תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: 500 שקלים לאתר WIGIG"

מאת: קארין אהרוני

קארין אהרוני — Sun, 29 Jan 2017 11:41:00 +0000

את האמת, חלמתי על מעיל ספציפי מאוד. חיפשתי וחיפשתי ..חנויות, אינטרנט.. מה לא! והוא אינו קיים, אז מה עשיתי?
כרגע לומדת עיצוב אופנה ועובדת על מעיל החולמות שלי :)

מאת: סיגל מיכאל

סיגל מיכאל — Sun, 29 Jan 2017 10:28:53 +0000

לא יותר מדי… :-) רק נחתתי אצל הסבתא רבה של התאומים בני החצי שנה שלי בת ה 95 בהפתעה וביקשתי לשמור עליהם ועל שני הכלבים החדשים שלנו לשש שעות ולקחתי רכבת אקספרס מחיפה לבאר שבע כי הסט של הגוזייה והגרביונים המנומרים לא פחות ולא יותר שחיפשתי חודשים הגיעו סוף כל סוף לקניון…. ההכי רחוק שקיים מהרדיוס שלי יש לציין אבל הסט הגיע… והבטחתי למוכרת שאני כבר מגיעה…ולא עמדתי בפניהם מהיום שראיתי אותם על דפי העיתון.
לסבתא סיפרתי שנפלו לי הכתרים בשיניים ואני פשוט קורסת… לא מבינה מה חשבתי לעצמי אז…
היא בטוח לא תבין לעולם למה באמת כמעט קיצרתי לה את החיים בעשר שנים לפחות…

מאת: שרה

שרה — Sun, 29 Jan 2017 09:59:15 +0000

בקיץ האחרון סגרתי נסיעה לפראג. באותו שבוע, בת דודה שלי חזרה מגרמניה וסיפרה לי שראתה מעיל מושלם. מיד רשמתי את שם החנות ביטלתי את הנסיעה לפראג והזמנתי כרטיס לגרמניה:)

מאת: עידו

עידו — Sun, 29 Jan 2017 09:32:35 +0000

לפני הרבה שנים,כ25,היו מחלקים כרטיסי קולנוע בעיתון, ומי שהיה מגיע עם גזיר עיתון היה מקבל כרטיס לסרט על בסיס מקום פנוי. ההקרנה היתה ביום שישי בתל אביב, הגעתי עם אחי הקטן והיו שם אלפי אנשים שגם רצו חינם, לא ראיתי איך שנינו, שני ילדים קטנים נצליח להיכנס, אחרי יותר משעה וחצי באוטובוס לא קיבלתי את העובדה שנחזור ריקם, לכן, שיחקתי את עצמי כאילו התעלפתי, מיד הכניסו אותי פנימה לריענון, "החזירו" אותי להכרה, מבפנים הצבעתי על אחי, נתנו גם לו להיכנס, וזכינו לראות את "תקלה מופלאה" חינם אין כסף.

מאת: שימרית

שימרית — Sun, 29 Jan 2017 08:04:56 +0000

תיק עור עם רצועת שרשרת של מייקל קורס.
חודשים ארבתי לפריטים בebay ארצות הברית ואנגליה. בילבלתי במח למכרים שנסעו לחול…
בסוף הצלחתי למצוא את הפריט הנחשק באתר יד 2 – מישהי שקיבלה אותו במתנה מחברה של אמא שלה והוא לא לטעמה (לא ברור איך?)…
הבעיה – הבחורה גרה בחיפה ואני מתל אביב. אה. וגם עדיף להחריש מבן זוגי את הרכישה…
איכשהו הסתדר לנו שהיא הגיעה מחיפה להצגה בקאמרי ואני הייתי בהצגה עם הבן הקטן שלי בלונדון מיניסטור. נגמרה ההצגה ואני מחכה עם הבן שלי על ספסל ברחוב. היא מגיעה עם הרכב ואנחנו עושות עסקה.
הרגיש קצת כמו סוג של עסקה מפוקפקת באמצע הלילה ברחוב.
אבל בסופו של דבר קיבלתי תיק משובח שמשמש אותי המון!

