תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: חזייה של סימון פרל בשווי 580 שקלים"

מאת: נעמה

נעמה — Mon, 29 Oct 2018 08:12:38 +0000

נכנסתי באוטו שלה (תאונה )

מאת: יפית

יפית — Sun, 28 Oct 2018 08:53:07 +0000

טיסת לוס אנגלס – ישראל, 18 שעות צמודות במושבים, כי 14 שעות טיסה ישירה ועוד כ4 עיקוב כשאנו על המטוס, גרם לנו לקלל יחד לכעוס וכך להכיר טוב אחת את השניה לעומק

מאת: שרה

שרה — Sun, 28 Oct 2018 07:56:31 +0000

לפני 6 שנים הייתי בירח דבש עם בעלי בתאילנד, יצאנו לפאב מקומי רקדנו נהננו עד שקלטתי בחורה שלא נראית מקומית מוטרדת על ידי 2 מקומיים, התקרבתי וראיתי שהיא שיכורה וממלמלת בעברית תעזבו אותי , תעזבו. מיד לקחתי לה את היד וקירבתי אותה אליי ואל בעלי, המקומיים עזבו, בינתיים שטפתי לה את הפנים, עזרתי לה להקיא , לא אפרט הכל אבל עזרתי לה להתאושש , היא הצטרפה אלינו להמשך הטיול וככה זכינו להכיר אחת את השניה, לפני חודשיים הייתי השושבינה שלה בחתונה והיא הזכירה לכולם איך הכרנו, היה מרגש

מאת: רותם

רותם — Sun, 28 Oct 2018 07:15:21 +0000

כשרק התגייסתי הייתי די בשוק, לא ידעתי לאן אני נכנסת ולקחתי את הכול קשה. ביום השני לטירונות המ״כית צעקה עליי בתור לחדר האוכל ובתגובה פרצתי בבכי קולני ומכוער שנמשך לתוך ארוחת הצהריים כשאני בוכה מעל הצלחת. במקרה ישבה מולי טירונית מתוקה ששאלה למה אני בוכה. התחלנו לדבר וגילינו שיש לנו המון במשותף, ולא סתם- אנחנו אפילו גרות באותה שכונה! השיחה איתה וגילוי האיכפתיות שיפרו לי את המצב רוח ועודדו אותי, ומכאן כבר הרגשתי פחות רע. ביום למחרת נסענו יחד הביתה וכבר היה ברור שזאת תחילתה של חברות. בהמשך הטירונות שובצנו לאותו החדר והיא ישנה מיטה מעליי ואחרי קורס ההכשרה שובצנו באותה יחידה. החברות איתה הייתה ותישאר משמעותית וחשובה, ומי יודע מה היה קורה אם המ״כית לא הייתה צורחת עליי.

מאת: ולריה ליולינסקי

ולריה ליולינסקי — Sun, 28 Oct 2018 07:09:22 +0000

יצאתי עם בחור שהיה מאוד סודי לגבי הפלאפון שלו. החלטתי שאני חייבת לראות עם מי הוא מתכתב, באחת הפעמים שהוא היה במקלחת התגנבתי והצצתי, להפתעתי גיליתי שהוא עדיין בקשר עם האקסית שלו. העתקתי את המספר שלה והתקשרתי אליה מהנייד שלי במטרה לצעוק עליה. פתאום ענתה לי בחורה מקסימה מהנה וכיפית. התחלנו לדבר והתחברנו ממש. מיותר לציין שאני היום כבר לא בקשר איתו וכך גם היא, אבל לפחות בזכותו הרווחתי את החברה הכי טובה שלי :)

מאת: ולריה ליולינסקי

ולריה ליולינסקי — Sun, 28 Oct 2018 07:05:51 +0000

יצאתי עם בחור שהיה מאוד סודי לגבי הפלאפון שלו. באחת הפעמים החלטתי שאני חייבת לראות עם מי הוא מתכתב, התגנבתי בזמן שהוא התקלח וקלטתי שהוא עדיין בקשר עם האקסית שלו. העתקתי את המספר שלה והתקשרתי אליה מהנייד שלי במטרה לצעוק עליה. פתאום ענתה לי בחורה מקסימה , התחלנו לדבר והתחברנו ממש. מיותר לציין שאני כבר לא בקשר איתו היום וגם לא היא, אבל לפחות הרווחתי בזכותו את החברה הכי טובה שלי :)

