הרעיון קוטור, הביצוע עממי: מי מחקה את מי?

•  
•  
•  

בלמיין. המעצב הראשי אהב את החיקוי שעשו לעיצוביו (צילום: גטי אימג'ס)

בקיץ האחרון סערה תעשיית האופנה לאחר שהמנהל הקריאטיבי של בית האופנה בלמיין אוליבייה רוסטאן, התראיין ל"אינדפנדנט" והצהיר בפה מלא כי הוא נהנה לראות בחלון הראווה של "זארה" פריטים המחקים עיצובים שלו, מעורבבים עם כאלו שהועתקו מבתי אופנה כמו סלין ופרואנזה סקולר ואפילו הוסיף "אני חושב שזה גאוני. זה אפילו טוב יותר ממה שאני עושה". אין ספק שההתבטאות של רוסטאן חובב הכותרות נגעה בלא מעט עצבים חשופים של מעצבים הנלחמים מלחמת חורמה בתעשיית הזיופים וההעתקות, בעולם שעסוק במשך שנים בדיון פילוסופי, אתי ופרקטי בדבר השראה, העתקה ומקוריות. בשבוע האופנה הבינלאומי שיתרחש בשבוע הבא חולון (תחת הכותרת "MUSE" השראה באופנה העכשווית) יוקדש פאנל שלם לסוגיה הזו, על שלל היבטיה.

"במציאות שבה הגבולות בין פריטי מעצבים לבגדים שהרשתות מציעות מטושטשים, ונקודת הפתיחה של תהליך העיצוב נעשית במרבית המקרים מתוך התייחסות למספרי מכירות, יש לנושא הזה נגיעה לכל מי שקשור לאופנה – המעצבים, הצרכנים, אנשי יחסי הציבור ועוד הרבה נוספים", אומרת עידית ברק, מעצבת, מרצה בשנקר ומנהלת התוכן של כנס האופנה. "אני חושבת שהכל מתחיל ונגמר במושג 'דמוקרטיזציה של אופנה' – ההנחה שלכל אחד מגיעה גישה שווה לפריטי מעצבים. אם פעם אופנה ייחודית קונספטואלית או יוקרתית הייתה רק בהישג ידן של האליטות הכלכליות והחברתיות, היום יש תחושה שלכל אחד מגיע והוא גם ימצא את מבוקשו בסניף "זארה" הקרוב לביתו. במובן מסוים מעצבי האופנה הפכו ל'ילדים החורגים לאלוהים של עולם היצירה' ואין אף אחד שמגן על יצירה אותנטית או מקנה לה את המעמד הראוי. גם העידן הטכנולוגי בו אנחנו חיים גורם לכך שהתחום פרוץ מאוד ויש מעט מעצבים שמצליחים לשמור על הקולקציות שלהם מפני תרגומים או העתקות בוטות".

•  
•  
•  

אנה ווינטור בשאנל. לא כולם יכולים ללבוש מעצבי על (צילום: גטי אימג'ס)

מנחה הפאנל, עיתונאי האופנה ואיש התוכן לירוי שופן, מוסיף כי התקופה בה אנחנו נמצאים היא תקופה מעניינת במיוחד בהקשר הזה מכיוון ש"אחרי שהתרגלנו שרשתות אופנה מייצרות גרסאות זולות לעיצובי יוקרה, ואחרי שאנחנו שמים לב שמותגים שונים מתייחסים בדייקנות נמרצת לאותן המגמות, לעיתים בלי פרשנות של ממש, אנחנו גם עדים לתופעה של מותגי יוקרה שמייצרים גרסאות יקרות לעיצובים פופולאריים (כמו בירקנשטוק שזכו לאין ספור גרסאות). כמובן שתמיד היו קובעי טעם ואחרים שעוקבים אחריהם, אבל כמויות האופנה הגדולות שמיוצרות כיום הופכות את התופעה למורגשת מתמיד".

