה. אמרו שבקובץ "יותר מדי אושר" (מחברות לספרות, מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי) היא מגלה איזה פן אפל ושהפעם היא נוגעת גם בעניינים של מין. זה אולי נכון, אבל מה שבעיני טבוע עמוק בתחתית כל הסיפורים שבקובץ הוא קשיי הילדות, או היחסים שבין ילדים למבוגרים, והאופנים השונים והמשונים, הרבים והמגוונים, שבהם הם עלולים להשתבש, ואז, כמובן, משתבשים. הסיפורים כתובים בסגנונה הייחודי והגאוני של מונרו של לטיפות חסרות רחמים. במיוחד טורד מנוחה הסיםור "ילדות משחקות" על שתי בנות שיצאו בקיץ אחד לקייטנה, ועל מה שהן זוכרות כעבור שנים רבות על שאירע שם. זה סיפור שבעומקו ובאיכותו הפואטית מזכיר, ואינו נופל לדעתי, מ"המתים" של ג'יימס ג'ויס, עד כדי כך.

מאת: מיכאלה

מיכאלה — Tue, 10 Jan 2012 14:30:43 +0000

האם ספרים יכולים לשנות לקוראיהם את דרך התפישה, את החיים עצמם? התשובה שלי היא – כן. משפט אחד שקראתי השנה בספר הרהוט, הבוטה, המצמרר והאמיץ של ג'ונתן ספרן-פויר, "לאכול בעלי חיים" (כנרת, זמורה-ביתן, מאנגלית: נעמי כרמל), גרם לי להפסיק לאכול את המאכל האהוב עלי. כבר לפני שקראתי את הספר הייתי צמחונית שאוכלת דגים, אבל אז נתקלתי בתחתית עמוד 85 בספר – שבו פויר מונה את כל מאות יצורי הים שמוצאים את מותם במסגרת הדיג המתועש – את המשפט: "תארו לכם שמגישים לכם צלחת של סושי, אבל הצלחת הזאת מכילה גם את כל בעלי החיים שנהרגו בשביל מנת הסושי שלכם. קוטרה של הצלחת הזאת היה עומד על מטר וחצי". זה היה הרגע שבו אמרתי סיונרה לספייסי טונה וחבריו, אני כבר אסתפק בסושי צמחוני, אמשיך לרוץ, ולקרוא ספרים שמשפיעים על חיי.

מאת: שני

שני — Sun, 08 Jan 2012 20:36:32 +0000

מאת-פאולו קולו.האמת,שנים לא הצלחתי לסיים ספר.אני יכולה להתחיל לקרוא , לסיים חצי ספר ביום אחד ולא לחזור אליו יותר .עם הספר הזה הסיפור היה מעט שונה.
מסתבר שיש לי את הספר הזה כבר שנים בסיפריה שאצלי בחדר,פתאום הוא תפס את עיניי,לקחתי אותו והתחלתי לקרוא.כל כך נסחפתי אליו שסיימתי אותו כעבור שלושה ימים.סיפור אהבה מדהים ומלא בתובנות על החיים.מה גם שהוא הזכיר לי לא פחות סיפור אהבה שליווה אותי שנים וחזר לחיי בחודשים האחרונים …עם מסע מופלא של אהבה וטיול בעולם…

מאת: הדס

הדס — Sat, 07 Jan 2012 23:29:47 +0000

הנעלמים של הרלן קובן, ספר מותח, מפתיע ועוצר נשימה, כתוב משגע! השאיר אותי מהופנטת לאורך כל העלילה, לא יכולתי לעזוב באמצע וגם לא היה מצב, היו רגעים שהתרגשתי עד דמעות והיו רגעים שנשאבתי חזק לתוך הדמויות. סיפור אהבה, שקרים, ובגידות. אני מתכוננת לקרוא אותו שוב..ממליצה מאד מאד.