מאת: נעמה

נעמה — Sun, 28 Oct 2018 06:59:31 +0000

בשנה הראשונה באוניברסיטה למדה איתי בכמה קורסים בחורה מגניבה שתמיד דיברה לעניין, אבל הייתי טרודה ועייפה מדי כדי ליצור קשרים, ונראה שגם היא הייתה עסוקה בשלה. בשנה ב' למדנו יחד בקורס שהסתיים מאוחר בערב. אחרי השיעור התחלנו במקרה לדבר והשיחה כל-כך זרמה שמצאנו את עצמנו עולות יחד לאוטובוס ומדברות כל הנסיעה, ומשם כבר לא יכולנו שלא להמשיך לבירה, והשאר היסטוריה. אני תמיד אומרת שהיא הbromance הנשי שלי, חברות כל-כך סוחפת שאני כבר לא זוכרת ולא מסוגלת לדמיין איך זה היה כשלא היינו חברות וכשהיא לא הייתה חלק מחיי.

מאת: נטע

נטע — Sun, 28 Oct 2018 06:05:49 +0000

בכיתה ט' עברנו לעיר אחרת ובבית ספר לא הכרתי אף אחד. היום הראשון העה נורא. אף אחד לא דיבר איתי, אף אחד לא היה איתי בהפסקות, הייתי הכי לבד בעולם. ביום השני ללימודים, באמצע שיעור מעבדה נפצעתי ביד והיא נהייתה אדומה ונפוחה. הדס וגדי, שניהם מנדבים במד"א, אמרו למורה שהם ייקחו אותי לאחות ויטפלו לי ביד. הם עשו את זה רק כדי להתחמק מהשיעור, אבל תוך כדי ששמו לי קרח ומשחה בחדר האחות, התחלנו לדבר ומאז, כל התיכון נהיינו שלישיה בלתי נפרדת. ובינינו, לפעמים כל מה שצריך זה חבר טוב אחד או שניים. היום אנחנו עדיין החברים הכי טובים וגם המשפחות שלנו, למרות שהדס גרה בספרד, אנחנו בקשר רציף ונפגשים כמה פעמים בשנה

מאת: שרון הראל

שרון הראל — Sat, 27 Oct 2018 19:56:57 +0000

הייתי אז בכיתה י"א, במסע לפולין יחד עם כל השכבה. ביום האחרון של הטיול, פנתה אליי יועצת בית הספר שהתלוותה אלינו וביקשה לחבר אותי עם נערה ישראלית שחיה בורשה עם משפחתה מספר שנים. מסתבר שאותה נערה הגיעה כדי לסייר יחד איתנו, ביומנו האחרון בפולין, במחנות ובאנדרטאות הפזורות באזור. ממש כמו בסרטים, זה היה סיפור אהבה, כי עוד לפני שהיועצת ניגשה אליי, ראיתי אותה עומדת בלובי של המלון יחד עם אביה, עטויה במעיל פוך צחור כשלג, ותהיתי על קנקנה. כשהיועצת פנתה אליי מובן שהסכמתי לקחת אותה תחת חסותי, ומאז, 14 שנים, דרכינו לא נפרדות. היא החברה הכי טובה שלי, חברה שחציתי יבשות עבורה (מאז פולין היא הספיקה לגור בעוד כמה מקומות בעולם), והיא יודעת עליי את הסודות הכי כמוסים.

מאת: ליטל

ליטל — Sat, 27 Oct 2018 18:35:37 +0000

את החברה הכי טובה שלי הכרתי בכיתה ב'. היא הייתה בכיתה א' ולבשה סוודר גדול וורוד ולשתינו לא היו חברות. כ"גדולה" מבין שתינו הרגשתי מיד צורך לגונן עליה והתחלתי לדבר איתה. מהר מאוד החברות התחזקה והתחלנו לשבת ביחד קבוע בהסעה של בית הספר. אחרי הרבה שנים, חוויות חיוביות וגם פחות, אנחנו עדיין חברות טובות בגיל 31 ובשבילי היא כבר לא רק חברה אלא גם אחות. אוהבת אותך!

