תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: 500 שקלים ל-Reebok ברשת מגה ספורט"

מאת: עדן טל

עדן טל — Sun, 05 Mar 2017 09:52:18 +0000

חוויה שאני לא אשכח משיעור ספורט הייתה בערך בכיתה ג' או ד'.
תמיד יותר שווה להעביר את השיעור עם הבנים, אז פעם אחת כשהצטרפנו אליהם למשחק כדורסל החלטתי לבדוק כמה גבוה הכדור יכול להגיע אחרי שמקפיצים אותו על הרצפה. מה שלא הקפדתי עליו הוא הכיוון שאליו זרקתי את הכדור. מפה לשם, הקפצתי אותו ישר מתחת לסנטר (כלומר לתוך הלסת)… כאב בערך שבוע עד שהעניין התחיל להירגע

מאת: עידו

עידו — Sun, 05 Mar 2017 09:39:54 +0000

הייתי תלמיד מאוד בעייתי, ולא פעם הייתי מגיע לתגרת ידיים בשיעורים, פעם אחת יצאנו לתחרות ריצה בגינה מחוץ לבית הספר, במסגרת שיעור התעמלות, תוך כדי ריצה אחד הילדים גרם לי ליפול באמצע הריצה, התחלנו לריב , כל הכיתה הפסיקה את הריצה ועמדו להסתכל, ואז קלטנו את המורה חיים רץ אלינו להפריד, בגלל שזה היה בגינה היו שם כלבים, הם התחילו לרות אחרי חיים המורה, הוא נלחץ מהכלבים והתחיל לצעוק "די! די! תקחו אותם" הפסקנו לריב ונקרענו מצחוק לראות את המורה בורח בלחץ מהכלבים והם אחריו, הם לא הפסיקו עד שנפל ואז עזבו אותו, היה קורע , והוא יצא עם תחבושות ושם רע…

מאת: נטע

נטע — Sun, 05 Mar 2017 09:34:03 +0000

הטראומה שלי התרחשה דווקא באוניברסיטה. אני לא יודעת איך זה היום אבל בזמן התואר הראשון שלי באוניברסיטת חיפה היה צריך לעשות שיעור ספורט לבחירה סמסטר אחד. אני בחרתי ביוגה כי לא הייתי טיפוס ספורטיבי מדיי. זו הייתה תקופה מטורפת ועמוסה עם המון לימודים עבודות ומבחנים לצד משרה מלאה. הייתי מותשת. באחד משיעורי היוגה הגעתי כבר על 4, אבל הצלחתי להתמיד בכל התנוחות והתרגילים. 10 דקות אחרונות בכל שיעור הוקדשו להרפיה ושחרור. שכבנו על הגב, המורה כיבתה את האור ושמה מוזיקה עוד יותר מרגיעה ודיברה בלחש כיצד לנשום. לדעתי באינהייל אקסהייל השלישי אני כבר נרדמתי. חזק. מאוד.השיעור נגמר וכל הבנות קמו והחלו להחזיר מזרונים למקום. ואני ישנה. הן קראו לי יחד עם המורה, ניסו להעיר אותי, שיעור אחר היה אמור להתחיל. ואני ישנה. בסוף כדי לא לעכב את שיעור הספורט הבא הן החליטו לגרור את מזרון שלי ואותי עליו לפינת החדר. התעוררתי המומה ולא קלטתי מה קורה איתי ולמה חבורת בנות גוררת אותי עם מזרון. קפצתי בבהלה לקחתי את החפצים שלי וברחתי. לא שבתי לשיעורי היוגה בשנית ונאלצתי לעשות קורס ספורט אחר (מדרגה אלוהים) בסמסטר אחר. Neta.reznik@gmail.com

מאת: עדי

עדי — Sun, 05 Mar 2017 09:28:40 +0000

אז היום אני שבועיים אחרי השיחרור, אבל לא לפני הרבה שנים, כשהתחיל השיעור ספורט, בינתיים עד שהמורה הגיע שיחקנו כדורגל במגרש, המורה החסיר שבועיים כי נקע את היד, ובאותו יום חזר ישר לשיעור ההתעמלות איתנו, איך שנכנס למגרש, אחת הבנות בעטה כדור לכוון השער, וכמובן שהמורה נכנס דרך השער, קיבל פצצה ליד הפצוע, באותן שניות כאילו העולם קפא, כולנו הסתכלנו אחת על השניה ועליו, ואז הוא שיחרר זעקה כואבת וברח פנימה לבית הספר, אנחנו הרגשנו לא נעים אבל נקרענו מהסיטואציה הקטלנית

