תגובות לפוסט: "עגילי זהב של אגס ותמר במתנה"

מאת: אולי

אולי — Mon, 03 Sep 2012 11:24:09 +0000

את התליון יחד עם השרשרת קיבלתי ליומולדת בגיל 6 והוא לא נראה מיוחד מדי אלה אפילו די פשוט,סתאם תליון כזה של המזל שלי עם עלי זית מסביב…מה שכן מיוחד בו בעיניי הוא שכל פעם שאני מביטה בו אני מדמיינת איך החיים היו יכולים להיות אילו…הוריי התגרשו בערך חצי שנה לאחר היומולדת ואבי עזב את הארץ ומאז ראיתי אותו בערך 3 פעמים ואני מדברת איתו בד"כ פעמיים בשנה שזה בימי ההולדת שלנו,וזאת המתנה היחידה שקיבלתי ממנו ליום הולדת מאז שאני זוכרת את עצמי אז כל פעם שאני עונדת אותו (וזה לא קורה הרבה ) או מביטה בו אני מנסה לדמיין את החיים אם הוריי לא היו מתגרשים ואת אבי לצידי והאמת היא שזה מוצא חן בעיניי אבל אין מה לעשות אולי בחיים אחרים המזל ישחק לצידי יותר ממה שהוא שיחק הפעם….

מאת: שני

שני — Tue, 08 May 2012 06:47:00 +0000

התכשיט שבאמת נורא נורא יקר ללבי הוא כמובן צמיד זהב שסבתא שלי ז"ל נתנה לי במתנה רגע ליפני שנפטרה
מהיום בו ענדתי את הצמיד עבר עליו הרבה ממש הרבה הוא התעקם ושוב ניסיתי להחזיר אותו לקדמותו אך ללא הצלחה ….
מהיום בו ענדתי אותו נשבעתי כי לא אוריד אותו וגם אין ממש באפשרותי להוריד אותו … זהו תכשיט יקר ערך לליבי

מאת: נטלי

נטלי — Sat, 29 Oct 2011 13:54:56 +0000

כאילוו מישהו יקרא את כל זהה?!!!!!!!!!! חחחחח הצחקתם לי תפיטמה

מאת: טויטו גילה

טויטו גילה — Fri, 21 Oct 2011 15:14:52 +0000

יש לי טבעת שקיבלתי מהורי שההיתי נערה הטבעת צורתו פרח ובתוכו יש 4 לבבות ובכל לב חרוט אות שמחברים את האותיות יוצא love אז ההיתי בת 12 היום אני בת 57 כברו מאז הרבה שנים וגם שמנתי ופלא אני עוד עונדת את הטבעת אני מאוד אוהבת את הטבעת הזו וקשורה אילו מאוד.

מאת: דסי

דסי — Sat, 01 Oct 2011 10:32:49 +0000

לפני 14 שנים נודע לנו מחמותי ששמרה על ילדיי כשנסעתי אני ובעלי לחופשה בניו-זילנד שבני צריך לעבור ניתוח לב פתוח בחופש הגדול של אותה השנה ואני עם הריחוק הייתי צריכה משהו שמסמן התחלה ויתרה על כך תקווה לחיים חדשים עבורו ובדיוק עברנו ליד דוכן של בחור צעיר עם עיניים מלוכסנות שמכר תכשיטים והתכשיט נראה קצת בדומה לאותם עגילים שרכשתי אז הם היו פרח טוליפ הפוך שכשחשבתי על זה שכשנימצאים בניו זילנד באמת מהלכים עם הראש כלפי מטה אבל בארץ שם בני הפרח יפרח ויגדל להיות כמו כל אחיו וחבריו כלפי מעלה . לחודשים לאחר הניתוח טסנו לטיול בספרד וביושבינו במסעדה הומה אדם ניגב התיק עם העגילים האלה ששמרתי עליהם מכל משמר.

