תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: חבילת ספא יופי של "כולה" בשווי 635 שקלים"

מאת: איילה

איילה — Sun, 08 Jul 2018 22:04:47 +0000

כשהייתי בת 14 אבא שלי סידר לי עבודה בקולנוע בחופש הגדול (האפשרות הייתה לעבוד בקולנוע או בפליירים בגיל הזה). לא היה שם תפקיד מוגדר לכל עובד,כולם עשו הכל בין אם זה קופות,מזנון או סדרן.
באחד מן הימים העובד ניקיון לא הגיע ובגלל שהייתי הכי צעירה במשמרת (כולם היו בני 40-50) המנהלת ניגשה אליי ואמרה לי ללכת לנקות את השירותים בטענה שהעובדים האחרים לא יכולים להתכופף להחליף את השקיות בפחים או לאסוף את הזבל מהרצפה.
ניגשתי לשירותים והזוהמה שהייתה שם לא ניתנת להסברה! זה היה היום האחרון שלי בעבודה.

מאת: נעמה

נעמה — Sun, 08 Jul 2018 12:18:37 +0000

בת 6 או 7 עזרתי לאימא לנקות קונדיטוריה בעיקר גרדתי את הרצפה עם שפכטל מהבצק שנדבק ושטפתי את הכלים הענקיים של העוגות

מאת: מיכל צור

מיכל צור — Sun, 08 Jul 2018 08:00:34 +0000

העבודה הכי נוראית שלי היתה בגיל 16 באוגוסט בחופש הגדול. עבדתי בבית קפה ברחוב דיזינגוף בתל אביב בתור מחלקת פלאיירים (התקופה היא תחילת שנות האלפיים) כ-10 שעות. ביום הראשון של העבודה הביאו לי משהו שהרגיש כמו שני טון נייר שהייתי צריכה לחלק לעוברים ושבים ברחוב. גיליתי שלא רק שהעבודה הזו משפילה (כמעט אף אחד לא עונה לך שאתה פונה אליו. ובטח שלא לוקח את האלון), אלא גם הבוס שלי בא לרגל אחרי כמה פעמים במשמרת ולראות אם אני באמת מצליחה במשימה (הבלתי אפשרית – אוגוסט חם ולח + 10 שעות עמידה על הרגליים, בלי מים או כבוד עצמי).
בסוף יום העבודה הראשון היו לי כתמים שחורים, מפיח של מכוניות, על הפנים (כמו במרי פופינס, רק עם זיעה במקום חיוך) ושפגשתי חברים ברחוב הם צחקו שאני נראית הומלסית. בסוף משמרת ישבתי לאכול שניצלונים לבד עם עצמי כדיי להעמיק את תחושת העליבות. יום למחרת לקחתי את האלונים אליי הביתה למזגן ועזבתי.
michal.zur88@gmail.com

מאת: לבנה מלוך

לבנה מלוך — Sun, 08 Jul 2018 07:58:07 +0000

העבודה הכי נוראית שלי היתה בערך בגיל 15 ( לפני המון המון שנים ) כאשר עבדתי במשתלה של העירייה . בזמנו לא היו כל סוגי האדמה וקומפוסט כמו שיש היום ואנחנו היינו צריכים לערבב את האדמה בידיים שלנו כאשר היא מלאה זבל לדישון וכל מיני תולעים אדומות..
אבל לא רק לערבב אלא גם למלא את כל העציצים בתערובת המסריחה והמגעילה הזאת ולשתול את השתילים. איחס…

מאת: טל

טל — Sun, 08 Jul 2018 07:54:25 +0000

אין ספק שהעבודה הגרועה ביותר שלי היתה להכניס למעטפות שוברי חג. לספור כל פעם 3 שוברים, להכניס למעטפה, וככה להמשיל במשך 8 (!!!) שעות כ-ל יום!!! סיוט שאין לתאר… אולי הספר ישכיח את כל הטוב הזה ממני.. :)

מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה)

משתמש אנונימי (לא מזוהה) — Sun, 08 Jul 2018 07:48:28 +0000

לפני כמה שנים חסכתי לטיול אחרי צבא בברזיל. חיפשתי עבודה "קלה ומהירה" (כך חשבתי ) שבה ארוויח את הסכום שחסר לי , אז התחלתי לעבוד בחלוקת פליירים . עמדתי שעות בחוץ בשמש הקופחת של יולי-אוגוסט וחילקתי פליירים לעוברים ושבים. הזעתי בכל הגוף והייתי על סף שבירה ממש כבר רציתי לפרוש .לא ידעתי איך אני אמשיך לעשות את זה אבל לשמחתי, התאפסתי על עצמי כי ראיתי את מטרתי מול העיניים , לא וויתרתי , התאמצתי והשגתי את המטרה .

