תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: 500 שקלים ליריד T:Market"

מאת: לי

לי — Sun, 16 Oct 2016 07:08:04 +0000

מאז ומתמיד סגנון הלבוש שלי תמיד היה צבעוני אפילו על גבול הליצני עוד לפני בכלל שהתחיל הטרנד של מיקס אנד מאצ'. ערבב ולבש. שפסים ומשבצות ופרחים עם פסים, אצלי הלבוש היה מה שבא ברוך הבא, הייתי עם נוכחות של צבע בלבוש, גם אם הייתי לובש הכל שחור הייתי חייב להביא אותה עם נעל צבעונית או צעיף פסים מולטיקולור, אבל איכשהו תמיד שהייתי מסדר את הארון ומוציא בגדים זורק או מעביר הייתי נשאר עם חולצת וי שחורה פשוטה שישבה עלי כמו כפפה ( היום היא עולה לי רק על יד אחת חחחח) חולצת טי שמלווה אותי קרוב לתשע שנים זו חולצה מכותנה נעימה שאני לא אוותר עליה בחיים למרות שהיא צמודה עלי ממש, וכל פעם שאני מסתכל עלייה היא
מזכירה לי ימים יפים את המחמאות שהרעיפו עלי, וזו חולצה שחורה פשוטה וזה אומר שאפילו אם היא רק טי שירט פשוטה שחורה ללא כל הדפס או משהו זה יכול להשאיר אצלך רגש סנטימנטלי, או שאחרים מחמיאים לך וזה לא משהו מזהב או עם הדפס נצנצים, שחורה ופשוטה, כמו שאומרים:
לס איז מור

Zigzag59@walla.com

מאת: מור

מור — Sun, 16 Oct 2016 07:04:37 +0000

נורא קל :) מהטישרט הלבנה עם סמל בית הספר הכחול עם אותיות הענק שלבשתי בטקס הסיום של בית הספר היסודי. קשה לי לוותר עליה כי היא מזכירה לי את המעבר בין הילדות לבגרות ומזכירה לי ימים תמימים יותר שכבר מזמן לא קיימים… :)

Boxfilter@walla.com

מאת: לירי

לירי — Sun, 16 Oct 2016 07:02:17 +0000

כשהייתי קטנה, אמא תפרה לנו טישרטים מגניבים עם פרינטים ושילובי צבעים מגניבים מכל מיני חולצות שכבר היו קטנות עלינו מימים (ושנים) ימימה. זה היה מקצועה. הצטברו לנו טישרטים נפלאים וצבעוניים….היא הייתה יושבת על הספה מול המרקע שברקע המעגל של דן שילון ושוקדת במיומנות והמון אהבה על הטישרטים שלנו. היא תפרה לי, לאחים שלי ולאבא. עם הזמן והיכנסות כל רשתות הבגדים מחו"ל והוזלת המחירים היא פסקה, אולי זה היה גם השלב שמאבדים סבלנות, בכל זאת לתפור לאט לאט ובסבלנות…! אבל כולנו שמרנו עליהם בקנאות, זה סימן לילדות כשהייתה פעם, לתקופה אחרת שהיום אין. לשמחתי נולדתי על התפר – אני הדור שירד לשחק מחבואים בגינה אבל בגיל ההתבגרות נכנס האינטרנט לחיינו, אבל הטישרטים של אז, מעשה ידיה להתפאר, נשארו (וישארו לעד בארוני)זכר לילדות קסומה, או כזו שעשינו ממנה…