מאת: לירון

לירון — Sun, 29 Jan 2017 07:24:18 +0000

ספטמבר האחרון. 40 שעות בדיוק לפני השקת האייפון שבע המדובר. אחותי ואני בניו יורק חוגגות יומולדת ביחד. המעלות מזמן מתחת לאפס. וכל העולם עומד דרוך.עומד תרתי משמע. ורק המעלות ממשיכות להן לצנוח. וכן, גם אחותי ואני חשקנו במכשיר הקטן שהטריף את כולם, והחלטנו שאנו חייבות להיות בין אותם כל האלפים שישיגו ידם על המכשיר, כי אחרת אנו לא חוזרות לארץ. בדמיוני הפרוע לא האמנתי שנעמוד 40 שעות שלמות ביניהן התחלפנו רק לפיפי ונמונומים קצרים בתורים הארוכים שהשתרכו מחוץ לחנות של אפל שהיו מלווים בהרבה תיסכול ועצבים שבחיים לא חוויתי. תמיד הייתי צוחקת על אותם אנשים שיעשו הכל למען הטירוף שלהם, ועכשיו זו הייתי אני שצוחקת על עצמי. אין ספק שעל חווית קניה שכזו לא נחזור בשנית.

מאת: מורן

מורן — Sun, 29 Jan 2017 07:21:34 +0000

בחופשת הסמסטר האחרונה שלנו החלטנו אני וחברתי לספסל שאנחנו חייבות לחגוג את המאורע המהולל!!! טסנו לנו בדיל לא רגיל לפריז וכמובן שאת מסע החופש התחלנו בקניית הפריטים שפינטזנו עליהם מתחילת התואר- עשרות גרביונים תלת מימדים מיוחדים שמעוטרים בחיות מטריפות שנמכרים רק שם בחנות אחת ומיוחדת בעולם . הגענו, קנינו, צחקנו, דיברנו, אכלנו, וכך העברנו את כל היום. בשעות הערב, חזרנו למלון במטרו. הגענו לרכבת, קנינו כרטיסים ושאלנו את אחד האנשים שעובדים ברכבת לאיזה רציף צריך להגיע ומתי. הוא אמר לנו את מספר הרציף ושהרכבת מגיעה בעוד שלוש דקות, תרוצו. אני לא יודעת מה אתם הייתם שומעים, אני שמעתי שלוש דקות ותרוצו. עלינו לרכבת ובכל זאת משהו הרגיש לנו לא נכון. בדקנו שזאת הרכבת הנכונה עם האנשים ברכבת, חלק אמרו שזאת לא הרכבת הנכונה וחלק אמרו שזאת כן. לא ידענו מה לעשות,ולכן חברה שלי יצאה לבדוק, ואני עמדתי עם רגל אחת בתוך הרכבת וחלק אחד מחוצה לה. היא בדקה ופתאום הרכבת נסגרה, והיא חזרה ואמרה שזאת לא הרכבת הנכונה, ואני יצאתי ממנה והדלת של הרכבת נסגרה כך שהשקית עם עשרות הגרביונים הנדירים שלי נשארה בתוכה, כשהיד שלי מחזיקה אותה, והדלת הדפוקה של הרכבת תקועה, לא נפתחת. הרכבת אמורה לנסוע בכל רגע, והיד שלי מחזיקה שקית עם הקניות שלי והיא פשוט לא נפתחת. ניסיתי למשוך את השקית, לפתוח של הדלת בעזרת הלחצן שבעים פעמים, ולפתוח בכוח והשקית לא זזה. החברה שלי, במקום לצרוח לקצין שמשגיח על הרכבת פשוט נקרעה מצחוק. אני כמעט בכיתי. משום מקום הגיע עובר אורח וצרח על הקצין כדי שיפתח לי את הדלת ויעכב את היציאה של הרכבת, וכך היה. בסוף הדלתות נפתחו והשקיות שבו אליי.
אין ספק שזהו הקרב הכי מטורף שניהלתי בחיי עבור רכישה כלשהי…

מאת: אודליה

אודליה — Sat, 28 Jan 2017 22:20:06 +0000

יום אחד בעת סיבוב קניות בתל אביב ראיתי נעלי מעצבים מדהימות שכל כך מצאו חן בעייני אבל לצערי לא נשארו במידה שלי . התאכזבתי מאוד והמוכרת בחנות הציעה שאתן לה את המספר שלי והיא תתקשר לעדכן אותי כשיגיע מלאי חדש . הדבר הכי מטורף שעשיתי הוא שהתקשרתי כל יום במשך שבועיים לחנות , בנוסף גם בדקתי כמה פעמים ביום באתר האינטרנט כדי לראות אם הן חזרו למלאי שחלילה לא אפספס. הייתי ממש אחוזת דיבוק ואובססיבית לגביהן אבל החדשות הטובות הן שבסופו של דבר המושלמות האלה אצלי .