מאת: יפית נ

יפית נ — Sun, 05 Mar 2017 09:14:37 +0000

54 שנים אחורה, כיתה ו', ישבנו באולם ספורט כל הכיתה עם שמשון המורה להתעמלות, איך שהראה לנו את התרגיל ה"סוס" כדי שנעשה, ברחו לו מהמכנסיים כל האשכים שלו, לא הבנו מה זה, בכל זאת כיתה ו', הבעיה היתה שהוא עשה זאת שוב ושוב, וכל פעם שני החברים שלו בורחים החוצה, כשהבנו, נקרענו ולא יכולנו לעשות כלום מהצחוק, כשהוא הבין הוא התבייש נורא, ואמר שאנחנו קטנוניות, מאז לא ראינו את המכנסון הקצר הזה שלו, למזלנו.

מאת: נועה

נועה — Sun, 05 Mar 2017 08:44:54 +0000

בכיתה י' כמעט לא הגעתי לשיעורי ספורט סתם מתוך עצלנות, בשלב כלשהו כבר פחדתי להגיע מחשש שהמורה לא תכיר אותי, אבל ניסיתי והיא קיבלה אותי יפה והכירה אותי, לא שהמשכתי להגיע באופן קבוע, אבל ניסיתי.

מאת: לי

לי — Sun, 05 Mar 2017 08:30:53 +0000

סוף כיתה ז׳, ההורמונים בשיאם ״והקראש״ התורן שלי ושל כל בנות השכבה הוא על המורה החתיך שלנו לספורט שקיבלנו באמצע השנה! ליתר דיוק, היה מבחינתי עד לאותו היום ההוא… עד ליום המדידות המפורסם כשהמורה עמד מולנו עם הסטופר ורשם תוצאות ביומן…את התרגילי מתח דווקא עברתי בשלום ואז הגיעו כפיפות הבטן …עד היום אני לא מצליחה להדחיק את הרגע…בדיוק כשהגעתי למס 26 איכשהו בזמן שהוא אוחז את חיבור הברכיים שלי שישארו צמודות זו לזו השתחררה לי נפיחה ענקית ישר לפניו שאני יכולה להישבע ששמעו גם בקצה השני של אולם הספורט. מתתי מבושה… ומצחוק…

מאת: סיגל שאולי

סיגל שאולי — Sun, 05 Mar 2017 07:24:41 +0000

כיתה חית המהוללת . ה-תחרות! תחרות כלל איזורית במשחק הכדורעף שהתרחשה בבית ספרנו. התאמנו עבורה קשה ביותר כל השנה. 20 קבוצות התחרו. הקבוצה שלנו התחילה בטורניר ברגל ימין …בעיקר יד ימין. ואז הילדה השמאלית מהקבוצה שנגדנו מכה מכת פתיחה מדוייקת, הכדור מגיע לכיווני … אני בשורה הראשונה.. קרובה ממש לרשת נותנת דילוג גבוה ושולפת שתי ידיים ארוכות לחבטה חוזרת בכדור ועל הדרך מעיפה את המשקפיים שלי הרחק הרחק מפניי ומחליקה בחוזקה על הרשת שמספיקה להיקרע כליל. כנראה שאף אחד לא ציפה לתרחיש טראומתי כזה. לא הייתה רשת חלופית. הטורניר הופסק לאותו היום.
המשקפיים שלי נשברו לרסיסים ונסדקו ואני עם מספרים דו ספרתיים בעיניי וראייה בעייתית הייתי חייבת ליווי צמוד הביתה יד ביד. כמה התביישתי. באותו היום נאלצתי לקנות זוכ משקפיים חדש ולהמתין להם חמישה ימים שבהם אני בבית ולא מתפקדת וכמובן לא יכולה ללכת לבית ספר כי אני פשוט לא רואה כלום…
זה היה יום טראומתי. יום עצוב.בהמשך שבוע קשה של חוסר ניידות ובנוסף הייתי ללעג חודשים ובעיקר הרסתי לכולם את יום הספורט שלו התכוננו שנה שלמה… כמובן שמאז אני לא נוגעת בכדור… במיוחד אם הוא צמוד לרשת….