מאת: אתי

אתי — Sat, 07 Jan 2012 21:10:35 +0000

של שרלוט ברונטה. זה אמנם לא ספר חדש, אבל זהו ספר שאני חוזרת לקרוא אותו שוב ושוב. מדובר באחת הגיבורות החזקות והמוקדמות יותר בספרות הנשית. למרות שהספר פורסם לראשונה ב-1847, הוא לא איבד מקסמו ועדיין מרתק גם היום ולראיה – העיבודים הטלווזיוניים והקולנועיים שנעשים לספר הזה מדי כמה שנים. במיוחד בימינו, כשנושא הדרת הנשים נמצא בכותרות, המחאה של ג'יין נגד ההתייחסות המבזה כלפיה כאשה רלוונטית יותר מתמיד, בעידן ההטרדות המיניות, האלימות המשפחתית והמאבק המתמיד על שוויון זכויות לנשים.

מאת: שנימ

שנימ — Sat, 07 Jan 2012 19:23:44 +0000

הספר הכי טוב שקראתי הוא למעשה חלק מטרילוגיה ולא יכול לעמוד לבדו (לדעתי) . את נערה עם קעקוע דרקון ואת הנערה ששיחקה באש לקחתי איתי לירח הדבש שלי והייתי מוצאת את עצמי יושבת וקוראת וקוראת ודוחה פעילויות, שייקים, והשתזפויות. את הספר השלישי הנערה שבעטה בקן הצרעות כבר לא יכולתי לחכות לתרגום וקניתי אותו באנגלית וגם אותו בלעתי. העלילה הסוחפת, הטקסטים הבועטים והזרימה בין האירועים הדהימה אותי. מצאתי את עצמי מרגישה לפעמים בדירה של ליסבת , קוראת איתה את המיילים או מחכה לה מחוץ לחדר בית החולים, לעתים הייתי גומעת מרחקים של מחשבה בעקבות מיקאל האלילי. סטיג לרסון יצר טרילוגיה סוחפת, מרתקת ואמינה במיוחד! לא פלא שעולם הקולנוע כולו מחכה בתור כדי ליצור סרטים על פי מוחו הקודח (וחבל שדיויד פינצ'ר שינה את הסוף).
עצוב שהוא נפטר..היינו זוכים לעוד יצירות מופת שכאלה.

מאת: רון ♥

רון ♥ — Sat, 07 Jan 2012 19:07:12 +0000

שהמלצתי לחברותי לקרוא את הספר הן צחקו ואמרו בשביל מה לקרוא את הספר שיש את הסרט ? גם אני שאלתי את זה עד עד שאמי קנתה לי את הספר הראשון בסדרה והמליצה לי בחום לקרוא אותו, אז אמרתי לעצמי – למה לא? והתחלתי לקרוא…. תוך כמה שעות סיימתי את הספר הראשון!! פשוט לא יכולתי להפסיק כאילו 'נשאבתי' לתוך העולם הדמיוני והקסום של הארי פוטר, אהבתי את הספר עד כדי כך, שקניתי את כל הסדרה אחר כך – למרות שידעתי מה יקרה בסוף :) ואז הבנתי שאין כמו לקרוא את הספר, כי לעומת הסרט הוא מלא בפרטים קטנים וחשובים. ובנוסף יצאה מהסרט שחקנית מדהימה – בין האהובות עליי כיום- אמה ווסטון (שאני עדיין חולמת ללבוש את השמלה שהיא לבשה בפרמיירה של הסרט האחרון בסדרה..)
http://fashionforward.mako.co.il/wp-content/uploads/new_emma2.jpg

מאת: הגר

הגר — Sat, 07 Jan 2012 18:56:37 +0000

לא מזמן רכשתי את הספר מאיבי "CHIC IN PARIS"
זהו ספר סופר סקסי ושיקי של כוהנת הלייף סטייל הנודעת סוזן טבק, אושייה מדהימה ומענינת בפני עצמה ששווה לקרוא עליה.
סוזן מספרת על פריז ועל כמה המקום הזה מכיל מקומות סודיים הקשורים לסטייל שהמון אנשים לא יודעים עליו: בתי הקפה הטובים ביותר, השכונות הקסומות, החנויות הקטנות שמכילות בתוכן אוצרות חבויים לחובבי/בות האופנה והסטייל.
את כל זה היא עושה תוך כדי שהיא מספרת על 8 אייקוני אופנה צרפתיות(נשים כמובן)שאין פריזאית אחת שלא מכירה אותן.
תוך כדי קריאה – הרגשתי שאני בחלום ואני כבר מתה להגיע לפריז כדי ליישם את כל החלומות הקטנים שגרם לי הספר לחלום.