תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: 500 שקלים לקנייה ביריד דרס קוד"

מאת: ליזי לב

ליזי לב — Thu, 23 Nov 2017 13:47:31 +0000

מהעלייה לארץ של סבתי ממרוקו עד היום קיים אצלי בארון הוסט ג'ינס הקטן, אומנם דהוי ואיבד את ה''גי'נסיות'' שלו אך כל פעם שנשלף מהארון מזכיר שנים של משפחתיות ואהבה שעברה דורות בין סבתי, אמי ואני.

מאת: שירלי

שירלי — Sun, 19 Nov 2017 11:04:25 +0000

בחורף של שנת 95', השאילה לי חברה "קפוצ'ון- רוח" של נייק, שרכשה אמה בצ'ילה אי שם בשנות ה- 70. החברה ששה להיפטר מהקפוצ'ון כי באותם הימים בגדי ספורט מהסוג הזה היו מזוהים עם העולים החדשים, והקניטו אותה רבות כשלבשה אותו. הייתי כרמיאלית בת 1, נטולת חוש אופנה, אך התלהבתי מהקפוצ'ון למורתם של הרוב. אני עד היום לובשת אותו, זה אחד הפריטים המגניבים שיש לי בארון, ולא פעם עוצרים אותי ברחבות ת"א לשאול איפה קניתי.

מאת: מירה

מירה — Sun, 19 Nov 2017 09:39:37 +0000

חצאית קפלים מצמר, עם משבצות סקוטיות שנקנתה בקנדה לפני 25 שנים, כשהייתי בת 17, מחברת קלאב מונאקו. היא הייתה מעט גדולה עליי אבל דודה שלי אמרה שמשבצות תמיד יהיו באופנה וחצאית כזו היא לכל החיים. וכמה שהיא צדקה. היא כל כך איכותית ויפה שהיא נראית כמו חדשה. אחת לכמה שנים אני שוב שולפת אותה עם חולצה לבנה מכופתרת או סריג גולף שחור. ההבדל היחיד הוא שהיום אני כבר לא צריכה לשים חגורה כדי ללבוש אותה…..

מאת: נטע

נטע — Sun, 19 Nov 2017 09:35:53 +0000

מעיל סטרץ' בצבע חום שהיה של אבא שלי, כשהוא היה סטודנט צעיר לפני כמעט 45 שנים. המעיל מבד חזק מאוד, כמו של אוהלי שטח, ויחד עם זאת גמיש ורך. הוא עדיין נראה מעולה, מעט משופשף, מה שרק מוסיף לו טרנדיות ושיקיות היסטרית. הוא אצלי בארון מאז שאני בת 12. אז עוד לא הבנתי איזה נכס יש לי בארון וקצת התבאסתי עליו. פשוט מאז שהייתי בכיתה א' איבדתי כל שנה, בשבוע הראשון של החורף, את המעיל שלי. וכל שנה קנו לי שוב חדש פחות שווה ויפה. כשהייתי בת 12, לאימא שלי נמאס. אחרי שאיבדתי את המעיל ה5438 שלי, היא הודיעה לי שמעכשיו אני קונה לעצמי את המעילים. אז חסכתי כסף מבייביסיטר, אבל עד אז חיפשתי בארונות ומצאתי את המעיל הזה שלא היה בשימוש שנים. הוא היה ענק עליי ורוב הזמן נראיתי כמו בלש באמצע חקירה, אבל זה לא הפריע לי. במשך שנים הוא היה בארון שלי ללא שימוש אך בלי יכולת לזרוק. בשנתיים האחרונות חזרתי להשתמש בו והוא גורף מחמאות בלי סוף. או כמו שאבא שלי אוהב לומר כל פעם שהוא רואה אותי עם המעיל שלו- היום כבר לא מייצרים כאלה! והוא צודק

מאת: דונה

דונה — Sun, 19 Nov 2017 09:29:02 +0000

גופיית שיקגו בולס עם מספר 23 של מייקל ג'ורדן, בזמנו בניינטיז זו היתה הגופיה שלבשתי הכי הרבה, כמה פעמים הצלתי את הגופייה מידי אשתי שניסתה להיפטר ממנה, איכשהו הצלחתי להציל, היא תלך איתי עד הסוף