האם לתופעה הזו יש רק צד שלילי? מה רע בכך שגם אישה צעירה נטולת אמצעים תוכל להתהדר בז'קט המתכתב עם מה שנצפה על מסלולי התצוגות?
ברק: "הציבור הרחב תמיד היה חלק מהשיח האופנתי רק לא כולם יכלו או רצו לצרוך אופנה מעוצבת, מה שיצר בידול וכבוד לעבודת המעצב. ההבדל בין בגדים ופריטי לבוש מעוצבים היה ברור. כיום, הגבולות מטושטשים. הלקוחות לא מבינים את העבודה העומדת מאחורי הפריטים ולכן לא מוכנים לשלם עליהם, לחשוק בהם או להעריך אותם. אז עולה השאלה -  אם אין קהל, בשביל מי המעצבים עובדים? בסופו של דבר ממי יעתיקו?".

שופן: "אני חושב שזו שאלה שאי אפשר לצאת ממנה טוב לעולם. ובכל זאת, אני מוצא שיש טעם נפגם בתרגומים שונים – ולא משנה אם זה ז'קט שדומה לאחד של שאנל ברשת זולה או כפכפים נוסח בירקנשטוק שמופיעים בז'יבנשי. הטעם נפגם במיוחד במקרה של עיצובים יוצאים מגדר הרגיל או שמקורם בהשראה מקורית או יוצאת דופן, ולו מהסיבה הפשוטה שהם מעודדים את הצרכנים לשיטת חשיבה שהופכת את ההעתקה ללגיטימית וזו בתורה מסרסת את יצר ההמצאה. אמירות נוסח 'מגיע לנו ז'קט דומה לזה של סלין במחיר זול' מבהירות עד כמה הבעיה המוסרית היא עמוקה – כי מה הקשר בין עיצוב של סלין לבין זכות להשיג אותו? אנשים נוטים לבלבל בין אפשרות לרכוש עיצוב מסוים לבין הזכות לרכוש אותו במחיר שמתאים להם. יצירת האופנה נעשית דומה ושחוקה, כי אופנה משקפת את הערכים האלה שנעשו כה פופולאריים".

•  
•  
•  

מתוך המסלול של ג'יבנשי. מי מחקה את מי? (צילום: גטי אימג'ס)

הצורך להתבלט ולמצוא קול ייחודי בתעשייה שבה נדמה שכבר ראינו ולבשנו הכל מטיל מערך לחצים כבד לא רק על המעצבים העצמאיים הנאבקים להשיג בלעדיות על העיצובים המקוריים שלהם אלא גם על רשתות האופנה, שמבקשות להעלות הילוך אופנתי ולנסות לשגר, על אף כל ההאשמות, בשורה אופנתית מקורית. המגמה הזו מתאפיינת לדוגמה בקולקציות מיוחדות הכוללות שיתופי פעולה עם מעצבי אופנה או קולקציות "מסלול" מיוחדות הנמכרות בצורה מוגבלת ומקבלות, לא פעם, גם פוקוס עיתונאי שהקולקציות ה"רגילות" לא היו מקבלות.

"הפער בין מה שאנחנו בתעשיית האופנה מתרגשים ומתלהבים ממנו ומה מאתגר אותנו לבין מה שהקהל ברחוב רוצה ללבוש הוא אדיר" אומרת שחף סגל, יחצנית אופנה ברוני ארנון תקשורת שמשתתפת בפאנל. "אני פחות אוהבת העמדות פנים או ניסיון למכור משהו שלא באמת קיים. הייתי רוצה שמעצבים וחברות אופנה יהיו גאים יותר במה שבאמת יש להם בקולקציה וימצאו דרך להפוך את הקולקציה הזו למגניבה וראויה. כל אחד יכול לתפור חלומות אבל השאלה מי יקנה אותם אחר כך. אני חושבת שגם האינסטגרם הכניס אותנו לאיזה סחרור. פתאום כל פאשניסטה שמקבלת שמלה במתנה מעלה אותה ומתייגת. העניין הזה של להיות 'נחשק' יצא מפרופורציות. מצאתי את עצמי אומרת למעצב מסוים – תפסיק להתעסק בסיפור הזה של מה 'נחשק' בזמן שנחשקים נאלצים לסגור את העסק אחרי עונה, הקופות אצלך ממשיכות לדפוק".

