מתנה בשישי: חולצה של Northern Star בשווי 680 שקלים

ספרו לנו מה ההישג שאתן הכי מתגאות בו ואולי תזכו בחולצה של Northern Star בשווי 680 שקלים

מאת  | ‏ 18 אפריל 2018

מתנה בשישי (צילום: אסף עיני)

מתנה בשישי (צילום: אסף עיני)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:

חולצה של Northern Star בשווי 680 שקלים

כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה -

מה ההישג שאתן הכי מתגאות בו?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 680 שקלים
ניתן להשיג 
בסטודיו – אלעזר בן עזריה 14, תל אביב (בתיאום מראש) ובאתר

**הזוכה תבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 22/4/18 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר בסרום פראנקינסנס של Neals Yard בשווי 515 שקלים היא עדי, שסיפרה לנו מתי נבהלה משטות: "הפעם שנבהלתי משטות (מוחלטת) היא פעם שבה הייתי לבד בבית ומשעמום החלטתי לסדר את החדר. הוצאתי את כל התכולה שלו לכיוון הבית – הדום, שטיח, מראה עומדת ומתלה בגדים. בעודי עוברת כאשר הוצאתי את השטיח נתקלתי בדמות. כמובן שצרחתי את נשמתי ולאחר התעשתות קלה הבנתי שזו בסך הכל אני משתקפת במראה. לעצמי שלום".

השאירו תגובה

 

  • נסעתי ללמוד יפנית בטוקיו לפני שנתיים. יום אחרי שהטענתי את ה"רב קו" היפני בהמון כסף גיליתי שאיבדתי אותו, דבר שאם היה קורה לי בארץ כבר הייתי מקבלת חום מלחשוב עליו. הצלחתי לעבור את כל הביורוקרטיה, לנסוע למשרדים של הרכבת התחתית בטוקיו, להסביר להם מה קרה ולקבל כרטיס חדש עם הכסף שהטענתי בעבר ואת הכל עשיתי ביפנית! אם הצלחתי לעבור את זה ביפנית, אני יכולה לעשות כל דבר :)
    הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.

    מאת: סמדר |‏ 22 באפריל 2018 | 11:54
  • אני לא טיפוס תחרותי, ולמעשה את התחרות היחידה שלי אני עושה עם עצמי. אבל מסתבר שאם יש משהו שאני לא מסוגלת לעמוד בפניו זה כשאומרים לי לא, או שאני לא יכולה/ לא אצליח. זה כמו דלק בשבילי. בזכות האמירה הזו, יש לי המון הישגים שאני גאה בהם: קורס קצינות שאף אחד לא האמין שאסיים כי אני ילדה מפונקת ועדינה מדיי, תואר ראשון שסיימתי בהצטיינות, שלא האמינו שאצליח בגלל הדיסלקציה, ותואר שני באנגלית, בעיר זרה הרחק מהבית (ניו יורק אהובתי), שמי בכלל האמין שאסע, לבד, הרחק מההורים וחברים, ואסיים בהצלחה. אבל ההישג הכי משמעותי בעיניי, הוא העסק החדש שלי. ההחלטה לעזוב עבודה מסודרת ובטוחה, בשביל להגשים את הפנטזיה שלי, להתמסר לחלום, להתעלם מאי הוודאות, מההימור הגדול ומבטי ההשתאות של כל סביבתי. לפני רק שנתיים החלטתי ללכת עם הפאשן שלי והתחלתי ליצור, לצייר, בשביל הנפש, הרגש ולעצמי, ועכשיו ציוריי מוצגים למכירה בגלריות באמסטרדם, וינה, ובקרוב במקומות נוספים. הכי קל להקשיב לקולות שבחוץ, שמנסים להציף בך את הפחד, אבל הכי נכון זה להקשיב לקולות שבלב, והם אלו שמניעים אותי קדימה ומביאים אותי להגשים לי חלומות ולהגיע להישגים.