מאת: סיגלית

סיגלית — Sun, 19 Nov 2017 09:08:54 +0000

התחיל אצל סבתא. סופח לאמא שלי ועכשיו שלי, ורק שלי.
״תהפכי את המיוחדות ליתרון וכך לא תחווי לעולם כישלון״ הוא המשפט הקבוע של סבתא שלי!
המשיכה לשמלות הקטנות והשחורות במשפחה התגלתה כהרבה יותר מחוש טעם מוצלח, אנחנו טוענות שזו לגמרי גנטיקה ובכולנו זורם גן חזק לשמלות הללו שלא מרפה כבר שישים שנה… מאחר ואנחנו קצת כהות עור והאהבה לשמלות השחורות שפחות מחמיאות לצבע עורנו היא חד משמעית סבתא שלי היתה משדרגת כל שמלה שחורה עם אותו קומבינזון משי זהוב ששידרג ומשדרג מדהים כבר שלושה דורות בישראל…

מאת: שגב

שגב — Sun, 19 Nov 2017 09:01:56 +0000

אמא שלי שמרה את שמלת החתונה המהממממת שלה, שמלה עדינה עם תחרה יפהפייה, וינטג' אמיתי והורס. אולי בגלל שאני עובד עם אריגים אני יותר רגיש אליה ואפילו מעריך פי כמה מהאחרים את העבודה שהושקעה בה.
בהתחלה חשבנו שהיא לא תחזיק את הכביסה ושאולי הצבע מעט הצהיב אבל ניקוי יבש עשה פלאות לשמלה המדהימה הזאת והפך את אחותי התאומה לנסיכה אמיתית ביום חתונתה.
השמלה ממתינה במדף העליון אצל אחותי במדור ה״שמורים״ לדור הבא :) (אם עייפות החומר לא תעמוד בדרכה…)

מאת: מורן

מורן — Sun, 19 Nov 2017 08:57:20 +0000

ג׳ונגה ג׳ונגה אני קוראת לו!!! גרביון הספארי עתיר החיות ששימש את אימי בנאמנות בתקופת הדייטים שלה והסב לה חזות קצת יותר משוחררת שקוזזה היטב עם הביישנות הגדולה שלה אז. הגרביונים עברו אלי מיידית מהיום שהורשיתי בשלהי גיל העשרה ללבוש חצאיות מיני… כל רכבת בגרביון הזה עבור אמא שלי היא עוד זיכרון יפה ונוסף שעל רובם היא לא מסכימה לפרט לי… לאחר ארבעה עשורים אני מסבירה לכל מי שבוהה בהן יתר על המידה שהרכבות ,שחלקן הפכו אף לרשתות במרוצת השנים והכביסות,הן בכלל הכלובים של כל חיות הג׳ונגל…

מאת: נטע

נטע — Sun, 19 Nov 2017 08:15:21 +0000

שני הפריטים הכי ישנים בארון שלי הם פריטים שקניתי במכירת וינטג' מיוחדת,
שמלת דיור לבנה שהיתה של ג'קי קנדי עם מותן מודגשת ופיס לראש שהיה של אליזבת טיילור.
קניתי אותם לכבוד החתונה שלי לפני ארבע שנים ולבשתי את הפיסים לשבת חתן שלנו:)