מאת: גלי סולומון

גלי סולומון — Sun, 08 Jul 2018 07:30:35 +0000

אז העבודה הכי נוראית שלי היתה שהייתי בת 16 ועבדתי בחנות אקססורייז בחופש הגדול.
חלק מה"כשרות" התפקיד היה לעשות עגילים באוזניים :(
מיותר לציין שזה היה החלק השנוא עלי ביותר בעבודה! כל תינוקת שהייתה מגיעה לעשות עגילים היתה רואה בי כסוג של שד או רופאה חח
אז בכי, צרחות ודחיפות היה חלק יומיומי בעבודה שלי מזל שזה רק היה חודשיים :)

מאת: ויקטוריה

ויקטוריה — Sun, 08 Jul 2018 07:16:04 +0000

העבודה הכי גרועה שלי הייתה מוכרת בחנות בגדי ים,כי את פוגשת כל יום כל כך הרבה נשים שלא שלמות עם עצמן והגוף שלהן ,גם נשים במידות 36-38, נשים מהממות ומדהימות בכל גיל,מידה וצורה .זה נורא כי בנות כבר בגיל 10-9 מרגישות רע בקשר לגוף שלהן.
זה נורא כי אני לא תמיד יכולה לעזור לילדה בת 8 שצריכה בגד ים במידה 48,שהוא בלי ריפוד בחזה ומתאים מבחינת העיצוב.
זה נורא כשבאות נשים עם צלקות מניתוחים שונים,סימני מתיחה ולא תמיד יש לך את הבגד המתאים לכיסוי.אז את יודעת שנכשלת.
זה נורא ,לבלות שלוש שעות בתא עם לקוחה מבוגרת שלא יכולה למדוד לבד את הבגד ים ואת חושבת מי יעזור לה בבריכה?
במקום מסויים זאת העבודה הגרועה בעולם כשאת יודעת שנכנסת מישהי ולא תוכלי לעזור לה.
במידה ואזכה בספא, את הפרס אני רוצה לתת לאמא שלי שמעולם לא הייתה בספא.והיה לה יום הולדת שבוע שעבר.תודה ובהצלחה!

מאת: עידית

עידית — Sun, 08 Jul 2018 07:09:24 +0000

העבודה הכי גרועה שהיתה לי היא עבודה עם שני בוסים שיחסי אנוש זה מהם והלאה אם אפס ביחסני אנוש זה מגדיר רף מסיום הם הרבה מתחת לאפס
אין ספק שזה בלתי נסבל לי כעובדת וכמובן ללקחות שנעלמים..והם מאשמים אותי ואת כל העולם אך לא רואים את הגורם האמיתי
והבעסה הכיח גדולה שאני צריכה את העבודה

מאת: אפרת

אפרת — Sun, 08 Jul 2018 07:03:29 +0000

לפני מספר שנים במסגרת העבודה שלי הייתי צריכה במשך כחודש לבוא לבקר בקו יצור של מפעל נקניקים, אני בכלל צמחונית וכמעט התעלפתי מהריחות. כל בוקר הייתי עושה הכנה ושמה לי בתיק ענף של לואיזה שיהיה לי להסחה. מאז כל פעם שאני מריחה לואיזה זה מזכיר לי את החוויה הזו…

מאת: רות

רות — Sun, 08 Jul 2018 06:04:28 +0000

יום אחד חברה הציעה לי לבוא איתה לעבודה עם שכר גבוה לערב אחד כמובן שלא יכולתי לסרב וזרמתי עם ההצעה.
העבודה הייתה לקחת אנשים מהרכבים שלהם למרכז כנסים עם מטריות ולהגן עליהם מפני הגשם של דצמבר בירושלים – לא חוויה הכי נעימה חזרתי רטובה וקופאת עד עמקי נשמתי ובונוס מיוחד – נהרסו לי הנעלי נייק האהובות שלי שעלו 700 ש"ח.

