תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: 500 שקלים לקנייה ביריד דרס קוד"

מאת: תבל

תבל — Mon, 14 Aug 2017 20:06:59 +0000

אם מישהי הספיקה לשכוח את סנדליי הBK ההיסטוריות אני פה להזכיר :)
הייתי נועלת אותן עם הכל! זה היה הדבר הכי מושלם עלי אדמות- בניתי איתן לוקים מנצחים של מכנסי פדלפון וחולצות בטן כמו איט גירל אמיתית.
אין ספק שאם היה אינסטגרם בזמנו הייתי כוכבת אופנה מקומית.
אני חושבת שסיימתי עם ה"שלמות" הזאת כשנפלתי בגללן ישר על הפרצוף ודיממתי מספיק זמן בשביל להבין מה טוב בשבילי… כפכפי פלטפורמה

מאת: ליז

ליז — Sun, 13 Aug 2017 17:51:29 +0000

פריט האופנה הוא בעצם תלבושת שלמה שמורכבת משלושה פריטי "אופנה" שביניהם קשה לי להכריע מיהו הפריט המנצח ברמת הזוועה.
כשהייתי בתיכון, סביבות גיל 16 הייתה לי את אותה התלבושת ה"מיוחדת" ששמרתי במיוחד לאירועים מיוחדים בבית הספר, כאלה שבהם חשטב שיראו אותי "הכי יפה", הפסקות מוזיקליות או כל הזדמנות שלי להראות מתוך היותי ממש לא מקובלת, זו הייתה חולצה שחורה שהייתה לא כלכך במידה שלי (כתוצאה משילוב של כמות החרישות והאהבה שלי למתוקים) עם שרשרת קטנה על ציץ ימין וכיס קטן על צד שמאל, חצאית אדומה עם גומי רחב בעל פסים רחבים אדום לבן לרוחב ועל החצאית מצד ימין למטה מוטבעת בגדול הספרה חמש, כל זה עוד לא כלכך נורא עד שמגיעים לצאץ' הסופי של גרבי הברך שמשובצות במשבצת גדולה שחור לבן, ואיך לא, נעל משתנה שכמובן לא בהכרח מתאימה לדבר היחיד שהיה הגיוני פה- לצבעים.
אני נזכרת בעצמי הולכת במסדרונות התיכון בגאווה ובשיא הפוזה שאני חתיכה ומהממת מנסה לשבות את לבבות החתיכים של השכבה. עושה סיבובי דאווין בחוסר מודעות מוחלטת.
עד היום גם החברות שלי זוכרות את ההופעה ההזויה הזו, שאני בהחלט מתביישת בה! יש במה להזכר ולצחוק :)

lizkats1@gmail.com

מאת: עדי

עדי — Sun, 13 Aug 2017 08:45:30 +0000

הדבר הכי נורא באיך שהייתי מתלבשת בתיכון זה ה״סטים״. כל מכנסיים או חצאית היו מצוותים לחולצה משלהם וזה היה סט קבוע שלא משתנה. לא עלתה בראשי האפשרות לגוון, כי המכנסיים *האלו* הכי הולכות עם החולצה *הזאת* וזהו.
אבל על שני פריטים די מחרידים (שכמובן תמיד באו ביחד, כי זה סט), הייתי חורשת מלא- חצאית ג׳ינס ארוכה רחבה (בגדול אין דבר פחות מחמיא מזה) יחד עם נעליים שהן שילוב מזעזע של נעלי כדורגל עם נעלי פלטפורמה עם מה שהיה נקרא ״נעלי סקייטרים״. הייתי בטוחה שזה הדבר המגניב בעולם. הן היו בומבסטיות, צבועות בפסים של שחור לבן, עם דוגמאות תפרים ופאצ׳ים ופלטפורמה גבוהה שחורה ומאסיבית, וכן- זה מכוער כמו שזה נשמע.

