תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: 500 שקלים לאפרודיטה"

מאת: ענת

ענת — Sun, 22 Oct 2017 18:12:10 +0000

האהבה הראשונה… :) הוא מקליט לי קסטה של שירי אהבה מהרדיו ומחביא לי אותה בילקוט עם מכתב עובר כמעט חודש עד שאני מגלה מי הוא… בחודש הזה אני כבר לומדת בעל פה את כל השירים בקסטה ומזמזמת אותם בכיתה כדי שמי שזה לא יהיה ידע שאני שומעת אותה… הטלפונים הביתה והניתוקים כי בהתחלה הוא היה מתבייש כשאמא שלי היתה עונה. הטיול השנתי כששרפתי בטעות את הפילים עם כל התמונות ובכיתי כל כך ושבוע וחצי אחר כך הוא הביא לי מעטפה עם תמונות שאני מופיעה בהן שאסף מהחברים בשכבה… הרגעים הקטנים והמתוקים שעדיין גורמים לי לחייך כל פעם שאני חושבת עליהם ועליו.

מאת: לירון אלפסי

לירון אלפסי — Sun, 22 Oct 2017 09:34:35 +0000

אוףףף!! איזה באסה! כתבתי את התגובה שתיכף תקראו, ביום שישי!! שלחתי אותה והיא לא נקלטהההה
למה?
אני אפרסם בכל זאת.. :)

אווווהוווו למה לא התגעגעתי בניינטיז?! בתור מי שנולדה בשנות השמונים וכל נעוריי היו בניינטיז ועיצבו את מי שאני היום, אישה בת 36 ש-90 אחוזים מהזמן חושבת ועורגת לשנות ה-90, (ראיתם מה עשיתי פה?

מאת: אודליה

אודליה — Sun, 22 Oct 2017 07:34:06 +0000

אני הכי מתגעגעת בנייטיז לזה שאחרי בית הספר הייתי נפגשת עם החברות . היינו משחקות בקלאס ובגומי , היינו רואות ביחד ערוץ הילדים שמלא בתוכניות קאלט משובחות שילדים אוהבים . אני מתגעגעת לשירים שהיו בנייטיז, במיוחד שירי האהבה הרומנטיים של גו'ן בון גו'בי וגורג' מייקל , מדונה שהיתה הזמרת האהובה עליי ולהקות המטאל השוות . אני מתגעגעת לסגנון הלבוש של הנייטיז כמו למשל הסרפן ומכנסי הפדלאפון שחזרו לאופנה אבל זה לא כמו פעם שהיינו לובשים אותם . בקיצור אני מתגעגעת לילדות , לחברות שעם חלקן אני כבר לא בקשר , למסיבות כיתה ולהידלקויות על בנים מהכיתה . זאת היתה תקופה כייפית וטובה .

מאת: עדי

עדי — Sun, 22 Oct 2017 07:27:20 +0000

קודם כל, אני מתגעגעת לניינטיז! ימי גיל ההתבגרות שלי, החבר הראשון, דיסקוטקים (אוף, כמה אני מתגעגעת לדיסקוטקים) ורוקנרול! אלו היו ימיו הגדולים של הרוק הישראלי. היינו יוצאים לרוקXן, בלבוש לא מתאמץ ואיפור קל, רוקדים ושרים עמוק לתוך הלילה. נכון שאחר כך היו בגרויות וצבא ורצח רבין, אבל באותן שעות של בילוי, לא היו דאגות כלל. רק יופי ושמחת חיים של מעיין הנעורים ששום קרם לא יחזיר לעולם. אני מתגעגעת לניינטיז!

מאת: יולי חדד

יולי חדד — Sun, 22 Oct 2017 07:22:01 +0000

שנות השמונים, שנים מאתגרות בהרבה מובנים, אהבתי ולא אהבתי , אבל אם יש דבר שאפשר להתגעגע אליו, אלו חוברות הסינרומנים (טננובלה, בפרינט שחור לבן), זה היה להיט אצל כל הנערות באותה תקופה. אחד השחקנים קראו לו פרנקו והייתה הערצה אליו מטורפת, אני זוכרת שתליתי פוסטר ענק שלו בחדר, וכך המבט שלו ליווה אותי בכל תקופת הנערות הידועה כגיל של התאהבות והתמרדות…..

מאת: דונה

דונה — Sun, 22 Oct 2017 06:54:19 +0000

אנסה להעביר את הגעגוע באמצעות הסיפור שהעיר בי את הנוסטלגיה הכי גדולה לניינטיז שלי, הנכד בן ה12 היה אצלי שבוע כשהוריו טסו לחו"ל, הוא ראה את התקליטים הישנים שלי, תקליטי ויניל בקוטר 30 ס"מ אלו ששוכבים כבר מעל ל50 שנים בצד, הוא איתגר אותי בשאלה מה זה ואיך זה עובד, זה העיר בי תחושה של פעם והחלטתי לקחת את זה עד הסוף,לקחתי אותו לשוק הפשפשים,קניתי למרות המחיר את נגן הפטיפון הישן בתקווה שעובד, הגענו הביתה ונתתי לו להניח את המחט על התקליט,וזה עבד!!! שנינו כל כך התלהבנו,מאז זה אצלי בסלון וזו האטרקציה הכי כייפית שלנו יחד , של הנכד ושלי, וזה גם הגעגוע שלי לנייניטיז

מאת: רינת

רינת — Sun, 22 Oct 2017 05:47:31 +0000

הדבר הראשון שקפץ לי לראש הוא כמובן תוכנית הקלאסיקה "זהו-זה" שגרמה לנו להיצמד למסך.
עד היום זוכרת את מס' הטלפון (414155) כדי לזכות בחולצה ותקליט …

מאת: אילנית בסט

אילנית בסט — Sun, 22 Oct 2017 05:41:02 +0000

אני אמא לילדה בת 10 שמגלה מהר מדי ויותר מדי מידע שלא תואם לגילה – אני נזכרת ומתגעגעת למדור "על בנים ועל בנות" שהיה בעיתון מעריב לנוער והוא היה התנ"ך שלנו ליחסים בין בנים ובנות.
חיכינו כל שבוע לעיתון כדי לקרוא את השאלות וכמובן התשובות שנתנו לנו הצצה לעולם הבוגרים.

