העיר באפור: בפריז משאירים את הצבע לציורים בלובר
תשכחו משילוש הצבעים אדום-כחול-לבן, הטריקולור האמיתי שסוגדים לו בבירת האופנה הצרפתית הרבה יותר אפרפר ומתרחק ממהפכות
לא רק השמים והבניינים אפורים. איור: נעה רביב
מרגע שנחתתי בעיר האורות הבנתי שאם ברצוני להשתלב כאן, משהו חייב להשתנות. זוגות-זוגות התהלכו מסביבי הנשים האלו, צעירות, מבוגרות, ילדות, כולן כמו יצאו הרגע ממגזין. מבט חטוף נוסף באמזונות שהקיפו אותי, והבנתי מה לא בסדר אצלי: הצבע.
האישה הצרפתייה מרכיבה את הארון שלה במשך שנים על גבי שנים ועל פי כללים נוקשים מאוד. כמי שלא ספגה את התורה מגיל צעיר, הייתי צריכה ללמוד הכל מאפס, והכלל החשוב ביותר נוגע להרמוניה של הגרדרובה. תשכחו מהצבעים שמחמיאים לכן, את אלו עדיף לשמור לשמלת ערב ביום בו נוזמן לאוסקר, המלתחה הפריזאית מורכבת רובה ככולה מצבעים קלאסיים: שחור, אפור, חום, כחול כהה, בז' ולבן. לעיתים מתגנבים אליה גם בני כלאיים שעוברים את הסף כמו ורוד-אפרפר, או יותר נכון, אפור-ורדרד, אבל אלו נדירים יותר.
מה עומד מאחורי המגבלה החברתית הזו? מתי הסכימו בצרפת שאדום זה זול ושצבעים בהירים לא הולכים עם כלום? האם שיק חייב להיות מונוכרומטי? לא, אבל תאוריית התאמת הצבעים היא תורה מורכבת כשלעצמה, מלאה בכללים פנימיים וחוקים שאין לעבור עליהם מחוץ לדפי המגזינים ולמסלולי האופנה. נראה שהפריזאיות, בתושייתן, שיכללו את מלתחותיהן כך שלא יידרשו כלל לשאלה ויבטיחו לעצמן טוטאל-לוקים נטולי תקלות. וכך, בזמן שאצלנו המכנסיים השחורים והשמלה השחורה הקטנה הם הבסיס ההכרחי לכל ארון טוב, בפריז הבסיס הפך לארון כולו.
שילוב הצבעים הקודרים מבטיח מראה אלגנטי מידי יום ביומו. מספיק להציץ בחלונות הראווה של רשתות כמו זארה או מנגו, שליחותיה של אירופה אצלנו בלבנט, כדי להבין שהעיקרון הפשוט הזה עובד. אם לאורך כמה שנים תשמרו על כלל הצבעים בסיבובי השופינג שלכן, גם הארון שלכן יהיה כולו Ready to wear ולא תאלצו לשבור את הראש מול המראה בכל בוקר. אבל לארון הקודר יש גם חסרונות. הגבלת הצבעים עולה לפריזאיות בקיק, בערך המוסף, בקריצה האופנתית שרק נגיעה של צבע יכולה לתת להופעה (כמו בלונדון, ברלין ותל אביב).
וזה לא המינוס היחיד, בחינה מקרוב של הרחוב הפריזאי הביאה אותי למסקנה שצבע הוא רק פסיק בתוך התורה כולה. הסתכלות ממושכת גרמה להבדלה בין שתי קבוצות: הראשונה כוללת את רוב הנשים שממלאות את הכללים שהוכתבו להן מינקות בלי לשאול שאלות. לבד הן באמת נראות כמו פרסומת של גאלרי לאפאייט, אבל שתיים או שלוש בנות כאלו ביחד מעלות גיחוך: הן לובשות כולן את הטרנד האחרון, באותו צבע ובאותו סגנון. מה זה משנה אם זה מוצא חן בעיניהן או לא?
הקבוצה השנייה, הקטנה יותר, מורכבת מאותן נשים שבכל עיר בעולם יראו תמיד הכי טוב, אלו הנשים שיודעות מה מחמיא להן. בצבע, בגזרה, בסטייל. אלו הנשים שיודעות איזה טרנד כדאי להן לאמץ ומתי להשאיר למישהו אחר את הצעקה האחרונה.
השאירו תגובה