liriliri01@walla.co.il

מאת: שיר שליו

שיר שליו — Sun, 16 Oct 2016 07:01:14 +0000

הטי שרט שלעולם תלווה אותי היא חולצת טי צהובה עם המון הדפסי קומיקס מתוחמים בעפרונות ועטים שיש לי מסוף כיתה ו'. קיבלתי אותה כשסיימנו את היסודי ואני זוכרת שהביאו לי בטעות שתי מידות מעל המידה שלי אז בתמונות מאותו היום הייתי נראית כמו ראפר, בטוניקה צהובה ארוכה וג'ינס כהה. אני עדיין שומרת את הטי שרט הזו והיא היחידה שנשמרה לי במצב המקורי שלה בלי גזירות וקרעים ובלי להפוך למטלית לאבק או לרצפה כמו שאר החולצות הסמליות האלה.
אני מאוד אוהבת את החולצה כי היא מזכירה לי זמנים נוסטלגים פשוטים תמימים שכאלה. בכיתה ו' הייתי ילדה קטנה ומעט אבודה וזה מעלה בי חיוך לחשוב על מה שעברתי מאז ועד עכשיו

מייל roeeshalev01@walla.com

מאת: שאולי סיגלית

שאולי סיגלית — Sun, 16 Oct 2016 06:55:04 +0000

ישנם שני סוגים של אנשים:
אלה שאוהבים לאגור ולאסוף דברים במשך השנים ואלו שאוהבים לזרוק ולהיפטר ממה שכבר לא בשימוש. אמא שלי נמנית על הסוג הראשון ואילו אבי נמנה על הסוג השני. בכל פעם שאימי לא שמה לב, אבי זורק לה משהו שנראה לו לא בשימוש.
אני נמצאת עם הסוג השני, אינני אוהבת לשמור דברים שלא משמשים אותי ובפרט הארון שלי צר מלהכיל הרבה כל כך ותמיד אני אוהבת לפנות מקום לדברים חדשים, אך עם זאת אני אוהבת להתחדש בפריטים וינטג׳ מפעם…
באחד מחיטוטיי (הכה רבים) בארונה של אימי, אשר רוב הדברים הישנים כאמור כבר נזרקו ממנו, מצאתי חולצת טישרט מדהימה. טישרט חלקה בצבע חרדל רקומה ברקמה בולגרית- ארץ מוצאה של אימי, חולצה עדינה ביותר שבאופן מפתיע נשמרה ללא פגמים על אף שבריריותה. בכל פעם שמתקרבות עונות המעבר אני מיד שולפת אותה מארוני.
כאשר אני לובשת אותה אני קוצרת מחמאות על הייחודיות שבה, מדהים לראות כי למבוגרות שבנשים היא מזכירה תקופות נשכחות (על פי הסיפורים שמספרים לי על המדרכות) ואילו הצעירות רואות בה כפריט וינטג' אופנתי.
זהו הפריט שלי, עליו אני שומרת מכל משמר, אשר לימד אותי שישנם דברים ששווה לנצור…

מאת: רועי

רועי — Sun, 16 Oct 2016 06:50:40 +0000

הארון שלי מלא בטישרטים ישנים ובלוים, חלקם מחוררים, קרועים ובצבע שלא מסגיר את הצבע המקורי. מכולם קשה לי להיפטר על אף בקשותיה החוזרות ונשנות של אישתי (אגב היא זאת שישנה איתם בסוף), בכל זאת אני יודע שיום יבוא ואצטרך להיפרד מערימת הסמרטוטים, אבל על אחת מהן אני לא אוותר לעולם. טי שרט לבנה עם הסמל של דגל קנדה.
ההורים שלי טסו לארצות הברית שהייתי בן 10 את הטיול הם סיימו בשלושה ימים בקנדה ונזכרו שהם לא קנו לי כלום. אבא שלי החליט להביא לי חולצה עם הדגל של קנדה במידה ענקית, שאז הגיעה לי עד אחרי הברכיים. שקיבלתי אותה כל כך התאכזבתי שזה לא של ארצות הברית אז ההורים שלי שיקרו לי שבסוף הם היו רק בקנדה והפכו את כל הסיפורים שלהם שיתאימו לי. רק אחרי שלוש שנים נודע לי האמת, שהטחתי בהוריי כי אין סיכוי שפסל החירות נמצא בטורנטו. עד היום זה הבדיחה של המשפחה והחולצה היא המזכרת מהשקר הכי גדול ומתוק של ההורים שלי.

