תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: 500 שקלים לקניות ביריד טי מרקט"

מאת: הילה

הילה — Sun, 16 Sep 2018 09:04:51 +0000

חולצת סיום מסלול. לא רצו לגייס אותי בגלל משקל נמוך, רק אחרי שנתיים גייסו אותי, וזו החולצה הכי חשובה ונוסטלגית שלי

מאת: אביגיל שיר

אביגיל שיר — Sun, 16 Sep 2018 09:01:46 +0000

החולצה הכי נוסטלגית בארון שלי היא חולצה של cottonfield אדומה שלקחתי מהארון של אבא שלי. תקופה אחרי ש"שאלתי" אותה ממנו הוא סיפר לי שהחולצה הזאת היא כנראה הפריט הכי עתיק בארון שלו והיא כנראה נקנתה לפני 30 שנה. וממש ביום למחרת לבשתי בדיוק את אותה החולצה למיונים בצבא. במיונים התבקשתי למתג את החולצה שלי. סתם במקרה זאת המשימה שקיבלתי. וסיפרתי מה הוא ערכה. כך כנראה התקבלתי לתפקיד הכי מגניב בצהל…

מאת: נינה

נינה — Sun, 16 Sep 2018 08:42:54 +0000

החולצה האדומה עם פניהם הממוסגרות של ארבעת החיפושיות היא תושבת קבע בארוני כבר למעלה מעשור. היא נקנתה בהפתעה על ידי חברתי המוזיקאית-לעתיד בשוק מאולתר, בימים בהם קסמה של הלהקה נחשף בפנינו אט אט באותה תמימות נעורים חמקמקה. טקס חניכת החולצה הוביל להבנה שהיא לא הולמת את מידותיי, אבל זה לא מנע ממני לגזור את הצווארון שלה ביד חובבנית כדי לתת לעצמי מעט מרחב נשימה ולהתהלך בה שוב ושוב בתחושת מחנק קלה שרק מחוך תובעני מסוגל לספק. בימים ההם כל מה שהשפיע על הבחירה האופנתית התמוהה הזו הייתה תחושת האחווה שעטפה אותי בעת הלבישה, כזו שמגיעה רק משילוב של מוזיקה אלמותית מרוממת רוח המסוגלת לבטל כל תסכול נערי ותחושת הרעות עם אותה חברה שמבינה ומקבלת אותך בדיוק כמו שאת. החולצה עדיין יושבת בארוני, לאחר הסבה נחוצה במיוחד למעין תיק צעקני, אבל החברה כבר לא שם. גם לקבלה המלאה והמתמסרת לחלוטין שלה היה גבול. והיום, כשאני מקשיבה לאלבום החדש של אחת החיפושיות שלי, אני רק מדמיינת אותנו שרות יחד לצליליו. היא פורטת על הגיטרה במיומנות והתיק האדום תלוי שם לצדנו, אוצר בתוכו את החברות ארוכת השנים הזו ומטביע בבטנתו את המכשולים והקשיים שקטעו אותה.

מאת: Liron

Liron — Sun, 16 Sep 2018 08:18:37 +0000

חולצת סוף קורס בצבא.היש יותר נוסטלגיה מ- ״המורעלות של מילניום 2000״?
וזו בוודאות לא החולצה הכי אופנתית שיש לי בארון אבל… תמיד מעלה חיוך. ריח של אבק. געגועים לבית ולתקופה שתמה.

מאת: לימור

לימור — Sun, 16 Sep 2018 07:34:39 +0000

החולצה הכי נוסטלגית שיש לי היא חולצה רומנית מדהימה בצבע לבן עם ריקמה עדינה. החולצה הייתה של סבתא שלי עוד מימי ילדותה בתל אביב ולאחר מכן עברה לאימי. מכיוון שהם חיו בקיבוץ זו הייתה החולצה היחידה שבאמת הייתה שייכת לה ועל כן יש לה ערך סנטימנטלי עבורה. כשנולדה אחותי החולצה עברה אליה ולאחר מכן אלי. זו חולצה יפיפייה שאני לובשת כל חג שבועות ותמיד מזכירה לי את השורשים שלי.