    מאת: נטע |‏ 22 באפריל 2018 | 09:13
  • ההישג הכי גדול שלי זה זכייה בתחרות שחייה על אף פציעה קשה שקרתה חודש לפני, זה היה הרגע המרגש ביותר שלי

    מאת: הגר ברנס |‏ 21 באפריל 2018 | 09:41
  • ההישג שאני הכי מתגאה בו הוא שסיימתי תואר ראשון אחרי 5 שנים. בחמש שניים הללו הספקתי ללמוד 3 סמסטרים לתואר במדעי ההתנהגות, להכיר את בעלי, לעבור לתואר בעבודה סוציאלית אחרי שהבנתי שזה היעוד שלי, להבין שאני צריכה להשקיע עוד 3 שנים מחיי בעוד תואר, לעבוד במשטרה מלאה פלוס פלוס בשנים הללו ועדיין להגיע לכל ההרצאות (נוכחות חובה), ואפילו לסיים בממוצע 92. היו הרבה קשיים בדרך, בעיקר בגלל שהייתי מנסה להבריז בלי שישימו לב (ושמו לב) אבל בטקס העמקת תעודות באמת שכולם בירכו אותי שלא רק שקיבלתי תעודה, אלא שבאמת הצלחתי למרות כל הקשיים, הקריירה והגיל יחסית המאוחר שלי לסיים בצורה מלאה את כל החוסות ולהיות עובדת סוציאלית מין המניין.

    מאת: נועם |‏ 21 באפריל 2018 | 01:04
  • ההישג הגדול שלי שאני מורה למרות המשפט החד משמעי שאמרה המנהלת להורים שלי:"ממנה לא יצא כלום"..

    מאת: תמר |‏ 20 באפריל 2018 | 22:16
  • ההישג שאני הכי מתגאה בו (מעבר לילדי ולתכולת הארון) היא מלחמת החורמה שהכרזתי על תעשיית הדיאטה והרזון. אני פסיכולוגית ומובילה בתחנה בה אני עובדת ״יחידה לטיפול וייעוץ בהתנהגויות אכילה״. בגדול, האג׳נדה היא שדיאטה היא השקר הגדול של תקופתנו, שהיא יוצרת שיבוש במנגנוני הרעב והשובע הטבעיים שלנו, מעודדת דימוי גוף שלילי ובעיקר, ובכן, משמינה. אני מרגישה שלקח לי שנים ללמוד זאת וכיום אני רוצה לגאול אחרים מייסוריהם ולתמוך בדרך לנינוחות עם עצמנו ועם מזון.

    מאת: ליאת שגיא |‏ 20 באפריל 2018 | 20:21
  • שלום,
    ההישג הגדול שאני הכי מתגאה בו הוא שכבר בגיל צעיר ולא מצופה (22) סיימתי את התואר הראשון שלי בחינוך והוראה. במקביל נישאתי והבאתי את ילדי הראשון ששמו מיכאל.
    בנוסף היום שאני בת 25 הצלחנו אני ובעלי למרות הקושי שיש היום לקנות את הדירה הראשונה שלנו.
    אשמח להיות מאושרת וזוכה!
    שבת שלום

    מאת: ספיר יעקבי |‏ 20 באפריל 2018 | 17:57
  • ההישג הכי גדול שלי הוא ללא ספק תואר האמהות. מאז שנולד בני הקטן לפני שנתיים וחצי אני מגלה על עצמי דברים חדשים שגורמים לי לתחושת הישג וסיפוק אדיר. הסבלנות האין סופית, תחושת האחריות, הנתינה האין סופית בלי קבלת דבר כמעט (חוץ מהחיוך הקטן והשובב שלו כמובן) מביאים אותי למסקנה הנחרצת שהאמהות היא ההישג הגדול ביותר שלי ושום כסף,תואר או רכוש כזה או אחר לא ישתוו לכך לעולם

    מאת: חני |‏ 20 באפריל 2018 | 15:39
  • גאה בכך שלמרות שסיימתי רק 10 שנות לימוד ללא תעודת בגרות לא וויתרתי לעצמי ולמדתי לבד , השקעתי והיום אני בעלת תואר 2 מאוניברסיטת חיפה ביחב"ל ותעודת הוראה בחינוך המיוחד. אני נמצאת שם לילדים כפי שאף אחד לא היה שם בשבילי.

    מאת: איילת אושר |‏ 20 באפריל 2018 | 13:30
  • ההישג שהנני הכי מתגאה בו שלא וויתרתי על חלומי והייעוד שלי לעסוק בעולם האופנה, ולאחר שלמדתי קצת אחרי הצבא במכינה לעיצוב אופנה ועשיתי קורס בעיצוב אופנה ואף למדתי תפירה עם מורה פרטית והפסקתי כי דאגו בדרך לדכאות אותי ולהוריד לי את הביטחון שזה הייעוד שלי, לא וויתרתי והיום התחלתי לפני כחודשיים קורס בסטיילינג והפקות אופנה במכללת קונספט אני נהנת מכל רגע בטוחה במה שלומדת ויודעת שיש לי את זה ואף לוקחת את הלימודים בצורה רצינית ומשקיעה.

