תגובות לפוסט: "נעלי בלרינה של אניאל במתנה"

מאת: יובל

יובל — Thu, 20 Oct 2011 16:17:49 +0000

אז ככה..מאז שאני קטנטונת ..עוד בחיתולים..אני רוצה להיות שחקנית מצליחה בהוליווד..אני יודעת שרוב הבנות חולמות להיות שחקניות אבל התשוקה למשחק אצלי היא חזקה..והמון אנשים אומרים שיש לי פוטנציאל עצום..:)ובגלל זה אני לומדת משחק..ומקווה שהחלום שלי יתגשם!!

מאת: רונה

רונה — Tue, 13 Sep 2011 07:07:38 +0000

כשאנחנו נולדים אנחנו לא בוחרים את ההורים שלנו, את הילדות שלנו ובכלל את הקאוס הגדול הזה שקוראים לו: "חיים".
כשנולדתי לקאוס הזה מצאתי דרך לשרוד את הכל ואף לעזור לסובבים אותי. השפה הטיפולית הכתה בי שורשים וכבר בגיל צעיר טיפלתי בכל מי שהיה סביבי. החלום שלי היה לגדול ולהציל את העולם. החלום שלי היה ללמוד טיפול באופן מקצועי ולא רק אינטואיטיבי וכך עשיתי. אומרים שכשמצילים נפש אחת כאילו מצילים חיים שלמים, אז בקטן זה מה שאני עושה יום יום. מטפלת בילדים ובמבוגרים ושואפת בכל רגע מחדש להאיר את עולמם. אין סיפוק גדול יותר מלראות אדם בתהליך צמיחה וגדילה.
השאיפה שלי היא עדיין להמשיך בדרך הזו ולעשות זאת מכל הלב ובאהבה גדולה.

מאת: cherryblossom

cherryblossom — Mon, 12 Sep 2011 16:42:13 +0000

אם התשובה שזיכתם בשרשרת של שבוע שעבר נראתה למישהו קצת מוכרת, זה לא בגלל שהוא פגש את הבחורה האופנתית… אלא כי גם הוא ראה את הפוסט שפרסמה יום קודם cherryb lossom girl :-)
תראו לבד:
http://www.thecherryblossomgirl.com/new-slang/14390/

מאת: itsbooo

itsbooo — Sun, 11 Sep 2011 12:30:37 +0000

כשהייתי קטנה באמת חלמתי להיות בלרינה.
זה היה חלום כל-כך מהותי שבמשך שלוש שנים ברציפות התחפשתי לבלרינה ואפילו התעקשתי לקבל בכל שנה תחפושת אחרת כי "אני בלרינה בהופעה אחרת.." אז הייתה לי תבלושת ורודה, תלבושת ורודה עם עטורי כסף ותלבושת ורודה עם עיטורי זהב.

עם הזמן התברר לי שעם הגובה ואורך הזרועות/ רגליים שלי, רקדנית אני כבר לא אהיה.. אבל עד היום, הארון שלי מלא בעשרות זוגות של נעלי בלרינה..

מאת: ג'ניה

ג'ניה — Sun, 11 Sep 2011 08:38:59 +0000

ארכיאולוגית! תמיד הייתי מדמיינת את עצמי מגלה מחדש עולמות ותרבויות שנעלמו מזמן… זה היה החלום שלי עד שגדלתי והבנתי שאת הקריירה שלי אני רוצה לעשות במזגן!

מאת: דנה

דנה — Sun, 11 Sep 2011 07:24:08 +0000

מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד קינאתי באוסף הברביות המטורף של אחותי הגדולה. היו לה ברביות מכל הסוגים וכל הצבעים. לצערי, כשעלינו לארץ (הייתי בת 3 וחצי), ההורים שלי לא יכלו להרשות לעצמם לספק לי את התענוג הגדול בלהיות בעליה של ברבי ה"סינדי קרופורד" שיצאה אז, ואחותי הגדולה הייתה קשוחה ולא הסכימה לי לשחק בבובותיה. נאלצתי להסתפק בבובות הפלסטיק הזולות, וחלמתי להיות ברבי כשאהיה גדולה, כן כן, אני הקטנה והצנומה, ברבי בלונדינית וגבוהה.
בכיתה ב', כשמצבנו הכלכלי השתפר מעט, דוד שלי הביא לי ממוסקבה בובת ברבי ענקית!! היא התנשאה לגובה 1.20 ס"מ! (זהה לגובהי אז), ולבשה בגדי בלרינה! זו הייתה השנה המאושרת בחיי, בפורים התחפשתי לברבי, לבשתי את בגדיה ואת נעלי הבלרינה הורודות והנעימות! מאז החלום נגוז, אבל החג הזה ייזכר לעד כחג מאושר :)

