תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: 500 שקלים לרכישה באתר AKA-online"

מאת: גבי

גבי — Sun, 29 Apr 2018 08:46:53 +0000

נכון לפני שעולים לבמה להופיע אז מברכים ב"ברייק א לג" שזה כאילו ברכה הפוך על הפוך. אז לאימא שלי יש ברכה/קללה כזאת שהיא אומרת בגרמנית לפני מבחן, בדיקה רפואית או פגישה גורלית. הברכה היא משהו כמו שיישבר לך הצוואר ותסתובב לך הרגל וצריך לענות עליה- שהכל יעבור עליך. הזוי, מוזר, מלחיץ, אבל אם חלילה לא התקשרתי לאימא שלי לפני מבחן, היא תאתר אותי ותגיד לי את הקללה ולא תניח לי עד שאני אחזיר לה בתשובה שלי.

מאת: נטע

נטע — Sun, 29 Apr 2018 07:55:00 +0000

אימא שלי לא זורקת כלום. אבל כלום. ממש כלום. יש לה המון כבוד לחפצים ורכוש והיא שומרת על הכל בצורה מבריקה כמו חדש. עצמות של בשר היא שומרת לכלבים של אחותי, שאריות מזון הופכים לקומפוסט. עיתונים ישנים היא מביאה לגן הילדים ליד הבית כדי שיהפכו ליצירות, וכך גם לגבי אריזות ריקות של מצרכים. בדים ישנים היא מביאה לויצו או תורמת, מפחיות שימורים היא מכינה עציצים מקושטים, בצנצנות זכוכית היא שומרת חפצים או מזון יבש, או מכינה ריבות ומחלקת לכולם. כשהיא מחליפה רהיטים, היא תמצא איזה סטודנט או משפחה נזקקת ותעביר אליהם את הרהיטים הישנים. החלק הכייפי בדבר זה שהיא גם לא ממש זורקת בגדים. הארון שלה ממוין ומסודר וניתן למצוא בו יצירות וינטג' שלא אמצא בשום חנות אחרת ביקום. כך יצא שזכיתי ללבוש שנה שעברה אוברול מקטיפה סגלגלה של אימא שלי, שהוא בן 35 שנים, שמלה רקומה עם פרחים שנראית כמו חדשה, או ג'קט זאמש שאם הייתי רוצה לקנות כזה היום הייתי משלמת מאות שקלים. אז למרות המוזרות שבעניין, שאימא שלי לא זורקת כלום מהבית ולכל דבר היא תמצא בית חדש רק שלא יהיה בפח, אני מאוד נהנית מזה ומתלבשת בכי מיוחד ואותנטי שיש.

מאת: דונה

דונה — Sun, 29 Apr 2018 07:41:31 +0000

הכי הכי זה ההרגל המגונה של הוריי לכתוב לי על קיר הפייסבוק שלי את כל ההודעות ששאר האנשים הרגילים שולחים בווטסאפ, ולא, הם לא מבינים מה העצבים, הרי "זה הקיר שלך, אז איך הם רואים? זה רק את רואה"

מאת: אביטל

אביטל — Sun, 29 Apr 2018 07:17:48 +0000

להורים שלי יש מנהגים מוזרים שקשורים ליציאה מהבית. חוק מספר 1: אם יצאת, אסור לך לחזור. זה ממש סימן רע. גם אם את במעלית ונזכרת ששכחת את הפלאפון, אסור לחזור. את יכולה לצעוק מבעד לדלת שיביאו לך או לצלצל באינטרקום שיורידו לך את מה ששכחת אבל לא לגעת בדלת ובוודאי לא לחזור. ואם במקרה חזרת….. תצטרכי לקיים את חוק מספר 2.
חוק מספר 2: לפני שיוצאים מהבית, בעיקר אם מדובר ליציאה לזמן ארוך וממושך או למשהו חשוב, אז עלייך לשבת בשקט מוחלט, אבל ממש ממש מוחלט, למשך מספר דקות. בלי לדבר, בלי רדיו או טלוויזיה או טלפון, לשבת בדממה. זה גם נגד עין הרע וגם כדי להזכיר לך את כל מה ששכחת וגם כדי לסדר בראש את המחשבות ואולי לבקש ואחל לעצמך דברים בלב. אף פעם לא חשבתי שזה מנהג מוזר כי גדלתי לתוכו, אבל כשהתחתנתי, וטסנו עם ההורים שלי לקפריסין לחתונה, 10 דקות לפני שהמונית הגיעה ההורים שלי קראו לכולנו לסלון ובעלי ( אז עוד לעתיד) לא הבין למה כולנו יושבים בשקט בסלון. כולנו היינו בדממת מוות, הוא כבר חשב שאנחנו עושים וודו או משהו ורצה לברוח. אחרי כמה דקות אימא שלי איחלה לכולנו נסיעה טובה וקמנו לרדת, ובעלי נזכר שהוא לא ארז את המטען והאוזניות. אז אימא שלי אמרה לו שבדיוק בשביל זה המנהג הזה. מאז גם בעלי אימץ את זה לפני כל טיסה.

