תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: עגילי זהב ויהלומים של Contour"

מאת: טל הנץ

טל הנץ — Thu, 22 Aug 2019 12:50:31 +0000

כנראה שכל חיי אתחרט על זה… למדתי משפטים ומנהל עסקים. במסגרת לימודי השיווק הוצע לי לעבור לחו"ל למשרה בחברת קוסמטיקה נחשבת מאד (מאד!!). משום מה, החלטתי לוותר ולעשות התמחות במשפטים. עד היום אני עורכת דין שבתוך תוכה משווקת מוצרי איפור שווים באירופה ומתחככת עם מייגןממרקל בהשקות… רק לכתוב את זה גורם לי להרגיש את החרטה שוב!!!

מאת: שרית מהודר

שרית מהודר — Tue, 20 Aug 2019 10:47:13 +0000

לפני כמה שנים,תכננתי את הטיול הגדול לדרום אמריקה כשנתקלתי במודעה על אודישן להדרכת ריקודים סלונים תוך כדי קורס בתחום לבעלי ניסיון במחול,נרשמתי לאודישן ונסעתי עם אמא שלי,ואז הגיע אלי מזרחי המפורסם,הוא היה הרבה יותר מרשים בלייב,אבל אני באתי להוכיח ועשיתי את האודישן בביטחון,למחרת התקשרו להודיע לי שעברתי,אבל בגלל ההתחייבות להדריך לתקופה מסויימת החלטתי לוותר,טסתי לדרום אמריקה,רקדתי שם הרבה,אבל הקריירה בתור מורה לריקודים סלונים לא יצאה לפועל…מעניין מה היה קורה אילו הייתי מחליטה לעסוק בזה ולדחות את הטיסה…

מאת: קורל

קורל — Mon, 19 Aug 2019 13:45:37 +0000

אחרי שהשתחררתי מהצבא התחלתי לחפש עבודות שמתאימות לידע שרכשתי שם.
קיבלתי הצעת עבודה במקום ממש טוב ונחשב אבל השכר היה קצת פחות מהציפיות שלי ובגלל זה החלטתי לוותר על המשרה.
לאחר כמה שבועות של חיפוש עבודה בהן לא מצאתי שום משרה שרלוונטית הבנתי איזה טעות עשיתי ושהייתי צריכה ללכת על העבודה שהציעו לי.
לפחות למדתי מזה לקח שלפעמים עדיף לבחור באיכות מאשר בכמות..

מאת: Adi Emuna

Adi Emuna — Sun, 18 Aug 2019 15:42:41 +0000

ההצעה שאני מתחרטת עליה עד היום זה שאמא שלי הציעה לי או לחגוג בת מצווה באולם עם החברים והמשפחה או לעשות טיול שווה בארה"ב, וחשבתי שבת מצווה לא תהיה לי הזדמנות לחגוג שוב וטיול לארה"ב כן יהיה לבסוף כמובן בחרתי בבת מצווה באולם שהיתה גרועה גם מבחינת אולם שהיה קטן ולא באמת אולם אלא אולם של בית כנסת…. ורוב האנשים שבאו זה החברים המשעממים של ההורים ולא ממש הכרתי את מי שבא. בקיצור היה עדיף כבר לטוס לארה"ב לזכור כחוויה טובה לכל החיים

מאת: שוני

שוני — Sun, 18 Aug 2019 10:03:32 +0000

בגיל 26 אמא שלי וחברה מהעבודה שלה ניסו להכיר לי את האח של אותה חברה מהעבודה, הוא היה אז בן 30 , איטלקי יהודי (חתיך!!!), דיברנו פעמיים שלוש בטלפון בחצי אנגלית (גרועה של שנינו) ועברית/ספרדית (מה שלמדתי מ"קטנטנות"), הוא אמר שיעשה עלייה תוך שנה, ואם לא, אז שאבוא לגור איתו באיטליה(!!!), ואני, ילדה, לא בשיא חוכמתה… מנסה לשחק אותה קשה להשגה, אמרתי לו שאם הוא לא עושה עלייה תוך חודש אין מה לדבר בכלל(טיפשה, כבר אמרתי?!), בעודי מצפה לתשובה רומנטית שהוא כבר במטוס בדרך אליי, הוא אומר לי בקול שבור, אני מצטער אבל זה כנראה לא יסתדר בינינו. וזהו, בגלל עקשנות,טיפשות, ובעיקר תחושת פספוס וחרטה על שטות, הפסדתי מגורים לצד הגבר המושלם באיטליה. ( ד"א הבחור עדיין רווק- למי ששואלת, אני לא :))

מאת: דונה

דונה — Sun, 18 Aug 2019 09:28:39 +0000

לא נעים, מתביישת בזה עדיין אבל אספר ולו כדי שמישהי אחרת לא תיפול במה שנפלתי ומצטערת. נשלחתי מעבודתי לתערוכה בברלין , סהכ יומיים, אבל באחד מאותם יומיים היתה פרימיירה להצגה של ביתי בת ה14, הצגה ששנה שלימה התאמנה בשבילה, ואני ויתרתי למרות שביקשה מאוד.
מאז שחזרתי,במשך חודש וחצי היא לא דיברה איתי, ומאז לא מזמינה אותי להצגות שלה.

