הכלה מאיסטנבול, גרסת הקוטור
האם מעצב העל ג'יאמבטיסטה ואלי גם מכור לטלנובלה הטורקית המצליחה? אם לשפוט על פי הקולקציה שהציג אתמול במסגרת שבוע הקוטור הפריזאי, בהחלט כן. עם שמלות כלה מטריפות ותרבוש בתור אקססורי לגיטימי, נראה שההיסטריה הטורקית עדיין בשיאה
בזמן האחרון נדמה שכל ידיעה תקשורתית מצליחה לסמן קשר, כלשהו, להיסטריית הענק סביב הטלנובלה הטורקית "הכלה מאיסטנבול".
שבוע אופנת הקוטור נשמע כמו הדבר הרחוק ביותר שיכול להיות מסדרת טלוויזיה פופולרית, אבל אחת מהתצוגות שנערכה תחת המטריה המכובדת הזו הצליחה לזרוק אותנו אפילו לשם.
התצוגה של ג'יאמבטיסטה ואלי תמיד זוכה להתעניינות בשבוע אופנת הקוטור, כשהיא מסמנת מעין שיא קלנדרי של יופי מרהיב וסוחף, כמויות בלתי נתפסות של טולים, משחקי נפחים וירטואוזים ופפיונים.
הפעם, כפי שדווח בווג, שאב המעצב המחונן השראה משתי יצירות אמנות, ולא מהטלנובלה הטורקית המצליחה, כפי שאפשר אולי לחשוב. האחת, תמונה שצולמה בשנות השבעים על ידי הלמוט ניוטון בסטודיו של איב סן לורן במהלך מדידות של עיצובי הקוטור שלו, והשנייה, יצירת האמנות המפורסמת "מרחץ תורכי" של אנגרמאמצע המאה ה-19.
למרות שהקולקציה הנוכחית נועדה, לדבריו של ואלי, לזקק את המהות הקוטורית ואת הלך הרוח החמקמק של המעצבים שיצרו את העולם הזה, היא שילבה השפעות מגוונות, ובהן נגיעות אוריינטליות בדמות כובעי תרבוש ורקמות מורכבות דמויות פסיפס.
שנות השמונים, שמסרבות גם הן לרדת מהראדר, כיכבו גם הן בגדול עם הנגיעות הא-סימטריות המוכרות, הכתפיים המוגזמות ואווירת המסיבות הכללית.
"רציתי ליצור מחדש את האווירה של סלוני אופנת העילית", סיפר ואלי לווג, "את תחושת האינטימיות הפריבילגית של להיות בעולם פרטי. קולקציות ה'רדי-טו-וור' קורות עכשיו. קוטור זה יותר כמו לצעוד ברגע היסטורי שלא באמת קיים".
עם שורה ארוכה של מעריצות מפורסמות, שלא שוכחות את הטאץ' של ואלי כשמגיעה עונת הטקסים, אפשר לשער שחלק מיצירות הפאר שלו תככבנה בקרוב לא רק במדורי האופנה אלא גם במדורי הבידור. אנחנו עוד מחכות לרגע בו אחת משמלות הקצפת המרהיבות שלו ילבשו על ידי סורייה.
השאירו תגובה