מאת: דניאל שבצוק

דניאל שבצוק — Sat, 28 Jan 2017 17:12:12 +0000

בהחלט חקוק לי בזכרון פריט אחד שעשיתי בשבילו הכל: ג'ינס בצבע צהוב
הייתי עוד בגיל 15, והבנתי שבאותה תקופה אני לא יכולה להרשות לעצמי לשלם 300 שקלים על מכנס. פניתי לאמא שלי במטרה לנסות להוציא ממנה משהו אבל היא לא הסכימה לשלם סכום כזה ואמרה לי שאני יכולה לקנות את זה בכסף שלי, כסף שלא היה לי. חיפשתי עבודה כמעט בכל מקום שיכולתי ובסוף נפלה עליי הזדמנות: לחלק פלאיירים למורה שלי באנגלית. בסכום נמוך של 15 או 20 שקלים בשעה עבדתי המון ועדיין זה לא היה מספיק. באחד הימים הגעתי לסבתא שלי וסיפרתי לה על הגינס הצהוב שהיה אז הצבע האהוב עליי, והיא שאלה כמה כסף יש לי. אמרתי שבערך 150 שקלים והיא העריכה את העבודה שעשיתי למען המכנס שרציתי ולקחה אותי לחנות והשלימה לי את החסר. מאז כבר 7 שנים שאני לא מוכנה לזרוק אותו מהארון למרות שאני כבר לא לובשת אותו.

מאת: מיכל גולדברגר

מיכל גולדברגר — Sat, 28 Jan 2017 16:52:02 +0000

הדבר הכי מטורף שעשיתי כדי להשיג פריט שחלמתי עליו הוא לנקות למישהי את הבית.
הכל התחיל במכירת יד שנייה אקסקלוסיבית שהתרחשה בדירת נחלאות בירושלים.
עקבתי אחר המכירה בפייסבוק ועיני צדה תיק עור, וינטג' מהמם שכמוהו רציתי כבר שנים.
ביום המכירה, בדיוק כשבאתי להיכנס ראיתי בחורה יוצאת עם תיק החלומות מהדירה. ניגשתי לדבר איתה אבל מהר מאוד הבנתי שאין לי באנת מה לומר אז נכנסתי למכירה.
מתוסכלת הסתכלתי על שאר הפריטים כשההבנה נחתה עליי, אני רוצה את התיק ויהי מה.
יצאתי לרחוב בגשם השוטף וראיתי את הבחורה. דפקתי ריצת מרתון במבול וצעקתי לעברה.
הבחורה הסתובבה וכשהגעתי אליה אמרתי לה שאני מוכנה לעשות הכול ולשלם הרבה בשביל התיק. בהתחלה היא לא השתכנעה ונפנפה אותי.ואז נפלט לי שאני אפילו מוכנה לנקות לה את הבית. היא צחקה וסיכמנו שבמשך חודשיים אני אנקה לה את הבית. כנראה היא הבינה שאני באמת באמת רוצה את התיק הזה.
בסוף שתינו יצאנו מרוצות. היא הרוויחה בית נקי ואני הרווחתי את תיק החלומות (:
michalgold1234@gmail.com

מאת: עירית איתן

עירית איתן — Sat, 28 Jan 2017 15:10:43 +0000

לפני שלוש שנים בערך בעודי סטודנטית נדלקתי על ג׳קט עור מושלם שראיתי בזארה אבל בתור סטודנטית ענייה לא יכולתי להרשות לעצמי להוציא סכום של 800 שקל על ג׳קט. הנחמה שלי היתה שתקופת הסיילים היתה בפתח משמע המחיר צפוי לרדת. וככה ארבתי לג׳קט מדי שבוע עד לסייל המיוחל בזארה.. באותו יום ראשון של הסייל נכנסתי לזארה הקרובה לביתי אבל גיליתי שאהובי לא שם. מבירור שערכתי מסתבר שמחירו ירד ל550 שקל ושאין אותו יותר בסניף הבית שלי ובגלל שעכשיו סייל ובלאגן לא יכלו לבדוק לי לגבי מלאי בסניפים אחרים. בשם הטירוף האובססיה והאכזבה שחוויתי יצאתי למסע חיפוש הג׳קט יחד עם בן זוגי ב 5!!! סניפים של זארה בסופו של דבר מצאתי אותו בסניף נידח רחוק מאזור מגוריי.. רכשתי אותו והיתי מאושרת (בדיוק לשבוע עד הרכישה הבאה).