מאת: רותם

רותם — Sun, 11 Sep 2011 07:13:29 +0000

מאז שאני זוכרת את עצמי חלמתי להיות גננת. תמיד היה לי את הרצון להיות הדמות האהובה שמדריכה ומחנכת ילדים – בדיוק כמו בסדרה קטנטנות האהובה על רובנו..
הרצון לשנות ולשפר את המערכת – גם אם בסביבה הקטנה שלי.
כיום, לאחר שנים של התעסקות בתחום ההיי-טק החלטתי לגשת לתחום ההוראה, ובשנה הקרובה אני אתחיל ללמוד חינוך לגיל הרך – בדיוק כמו שרציתי :)

מאת: שלי

שלי — Sun, 11 Sep 2011 06:57:16 +0000

בערך לשנות את העולם! כמובן שכל ילדה חולמת להיות בלרינה, אבל אני החלטתי שאהיה עורכת דין, אחרי אמא. אז הבנתי בדיוק כמה משעממת עריכת הדין, והחלטתי שמקצוע שיותר מתאים לי זה אסטרונאוטית. כמובן שלא ידעתי שזה כרוך בהרבה ספורט, אז כשגיליתי כמובן וויתרתי. מאז גדלתי והתגברתי והחלום עוד השתנה הרבה, אבל דבר אחד שאר – רופאה. אני אהיה רופאה. אמרתי את זה לעצמי בגיל 16 ואני עדיין חולמת ושואפת. אני אקרע את התחת בפסיכומטרי, יחרוש את החיים בלשפר ל5 יחידות מתמטיקה, ויבלה לילות נטולי שינה באוניברסיטה, העיקר להיות רופאה. נכון שכרגע הממוצע שלי רק 102, אבל חכו חכו עוד תראו לאן אני אגיע….
תאחלו לי בהצלחה!
התחנה הבאה – ראש הממשלה!

מאת: מעיין

מעיין — Sun, 11 Sep 2011 06:53:13 +0000

כל מספר שנים מתחלף המקצוע הנחשק בעולם.. כשאני הייתי ילדה המקצוע הנחשק ביותר היה להיות פרסומאי. עשרות סרטים הראו את עולמם הנוצץ והתזזיתי של העוסקים בתעשיית הפרסום ואני רציתי להיות חלק מכל זה.

הסרטים הראו את חייה של הפרסומאית כזו שזוכה להמתנגל בשמות החמים בתעשייה, להתבלט ברעיונותיה היצירתיים על אף שהיא אישה והכי חשוב- ללבוש את מיטב בגדי המעצבים (!).את העבודה הלחוצה והבלתי פוסקת הציגו באור חיובי כי מה זה משנה, כולם יפים וכולם שם נהנים בטירוף!

אז גדלתי ורדפתי אחר החלום שלי, וחלומות זה לא כל כך פשוט להגשים.
אך היום אני מסתכלת אחורה ואומרת שכל המאמץ היה שווה.. כי הרי מה יותר חשוב מלעבוד בעבודה מתגמלת שבה אתה זוכה לבטא את עצמך מדי יום מחדש?

מאת: אירית אוליצקי

אירית אוליצקי — Sun, 11 Sep 2011 06:45:41 +0000

כשהייתי בת שלוש אמא לקחה אותי להופעה של להקת בלט בינלאומית מפורסמת שהגיעה לישראל. הם הציגו את אגם הברבורים כמובן, וכמו כל ילדה טובה מבית רוסי טוב, הייתי חייבת להכיר את המחזה בעל פה. בהתחלה לא הכי התלהבתי כי היה צפוף ומוזר. אני זוכרת שבאולם ישבו הרבה אנשים זקנים (באותה תקופה גם ני טיפשעשרה היו זקנים בעיניי) ולא היה לי כיף. אבל כשהתחיל המופע הכל השתנה.
באותה תקופה הייתי מוקסמת מפיות. חלמתי להיות פיה והתבאסתי מאוד כשאמרו לי שאי אפשר כי הם חיות בארץ רחוקה רחוקה. אבל אז, באותו יום ראיתי לראשונה "פיות" על הבמה מש לפניי והבנתי שהפיות קיימות גם כאן. הפיות היו כמובן בלרינות ושמלות הלבנות היפיפיות שלהן, בשילוב עם הריקוד העדין והמלכותי כמעט גרם להן להיראות בעיניי כמו פיות של ממש. אני זוכרת ששאלתי את אמא אם גם אני יכולה להיות כמוהן והיא אמרה שאם אלך ללמוד לרקוד כמוהן אז אולי גם אני אהיה על במה כזאת יום אחד.
שבוע אחרי זה כבר הלכתי לשיעור הבלט הראשון שלי ועבדתי קשה מאוד על כל צעדי ריקוד הפיות שלמדתי. כמובן שהכי כיף היה לרחף ולהיסתובב על קצות האצבעות. באותה שנה הופעתי לראשונה על במה במסגרת להקת הבלט של המתנ"ס והרגשתי הכי פיה בעולם. כעבור חמש שנים, כשזכיתי בעצמי בסולו במסגרת הפקה של היפייפיה הנרדמת ולבשתי שמלת טוטו ורודה, ממש כמו הפיות שראיתי בדגיל שלוש, אמא שלי הזכירה לי את הסיפור של איך הכל התחיל. :)