    מאת: ליסה |‏ 20 באפריל 2018 | 12:09
  • להיות בגיל שבו אני צריכה להחליט "מה אני עושה" זה לא פשוט. אני אוהבת לעשות הרבה דברים, לצייר, לכתוב, לעסוק בפעילות גופנית כמו -יוגה,ריצה שחייה רכיבה על אופניים וסתם לטייל בטבע.
    לדעת שאני לא רוצה לוותר על הדברים האלה ולנסות לשלב את זה בחיים שלי לא משנה מה זה משהו שאני לומדת לעשות ואני גאה בעצמי על כך. אסור לי לוותר לעצמי ואני מקווה שאצליח.

    מאת: דיצה |‏ 20 באפריל 2018 | 11:37
  • ההישג שהכי אני מתגאה בו , הוא התנזרות ממתוקים , בעקבות גילוי סוכר בדם
    גם בריא יותר וגם פחות שומן

    מאת: מירה |‏ 20 באפריל 2018 | 10:57
  • הישג משמעותי שאני גאה בו הוא ירידה של מעל 60 ק״"ג במשקל ושמירה של מעל 3 שנים.

    מאת: עליזה אלישע |‏ 20 באפריל 2018 | 10:52
  • ההישג שאני הכי מתגאה בו הוא שהצלחתי להתקבל ללימודי הרפואה- דבר שרציתי כל כך ועבדתי בשבילו זמן רב!

    מאת: דניאל |‏ 20 באפריל 2018 | 10:01
  • ההישג הכי גדול שלי הוא להיות אמא לשלושה ילדים מקסימים שהגדול בצבא והשני בדרך לצבא..לתמוך בהם .לדאוג .להאכיל אותם עשיתי אותם אנשים נעימי שיחה מכבדים את האחר והשונה עם סבלנות וסובלנות פשוט הם בני אדם שהכי כיף להתגאות בהם זה ההישג הכי גדול שלי

    מאת: שרה |‏ 20 באפריל 2018 | 07:44
  • ההישג שאני הכי גאה בו בזמן האחרון הוא שאני מחליטה להיות שמחה
    שאני בוחרת לקום כל בוקר מהמיטה (זה הכי קשה) , בוחרת לפתוח את התריס ולתת לאביב שבחוץ לשמח אותי , בוחרת לשמוח בדברים הקטנים שבחיים ולא לחכות למשהו גדול שיקרה והכי חשוב לא להיכנע ולשקוע בעצב כי לשמוח עבורי זה הניצחון זו בחירה שאני עושה כל הזמן

    מאת: חוה |‏ 20 באפריל 2018 | 00:07
  • ההישג הכי גדול שלי שהצלחתי לבנות פרויקט עולמי על השואה לזכר אימי. בזכות העבודה שלי אלפי ילדים ומורים לימדו על השואה דרך הסיפור האישי שלה.שהתחלתי את האתר לא האמנתי שזה יכול להשפיע על כל כך הרבה ילדים. גאווה רבה שבין ושם בחרו את העבודה שלי בפרויקט על השואה כעבודה מצוינת ללימוד השואה. העניקו לי פרס על מפעל חיים בנוכחות המשפחה שלי והתלמידים שלי. אני גאה כי הנושא כל כך חשוב והבטחתי לאמא שלי לפני שנפטרה שאלמד ילדים על השואה. זאת הבטחה ואני מחויבת לה כל החיים שלי. ההישג גם מהווה דוגמא לילדים שלי והנכדים שלי. בטקס הקרינו סרט על העבודה שלי בעולם לזכרה. התרגשות שלא ניתן לתאר. כאלו היתה בטקס איתי. ניתן להתרשם כאן. http://www.globaldreamers.org/holocaust