מאת: שירי

שירי — Sat, 28 Jan 2017 15:00:20 +0000

הייתה השקה של H&M ובלמיין בעזריאלי וידעתי שתהיה טרפת! באתי ממש מוקדם והיה תור הזוי!!! אז הלכתי לעבודה וחיכיתי קצת שירד. ב-12 בערך, במקום לאכול צהריים, יצאתי באמצע העבודה והלכתי לשם כי הנחתי שכל המטורפות כבר הלכו ובטח ישארו פריטים אחרונים וזה הספיק לי. הגעתי, אחרי הליכה רצינית ברגל וכל מה שראיתי זה כל מיני בנות מבסוטות עם מלאן שקיות של בלמאן יוצאות מהחנות. לא נשאר כלום!!! אפילו לא שקית (אפילו הייתי מסתפקת בזה כמה שעצוב לומר!) אז יצאתי משם בידיים ריקות ובטן מקרקרת :) להבא אקח יום חופש ;)

מאת: דנה

דנה — Sat, 28 Jan 2017 12:05:44 +0000

נחישות לשופינג:
לפני כמה שנים
לפני שרשת אופנה אירופאית הגיעה לארץ
טסתי עם חברות לרומא
בשביל להגיע לחנות של הרשת
נסענו ב 3 רכבות שונות לכל כיוון
שרפנו את היום על ההגעה לחנות
היה שווה כל רגע (-:

מאת: ענבר שפירא

ענבר שפירא — Sat, 28 Jan 2017 11:54:50 +0000

כשהייתי בכיתה ז' רציתי בטירוף נעליי נייק מאוד מאוד ספיציפיות שראיתי באיזו תמונה או מגזין (אז הסניקרס לא היו באופנה כמו היום ואני הכתבתי טרנדים לחברותיי P-:)
ואני פשוט זוכרת שגררתי את אמא שלי לכל חנות אפשרית. חנויות נעליים בכל הארץ, חנויות ספורט, חנויות נידחות שאיש לא שמע עליהן, אתרים בחו"ל.. ומה לא. אני לא זוכרת איפה – אבל מצאתי אותן בסוף! ובאמת חרשתי עליהן בטרוף. אחכ כבר "עליתי דרגה" ועיצבתי לעצמי נייק באתר שלהם:) מכורה.

מאת: מור פינקס

מור פינקס — Sat, 28 Jan 2017 08:33:27 +0000

הייתי עם ארוסי כמה חודשים לפני החתונה בטיול בניו יורק..
אמא שלי שלחה לי תמונה של שמלת מעצב שהיא ממש אהבה וביקשה שאקנה לה אותה לחתונה שלי כי אין אפשרות להשיג אותה בארץ.
עברנו כמעט בכל חנויות המעצבים בניו יורק ולא מצאנו את השמלה…
ביום האחרון של הטיול חיכינו למונית שתיקח אותנו לשדה ופתאום אחותי שלחה לי הודעה שהיא מצאה חנות שיש בה את השמלה והיא במלאי!
לא וויתרתי ואמרתי לנהג מונית שיעבור בחנות, שהייתה במרכז מנהטן בשדרה החמישית, להגיע לשם לקח שעה בערך לכל כיוון בגלל הפקקים… וזה הרגיש כמו נצח!
נכנסתי לחנות העצומה וקניתי את השמלה ב5 דקות! רצתי מהר חזרה למונית ונסענו לשדה…
הגענו לטיסה ברגע האחרון, היינו האחרונים לעשות צ'ק אין ורצנו כל הדרך למטוס..
שהגענו לארץ הפתעתי את אמא שלי עם השמלה והיא ממש שמחה!