מאת: רוני

רוני — Sun, 11 Sep 2011 06:41:36 +0000

עוד בילדותי היתה צפייה /ידיעה שיבוא יום ואני אלבש את אותה גלימה…
הקול הרדיופוני העברית הרהוטה הנוכחות הדומיננטית…לא היה ספק לאף אחד וודאי לא לי..הדרך משם היתה סלולה כוח שכנוע יחיד במינו נוכחות מרשימה וחד משמעית ..ניווטה את דרכי לפקולטה האחת והיחידה שבסיומה הגלימה הנכספת מלווה אותך להמשך חייך…אכן הגלימה הושגה וברבות הימים הבנתי שגלימה זו הינה נטל רחוק מלהיות קל…ושאולי לפני המירוץ להגשמת חלום שווה לעצור ולוודא שחלום זה אכן שלך…? בהרבה אהבה וגעגוע להוריי וכבוד והערכה ללובשי הגלימה …

מאת: Yula

Yula — Sun, 11 Sep 2011 05:56:06 +0000

שאני הייתי ילדה קטנה החלום הכי גדול שלי היה להיות גננת בגן ילדים.
אמי היתה מספרת שכל יום הייתי ננעלת בחדרי שעות, מסדרת את כל הבובות בשורה מסודרת ומתחילה לדבר אליהן כאילו היינו בגן.
כל כך רציתי כבר להיות גדולה ולהגשים את משאלתי שאפילו כתבתי מכתב לתכנית המפורסמת "שלום עליכם" (עם עוזי חיטמן המקסים) אבל הם אף פעם לא חזרו אליי…

מאת: DanaS

DanaS — Sun, 11 Sep 2011 05:50:43 +0000

כל כך הרבה רצונות שונים החלפתי במחשבה על "כשאהיה גדולה", ועכשיו כשאני באמת גדולה, עדיין יש בי הרבה רצונות שונים… כל פעם משהו אחר מסעיר את עולמי :)

מאת: revi3103

revi3103 — Sun, 11 Sep 2011 05:47:21 +0000

כשהייתי ילדה עברתי שני ניתוחי גב בגלל גידול. עד לאבחון הגידול סבלתי שנה שלמה מכאבים ברגל ואף רופא לא ידע למה. היו רופאים שגם כיוונו לתחום הנפשי/מניפולטיבי וטענו שאין לי כלום. רק אחרי שהתחלתי לצלוע לקחו את התלונות ברצינות ואז גם נמצאה הבעיה.
כבר אז הבטחתי לעצמי שכשאהיה גדולה אהיה רופאת ילדים, כדי שיהיה מישהו שיקשיב ברצינות לתלונות של ילדים.
מאז כל חיי כיוונתי למטרה, גם כשהיו קשיים לא נשברתי.
ואכן היום אני רופאת ילדים.
רציתי והגשמתי…

מאת: עינת

עינת — Sun, 11 Sep 2011 05:17:42 +0000

חלום הילדות שלי היה להיות אחות!
גדלתי בארה"ב ובסדרות ראיתי את האחיות אשר מטפלות בחולים ועוזרות להם להרגיש טיפה יותר טוב…
בנוסף, סבתא שלי ז"ל הייתה אחות במקצועה והדבר עורר בי השראה להידמות לה ולתמוך באחרים..
אמנם אני עוד צעירה (בת 25), אבל כנראה שאת החלום הזה אשאיר בגדר חלום… לאחר התנסות קלה הבנתי שאני רגישה מדי, ממש לא לדם ולמחטים, אלא לאנשים שסובלים ואפילו לפעמים חסרי אונים לכאב זה.
אני מצדיעה בפני כל האחיות וכל הרופאים העוזרים לנו, לכולנו, במצבים הכי קשים שלנו.