מאת: עמית קורן

עמית קורן — Sun, 13 Aug 2017 08:37:47 +0000

קודם כל כל הפריטים שלי הם חורשים – ויש לי נטייה לא לזרוק כלום :-) אבל יש לי שמלה פתוחה בגב וצמודה אדומה של miss sixty – בעלי קנה לי אותה ביומולדת הראשונה שלי כשהתחלנו לצאת. באותה תקופה לחלוטין יכלתי ללכת ככה – והיא לחלוטין סובבה הרבה ראשים.. היום אני בשוק שלבשתי משהו כל כך קצר, כל כך צמוד וכל כך אדום!! אבל עדיין לא אזרוק אותה…

מאת: שרה

שרה — Sun, 13 Aug 2017 08:30:34 +0000

חולצת השירות הלאומי שלי, עם הכיתוב האלמותי- לנצח אחיות , לנצח בית אבות משעניה 1998! .
אני זוכרת שאפילו בבוקר הראשון שלי כאשה נשואה, זו החולצה שחיפשתי בארון ולבשתי, יש לי אותה עדיין בארון אבל אני כבר לא מעיזה ללבוש אותה, ולא בגלל הכיתוב, אלא כי היום זה נראה עליי כמו חולצת בטן

מאת: הדר

הדר — Sun, 13 Aug 2017 07:51:15 +0000

הג'ינס השחור שלי. הוא כבר בעצם לא כל כך שחור, יותר בכיוון ׳שלור-לבן-אקונומיק׳(הולך ומידמה ללבן הבוהק של האקונומיקה)… יש לי ממנו אינסוף זיכרונות ולו ממני מיליוני כביסות שהקנו לו את התואר מר-משומר: מראה משופשף, פרום, דקיק יותר מהנייר אצלי במדפסת ומפתיע שעדיין כולם בטוחים שככה הוא יוצר. קניתי אותו לפני מספר שנים כשרזיתי, מאז עליתי, רזיתי ושוב עליתי כמה ק"ג. הג'ינס משמש לי מדד למשקל שלי ותמיד מזכיר לי כמה (וגם קצת למה) כדאי לי לרזות.לצאת איתו לרחוב כבר נהיה קצת מביך… המבטים והצחקוקים לאחרונה עלו מדרגה בעיקר מעוברי אורח אבל אני … כן אני….כבר משתוקקת להיכנס אליו שוב הקיץ הזה(בגבולות החדר שלי בלבד …ו כמובן שאני ל ב ד).

מאת: שושנה

שושנה — Sun, 13 Aug 2017 07:45:12 +0000

בטיקט הובטח שיחכו לי עשרה. יציבים. עגולים.ואכן כך היה. אבל רק בעשור הראשון לחייהם. בעשור השני מספר החורים בחגורה שלי כבר חצה את השלושים…הרצף נשבר… בכל חודש מצאתי חור אחר באיזור אחר ובגודל שלא תואם את חבריו לקבוצה… אחוות החורים נהרסה והחלו להייוצר קבוצות מגובשות חדשות- של קילופים, של חוטים פרומים ובעיקר של פדיחות מתגובות של אנשים שלא מבינים מה אני מוצאת בה כבר שני עשורים ולמה אני לא עושה לה את שיחת ״שלום ולא להתראות״. אז הנה, ביוני האחרון הרפיתי. סוף כל סוף הסכמתי לקבל באמת חגורה במתנה ולא להמיר עוד חגורה בעוד זיכוי. עשרות זיכויים צברתי מהעקשנות שלי. עד יוני האחרון.
הטריגר- אחד החורים בחגורה היה כל כך גדול ששתי בנותיי הקטנות העמידו את החגורה בקו אופקי הכניסו את הרגליים של הברביות שלהן בחורים והחליטו שזה רקע מגניב לתאטרון בובות…בושות בושות , אבל סוף כל סוף טריגר אמיתי להרפות.