מאת: סיגל

סיגל — Sun, 16 Sep 2018 07:33:55 +0000

ישנם שני סוגים של אנשים:
אלה שאוהבים לאגור ולאסוף דברים במשך השנים ואלו שאוהבים לזרוק ולהיפטר ממה שכבר לא בשימוש. אמא שלי נמנית על הסוג הראשון ואילו אבי נמנה על הסוג השני. בכל פעם שאימי לא שמה לב, אבי זורק לה משהו שנראה לו לא בשימוש.
אני נמצאת עם הסוג השני, אינני אוהבת לשמור דברים שלא משמשים אותי ובפרט הארון שלי צר מלהכיל הרבה כל כך ותמיד אני אוהבת לפנות מקום לדברים חדשים, אך עם זאת אני אוהבת להתחדש בפרטי וינטג' מפעם…
באחד מחיטוטי בארונה של אימי, אשר רוב הדברים הישנים כאמור כבר נזרקו ממנו מצאתי שם חולצת משי נוסטלגית ומדהימה שהפכה לזו האהובה עלי מכל. חולצה רקומה ברקמה בולגרית- ארץ מוצאה של אימי, חולצה עדינה ביותר שבאופן מפתיע נשמרה ללא פגמים על אף שבריריותה. בכל פעם שמתקרבות עונות המעבר אני מיד שולפת אותה מארוני.
כאשר אני לובשת אותה אני קוצרת מחמאות על הייחודיות שבה, מדהים לראות כי למבוגרות שבנשים היא מזכירה תקופות נשכחות (על פי הסיפורים שמספרים לי על המדרכות) ואילו הצעירות רואות בה כפריט וינטג' אופנתי.
זו החולצה הפייבוריטית שלי, עליה אני שומרת מכל משמר, חולצה אחת ויחידה שלימדה אותי שישנם דברים ששווה לנצור…

מאת: לירון

לירון — Sun, 16 Sep 2018 07:32:47 +0000

תמיד הייתי מאד נוסטלגית. בבית ספר נזכרתי בימים הטובים בגן, בתיכון הסתכלתי בערגה בתמונות בית ספר, בצבא היינו מעבירים חוויות על התיכון… הימים חלפו ויש לי יותר עבר להתרפק עליו וארונות מלאים במזכרות עבר. בארון הבגדים ישנה חולצת טריקו עם סמל של בית ספר תיכון, אבל לא התיכון שלי… כשלמדתי בכיתה ט', הייתי הכי מאוהבת בעולם בבחור חתיך שראיתי פעם אחת בערך. לצערי הוא למד בתיכון השני בעיר. בתיכון שלי לא היתה נהוגה תלבושת אחידה, אך בשלו כן. היתה לי חברה שלמדה בתיכון השני, אבל לא רציתי להסביר לה למה אני רוצה את החולצה, כי אחיה הגדול היה חבר של הבחור. בעזרת כמה שקרים קטנים קיבלתי ממנה חולצה, ואיתה נכנסתי לתיכון כמה פעמים. כמובן שכל המאמץ היה לשווא, כי הבחור לא שם לב לקיומי, אבל החולצה הפכה לאחת הפיג'מות החביבות עליי עד היום…

מאת: אלה

אלה — Sun, 16 Sep 2018 06:42:09 +0000

בגיל 16 טסתי לבד לטיול התנדבות באי ביוון, הכרתי שם מלצר יווני שגם היה אז בן 16 (ידע בערך שני משפטים באנגלית), איכשהו בילינו כמה ימים והיה מקסים. כשנפרדנו, הוא נתן לי חולצה שלו שאהבתי למזכרת וכמובן שאני שומרת אותה עד היום! (כבר 10 שנים!)

מאת: נעה

נעה — Sun, 16 Sep 2018 05:39:51 +0000

החולצה הכי נוסטלגית שלי שייכת לסבתא שלי. יום אחד הייתי אצלה וראיתי שיש ערמה של בגדים שהיא מוסרת. בתוך הערימה הייתה חולצה מכופתרת בצבע תכלת עם רקמה מיוחדת של פרחים בצבעי פסטל. הגזרה של החולצה הייתה לא משהו.. רחבה מאוד ושרוולים גדולים. אבל למרות זאת ראיתי שעם קצת שינויים אני יכולה לעשות ממנה משהו שיתאים לי. שאלתי אם אני יכולה אותה והיא כמובן הסכימה. הצרתי את החולצה והורדתי את השרוולים כמעט עד הסוף. התוצאה: חולצה שיקית ומגניבה בסגנון וינטאג', שיפה בעיקר בתוך מכנס או חצאית גבוהים. גם סבתא שלי מאוד התלהבה מהתוצאה, ושמחה שאני לובשת חולצה שלה. לפני שנתיים סבתא שלי נפטרה, כך שעכשיו כל פעם שאני רק רואה אותה בארון אני מתמלאת בהתרגשות ומרגישה את סבתא שלי האהובה ביחד איתי.