מאת: חירות

חירות — Sun, 22 Oct 2017 03:47:38 +0000

לתקופה שבא לא היו את הסמארטפונים ואנשים באמת היו מתקשרים אחד עם השני
ובמקום שיחות ועידה היו מפגשים משפחתיים
ובמקום וואטסאפ הייתה מתקשר אל הבנאדם
במקום להעלות תמונות לאינסטגרם מכל מקום הייתה מטייל ומרגיש שבאת
לטייל ולא מגיע ליום צילום
בקיצור לתקשורת שהייתה לנו פעם אחד עם השני

מאת: ישראל

ישראל — Sun, 22 Oct 2017 03:45:58 +0000

הדברים שאני הכי מתגעגע אליהם הם הפשטות שהייתה, ההנאה מהסביבה. דברים שהיום אף ילד לא יבין.

ממוכר שערות הסבתא שהמציא את הגלגל עם צבעי המאכל, מלרדת את המדרגות עם אופניים, ולעשות להם רמפה מאבנים משתלבות וקרש שמצאנו, מוכר האביטיחים שצועק אבטיח ב4 שפות ומתחייב שהאבטיח מתוק ובוא תטעם על הסכין.
מלללכת לדואר לאסוף את העיתון השבועי, לשלוח מעטפה בתיבת הדואר האדום. לחזור מבית ספר ולרוץ לשכונה עד רדת החשיכה.
ועוד אין סוף דברים ואני בטוח שלכל אחד יש את הזיכרונות שלו.
אבל זה היה כל כך כיף, שזה חרוט בליבי עד היום, ולנצח ישאר כך

מאת: מאשה

מאשה — Sat, 21 Oct 2017 21:59:12 +0000

שנות ה90. הזמן שבו סבא וסבתא היו צעירים היו לוקחים אותנו תמיד לטיולים/ לחוף הים / לקניון ואף פעם לא שוכחים לפנק בגלידה בסוף :))

מאת: נטע

נטע — Sat, 21 Oct 2017 21:44:24 +0000

להליכת הירח (moon walking) של מייקל ג'קסון. אז… כל מה שהיית צריך כדי להיות מאגניב זה לדעת לבצע את הליכת הירח באופן מושלם. אמנם מייקל ג'קסון ביצע את הריקוד הזה כבר בשנות השמונים, אך עמוק לתוך שנות התשעים לא היה אחד שלא התאמן מול המראה בביתו בהליכת הירח והרגיש שהוא הרגע כבש את רחבת הריקודים, את העולם, את הירח. היום…. תראו לי אחד שייעז לבצע את המוב ה"מתוחכם" הזה מבלי לאבד את כבודו….. יוחזר המונוואלקינג לאלתר!!!

מאת: יולי חדד

יולי חדד — Sat, 21 Oct 2017 21:04:22 +0000

שנות השמונים היו אכן מאתגרים בהרבה מובנים.
אבל אם יש משהו שאני מתגעגעת אליו אלו חוברות הסינרומנים. (טנלובלות כסטורי בורד בשחור לבן) זה היה להיט בקרב הבנות ש3ת בהפסקות ואפילו בשיעורים.
אכן נוסטלגיה….

מאת: כרמלה

כרמלה — Sat, 21 Oct 2017 16:18:41 +0000

סיינפלד! הקומדיה המצחיקה ביקום. בימים שבהם לא היה צפיה ישירה בנייד והסדרה לא שודרה בטלויזיה, הייתי מנצלת את כל מי שטס לחו"ל כדי שיקנה לי קלטות. השעתיים בשבוע שהייתי מפנה בכל מיני תירוצים הזויים (אני אוהבת ללכת לשיננית כל שבוע! הכי טוב זה לגשת למבחנים במועדי ב!) היו השעתיים הכי מתוקות שלי והייתי חוזרת אליהם בלי לחשוב פעמיים.

מאת: ענבר

ענבר — Sat, 21 Oct 2017 13:47:45 +0000

מדובר בתחרות לא פשוטה.
איאלץ לוותר על האובססיה לספייס גירלז והשיגעון לאסוף כל דבר שקשור בהן (וכמובן את התהיות הרות הגורל למי מהן אני הכי דומה…), ולבחור במרתונים האינסופיים שלי ושל שני אחיי שבהם צפינו בסדרות המשובחות ביותר: צער גידול בנות, אריזה משפחתית, הצלצול הגואל, וכמובן – גולת הכותרת – בשידורי זאפ לראשון בשבת בבוקר. הכי אהבנו שצופים מהבית ניסו להיות איליי ולהציל את לילי באמצעות המקשים בטלפון… אין ספק שזו נוסטלגיה במיטבה.
*וכדי לחוש את הנוסטלגיה כמו שצריך, מצורף קישור לפסקול של אותן שבתות בבוקר:
https://www.youtube.com/watch?v=zb_D3Ff4Hz4