מאת: anat a

anat a — Sun, 05 Mar 2017 07:23:18 +0000

הטראומה שלי היא מבי"ס יסודי , היה לנו מורה בשם עוזי, היתה לו חבטה מיוחדת שהיתה מאד כואבת ואני זוכרת אותה עד היום למרות שחלפו כבר יותר מ30 שנה. כאשר הוא היה נותן לנו לבצע תרגיל ולא היינו מצליחים לבצע אותו כמו שצריך הוא היה מכופף את האצבעות כף היד שלו , ועם האצבע האמצעית היתה בולטת כמו שפיץ ועם המפרק שלה , הוא פשוט היה חובט בנו בראש , זו היתה מכה מאד כואבת לילדים בכיתה ג' ד' , וכל פעם שהיה מתחיל שיעור שלו היינו מפחדים מאד, הוא תמיד היה אומר שהפחד מהמכה יגרום לנו לבצע את התרגיל טוב , אך זה לא עזר . (קראתי את התקנון)

מאת: מורן

מורן — Sun, 05 Mar 2017 07:14:32 +0000

להיות אחות רביעית לשלוש אחיות גדולות נושא בחובות לצד הפינוקים גם לא מעט כשלים ובעיות.
הכול הן ״השאירו״ לי לא משנה מה היה מצב הצבירה של הפריט – ילקוטים,תחפושות , איפור ובעיקר בגדים.
הטייצים התפורים והקרועים שלהן שאמא שלי היתה תופרת שוב ושוב את חוריהן בכל נפילה או מתיחה שליוו אותי לאורך שיעורי ההתעמלות בבית הספר יצרו אצלי טראומה קשה ובלתי נשכחת, שמא שוב במהלך קפיצה מופתית מעל המוט בשיעור הקפיצה לגובה או קפיצת הצבי שלי למרחקים לתוך דיונת הבוץ בחצר שוב יפרם איזה תפר במכנסיים ומעורמיי ובעיקר תחתוניי יחשפו לכל ואהפוך (ש ו ב) לבדיחת הכיתה ובהמשך היום לבדיחת השכבה…
זה קרה לא פעם … מזל שהבנות אצלנו ביצעו את התרגילים בנפרד מהבנים….אז הטראומה הייתה בלתי נסבלת….
לפחות תמיד זכרתי לגבות את התיק בימים של שיעור ההתעמלות בעוד מכנס(טייץ כמובן של אחיותיי מימים ימימה) שגם הוא עמד כעבור עשור וחצי של שימוש בסכנת היפרמות מיידית….

Ororor6070@walla.com

מאת: אביבה נחום

אביבה נחום — Sun, 05 Mar 2017 05:35:37 +0000

הפחד הכי גדול שלי שאולי יישמע קצת תמוהה הוא פחד מכדורים… הכל התחיל בבית ספר יסודי באחד משיעורי הספורט ששיחקנו מחניים, הייתי ילדה קצת חנונית ודי קלמזית,כזו שהכדורים חומקים לה מבין הידיים,אז היא הופכת להיות באופן אוטומטי קורבן הפיגוזים, ודי התרגלתי למצב בו אני חוטפת את הכדורים, עד שאחת הבנות, שהייתה אנטיתזה מוחלטת שלי, דאגה לפגז אותי ולא בחלה באמצעים, מה שנקרא…בעקבות כך קיבלתי בובמה רצינית והייתי די עצבנית, כך שבמשחק השני קיבלתי מן אומץ בלתי מוסבר ודאגתי לפגז בכל הכוח אבל…הכדור פגע בקיר וחזר לפנים שלי. קלמזית, כבר אמרתי? נפלתי על הרצפה נבוכה מאוד עם הפרצוף אדום, כל הבנות צפו וצחקו,אך גרוע מכך, גם הבנים ששיחקו מגרש הסמוך… עד היום הסיפור מלווה אותי, ווגם כשאין ברירה וכשאני משחקת מסירות עם הנכדים המקסימים שלי, אני מעדיפה תמיד לגלגל על הריצפה את הכדור:)
אבל אין ספק שהלקח נלמד, מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברייך!