מאת: נטע

נטע — Sun, 08 Jul 2018 05:17:27 +0000

כשהייתי בת 16 מכרתי בלונים בלונה פארק. על פניו נשמע מקסים, מי לא רוצה לעבוד בלונה פארק ועוד עם בלונים…. אבל בפועל עמדתי 8 שעות בשמש, בלי הפסקה, בלי לזוז, בלי לשבת. כל היום הגיעו אבות לילדחם שחשבו שהם מאוד מצחיקים ומתלוצצים עם מוכרת הבלונים הקטנה. משפטים מטומטמים שהייתי צריכה לחייך אליהם כמו: כמה עולה קילו בלונים, למה אין בלון בדמותי?אפשר לשלם לך באוויר? מתי יש מבצע של 1+1? אבל הכי נורא היה שאף ילד לא בחר בפעם הראשונה את הבלון שהוא רוצה ותמיד נתן כמה אפשרויות קודם. כל פעם שהם בוחרים בלון עליי לשחרר אותו מקשר הבלונים. וכשהם לא רוצים אז להחזיר. ולדאוג שהבלונים לא יעופו לי. אז פעם אחת ילד אחד ממש התלבט והחליף לי בלונים כל שניה. בזמן הזה אח שלו, שכבר בחר בלון, שיחק לי בבלונים ובקשר שעשיתי… ואיכשהו כל הבלונים השתחררו ו 17 בלונים עפו להם לשמיים. הילדים התלהבו והתרגשו. אני התחלתי לבכות. האימא תפסה רגליים וברחה איתם מהמקום. מיותר לציין שפוטרתי באותו יום, לא לפני ששילמתי על כל 17 הבלונים, שזה בערך משכורת של יומיים עבודה

מאת: חני

חני — Sun, 08 Jul 2018 04:44:46 +0000

שילוב של גיל 17 , נואשות לכסף ורצון להוציא רישיון דירדרו אותי לעבוד באחת העבודות היותר נוראיות וסיזיפיות בחיי : שטיפת כלים של מזנון בית קפה! זה נורא כמו שזה נשמע וכלל בעיקר כמות בלתי נגמרת של כוסות קפה כאשר הגיוון היחידי שהעבודה כללה זה התעסקות מידי פעם בכוסות קפה עם סימני ליפסטיק בגוונים שונים ומהסוג שלא יורד בקלות וכן, כאבי גב כרוניים.

מאת: אביטל

אביטל — Sun, 08 Jul 2018 04:33:26 +0000

כשהייתי סטודנטית צעירה לתואר ראשון עבדתי כמלצרית בבית קפה עם בעלים נ-ו-ר-א-י…פעם אחת הגיעה מלצרית חדשה להתלמדות עם כפכפים והיה לה לא נוח. רצתי הביתה והבאתי לה נעלי אדידס שלי. בסוף המשמרת שכחתי לקחת אותן והוא זרק אותן לפח…בפעם אחרת מלצרית התעכבה עם מגש משקאות ביד אז הוא בעט במגש…וכשהטבח היה מכין לנו סלט קטן להפסקת אוכל הוא היה נוזף בו על כמות הגבינה שהוא שם לנו…ועוד ועוד…

מאת: ויקטוריה

ויקטוריה — Sat, 07 Jul 2018 23:15:46 +0000

בתקופת הצבא עברתי לגור בירושלים לפני 3 שנים בערך והייתי מאוד נואשת לעבודה וחיפשתי מקום שישלם טוב ולא שכר מינימום, לשמחתי מצאתי …זה היה קפיטריה בבניין של משרדים ומקום מרכזי בעיר אבל המקום הזה לא היה כל כך רווחי מבחינת מכירות ולכן באופן קבוע היה לנו מאפים קפואים,רטבים של שבועות,מוצרים פגי תוקף של חצי שנה ….כל מיני חרקים שזוחלים על האוכל ואפילו כמה פעמים היו חולדות במטבח… :/ והייתי צריכה מדי יום ביומו לשקר ללקוחות,לחייך ולהגיד שהכול טרי . זה היה ממש לא נעים ורק קיוויתי שלא יקרה להם משהו אבל הייתי צריכה את הכסף….
בשבילי זה עבודה ממש נוראית ולא נעימה.
המייל שלי הוא : vikashuster1@gmail.com