מאת: Liron

Liron — Sun, 19 Nov 2017 07:48:07 +0000

לפני לא מעט שנים, הייתי נערה שהתאוותה להיות רקדנית דגולה(בסך הכל הייתי אז לא אחרת מאשר נערה קצת עגלגלה ונמוכת קומה מחדרה שהתקבלה לתלמה ילין לגמרי במקרה).לאותה נערה הייתה מורה אחת, למחול (תולדות מחול אבל למי איכפת), שמשום מה חיבבה אותי באופן מיוחד. היא ראתה בי כישרון יוצא דופן, היא ראתה בי את מה שמעולם לא ממש הרגשתי, ייחודיות. נסעתי לבקר אותה בסוף כיתה יב׳. מחדרה לתל אביב. קדמו לביקור הזה עוד הרבה ביקורים מלאי מוטיבציה. אבל בביקור הזה היא פתחה מזוודה. ובמזוודה הזו היה אוצר מופלא. בגדי בלט ישנים נושנים, עשויים בדים וצבועים בצבעים שאין עוד ולא יהיו. אלה בגדי בלו שרקדו במחוזות אחרים על מי שפעם נחשבה לאחת ההבטחות הגדולות במחול בארץ. (הבטחה שלא מומשה עד תום ולמה לא גיליתי עד היום) אני לא יודעת למה, ואני מקווה שהיא לא הצטערה על זה אחר כך, אבל היא נתנה לי אותם, את כולם. 15 שנה שאני לא רוקדת, אבל בגדי הבלט האלה מקופלים יפה ויושבים במקום של כבוד בארון. אני מסתכלת עליהם מדי פעם, ממששת, פותחת ריצרץ, מדמיינת ובעיקר רוקדת…

מאת: קרן

קרן — Sun, 19 Nov 2017 07:14:55 +0000

הפריט הכי ישן בארון שלי הוא חצאית עפרון שעברה אליי מדודה שלי. ההפרש בינינו הוא עשרים שנה וכיום החצאית בערך בת 20.. וזו הסיבה שהארון שלך תמיד צריך להיות מלא בפריטי בייסיק, שלעולם לא יוצאים מהאופנה!

מאת: נועה כהן

נועה כהן — Sun, 19 Nov 2017 07:03:43 +0000

הפריט הכי ישן בארון שלי הוא ג'קט משבצות של סבתא שלי מפולין הרחוקה שעדיין נשאר אופנתי ומגניב מאז (:

מאת: עדי

עדי — Sun, 19 Nov 2017 06:59:37 +0000

הפריט הכי ישן בארון שלי הוא ז'קט צמר קצר שהיה חלק מחליפת שני חלקים (יחד עם חצאית), שסבתי תפרה לאמי בסיום התיכון שלה. ניכסתי אותו כשהייתי תיכוניסטית בעצמי והייתי עושה מסעות תקופתיים בארון של אמא שלי כדי לבדוק מה מתאים לי, מה חזר לאופנה ומה אני יכולה לקחת.
אני לא אציין את גילה של אמי או שלי, רק אגיד שהג'קט הוא בן מעל 50, ועדיין במצב נפלא וגורף מחמאות בכל פעם שאני לובשת אותו.

מאת: מיה

מיה — Sun, 19 Nov 2017 06:53:29 +0000

יש לי אחות שגדולה ממני ב11 שנים… כמו כל ילדה שיש לה אחות שגדולה ממנה בהרבה, הערצתי אותה, ובמיוחד את חוש הסטייל שלה… גנבתי לה מלא בגדים מהארון… כל פעם שהיא גילתה היא צרחה עלי ולקחה את הבגדים חזרה.
היה לה סווטשרט אחד שאהבתי במיוחד, גזרת אוברסייז, בצבע אדום.
כשהייתי בכיתה ה' גנבתי לה אותו שוב ושוב, למרות שהוא היה גדול עלי אז… כל פעם היא כעסה ולקחה חזרה, אבל לבסוף התייאשה והשאירה אותו אצלי.
יש לי אותו עד היום (אני בת 30) וכל חורף הוא הבגד האהוב עלי בבית… כמובן שיש בו כבר כמה חורים קטנים וכתמים מהשנים הרבות של שימוש.
בעלי צוחק על האובססיה שלי וכל פעם שרואה שאני לובשת את זה אומר לי "וואוו איזה יופי! מה זה חדש? תתחדשי"
אני רק מחכה שיתקרר עוד קצת ואני אשלוף אותו שוב מארון החורף ;)

מאת: זהב

זהב — Sun, 19 Nov 2017 06:07:46 +0000

ג'קט. הפריט הראשון שיכולתי להרשות לעצמי לקנות מ"סאקס". הוא איתי מעל 12 שנים. והוא האחד מהפריטים האהובים עליי:)