חפשו את המטמון: מדריך וינטג’ בעיר האורות
אוצרות וינטג' למעריצי אודרי הפבורן | איור: נעה רביב
חובבי וחובבות חנויות היד-שנייה הם ציידי המטמון של זמננו. הם חוזרים מרוב המסעות בידיים ריקות, אבל מספיקה קניה אחת טובה כדי לשמר את האש שבתוכם. כך קרה לי ביום אביבי אחד לפני כשנה כשידיד שלח אותי למסע בעקבות חנות באזור מונמרטר. חיפשתי את דרכי ברחובות הקטנים והחנות לא נראתה באופק. עד שלפתע נתקלתי בבוטיק לבגדי יד-שנייה (Chine Machine), לאו דווקא וינטג' מהודר של השמות הגדולים, ולא זה שחיפשתי, אבל שם המתין לי האוצר שלי.
בין טי-שירטים פשוטים ומעילים גדולים מדי, מצאתי זוג מגפיים חדשים (כמעט) בזמש שחור. ליד תווית המחיר (40 יורו), על הסוליה המצוחצחת, נתקלו עיני בשם המותג -Bally. המידה התאימה בול. זה היה משמיים. פריז, עם היסטוריה אופנתית כל כך מרשימה, היא ללא ספק מקום נפלא למציאות וינטג'. אפשר כמובן לתעות ברחובות ולחפש את האוצר הסודי, אבל אם אין לכם הרבה זמן ואתם רוצים ללכת על בטוח, אלו המקומות המומלצים ביותר בעיר.
על שוק הרטרו הפריזאי שולטת היום ביד רמה חנות אחת – kiliwatch. קיליווטצ' משלבת בתוך מתחם ענק וינטג' מובחר ומותגי אופנת רחוב עכשוויים, הכל עם פסקול מטאל-רוק ואווירת מוסך-משהו. מאחר ומה שתמצאו על הקולבים בחנות עבר סינון מוקפד כדי להתאים לטרנדים, זה לא המקום לחפש בו מציאות (חולצות החל מ-20 יורו, ז'קטים מ-40, ג'ינסים ב-49, תיקים מ-35), ובכל זאת, קיליווטצ' זה המקום לראות ולהראות בו. לא רחוק משם, על פי המלצותיהן של מיטב הבלוגריות המקומיות, כדאי לבדוק את השלל גם בחנות Iglaïne. במרחק רבע שעה הליכה שוכן המארה. הרובע היהודי-הומו-לסבי, מציע לא מעט חנויות וינטג' כדוגמת Freep’star, Vintage או Mam'zelle Swing. כאן, הדגש הוא על המחיר ומטלת המיון על הלקוח. פעם או פעמיים בשבוע חנויות הרובע מקבלות את האספקה הקבועה בתוך שקי ניילון אימתניים. מהשק לקולב, הפריטים עוברים במסלול המהיר וממלאים את חללי התצוגה הקטנטנים מהרצפה עד התקרה, עד שאי אפשר לצעוד צעד בלי לדרוך על מגף משומש. למרות התנאים הקשים, ההתמדה יכולה להשתלם בגדול: רוב הפריטים עולים 5-10 יורו. לתיירים ולפריזאים מעודכנים, כדאי לבדוק חנות חדשה יחסית על שדרות השאנז-אליזה האגדיות שמציעה ערב רב של בגדי מעצבים וגם מתחם של בגדי וינטג'. מאחר שרוב הישראלים שמגיעים לעיר לא פוסחים על נקודת הציון הזו, Le 66 (כניסה מספר 66 בשאנז אליזה) הוא מקום שכדאי לזכור להיכנס אליו.
ובאווירה אחרת לגמרי, מעריצי אודרי הפבורן, חובבי וחובבות שאנל, זיבאנשי, איב סאן-לורן, ובאלמן מתבקשים לעלות על המטרו הקרוב ולרדת בתחנת הרפובליק. Thanx god i'm a vip (הטעות בדקדוק אנגלי על חשבון הבית) היא חנות המוקדשת כולה לוינטג' של בתי האופנה העילית והמחיר בהתאם: מעילים ב-120 יורו ומעלה, חולצות וחצאיות ב-40 ומעלה (ומעלה, ומעלה…). נכון, זה לא זול, אבל ביקור ב"Thanx god" מחיש את קצב פעימות הלב. הבדים, הצבעים, האביזרים, הכל כאילו יצא מתוך סרט הוליוודי של שנות ה-60. וגם אם מדובר בהשקעה קטנה, ביד שנייה כמו ביד ראשונה, עדיף פריט אחד יקר וקלאסי על עשרה פריטים זולים שיקברו בתחתית הערמה בארון.
הכתובות, עם תוספות למטיבי לכת (לגזור ולשמור):
[issuu layout=http%3A%2F%2Fskin.issuu.com%2Fv%2Fcolor%2Flayout.xml backgroundcolor=FFFFFF showflipbtn=true pagenumber=18 documentid=110629171352-4d8e63fa88564b1388400702d02e5233 docname=yana_4_upload username=Fashion_Forward loadinginfotext=yana%20gur%20muzot width=571 height=400 unit=px]
השאירו תגובה