מאת: מורן

מורן — Sun, 13 Aug 2017 07:26:54 +0000

ברגע שהמסילה הקטנה שלי הפכה לתחנת רכבת(ות) עמוסה במיוחד הפנמתי שאני והגרביונים המזוגזגים והחרושים שלי חייבים לעשות את שיחת יחסינו לאן….בנאמנות הם ליוו אותי , ממסיבת השחרור הראשונה על אזרחי ועד לג׳ינס המהולל ששמו ״כיפאק היי ,חזרתי למשקל״ אחרי כל לידה מחדש…. תמיד גרף מחמאות… שידרג כל אאוטפיט וגם הסתיר בהצלחה מה שצריך ביום לא מוצלח של מריטות שיער….
הפרידה מהם לא פשוטה לי ולכן אני עושה אותה בהדרגה, כרגע אני מגניבה אותם מתחת לשמלות מקסי….אבל אטומות, כן????

מאת: חנה

חנה — Sun, 13 Aug 2017 06:56:58 +0000

פריט הלבוש שהכי חרשתי עליו והיום אני מתביישת בו זו גופייה ירוקה, בצבע ירוק זרחני, עם כל מיני עיטורי תחרה ירוקים ומזעזעים.
מההתחלה כל החברות שלי אמרו לי שהיא מזעזעת, ופשוט חרשתי עליה לכל מקום – לעבודה, ליציאות וללימודים.
בדיעבד, אני קולטת שהגופייה הזו גרמה לי להיראות כמו בקבוק קריסטל מנטה, ואני מנסה להשמיד כל תיעוד שלי עם הגופייה הזו.
hanale1962@gmail.com

מאת: יסמין

יסמין — Sun, 13 Aug 2017 04:32:03 +0000

בתיכון נורא רציתי להיות מיוחדת, והתאמצתי להמציא בגדים מיוחדים שרק לי היו…
שמתי קפיץ צבעוני על היד כצמיד, הייתי הולכת עם אולסטר אחד בצבע כזה והשני בצבע אחר, לבשתי מכנסיים בצבעים זרחניים מחנות שקראו לה "ציפי סיטסטיז" מתרחבים ענקיים 2 מידות מעל המידה שלי, צבעתי את השיער לכחול (אז זה לא הה אופנתי) ועוד ועוד …
אבל הפריט שהייתי חורשת עליו יום וליל היה גרביונים כחולים כההים, שגזרתי להם את המפשעה, ועשיתי בקצה שלהם חורים לאצבעות, והייתי לובשת אותם **כחולצה**!!!
העתקתי את זה מקליפ של הזמרת פינק.. (i'm coming up למי שרוצה להיות עד לזוועה המקורית – שם זה כתום).
זה כמובן היה מכוער מאוד ואלוהים יודע מה חשבתי לעצמי…
לא מוכנה ללבוש שוב דבר כזה מביך גם אם ישלמו לי מליון שקל…

מאת: לבנה מלוך

לבנה מלוך — Sat, 12 Aug 2017 18:08:01 +0000

לפני 20 שנה לערך יצא לי פרונקל במצח שסרב להעלם במשך זמן רב. מה לעשות ? להמשיך ללכת עם פרונקל במצח או לנסות להסתיר. החלטתי להסתיר עם בנדנה מעט פתוחה שקשרתי על המצח מתחת לשיער. המראה לא היה מי יודע מה אבל לטעמי היה עדיף מהפרונקל האדום והבולט שהשתלט על המצח.
חרשתי על הבנדנה קשורה למצח שבועות רבים עד שהפרונקל נעלם . אבל מאז אני מסרבת לכל הצעה של חברים ואחרים לשים בנדנה למרות שהם טוענים שזה החמיא לי.
אני לא אהבתי ושמחתי להפטר מהבנדנה.