מאת: תמר

תמר — Sun, 18 Aug 2019 08:16:54 +0000

כשהכרנו, אני גרתי בישראל והוא בארה״ב. היתה לנו כימיה, וחיבור מדהים.
הוא הציע לי לבוא איתו בחזרה לארה״ב ואני סרבתי, חששתי למצוא את עצמי לבד שם, ולחפש עבודה ולהתחיל מחדש – באותו שלב עוד לא ראיתי את החווייה שבלגור במקום אחר.
אמנם ניסינו, אבל הקשר לא עבד כ-long distance – ועד היום אני מרגישה שזו היתה הטעות הגדולה בחיי.

מאת: ליאל

ליאל — Sun, 18 Aug 2019 08:11:13 +0000

חול מועד סוכות.
גרה במרכז אבל נמצאת אצל ההורים בצפון הרחוק.
הבוס בעבודה שולח לי הודעה סביב 1:30 בלילה אם אני ערה. עונה שכן ושואלת אם הכל בסדר…
מספר שבעוד כמה שעות צריך לטוס לאיי סיישל עם אישתו והם לא יכולים לטוס.
הם ניסו למכור את הכרטיסים אבל לא הצליחו, ניסו גם לתת מתנה לחברים אבל לא מצאו מישהו שיכול לטוס והוא החליט פשוט לצ'פר את אחד העובדים ולתת את זה במתנה.
אומר לי למצוא עם מי לטוס, שולח לי איש קשר שאחראי על שינוי השם בכרטיס טיסה ויעזור בכל הפרוצדורה.
הלם. דפיקות לב. הכחשה. עיכול וקבלה.
מבינה שאני בצפון בלי כלום מתאים + לא ניידת. חייבת להגיע למרכז חזרה לדירה.
כבר מתכננת להעיר את ההורים ולקחת להם את הרכב, מבינה שכדי להספיק לטיסה אני חייבת לצאת ע-כ-ש-י-ו. (מה זה עכשיו? לפני חצי שעה).
מתחילה להתקשר לחברות עם הסיכוי הכי גבוה לזרימה.. אחת אחת אני מקבלת תשובה שלילית.
הלם.
איי סיישל בכמעט חינם ולכל אחת יש פאקינג תירוץ. היו כמה שבכלל לא ענו.. ההיא לימודים, ההיא מארחת, אחת לא תספיק להגיע כי היא בדרום. כל אחת עם התחייבות אחרת.
בקיצור.. מבינה שאני צריכה להחליף את החברות שלי בדחיפות אבל זה לא לעכשיו כי יש לי טיסה להספיק.
חושבת על זה קצת.
תופסת רגליים קרות מלטוס לבד.
מודיעה לבוס שלא אצליח לנצל את הטיסה.
מתכסה חזרה במיטה.
בוכה על מר גורלי.
בבוקר מלא הודעות ושיחות מכל מי שלא ענתה.
מבינה שיצאתי פחדנית ובעיקר מטומטמת.

מאת: אפרת

אפרת — Sun, 18 Aug 2019 07:37:33 +0000

חברה הכי טובה שלי שאנחנו יחד מהגן התחתנה בסן פרנסיסקו לפני כמה שנים, והציע לי לבוא אליה למסיבת הרווקות ולחתונה. בדיוק הייתה לי בבית תינוקת בת כמה חודשים ולא רציתי להשאיר אותה לבד עם בעלי. אבל שראיתי את התמונות מהחתונה וכמה כיף היה הבנתי שלא היה קורה כלום אם הייתי משחררת ונהנית כמה ימים ושסתם הפסדתי חוויה ואירוע שלא יחזור. מאז אני משתדלת לא לפספס הזדמנויות (:

מאת: לימור

לימור — Sun, 18 Aug 2019 06:54:36 +0000

אני והחברה הכי טובה שלי שתינו ילידות חודש יולי. בחודש שעבר היא הציעה לי שנמלא ביחד לוטו ושהיא ממש מרגישה שזה הפעם ״שלנו״. כמובן שביטלתי אותה ואף הקנטתי אותה והסברתי לה את ״דבר המומחית״ שעדיף שנמלא ביחד סודוקו מאחד המוספים שם ההצלחה יותר בטוחה.
היא לא ויתרה, היא מילאה את כרטיס הפיס בעצמה וזכתה בעשרת אלפים שקלים חדשים!!! ואני , לי נשאר רק לאכול את הכובע ולהתחיל לתת יותר אמונה במזל!!!! באסוששששש!