מאת: עדי

עדי — Sat, 27 Oct 2018 11:57:43 +0000

את החברה הכי טובה שלי הכרתי אי שם בגן חובה!
באותו הזמן הייתי חברה של מישהי אחרת והיא תכננה בליבה שיום אחד נהיה חברות הכי הכי טובות.. נותר לומר שהשאר היסטוריה ובקרוב מאוד אנחנו נחגוג 20 שנה של חברות!

מאת: יעל

יעל — Sat, 27 Oct 2018 11:18:18 +0000

את דניאל, החברה הכי טובה שלי הכרתי באוניברסיטה. גדלתי בצפון והחלטתי ללמוד בבן גוריון, בבאר שבע. לא הכרתי אף אחד אבל ההתחלה החדשה במקום שונה לגמרי ריגשה אותי. נרשמי לתואר דו חוגי בכלכלה ופילוסופיה, שילוב די נדיר. השיעור הראשון ביום הראשון ללימודים היה בכלכלה, ולאחריו היה לי שיעור בפילוסופיה, בבניין מרוחק, בקצה השני של האוניברסיטה. מיהרתי למצוא את הכיתה וראיתי לידי מישהי שהולכת באותו כיוון, שבמקרה שישבה כמה כיסאות ממני בשיעור הקודם בכלכלה. די מהר הבנו שאנחנו היחידות במחזור שבחרו בשילוב הזה של כלכלה ופילוסופיה והחלטנו שנעזור ונשמור אחת על השניה. מהיום הראשון ללימודים היינו בלתי נפרדות, ועברנו יחד הכל- משיעורים ולמידה למבחנים ועד יציאות בערב עם חברים ומסיבות סטודנטים. תמכנו אחת בשניה גם במשברים פרטיים, והיינו המשפחה אחת של השניה, הבית רחוק מהבית (שתינו מהצפון). מאז עברו כמה שנים ואנחנו עדיין צמודות, יחד ברגעי המשבר והשמחה. אני אסירת תודה שהכרתי את דניאל באותו יום ראשון ללימודים ומצאתי לי אחות.

מאת: יעל ליגי

יעל ליגי — Sat, 27 Oct 2018 08:32:15 +0000

את החברה הכי טובה שלי הכרתי בצבא ,היא הגיעה לאיפה ששירתתי והתחלנו לדבר ואז הסתבר שנולדנו באותו יום ,באותה שנה ,באותו אזור בארץ ממש צירוף.מקרים מוזר ונאז אנחנו חברות כבר 22שנה

מאת: עדי

עדי — Sat, 27 Oct 2018 07:11:28 +0000

את החברה הכי טובה שלי הכרתי לפני שש שנים, אבל אז, ממש לא היינו חברות. הסתובבנו באותם המעגלים, התראנו המון, אבל חוץ משלום-שלום יבש וקר היא לא ממש עניינה אותי, ואני לא אותה. כעבור שלוש שנים באחד מן הימים, היה כרגיל מפגש במסגרת מעגל החברים המשותף – ופתאום נדלק ניצוץ. מאז אנחנו לא נפרדות :)

מאת: שרי

שרי — Sat, 27 Oct 2018 05:02:26 +0000

את נטע הכרתי בגן חינוך המיוחד של הילדים שלנו.הסתכלנו אחת על השניה ומיד ידעתי שיש חיבור בינינו .כבר עם העיניים ידעתי שהיא שם בשבילי ואני בשבילה הילדים כבר בבית הספר ועדיין חברות בלב ובנפש אני בשבילה והיא בשבילי יחד עם כל הקשיים וכאבי הלב בלגדל ילד עם צרכים מיוחדים.שהייתי נופלת היתה מרימה אותי ולהיפך