מאת: סיוון אברהם

סיוון אברהם — Thu, 22 Sep 2011 11:00:15 +0000

לי היתה שמלה בצבע ורוד עתיק ועגילי זהב ושרשרת זהב סט מתנה מאמא למסיבת סיום

מאת: סיוון אברהם

סיוון אברהם — Thu, 22 Sep 2011 06:51:46 +0000

לכל אישה יש סיפור ילדות שחרוט בלב . מסיבת סיום כיתה ו' שכל הנערות נראות מליון דולר תסרוקות איפור וחיוך של סלב. לי היתה שמלה בצבע ורוד עתיק ועגילי זהב שאמי חסכה כסף שנה שלמה. כדי שאני ירגיש מאושרת.השרשרת אבדה והיא היתה מהממת במיוחד זו הפעם הראשונה בחיי שקיבלתי מתנה . מאז קניתי לעצמי שרשרת אחת או שניים אבל זו לא אותה הרגשה כמו שמי שנותן לך מתנה .הסט שלכם יהיה חוייה מתקנת ואחלה מתנה לחג תודה

מאת: נורית

נורית — Mon, 19 Sep 2011 22:49:42 +0000

קיבלתי צמיד זהב מסבתא שלי שהיתה יקרה לי מאוד מאחר ושנים רוסיה נחשבה למסך ברזל אפילו חליפת מכתבים היתה מסוכנת עד כדי כך שבמשך שנים רבות לא היה לאבא שלי שום קשר עם הוריו יום אחד נפתחו שערי הברזל והם עלו לארץ ובאו בשערי הקיבוץ ואכשהוא התאקלמו למרות גילם המבוגר. לעת זקנה סבתא רצתה להוריש לנכדתה היחידה צמיד מזהב ואני לקחתי אותו לכל מקום ולא נפרדתי ממנו ונסעתי איתו לאנגליה לטיול, באחד מימי השבוע הלכנו לשוק אנשים סיפרו שהמקום יוצא דופן, הצמיד היה בתוך התיק שלי ותוך כדי הסיור ןההמון מישהו עם סכין חתך לי את התיק מבלי שארגיש וגנב לי את תכולת התיק ועימו הצמיד.עד היום יש לי טראומה מאותו אירוע וכל זאת התרחש לפני עשרים שנה,ואני עדיין חושבת על האבידה הקשה מבחינת הקשר שלא נותרה לי מזכרת אישית.

מאת: אפרת חיים

אפרת חיים — Mon, 19 Sep 2011 11:58:59 +0000

במשך שנים אמא שלי שמרה עבורי סיכת דש בזהב אדום בצורת דבורה מאבנים יקרות, סיכה נדירה ביופיה שקיבלה מאימה (סבתי) לפני שנפטרה. בתור ילדה ביקשתי אותה מאמא שלי ומסיבה ברורה היא תמיד אמרה שהיא שומרת לי אותה. לפני 8 שנים כשילדתי אמא אמרה שתיתן לי אותה ללידה אך יומיים לפני הברית פרצו גנבים לדירת הורי, ולקחו את הכספת ובה כל התכשיטים של אמא שלי ובינהם הדבורה האהובה עלי. אמא לא הצליחה לקיים הבטחתה וכנראה שלעולם לא אראה עוד את סיכת הדבורה של סבתא.

מאת: mazi

mazi — Sun, 18 Sep 2011 14:29:13 +0000

שאחותי הלכה ליקנות תכשיטים ליום חתונתה אני ואבא הלכנו איתה כי מי ישלם רק אבא
כול הפוקוס באותו יום היה רק עליה כאילו אל מי היה עלי ,
לא ידעתי לאן נילך בהתחלה אחרי שנכנסנו למתחם התכשיטים הבנתי שהיא הולכת למלות את עצמה בתכשיטים ואני לא יצא לי מזה כלום אחרי שעות אל התלבטויות היא הלכה ובחרה שרשרת צמיד ועגילים טועמים , ואני מרוב הקנאה התפןצצתי
אחרי זה הגיעה ההפתעה אבא קנה לי שרשרת ששווה את כול מה שהיא קנתה ביחד מתנה של אבא הייתה גם שעון ומאותו יום זה התכשיט הכי יקר לי ,זה השעון והשרשרת ואז מי גנב תפוקוס שהגיע לבית אים השרשרת והשעון מי אים לא אני .אני מקווה שאני יוסיף את העגילים גם לתכשיט הכי יקר לי

