תגובות לפוסט: "אוברול מודפס של ז'ראר דארל במתנה"

מאת: מאיה

מאיה — Sat, 07 Jan 2012 18:15:41 +0000

יש בגד אחד ששמור לו מקום מיוחד אצלי בלב והוא ג'קט טרנינג גדול ונעים של בעלי. את הג'קט הזה הוא הניח על כתפי בערב בו הכרנו. מדי פעם אני מתעטפת בו וחוזרת ברגע לאותו הערב בו יחד עם הג'קט קיבלתי את אהבת חיי. יש בגדים שהם כל כולם זכרונות.

מאת: נטלי

נטלי — Sat, 29 Oct 2011 20:52:21 +0000

מי הפדחן שילך בדבר הזה XDDDD

מאת: לי

לי — Thu, 14 Jul 2011 19:00:38 +0000

כל כך מקסים האוברול של זראר דארל כמה הייתי רוצה אותו במתנה,אבל מה
נותר עוד לכתוב שעוד לא נכתב..
ראשית תודה על האפשרות לקבל מתנה כזו יפה. שנית, התחלתי את חיי מחדש ואוברול מקסים שכזה יהווה עבורי התחלה מתוקה במיוחד. תודה,בברכה לי

מאת: נטלי

נטלי — Tue, 12 Jul 2011 18:27:38 +0000

זה קצת שונה ולא מדובר פה באיזה טרנד אבל בכל זאת..
שהייתי קטנה סבתא שלי שגידלה אותי הייתה סורגת לנו סריגים ואפודות.הסריגים
שמורים אצלי עד היום(אני כבר בת 29)מרוב שאני אוהבת את האפודות האלו וקשה לי להיפרד מהם בחורף אני מלבישה אותן לבן שלי(בן השנתיים).קצת מצחיק, הוא לא יוצא איתם מהבית אבל כל מי שרואה את האפודות ושומע שהיו שלי מתלהב.
וחוץ מזה עושה קצת טוב לסבתא אז למה לא?
נטלי

מאת: רונה

רונה — Mon, 11 Jul 2011 20:11:00 +0000

זה סיפור אמיתי ושובר לבבות
על בחור, בחורה ושמלת לבבות
הוא קנה לי אותה בכספיו המעטים
כי אהב אותי כל-כך ונשבע לי אמונים.
ואני שאהבתי אותו ואותה
התהלכתי בגאון עם שמלתי ההדוקה.
וכולם סובבו את ראשם וחייכו
מי מתלבשת לה כך כמו בסרט שאלו
ואותי לא עניין לא אישה גם לא איש
כי אהבתי אותו באופן מביש
השמלה כמו חייכה בעצמה ברחובות
סובבה ראשים של בנים ובנות.
ורצה הגורל וכמו בחיים
הבחור התאהב ביפה בנשים
ואותי השאיר מאחור מרוסקת
את שמלת הלבבות בוכה ומחבקת.
כך עברו השנים ומן הסתם התחתנתי
עוד לפני זה בעצמי לבבות שברתי
אך השמלה נשארה לחבק את גופי
כי את מה שאומר יבינו רק מי שכל-כך אופנתי
בנים, אהבה, הכל כתוב וידוע
אך אהבה לבגד זה משהו קבוע.
הבגד את גופך מחבק ונשאר
גם כשהאהבה נגמרת וליבך נשבר…

מאת: אנה

אנה — Mon, 11 Jul 2011 13:23:41 +0000

כשהייתי בת 8 יום לפני היומולדת של סבא,
ביקשתי מאמא שלי לתת לי כסף כדי לקנות לסבא מתנה,
הרגשתי נורא בוגרת כי זו הייתה הפעם הראשונה שכל האחריות הייתה על כתפיי.
הלכתי לחנות הכלבו בפינת הרחוב לבד (!!)
עמדתי בחנות הכלבו מבולבלת לגמרי וניסיתי למצוא אסטרטגייה טובה שתעזור לי בבחירה,
ואז החלטתי שמה שימצא חן בעיניי,זה גם מה שסבא צריך לאהוב!
האסטרטגייה כמובן עבדה לטובתי, מתרגשת מהאחריות ההחלטה התקבלה פה אחד!
"השמלה עם הנקודות האדומות בבקשה" אמרתי למוכרת, אחרי כמה רגעים השמלה הנחשקת בתוך השקית הגדולה הייתה בידי!
בדילוגים עם דפיקות לב מטורפות מההתרגשות שהבחירה הייתה נכונה רצתי הביתה והראתי לאמא את המתנה הכי טובה בעולם!
אז לא שמתי לב שאמא שלי כנראה רצתה להתפקע מצחוק אבל היא שיבחה אותי על הבחירה המוצלחת. ההפתעה הגדולה בשבילי הייתה שאיזה מזל שיש לי כזה סבא מקסים שנתן לי לשמור את המתנה שלו!

מאת: ליטל ירון

ליטל ירון — Mon, 11 Jul 2011 08:22:02 +0000

שהייתי חיילת ללא הרבה מזומנים בכיס ראיתי שמלה של קסטרו שהיתה ממש יקרה אבל לא יכולתי לעמוד בפניה וקניתי אותה, לבשתי אותה המון עד שזה היה כבר מוגזם! אז גזרתי את החלק העליון והפכתי אותה לגופיה ממש יפה :) וגם עכשיו אחרי כל כך הרבה שנים אני עדין לובשת אותה.