מאת: שרה

שרה — Sun, 18 Aug 2019 06:49:43 +0000

סוף 2006, דנה חברתי הטובה ואני סיימנו את התואר במדעי המחשב, במסגרת יריד תעסוקה קיבלנו הצעת עבודה לסטארטאפ למיפוי, לא היה נשמע לי מעניין כלל והחלטתי לסרב ולהמשיך לחפש, דנה זרמה עם המיפוי. מאז מצאתי עבודה למשך שנתיים, התפטרתי, שוב חיפשתי במשך כמעט שנה, עד שמצאתי עבודה לא כזה מעניינת אבל הכרחתי את עצמי להישאר עד היום. לאורך כל הזמן, דנה המשיכה בסטארטאפ מיפוי, שכעבור שנתיים נקראו WAZE …בינתיים נמכרו לגוגל, ובגלל שדנה היתה שם מהיסוד, היא מה שנקרא מסודרת ביותר, אני שסירבתי בזמנו לאותה הצעה, רחוקה מזה מאוד והכי מצטערת על זה

מאת: מעיין

מעיין — Sun, 18 Aug 2019 06:48:52 +0000

למרות שהשאלה היא לאיזו הצעה התחרטתן שסירבתן, אני חושבת שכל הצעה שסירבתי לה הייתה לטובתי בסופו של דבר ולכן, אין על מה להתחרט כי אני לא יודעת מה היה קורה אם אכן הייתי מסכימה.
אני חושבת שזו דרך יותר אופטימית לראות את הדברים ולחסוך לי את המחשבה שאולי עשיתי טעות.

מאת: מורן

מורן — Sun, 18 Aug 2019 06:47:19 +0000

מה חשבתי לעצמי כשסירבתי בדיוק ביוני האחרון (שנייה לפני יולי אוגוסט וחברם המפלצת טורפת הקווטשים ששמו מזגן מיני מרכזי) לתפקיד מפתח בחברת החשמל שכולל את כל ההטבות לאלתר? למה אני אף פעם לא מקשיבה לכאלה שמבינים, שיום אחד, יום אחד "את עוד תצטערי על זה"?
למי יש עכשיו אומץ לפתוח את תיבת הדואר ולראות את חשבון החשמל? לי,אין!!!!

מאת: מיטל

מיטל — Sun, 18 Aug 2019 06:27:10 +0000

לפני שנתיים קיבלתי הצעה שאי אפשר לסרב לה ..
בחור שיצאתי איתו שבועיים , הציע לי להיות ספונטנית "בואי איתי לצרפת למשפחה שלי יש דירת נופש" אני ככל בחורה חשדנית ישר סרבתי ואמרתי מפתאום ..
הבחור קצת נעלב הרגיש הססנות מוגזמת מצידי וחוסר אמון וזה דיי נגמר סוף .
מפה לשם האינסטגרם שלו הופצץ בתמונות של נופש וקניות מסוג שאי אפשר ואסור היה לי לסרב .

מאת: סיגל

סיגל — Sun, 18 Aug 2019 05:25:07 +0000

רגע לפני גיל 30 אמא שלי הציעה לי לתת מתנה לעצמי שלא אשכח לעולם שהיא בעיקר מתנת אמת לעולם החיצוני ואתרום את שיערי!!! היא המליצה לי על המספרה ממול הבית ואמרה לי שהם ממש מקצועיים ומלא מגיעים במיוחד אליהם… אני שחרדה על השיער שלי שאותו הארכתי בקנאות שנים ארוכות, חששתי לתת ככה סתם למספרה לקצוץ אותו במיוחד לאור הסיפורים ששמעתי שהספרים אוהבים לקצוץ בשושו עוד כמה סנטימטר של רזרבות ולפעמים אפילו הרבה יותר מבלי ליידע את הלקוחה…אמרתי לעצמי תודה אבל לא תודה והחלטתי לתרום עצמאית. לקחתי סרגל,מדדתי את השלושים סנטימטר שנדרשים,קלעתי לצמה ובגזירה הישרה לאחר שקשרתי את שני הקצוות בגומייה יצא שגזרתי בטעות רק 23 סנטימטר. כל הרצון הטוב הלך לבטלה. שנים על שנים שטיפחתי את השיער ובסוף שהחלטתי לתרום אותו בלב שלום גזרתי אותו קצר מדי ממה שנדרש לתרומה-והכאב והחרטה: הכי משולשים בגודלם-ראשית כי טעיתי בגזירה,שנית כי התרומה לא תתבצע ובעיקר כי לא הקשבתי להצעה המושכלת של אמא שלי לעשות זאת אצל בעל מקצוע…