    מאת: מרשה גורן |‏ 19 באפריל 2018 | 21:43
  • היי קוראים לי יעל ואני בת 17 …יש הישג אחד בשבילי שאני ממש גאה בו …השנה היו לי שני מבחנים בתנך שקיבלתי בהם נכשל ותאמת שבהתחלה לא היה לי אכפת כל כך עד שהודיעו בכיתה שהמבחן הבא קובע אם אני יהיה בשלוש יח' או חמש יח'….אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני יהיה בשלוש יח'…חרשתי את החיים שלי….ובסוף הגיע זמן המבחן עברתי אותו בשלום ואחרי שבוע חזרו המבחנים ולהפתעתי מה אני מגלה????
    שקיבלתי 93… כן כן מה ששמעתם 93 הייתי ממש גאה בעצמי …ומכאן למדתי לא לוותר אף פעם
    אני מאשרת שקראתי את התקנון
    Hgkakd156@gmail.com

    מאת: יעל שלג |‏ 19 באפריל 2018 | 17:35
  • את אמא שלי איבדתי לסרטן כשהייתי בת 12, ומאז אני סוחבת איתי תיק של נצחונות- החל משמירת הסטטוס קוו בבית עם אבא חולה לב אחות צעירה בת 5 עם נטיות אבדניות ואח גדול אחרי תאונת דרכים, דרך הגיוס של אחותי הקטנה או החתונה של אחי…היום אני בת 33, שנה וחצי אחרי לידה, את כל תהליך ההריון שלי עברתי לבד, הלידה הגיעה חודשיים וחצי לפני הזמן, הגור שלנו העביר את 15 הימים הראשונים בחיוו מחובר לצינורות ושכוב לבד בתוך מכונת פוטו-אור כחול-לטיפול בצהבת. כשהוא השתחרר סוף סוף הביתה בעלי כבר נאלץ לחזור לעבודה וככה מצאנו את עצמינו גור בן יומו פג עם סיבוכים שמספיקים לחמישה ילדים ואני-מפוחדת,פצועה ולבד. משם ההדרדרות לדכאון אחרי לידה היתה סלולה. ארבעה חודשים לא קלים עברו עלינו, עלי ועל הגור עד שהבנתי-אני חייבת עזרה. האומץ לפנות בבקשת עזרה לאדם זר הוא הדבר שאני הכי גאה בו-הצלתי את עצמי, את הגור שלי והתא המשפחתי. היום בערך שנה אחרי אני פועלת להעלת המודעות בתמיכה בדכאון לאחר לידה ובפרט בנשים שהופכות לאמא בלי אמא… זה אולי קיטש, היה שווה לשתף ברגע הנצחון הפרטי שלי. תודה

    חג עצמאות שמח

    מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) |‏ 19 באפריל 2018 | 14:57
  • אחרי 12 שנה לערך בהן לא נהגתי בגלל חרדת נהיגה והתניידתי ברגל / אוטובוס/ רכבות/ טרמפים (ובעצם גידלתי ככה 3 ילדים בעיר( אזרתי אומץ ולקחתי שיעורי רענון נהיגה.. עצם
    הטלפון למורה היה צעד… חזרתי לפני כמה חודשים לנהוג. זכיתי בעצמאות.. ואני אפילו יוצאת מהעיר!
    גאה בעצמי בטירוף!

    מאת: אורטל |‏ 19 באפריל 2018 | 14:49
  • מאש שהייתי קטנה ידעתי שאבצע שירות משמעותי. לאחר מאבק ונחישות יצאתי לקצונה.
    זכיתי להשפיע ולהיות חלק מצבא ההגנה לישראל ובעיקר לגעת בחיילים.
    לצערי, אבי נפטר לפני חודש. אבי היה אדם ציוני אמיתי ברמ"ח אבריו. החג האהוב עליו ביותר הוא יום העצמאות.
    כיום אני מתגאה ומאושרת שזכיתי שאבי צפה בי מסיימת קורס קצינים ומקבלת דרגות קצונה.
    זה כלכך מרגש אותי. זהו ההישג הכי גדול עבורי.

    מאת: ליטל |‏ 19 באפריל 2018 | 12:47
  • איפה לשרת, מה ללמוד, מתי להתחתן, איך להיראות, איך לדבר, במה לעבוד ובאופן כללי איך להתנהג. כשאת אישה בישראל, אנשים מסביב לא מפסיקים לייעץ לך (ולדרוש ממך) איך את צריכה להתנהג ומה את צריכה לעשות. אני גאה בעצמי שהיום אני כבר יכולה להנהן בנימוס, לחייך, ובסופו של דבר לקבל החלטה בעצמי וגם להיות מרוצה ממנה אחר כך :)

    מאת: סיון ירושלמי |‏ 19 באפריל 2018 | 05:50