מאת: איריס

איריס — Mon, 11 Jul 2011 04:14:07 +0000

לפני כעשור. כשהמצב הכלכלי היה בכי רע ובארון יושבת לה חולצה עם שרוול ארוך בחורף תמיד נהנתי ללבוש את החולצה. ובקיץ מה אני עושה. לקחתי מספריים וגזרתי את השרוולים. והרי לי גופייה.
לאחר תקופה הגופיה נהרסה. לקחתי מספריים וגזרתי לי מטפחת לימי החורף.
לאחר שימוש רב במטפחת גם זה לא נשאר ונשארתי עם הזיכרון. אך ללא החולצה.

מאת: ליאת

ליאת — Sun, 10 Jul 2011 20:17:15 +0000

לא תאמינו אבל יום אחד הגעתי לבית של סבתא שלי וכשחיפשתי מגבת בארון פתאום בצבץ איזה בגד כסוף מהארון,קרץ לי ואמר: תסתכלי עליי,תסתכלי עליי
שלפתי אותו וזו היתה חולצה בשילוב של כסף ושחור עם צווארון גדול:החולצה כסופה עם טוייה של חוטים שחורים והצוורון שחור עם לבבות כסופים-כשמצאתי אותה היא היתה שיא האופנה של אותה שנה-שזה אומר 27 שנים לאחר חתונתם של אימי ואבי
שאלתי את סבתא שלי מה זה והיא אמרה:"חכי, חכי, לא תאמיני, זו בעצם חליפה תיכף אראה לך את המכנסיים-זו חליפה שמיקי (אחות של אמי) לבשה בחתונה של ההורים שלך-קחי אותה"
היא הוציאה את המכנס והמכנס הינו מכנס פדלפון ממש כמו חצאית מקבי בבד הפוך מהחולצה-ז"א בשחור עם לבבות כסופים-חליפה מדהימה
את החולצה אני לובשת המון עד היום עם מכנס שחור ואת המכנס בד"כ לובשת בפורים ולפעמים רק לפעמים גם ביום יום כי הוא מאד מאד מלבב-חחחחחחח
כשהבאתי את החליפה הביתה ההורים שלי היו בשוק כי היא היתה ממש חדשה והעלתה כל כך הרבה נוסטלגיה בבית
אין כמו סבתא ששומרת הכל כולל הכל
אוהבת אותך סבתא

מאת: דניאל

דניאל — Sun, 10 Jul 2011 15:09:55 +0000

את השמלה השחורה הראשונה שני רכשה לי אמי כשהייתי בת 12. לרגל בת המצווה הוחלט כי לרגל המאורע המרגש אנוכי צריכה לקבל את השמלה השחורה הראשונה. מדובר בשמלה כעורה שלא מחמיאה לאף אישה באשר היא,אבל בזמנו היא נראתה לי כפסגת השלמות הקיימת. היא עד היום שמורה לי במקום של כבוד בארון (העמוס לעייפה שלי) ובכל פעם שאני קונה שמלה שחורה חדשה, לא משנה מאיזה מותג – אני נזכרת כי קלאסיקה נשארת קלאסיקה ועל אף שמדובר בשמלה שחורה לא מחמיאה בעליל היא השמלה הראשונה שבזכותה הרגשתי אישה.

מאת: מירי גילאון

מירי גילאון — Sun, 10 Jul 2011 10:15:41 +0000

אין באפשרותי לרענן/לחדש בבגד יפה………….
בחודש מאי היה לי יום הולדת וחשבתי לעצמי שאולי אולי הפעם (פשוט יהיה לי אוברול יפה.

מאת: ענבלי

ענבלי — Sun, 10 Jul 2011 08:47:13 +0000

חשבתי להמציא סיפור על בגד נוסטלגי , חשבתי להמציא סיפור על שמלת כלה שעוברת בירושה והגיעה עם סבתא גניה שלי מפולין ועברה אצל אמא שלי ואחרי שהתיתנתי איתה אני שומרת אותה לביתי הקטנה שרק נולדה, אבל במקום זה אני אכתוב שייש ליכלכך הרבה פריטים שאני לעולם לא אזרוק , ואני מאוד מאוד מאוד הייתי רוצה את האוברול הזה :)

מאת: טל

טל — Sun, 10 Jul 2011 08:46:03 +0000

כשרק התחיל בארץ כל נושא המעצבים והחנות רזילי היתה עוד משהו חדשני קניתי שמלה שאני חושבת היתה שייכת לקולקציה הראשונה הוא לפחות בין הראשונות של סיגל דקל. שמלת מעטפת נזירית ונדירה ביופיה ובהשקעה שלה. כזו שהיתי מוכנה להוציא עליה במונחים של אז ואולי גם היום המון כסף רק כדי ללבוש משהו אחר, שונה ומיוחד. כמובן שהיום אין סיכוי שאני אלבש אותה שוב אבל גם אין סיכוי שבעולם שאזרוק אותה.

מאת: רחלי א

רחלי א — Sun, 10 Jul 2011 08:40:14 +0000

חליפת פרנזים מזמש חום –
התקרית היתה כזאת : וסט זמש חום עם פרנזים ולו התאימו באופן מדהים חצאית פרנזים מזמש בצבע חום , כמובן שמתחת לווסט היתה חולצה ורודה ….
מופע שנות ה 70 לגמרי – היום אני מבינה שהפדיחה של אז זה האוט קוטור של יום …

מאת: אשרת

אשרת — Sun, 10 Jul 2011 08:36:01 +0000

שעוד הייתי ילדה התחילה אצלי האהבה לנעליים , קנינו לי זוג יפיפיה שפשוט הייתי נועלת לכל אירוע מתבקש ,ואהבתי אותם בכל מאודי , עד שהם בלו להם לאיטם. לפני תקופה הסתובבתי בחנות נעליים ולפתע נתקלתי באותן הנעליים בדיוק . וקניתי אותן לביתי…. ושוב ושוב זה מעלה לי נוסטלגיות טובות!!!