roeeko1980@walla.co.il

מאת: לירון

לירון — Sun, 16 Oct 2016 06:44:37 +0000

במהלך שירותו הצבאי של בעלי התגלגלה לידיו טי-שרט ירקרקה שמעוטרת(מסתבר) בסמל של יחידה מובחרת בצבא. טי-שרט דקה במיוחד ופשוטה עוד יותר אך נעימה על הגוף באופן מפתיע ולא צפוי. יש לי המון חולצות טי-שרט אך אף אחת לא משתווה בתחושה לזאת, אתם בטח חושבים סה"כ חולצת טריקו מה כבר יכול להיות מיוחד אך האמינו לי שהיא באמת נעימה באופן שונה. כמובן שהיא עברה לאגף שלי בארון והתחלתי ללבוש אותה באופן תמים לגמרי בלי מודעות מיוחדת לסמל המצוין בה פשוט כי היא נוחה.והנה,התחלתי לשים לב שבכל פעם שאני לובשת אותה מחוץ לבית אנשים היו מסתכלים עליי במבט מופתע וחלקם היו אומרים "כבוד" ו"אוהבים אתכם".. לא הבנתי מה רוצים ממני ומה לא בסדר שכולם מסתכלים. בעלי חייך והסביר לי שזאת החולצה, עכשיו לכי תסבירי לכל אחד ואחד שבעלי לא משתייך ליחידה הזאת ושזאת סתם חולצה שהתגלגלה אליו ושכל אחד יכול לעשות כזאת בחנות ושאת שמה אותה רק כי היא נעימה בטירוף.. אם נהיה כנים לאט לאט תחושת הגאווה המשתייכת לסמל של החולצה התחילה לחלחל גם בי והתחלתי להרגיש הרגשה מיוחדת כשלבשתי אותה (מעבר לנוחות) איזושהי גאווה ישראלית. מאז שהבנתי על מה כל הרעש סביבה אני שמה את החולצה בכיף מרובה ובגאווה יתרה וכבר לא מתרגשת מהמבטים ומתשומת הלב…
וכן, היא ואני בלתי נפרדות!!!

lironana1@gmail.com

מאת: moran

moran — Sun, 16 Oct 2016 06:32:05 +0000

Circlepower@walla.com

הטעם והסגנון שלי נורא משתנים מתקופה לתקופה, וכל תקופה כזאת נורא קיצונית ודרמטית. היתה תקופה פופית בה נראיתי כמו מרקר מוגזם וזוהר, היתה תקופה קז'ואלית- סטרייטית (היא היתה ממש קצרה וממש מזעזעת), תקופה היפסטרית… עכשיו אני בתקופה הדרמטית שלי: הכל שחור, אוברסייז, הרבה בדים, קרעים קטנים…
ולמרות הכול,יש לי טישרט שמלווה אותי מגיל 16, כבר 17 שנים, שהתחילה כחולצה פשוטה בגוון קרמי. מאז היא עוברת איתי את כל שגעונות האופנה המתחלפים שלי ומשתנה בהתאם: היו קרעים קטנטנים, היו תפרים מוגזמים, באיזשהו שלב היא עשתה הסבה לגופיה ולאחרונה גם נצבעה לשחור כדי להתאים לשיגעון האחרון.
אין שום קשר בינה לבין החולצה המקורית, ובינינו, היא כבר סוג של סמרטוט, אבל היא תמיד מזכירה לי זמנים אחרים ומצליחה להעלות לי חיוך…