מאת: נטע

נטע — Sun, 29 Apr 2018 07:02:59 +0000

אבא שלי שותל קקטוסים ושתילי אלוה ורה סתם ככה ברחוב, ליד הבית או בגינות של חברים. קקטוסים הם יפים מאוד לדעתו, רב עונתיים ולא מצריכים הרבה טיפול ולכן מקשטים את החצר, ואלוה ורה זה הצמח שתמיד חשוב שיהיה בקרבת מקום ובהישג יד, כי אין לדעת מתי נצטרך. כשהייתי קטנה לא הבנתי איך ליד כל בית שעברנו אליו יש קקטוסים ואלוורות וגם בבתים של חברים שלנו, אבל כשאני גדלתי והתחלתי לגור בדירות שכורות קלטתי שזה אבא שלי, שמגיע לבית איך שאני עוברת אליו ושותל שם את הצמחים. לא אכפת לו אם אני אגור בהית הזה שנים או חודשים ספורים, לדעתו כל בית צריך קקטוס ואלוה ורה. כך שאם יצא לכם להסתובב בתל אביב ולראות בתים עם קקטוסים ואלוה ורה בגינה, תדעו שגרתי שם פעם. ואגב, מאז שאני אימא, אני מבינה למה הוא מתכוון ויוצא לי לפחות פעם בשבוע לרדת לחצר ולחתוך ענף של אלוה ורה נגד עקיצות יתוש, יובש, כאבי בטן ועוד

מאת: נטע

נטע — Sun, 29 Apr 2018 06:56:41 +0000

להורים שלי יש המון מנהגים מצחיקים/ מוזרים, שלחלקם כבר התרגלתי עם השנים. אבא שלי, למשל, מסתובב עם שקית של אוכל חתולים באוטו ולפחות פעם ביום הוא מפזר את האוכל לחתולים במקומות נבחרים. הוא התחיל לעשות את זה גם ליד הדירה שלי ועכשיו הוא מכיר את השכנים והחתולים יותר טוב ממני. זה עולה לו הון וגוזל המון זמן אבל הוא מרגיש שהוא תורם לסביבה ( חתולים מרחיקים ג׳וקים ועכברים) וגם דואג לחתולי הרחוב.

מאת: שריתוש

שריתוש — Sun, 29 Apr 2018 05:35:46 +0000

יש להורים שלי את שמות החיבה הכי הזויים הם קוראים אחד לשני "גוז'ון" כן כן זה הבורג הזה.... ויש גם שיר הזוי ביותר "גוז' גוז'ון הלך לישון וגוז'י גוזי' גוז'י הלכה איתו" הזוי נו...אמרתי!!!!

מאת: נעה ליכטנשטיין

נעה ליכטנשטיין — Sun, 29 Apr 2018 05:34:39 +0000

המנהג המשונה של הורי הוא לאכול גלידה באמצע הלילה. כשהייתי נערה אהבתי ללכת לישון מאוד מאוחר. אחרי שהשתרר שקט בבית וכולם הלכו לישון, אני הייתי יושבת מול הטלוויזיה ונהנית מתחושת הלבד והחופש שבזמן הזה. לפחות פעם פעמיים בשבוע, באמצע הלילה השקט היה מופר על ידי רעש של דלת נפתחת. אבא שלי היה יורד במדרגות, מזמזם לעצמו שיר כלשהו ומחייך חיוך שובב. הוא היה חולף על פני, נכנס למטבח ומוציא מהמקפיא גלידה, שתי קעריות מהארון ומעמיס שתי מנות הגונות (לדבריה של אמי, לה הוא תמיד היה שם פחות), הוא היה מחייך אלי בדרך חזרה, הייתי כמובן מחייכת בחזרה, ועולה למעלה עם שתי הקערות. עד היום הם עושים את זה אבל אני כבר לא גרה בבית ולא שם כדי לראות את החיוך השובב של אבי באמצע הלילה. זהו זיכרון ילדות שטבוע בי עמוק.

מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה)

משתמש אנונימי (לא מזוהה) — Sun, 29 Apr 2018 05:30:17 +0000

המנהג הכי משונה של ההורים שלי הוא לקום באמצע הלילה ולאכול גלידה. בתורה נערה אהבתי ללכת לישון מאוד מאוחר. כל לילה אחרי שכבר היה שקט, אני הייתי שורפת זמן מול הטלוויזיה ונהנית מתחושת הלבד והחופש. ופעם פעמיים בשבוע, פתאום הייתי שומעת דלת נפתחת. ורואה את אבא שלי יורד למטה עם חיוך שובב, מזמזם בשקט איזשהו שיר. הוא חולף על פני ונכנס למטבח, מוציא מהמקפיא קופסת גלידה, שתי קעריות מהארון ומעמיס שתי מנות גלידה מכובדות (לפי דבריה של אמי, לעצמו הוא תמיד היה שם יותר..), זורק אלי שוב חיוך ועולה למעלה עם הגלידה. עד היום הם עושים את זה, אבל אני כבר לא בבית כדי לראות את החיוך השובב של אבא שלי בשעת לילה מאוחרת.. אבל זה זיכרון ילדות שתמיד יישאר איתי

מאת: רון אביטן

רון אביטן — Sun, 29 Apr 2018 01:35:54 +0000

המנהג הכי מוזר של אמא שלי היא לא להפעיל מזגן במהלך חודשי הקיץ ( ואני מציין שאנחנו גרים באילת
) כדי שנזיעה כמה שיותר כי זה מוציא את כול הרוע מהגוף

מאת: אור

אור — Sat, 28 Apr 2018 20:59:20 +0000

להורים שלי יש קטע מוזר שהם עושים כבר שנים. שניהם דוברים שבע שפות כל אחד והם מדי פעם משחקים אותה תיירים כשהם מדברים רק בשפה זרה אחד עם השנייה ועם אחרים. כך הם מטיילים להם בירושלים, סועדים במסעדה או אפילו לוקחים טקסי. זה פסיכי בקטע אחר כי בהיותם דמויות כל כך צבעוניות זה הרבה פעמים גורר הערות עליהם בעברית שהם לגמרי מבינים והם פשוט צוחקים על זה, לפעמים הם גם פתאום עונים בעברית ומשאירים את מי שריכל עליהם בהלם מזה שהם הבינו. כשהייתי קטנה הייתי מתביישת מזה בטירוף עכשיו אני דווקא חושבת שזה חינני ומוסיף פלפל לחיים שלהם. למען האמת אני קצת מפחדת שאני הולכת בדרכם עם התחביב המפוקפק הזה, היי.. עם הפרטנר המתאים ועוד שתי שפות לאוסף וג׳ה ריב לה בה אוסי.

מאת: ליז

ליז — Sat, 28 Apr 2018 20:45:44 +0000

למען האמת אני אפילו לא יודעת איזה מבוא לכתוב למנהג הזה בגלל שהוא כלכך לא מתקבל על הדעת ודי מביך…אמא שלי מעשנת בשירותים…חבל שאין פה את האימוג'י עם הקוף שמסתיר את העיינים…אבל מי אני שאשפוט אותה על המסורת שלה עם עצמה (:

מאת: בר

בר — Sat, 28 Apr 2018 19:12:00 +0000

ההורים המקסימים שלי תקועים עדיין בשנות ה80 העליזות. איך זה מתבטא? דרך נמיר = דרך חיפה, כיכר רבין = כיכר מלכי ישראל, הבחורים מדליקים והבחורות חתיכות / שאפות… ועוד ועוד. זה היה מעצבן אותי בעבר, אבל היום למדתי לאהוב את זה. אין עליהם!

מאת: שמרית ששון

שמרית ששון — Sat, 28 Apr 2018 18:46:32 +0000

אז אני הולכת לדבר על שני הרגלים שהם אנטי תזה אבל משעשעים: אמא שלי היא אדם מאמין ואבא שלי ז"ל היה אתאיסט גמור, אז כדי להמחיש הרגל מוזר שגדלתי עליו, בכל כיפור אמא שלי היתה עולה 4 קומות בחושך מוחלט ומנשקת מזוזה 3 פעמים בכניסה לבית, ואבא שלי היה שותה בירה עם חבר ותיק שהיה פוגש רק פעם בשנה בכיפור

מאת: חני

חני — Sat, 28 Apr 2018 17:25:39 +0000

אגירת שקיות סופר באופן כפייתי! אסביר, להוריי יש אובססיה קשה לאריזת דברים. כל גיחה לסופר תמיד מלווה בבקשה לכמות שקיות לא סבירה ובטח שלא פרופרציונלית ביחס לגודל הקנייה. כפועל יוצא לכך אין פינה בבית שאין בה שקית של רשת סופרים כזו או אחרת ומקומן של השקיות הוא קודש לפחות כמו של הפרות בהודו. הקמפיינים בדבר הנזק האקולוגי שהן גורמות לא מרגשים את ההורים שלי ולמעשה מאז שנכנס לתוקף החוק החדש האובססיה רק הוחרפה…ליקום סליחה.