mlevana@walla.com

מאת: הילי

הילי — Sat, 12 Aug 2017 12:50:45 +0000

אי שם בשנות התשעים המוקדמות, הגיעה לשוק האופנה תופעה, שנקראה בירושלים נעלי מדוזה, ו"שקפקפים" בשאר רחבי הארץ.
התופעה היתה ארוכה (מדי) ולמעשה כיסתה כל הופעה או אירוע אפשרי.
היינו הולכות איתן לבית הספר, לבריכה, לסרט, לטיול במדרחוב, ליומולדת ולבת מצווה..
היינו הולכות עם גרביים (אוי ואבוי) וגם בלי גרביים (אוי ואבוי ואבוי…) כל רעיון ושילוב היה מקובל ואפשרי.
בקיצור, כולנו היינו מסתובבות וגם מסתובבים עם הרצועות השקופות האלה על הקרסוליים, שקנייתן החזירה עודף ממאאאאתיים שקל.
לפני כמה שנים הסתובבתי עם בתי וראיתי בחנויות (שוות!) בתל אביב את נעלי המדוזה בחלון הראווה, עושות קאמבק, לאחר שהתאוששתי מההלם הסתכלתי על בתי, הרמתי אותה על גבי, אבו יו-יו (שק קמח בירושלמית) וברחתי משם, שלא יכנסו לה רעיונות לראש….

מאת: שני

שני — Sat, 12 Aug 2017 10:19:26 +0000

אחרי הצבא (2007) טסתי לארה״ב לטייל וקניתי שם ג׳ינס פדלפון של ליוויס בצבע ה- מ ו ש ל ם וחרשתי עליו בטירוף. עברו להם השנים ופדלפון יצא מהאופנה לחלוטין אז הלכתי לתופר ותיקנתי אותו- המשכתי לחרוש עליו בהנאה… לפני שנתיים ברגע של חשק תיקנתי אותי שוב ופתחתי אותו לפדלפון קטן וגם תיקנתי כמה שפשופים (בכל זאת כבר לא ילד) …ולפני שבועיים השתבשתי עליו שוב וסגרתי אותו לסקיני. מפה לשם זה הפריט הכי חרוש בתולדות הבגדים ליציאות , לעבודה, ובעצם לכל מקום. הוא היה איתי בעל כך הרבה מקומות בארץ ובעולם , ובכל כך הרבה חוויות. ואני … אני בכלל מופתעת בכל פעם מחדש שאני באותה המידה כבר 10 שנים… מקווה להמשיך איתו לפחות עוד 10 .
Shanishiri2@gmail.com

מאת: תמר

תמר — Sat, 12 Aug 2017 09:51:10 +0000

כל פריטי הסקיני בגזרה נמוכה שהיו לי הם בהחלט הבחירה המובילה בקטגוריה… לא הייתי מודעת לכמה גזרה נמוכה לא מחמיאה, ומביכה בכל מקרה של ישיבה.

תודה לאל שהתקדמתי מאז…

מאת: הילי

הילי — Sat, 12 Aug 2017 06:37:34 +0000

אי שם בשנות התשעים המוקדמות, הגיעה בשורה חדשה במטה האופנה, לכל נערה (וגם נער) במחיר שווה לכל נפש, נעלי המדוזה – כפי שנקראו בירושלמית (או שקפקפים במחוזות אחרים)
הנעליים המזעזעות האלה כיכבו אצלי בכל אאוטפיט אפשרי, כלל לא משנה לאיזה אירוע.. לבית הספר, לבריכה, לסרט, עם גרביים (אוי זה נורא..) בלי גרביים (אוי זה עוד יותר נורא..) הסתובבנו כולנו כמו בתלבושת אחידה עם הרצועות השקופות האלה סביב כפות הרגליים שהחזירו עודף ממאאתיים שקל.
שנים אחר כך יצא לי להסתובב עם בתי ולראות אותם בחנויות שונות (ושוות! ) בתל אביב, אחזתי בידה ועשיתי לה אבו יו יו מהר משם, שלא תקבל רעיונות…

Hili@inkod.com