מאת: סיגל מיכאל

סיגל מיכאל — Sun, 16 Oct 2016 06:28:06 +0000

בשלהי שנות השמונים היה מאד אופנתי ללכת עם טי-שירטים עם הדפסים בצבעי ניאון, שנכון להיום עושים קאמבק רציני. היו כמה חברות פופולריות של בגדים שייצרו את החולצות המדוברות, ואני ביקשתי מהוריי שיקנו לי חולצה כזו מתנה ליום ההולדת. הוריי הגשילו לעשות, וקנו לי לא אחת, כי אם ארבע חולצות של Gazoz Sunsation ושל Op שהיו עליהן הדפסים בצבעי ניאון זוהרים. אחת החולצות היתה אהובה עליי במיוחד. היתה זו חולצה לבנה עם פרופיל של פנקיסט בכל צבעי הניאון הזוהרים, ומיותר לציין שחרשתי עליה ימים רבים. עם הזמן, צבעי הניאון יצאו מהאופנה, והחברה שייצרה את החולצה פשטה את הרגל ונסגרה, ואני נותרתי עם חולצה מיותמת שלא הסכמתי לוותר עליה.עד היום החולצה שוכבת בארון, זכר לשנות השמונים שכה אהבתי, ומי יודע אולי אעשה לה קאמבק עכשיו כשהצבעים הזוהרים חזרו לאופנה

המייל שלי-

Michaelmica01@walla.co.il

מאת: גיא

גיא — Sun, 16 Oct 2016 06:13:49 +0000

מאז שאני זוכר את עצמי, בסיום כל ארוחה, סבתא שלי ( "סבתא נעמי" שתהיה בת 90 השנה ותזכה לחיים ארוכים) הייתה נוהגת לומר "א גרעפצעלע ארויס, א געזונטעלע אריין!" אימרה עתיקה ביידיש שמשמעותה בעברית "גרעפס יצא, בריאות נכנסה! " או באנגלית "better out then in" או בסינית "שין טון קוואן, לא-וסו פי! "…
ביריד הטימרקט הראשון במהלך שיטוטיי בין הדוכנים הרבים, נתקלתי בצמד בנות חביבות שהחליטו להעלות על כתב (ועל חולצה) משפטי מפתח ביידיש.
הפלא ופלא, על אחת החולצות מצאתי את אותו משפט! בדיקדוק מדויק, עם ניקוד, ואפילו תרגום במהופך!
הוצאתי 120 מצלצלים ורכשתי את החולצה מבלי לחשוב פעמים!
החולצה כבר מזמן קטנה עליי , והמשפט די שחוק (תרתי-משמע), אבל בכל פעם שאני עושה סדר בארון בשביל למסור בגדים ישנים, החולצה איכשהו עוברת את הסלקציה ומוצאת את דרכה חזרה למגירת ה"חולצות שכבר אי אפשר ללבוש, אבל בטוח אי אפשר לזרוק"! משיגענע

Guy_moshe01@walla.com

מאת: מורן

מורן — Sun, 16 Oct 2016 06:09:14 +0000

לפני שהגעתי לתיכון, בואו נגיד שלא כל כך השתלבתי. הציקו לי (בקטנה אבל עדיין) והייתה לי אולי חברה אחת. ואז הגעתי לתיכון, לכיתה ט'. הודיעו שמתקיים בקרוב יום גיבוש ולראשונה בחיי לקחתי יוזמה והצעתי שנכין חולצות ליום גיבוש. לקחתי את "ההנהגה" על הפרוייקט, קבעתי מי מצייר, מי אוסף כספים, מי אוסף אותן מאדיב. בסוף יצאו חולצות דיי מכוערות אבל יש לי אותה עד עכשיו , גזורה ומרופטת היטב שמיועדת בעיקר לשינה או טיולים, והיא תמיד תזכיר לי את היוזמה הרצינית הראשונה שלי, שהחלטתי לעשות משהו והוא הצליח.