מאת: צרויה

צרויה — Sun, 05 Mar 2017 04:44:40 +0000

כיתה ז
שבוע ראשון ללימודים
יום שישי
שיעור ספורט ירדנו לשחק כדורעף במגרש ספורט.
המגרש היה מאספלט והיה רטוב משום מה.. בערך 5 דקות אחרי שהתחלנו לשחק החלקתי במגרש ושמעתי קול של עצמות נשברות
ישר כולם התאספו סביבי.. לא יכולתי לזוז או לדרוך על הרגל כי כמו שאמרתי שמעתי אותה נשברת! הביאו אלונקה וסחבו אותי לחדר מורים.. הייתי אז ילדה די שמנמנה והדרך לחדר מורים הייתה מלאה במדרגות… פינו אוי עם אמבולנס למיון היה לי שבר ספירלה בשוק. הייתי 3 חודשים עם גבס עד התחת!

אם זה לא מספיק לפני חודש הלכת לאימון ראשון סדנאת יסודות במכון קרוספיט עשינו קפיצה על קופסא.. אחרי 3 קפיצות טובות החלקתי ופתחתי את השוק יפה… אחלה פתיחה לשיעורים.. אולי אם היו לי נעלי ריבוק זה לא היה קורה ;)

מאת: נאוית

נאוית — Sat, 04 Mar 2017 21:36:49 +0000

בתור מישהי שתמיד הייתה גרועה בריצה זו גם הטראומה שלי. כל פעם שהמורה הייתה מהקשת מאיתנו לעשות x סיבובים סביב בית הספר הייתי מתעייפת רק מהמחשבה על זה. כדי לא להתעלף הייתי עושה את כל הדרך בהליכה ורצה רק בחלק שהמורה יכולה לראות אותי.
נו טוב העיקר שקיבלתי ציון עובר בבגרות :)
Navit_Ba@012.net.il

מאת: עדי

עדי — Sat, 04 Mar 2017 16:16:38 +0000

מעולם לא הצטיינתי בספורט, לא בבית הספר ולא בצבא. בכיתה יא׳ רצנו 2000 במה שנקרא ״בוחן בר-אור״. הריצות היו תמיד מחוץ לשטח בית הספר וסביבו, סמוך לכביש. לא היה לי כוח לרוץ 2 קילומטר, אז בשלב מסויים עצרתי טרמפ וביקשתי מהנהג להסיע אותי קרוב לנקודת הסיום, קצת לפני איפה שהמורה לספורט חיכתה לנו. בצירוף מקרים לא סביר, המורה החליטה גם היא לעשות סיבוב כדי לראות כיצד אנחנו מסתדרים בריצה, ותפסה אותי רגע לפני שנכנסתי למכונית. מיותר לציין שקיבלתי נכשל פלוס מכתב חריף וזימון להורים שלי.

מאת: שגית

שגית — Sat, 04 Mar 2017 15:38:08 +0000

טוב אף פעם לא הייתי הכוכבת בשיעורי ספורט.. אבל אין ספק שהשיא היה בבי"ס היסודי כשהמורה לספורט החליט שהיום עושים גלגול לאחור. אני פחדתי מזה נורא. החלטתי שאני לא עושה את זה. אז המורה השאיר אותי לסוף, הביא אותי לידו וניסה להסביר לי. הושיב אותי לידו על המזרון והדגים לי שלב אחרי שלב מה לעשות ושאין לי ממה לחשוש. לקח לו המון זמן לשכנע אותי ולנסוך בי בטחון. עד שהוא הצליח והסכמתי אחת הרגליים שלי התעופפה לו ישירות לפרצוף לכיוון האף. הוא נתן צרחה וכל הכיתה התפוצצה מצחוק (לא יודעת אם עליי או עליו) ואני רציתי לקבור את עצמי. זה היה מביך בטירוף ומאז השתדלתי להגיע עם ג'ינס לשיעורי ספורט.