מאת: נינה

נינה — Sun, 18 Sep 2011 12:43:31 +0000

סבי וסבתי היו אנשים אמידים לפני השואה. כשכבר ראו את הבאות, קברה סבתי כמה תכשיטי זהב יקרים לליבה במקום שסימנה לעצמה מראש.לאחר ששרדו את תלאות הגיטו והשואה שהרחיקו אתם מביתם אלפי ק"מ, שבו לאחוזתם שנשרפה כליל, סבתי חפרה במקום שתכשיטיה נקברו ולהפתעת המשפחה המעטה מצאה אותם.למרות הזמנים הקשים שעברו מאז שהגיעו לארץ מעולם לא הסכימה למכור אותם. באירועים חגיגיים במיוחד היא ענדה את שעון הזהב שבמיוחד היה יקר לליבה משום שקיבלה אותו בנישואיה.
סבתי היתה אישה מיוחדת במינה.אמי ירשה אותו ממנה ולאחר מותה השעון אצלי,ובכל אירוע חגיגי שאני עונדת אותואני ממש מרגישה את "כובד" משקלו ההסטורי במשפחתנו.
לכבוד ולעונג לי לעונדו.

מאת: עמית מורן

עמית מורן — Sun, 18 Sep 2011 11:23:53 +0000

אני אשמח לקבל את העגילים עבור אשתי! אשתי ילדה לפני כ8חודשים.מאד רציתי להפתיע אותה בתכשיט לכבוד הלידה-ובעצם להודות לה על 2 הבנים המדהימים שיש לנו,ובעצם בלעדיה לא הייתי חווה את החוויה המדהימה הזאת. קניתי לה תכשיט….זאת לא היתה הצלחה..לא אהבה את הסגנון בכלל ונאלצנו להחזיר. מאז קרו מספר דברים וגילינו בעצם שאשתי לא תוכל לחזור לעבודה ותאלץ להשאר בבית עוד שנה לפחות כדי לטפל בילד. אני מאד אוהב אותה ומעריך מאד את ההקרבה שלה לצורך הטיפול בתינוק. מבחינתי זה אומר שבשנה הקרובה -בגלל קיצוץ בתקציב-כי בעצם עכשיו יש משכורת אחת פחות-לא אוכל לקנות לה תכשיט שבאמת ישקף את הערכתי ואהבתי אליה. אני יודע שתכשיט מאגס ותמר יהיה משהו שהיא תשמח מאד לקבל ובהחלט ירגש אותה.

מאת: לילו

לילו — Sun, 18 Sep 2011 09:49:19 +0000

כשסבתי מצד אמי נולדה, היא קיבלה מאמא במתנה, תליון זהב אובלי, עם ציור עדין של מלאך. מצידו האחורי, חרוט בגרמנית המשפט "אלוהים ישמור עלייך".
הוריה של סבתי נספו בשואה, לאחר ששלחו אותה לישראל (אז – פלסטין), והיא עברה את מלחמת העולם בשלום, הכירה את סבי המנוח, התחתנה…
כשאמי הייתה בת 12, קיבלה במתנה את התליון מסבתי. יש תמונות מחגיגות בת המצווה שלה, שבהן היא עונדת את התליון.
היא ענדה אותו בחתונה שלה, וכל יום במשך כל חייה, למעט תקופה קצרה מאוד, בה השרשרת שעליה התליון היה תלוי, נקרעה, והיא איחסנה אותו בבית עד שתקנה שרשרת חדשה, ומאז הוא שוב נמצא על צווארה.
מאז שאני ילדה קטנה, התליון הזה הוא הדבר האחד שאני באמת באמת רוצה לקבל.
לא תיקים, לא נעליים, לא שומדבר אחר מהמלתחה (המדליקה ביותר, יש לציין) שלה. אני כבר בת 24 היום, כלומר פי 2 מהגיל שבו היא הייתה כשקיבלה אותו מסבתא, ופי 24 מהגיל שהייתה סבתי כשקיבלה אותו, וסביר להניח שלא אענוד אותו במשך שנים רבות (אני מקווה, מן הסתם)..
לחיי סבתא רבה שלי, שלא הכרתי
ולחיי סבא שלי, שהייתה לי הזכות להכיר.