מייל:

Moranshir01@walla.com

מאת: מיטל

מיטל — Sun, 16 Oct 2016 06:05:05 +0000

הטי שירט המיתולוגית שלי נקנתה בכפר סבא אחרי הצבא… עוד כמה שנים היא תחגוג איתי, לא להאמין, כבר עשור וחצי !!! זו חולצה בצבע אפור ועליה ציור של קו הרקיע של ניו יורק – עדיין עם בנייני התאומים. באותה תקופה חלמתי להגיע לניו יורק ומרגע שראיתי את החולצה בחלון הראווה, היא סימלה לי שלב בדרך להגשמת החלום. מספר שנים לאחר מכן הגעתי לניו יורק וחייתי בה 4 שנים נפלאות. עד היום, החולצה הזו מסמלת לי את התקווה, החלום, האמונה בהגשמתו ואת אהבתי לניו יורק. אני לובשת אותה רק בבית, כי בכל זאת, יש עליה פז״ם לא קטן….

Meitalz060@walla.com

מאת: נועה

נועה — Sun, 16 Oct 2016 04:38:16 +0000

לפני הרבה שנים.. נסעתי לטיול של חצי שנה בדרום אמריקה עם שתי החברות הכי טובות שלי (ליתי ודידי) כשהיינו בבוליביה לקראת הסוף החלטנו לעשות חולצות (טי-שרט היו האופציה היחידה) בצבע ורוד בייבי תואמות כמובן (כדי לעולם לא לשכוח את כל הטוב הזה) עם הכיתוב
LITY DIDY NONY sud america 2009 כשעברו השנים כל אחת מאיתנו מצאה את עצמה במקום אחר אני בחיפה דידי בגרמניה וליתי בארצות הברית כשאמצעי התקשורת המועדף הוא הסקייפ כמובן. סיכמנו שפעם בשבוע נשב לשיחת התעדכנות עם החולצות שמסמלת את שיא ה FUN למרות השגרה העמוסה ונשלים חוויות..עם השנים החולצות שלא היו באיכות הכי טובה דהו..הפכו לגופיות ואח"כ לבנדנות ואפילו צמידים אבל לא וויתרנו עכשיו בתחילת כל שיחה החולצה הפכה לטקס כשכל אחת בתור מראה מה שנשאר מהחולצה שלה בחיוך כדי לקבל את הOK לדבר =)

מאת: מיכל

מיכל — Sat, 15 Oct 2016 21:39:28 +0000

הטי-שירט שלעולם לא אוכל להיפרד ממנה היא הטי-שירט שאחותי הגדולה והמוכשרת הכינה לי לטקס סיום קורס קצינים.
המשפחה שלי לא אוהבת (בלשון המעטה) את כל תרבות החולצות והשלטים בטקסי הסיום בצבא. אני דווקא כן. אבל בגלל שאני מכירה אותם כל כך טוב, לאורך כל הטקסים השונים שהיו לי בצבא לא פיתחתי ציפיות והמשפחה באמת לא "איכזבה" ולא הכינה שום דבר.
עד שהגיע היום המיוחל – סיימתי קורס קצינים, כבר לא צחוק ואפילו המשפחה החליטה לעשות מזה עניין. אבל, הם לא פירסמו סתם טי-שירט עם תמונה. על הטי-שירט התנוסס ציור שלי, שאחותי ציירה – עם כומתה ופינצטה והכיתוב המנצח שכל כך מאפיין את כל קורסי הקצינים למיניהם: "בחרו אותי בפינצטה!"
אז אומנם הטי-שירט מתפקדת רק בתור פיג'מה אבל אין ספק שהיא הפיג'מה הכי משמעותית שהייתה לי.

מאת: עדי

עדי — Sat, 15 Oct 2016 20:36:41 +0000

יש לי פריט אחד בארון שאני לעולם לא אפרד ממנו , וזו חולצת הטי שרט של מכבי תל אביב בכדורגל(כן,כן).
בילדותי אבא שלי נהג לקחת אותי איתו למשחקים של מכבי והייתה לו חולצה בארון שמשום מה הוא לא היה לובש למשחקים (הולך איתה רק בבית )
אך לפני כשלוש שנים אבי האהוב נפטר וזה למעשה הפריט היחיד שנשאר לי ממנו והמשכתי את מורשת ״החולצה של מכבי״ הולכת איתה בבית בהנאה ושמחה רבה :)