•  
•  
•  

עשו עיצוב יוקרה לכפכפי הבירקנשטוק (צילום: יח"צ)

אז התעשייה פה קטנה מדי כדי לקיים או להזין אמירה אופנתית בעלת השראה מקורית?
סגל: "אני חושבת שיש מקום, אבל הוא מוגבל. מעצב כזה יצטרך בדרך כלל לבוא עם חזון מאוד ברור, כסף וחוש אדמיניסטרטיבי מפותח. אצל דורית בר אור, לדוגמה, העובדה שהיא לא יצאה ממוסד כזה או אחר להשכלה אופנתית סייעה לה. זה מדהים שמעצבת יכולה לבוא ולהשתנות מקצה לקצה בכל קולקציה. יש לה את האיכות החמקמקה הזו שמכונה  Je ne sais quoi ("אני לא יודע מה") ואת הרוקנרול בבטן. היא לא נשענת על קהל גדול של לקוחות אבל אצלה באים כדי לקבל את הפנטזיה. זה לא סתם שהיא ומעצב כמו אלון ליבנה פוזלים החוצה. אין פה מספיק קהל שיכול לתחזק סוג כזה של מעצבים".

"הקהל מחפש זול ולא איכותי"

יוסי קצב, מעצב אופנה ובעל המותג SKETCH, ידוע בתעשייה המקומית כמעצב בעל זהות אופנתית מובחנת שמתעקש על תהליך עיצובי עמוק ויסודי. בפאנל, הוא ייתן את זווית העשייה האישית במציאות המורכבת של השטח.

 איך אתה מוצא השראה אותנטית, ייחודית ואישית?
קצב: "תהליך העבודה בסטודיו שלי שונה מעבודה בחברה מסחרית וכולל תהליך ארוך של מחקר, מציאת נושא השראה, עבודה עם תחזיות אופנה לגבי החלטה על הצבעוניות של הקולקציה ובדיקה של מהן המגמות לעונה הבאה. לרוב אני לא מושפע מטרנדים אלא בוחן מה מתאים למותג. לא כל טרנד נכון ל SKETCH. תהליך העיצוב אורך מספר חודשים וכולל איסוף בדים, חומרים, רעיונות וגם בדיקה מה נמכר בחנויות ומה פחות. כאשר אני מעצב בגד אני חושב אם הוא מתאים לאסתטיקה של המותג וגם להשראה. לא כל דגם מתאים למותג ונכון לקהל לקוחות שלי".

•  
•  
•  

יוסי קצב. לא מוותר על מקוריות (צילום: רון קדמי)

האם הצרכן משלם על תופעת ההעתקות מחירים שהוא אינו מודע להם?
קצב: "לצערי לצרכן לא אכפת. כיום הקהל מחפש זול ולא איכותי. ב-SKETCH האסטרטגיה הפוכה – עיצוב של פריטים איכותיים במהדורות קטנות ופריטים קלאסיים עם טוויסט שיכולים להמשיך להיות רלוונטיים מספר שנים".

ברק, מעצבת שהקימה בעבר מותג עצמאי ומלמדת כיום את  הדור הצעיר של מעצבי האופנה מאמינה שעל אף הקשיים יש סיכוי שהדברים יראו גם אחרת.

איזה מסר חשוב לך להעביר לתלמידים שלך? האם העתיד שמחכה להם בחוץ כל כך שחור?
"אני עדיין מאמינה ואופטימית לגבי העתיד ומייעצת לתלמידים שלי לחפש השראה מחוץ לגבולות המקצוע כי כל השאר כבר בעצם נעשה. אני חושבת שהמודעות למורכבות הזו מאוד חשובה ובשלב מסוים תהיה חייבת להיות חזרה לגבולות המגדירים מהו "עיצוב" לבין פריטים שההמונים קונים במבצעי אחד פלוס אחד. אני חושבת שגם מערך הציפיות של מעצבים צעירים בתעשייה קטנה כמו שלנו חייב להשתנות והמחויבות לעשות את הדבר "שלך" צריכה לכלול גם את ההפנמה שמעיצוב אופנה לא הופכים למיליונרים. אני חושבת שגם התאמה למציאות שבה אנחנו חיים, כמו ויתור על פתיחת בוטיק פיזי והתרכזות במכירה ברשת או ייצור מוקפד בסדרות קטנות עשויים לסייע".

>> שבוע האופנה חולון יתקיים בימים שני-שבת, 29-24.11, במתחם מדיטק חולון.