מאת: רפי

רפי — Sun, 18 Sep 2011 08:52:43 +0000

לאחר לידת בתנו המתוקה החלטנו לקנות מתנת לידה מ"אגס ותמר", מאז עברו כמעט שנתיים ואנחנו, כירושלמים עצלנים, לא כתתנו רגלינו לת"א ולא קנינו את המתנה המיוחלת. אני מאמין שקבלת העגילים תדרבן אותנו להתניע את הרכב ולנסוע למרכז בכדי לקבלם ואו אז נזכה גם לקנות את המתנה אשר ממתינה לנו מזה שנתיים…

מאת: ליטל

ליטל — Sun, 18 Sep 2011 08:28:52 +0000

לסבתא שלי ולי היה תמיד קשר מאוד מיוחד. הוא התחיל עוד מגיל מאוד צעיר כשאמא שלי למדה ולכן לא יכלה לאסוף אותי מהגן ומאוחר יותר מבית הספר. אז לא ידעתי כלום, אך שנים לאחר מכן התגלה לי שסבתי החלימה ממחלת הסרטן ולכן לא עבדה באותה התקופה וחלק מהחלמתה היה גם לטפל בי. לאחר נסיעה באוטובוס (מאחר ולא היה לה רשיון נהיגה) היא הייתה אוספת אותי מהגן (אח"כ ביה"ס) מכינה לי ארוחת צהרים חמה ויושבת איתי לאכול. אחרי מנוחה קצרה היא דאגה שאכין את שיעורי הבית (כשהיו) ואפילו למדה איך לעזור לי והתאמנה בבית כדי שתוכל לעזור לי עם שיעורי הבית. תמיד אהבה ותמיד הייתה לה מילה חכמה לומר. כילדה הכי אהבתי את סיפוריה המאוד ציוריים ממקומות קסומים ורחוקים. באחד הביקורים של סבתי בביתינו היא ענדה את השרשרת שהיא תמיד ענדה על צווארה ומאחר ותמיד הייתי ילדה מעט חצופה שתמיד אמרה את מה שהיא חושבת, אמרתי לסבתי שאני מאוד אוהבת את השרשרת שלה ושאלתי אותה אם אקבל אותה לאחר שהיא תמות. סבתא שלי במקום לכעוס או להיעלב, פצחה בצחוק גדול שלא היה ניתן לעצור אלא עם וינטולין (מאחר וגרר אחריו גם התקף אסטמה) ולאחר שנרגעה אמרה לי שאני לא אדאג ושהשרשרת הזו היא שלי. לאחר שנים לא רבות לצערי סבתי נפטרה. אמנם בשנים המועטות הללו אספתי זיכרונות חזקים ומקסימים ממנה אך לדאבוני היא נפטרה כשעוד הייתי ילדה צעירה. עם חלוף השנים שכחתי מסיפור השרשרת שמסתבר נחה לה בכספת בבנק. לפני כשנתיים חלמתי בלילה שסבתא שלי נותנת לי שרשרת ואומרת לי שהיא שייכת לי. לא כל כך הבנתי את החלום אבל מאוד התרגשתי שחלמתי על סבתי וסיפרתי על כך לאימי שהזכירה לי את כל הסיפור ואמרה לי שהשרשרת הזו צריכה כנראה להגיע אליי. כמובן שלא זכרתי איך נראית השרשרת אך מאוד התרגשתי שקיבלתי אותה ובחודש הראשון לא הסרתי אותה ממני וענדתי אותה לכל מקום. היום היא יושבת אחר כבוד בקופסת התכשיטים שלי ובימים מיוחדים כמו מבחן מיוחד או טקס קבלת תואר בהם הייתי רוצה שסבתי תהיה נוכחת אם כדי להתגאות בי או כדי לשאוב מנוכחותה כוחות וביטחון אני עונדת את השרשת. התחושה שהיא עליי משרה עליי תחושת ביטחון כאילו היא צופה בי מן הצד.