מאת: מורן

מורן — Sun, 16 Sep 2018 05:13:00 +0000

הכי נוסטלגית בארון שלי היא חולצת סריג עם חוטי כסף שהיתה שייכת לסבתי. היא ממש ישנה, משנות השישים לדעתי, וממש מקסימה, יש בה זוהר של פעם, בטוח נקנתה לארוע חשוב, כמו חתונה. לקחתי אותה מהארון של סבתא שלי לפני כמה שנים ועדיין לא אזרתי אומץ ללבוש אותה. לפני שנה נפטרה סבתי האהובה ומאז אני אוהבת אותה אפילו יותר..

מאת: שרון הראל

שרון הראל — Sat, 15 Sep 2018 20:29:06 +0000

החולצה הכי נוסטלגית שלי היא טישרט לבנה עם איורי מיני מאוס, שהיום היא כבר סוג של חולצת בטן עליי, ואני לא נפרדת ממנה למרות שהייתי צריכה לעשות זאת כבר לפני שנים רבות. אם "סחבתי" אותה איתי עד עכשיו והיא שרדה מעברי דירות, פרידות ואכזבות, היא כנראה תשאר איתי עד שהבת הקטנה שלי תגדל ותוכל להחליט בעצמה אם היא רוצה לשמור אותה לא. בחישוב מהיר, החולצה הזאת צריכה להיות בת 30 שנה פלוס מינוס. קיבלתי אותה בגיל 6 מחברה טובה של אמא שלי, שהייתה מעבירה לנו את כל הבגדים שהיו קטנים על הבת שלה.

מאת: נועה

נועה — Sat, 15 Sep 2018 14:45:08 +0000

החולצה הכי נוסטלגית בארון נמצאת אצלי מגיל 9, שנות ה-90, שעוד היה מגניב להיות פנקיסט.
זוהי טי-שירט בצבע סגול ועליה יש דמות מגניבה בצבעי ניאון.
מה היא לא עברה: יסודי, חטיבה, חברויות, פרידות ובעיקר נוסטלגיה.
עכשיו היא חצי קרועה (הייתה תקופה שהייתי גוזרת חולצות) מגיעה לי לפופיק ומשמשת כפיג׳מה.
בעלי קורא לי אגרנית בכל פעם שהוא רואה את הטי המיושנת.
אבל נו, ככה אני, אוהבת להיזכר בעבר :)

NoaEisenberg123@gmail.com

מאת: חני

חני — Sat, 15 Sep 2018 14:37:04 +0000

חולצה נוסטלגית ויקרה עד מאד לליבי היא חולצת אובר סייז פשוטה שחורה עם כיתוב נחמד:
"i need a coffe" החולצה ליוותה אותי בנאמנות ויש יגידו נאמנות יתר בכל תקופת ההריון של בני הבכור. היא היתה שם כשהתבאסתי ששום דבר לא עלה עלי יותר או כשסתם חיפשתי חולצה שחורה שתתאים לג'ינס …גם כשהסתובבתי במחלקת יולדות אחרי הלידה היא היתה שם במקום החלוק המשמים והמדכא של הבית חולים.
בקיצור, נוסטלגיה…בצורת חולצה.

מאת: ארז

ארז — Sat, 15 Sep 2018 10:57:12 +0000

חולצה שיש לי עם כתם יין שלא יוצא.זו החולצה שאותו אישה שפכה עליי בטעות כוס יין בארוע של חתונת חבר משותפת על רחבת הריקודים…היא התנצלה אבל הציעה לקנות לי חולצה ..הסכמתי ומאז אנחנו ביחד!!

מאת: גילי עטר

גילי עטר — Sat, 15 Sep 2018 07:47:58 +0000

חולצץ הטישרט הכי נוסטלגית היא חולצה לבנה שיש עליה הדפס של סימבה ממלך האריות והיא נקנתה כשאני הייתי בת עשרים וכיום אני בת 41 והבת שלי לובשת אותה והולכת איתה הגאווה. אני בטוחה שהיא תהיה איתנו הרבה זמן וזה תמיד מעלה לי חיוך כשהיא לובשת אותה .