שרשרת של ליאת גינזבורג במתנה

רוצים לזכות בשרשרת צבעונית ומקסימה של המעצבת ליאת גינזבורג?

מאת  | ‏ 15 אפריל 2011

שווי המתנה – 680 ש"ח

בכל יום שישי נחלק מתנה לגולשים מלאי הסטייל של FF. כל מה שאתם צריכים לעשות כדי להיכנס לתחרות ואולי לזכות בשרשרת היוקרתית הוא לספר לנו בתגובות על רגע מרגש שבו העניקו לכם תכשיט במתנה. התשובה המקורית והמרגשת ביותר תזכה את הכותב בשרשרת שבתמונה.

* הזוכה תיבחר בין המגיבים לפוסט עד יום א', 17.4.11, בשעה 12:00
* בכתיבת תגובה הנני מאשר שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

השאירו תגובה

 

  •  כשדודה שלי היתה צריכה ללדת את ביתה כולם היו במתח היא והתינוקת היו בסכנת חיים לא ידעו אם ישרדו לבסוף שניהם שרדו וזה המתנה הכי גדולה שיכול להיות כיום התינוקת שוחררה מבית החולים ומצליחה לנשום בכוחות עצמה זהו הטכשיט הכי יפה שיכול להיות

    כשהיתי בת 12 קיבלתי מאימטי עגילי זהב עם פנינה שקיבלה כשאר עשו לה בת מצווה שבת אחת יצאתי לגן העיר עם חברות ועגיל 1 נעלם כ"כ הצטערתי ולא ידעתי מה לעשות כיום יש לי מזכרת מזה העגיל השני שלו שיהיה אצלי תמיד כמזכרת מאימי!

    מאת: sarah s |‏ 26 ביולי 2011 | 18:52
  • הרגע המרגש ביותר בחיי הוא לידת בתי ,אחרי 5 שנים של ציפייה המתנה הפלות טיפולי פוריות קשים ומייסרים הן מבחינה גופנית והן מבחינה נפשית הצלחתי להכנס להריון וללדת את בתי בניתוח קיסרי ,הרגע ששמעתי את הבכי שלה הוא הרגע המאושר בחיי לא הפסקתי לבכות אך לבסוף הייתי חייבת להפסיק כדי לא לזוז שתופרים לי את הבטן :) וכשהמיילדת הביאה אותה מולי ואמרה לי :"אמא זו הבת שלך" זה היה שווה כל רגע ורגע עד שילדתי אותה :)שווה הכל !

    מאת: טלי גולדשטיין |‏ 23 באפריל 2011 | 20:39
  • שמי אורטל ולפני 10 שנים קיבלתי בירושה צמיד זהב 24 קראט עשוי עבודת יד ממרוקו שסבתא של אמא שלי השאירה אחרי שנפטרה. שנים הצמיד היה אצל אמא שלי עד לפני 10 שנים שאמא שלי החליטה להעניק לי אותו, בתה הבכורה.
    את הצמיד לא הורדתי מהיד אף פעם. ממש פיתחתי כלפיו תלות, הרגשתי שהוא שומר עלי ועוזר לי בכל דבר שאני צריכה ורוצה בחיים.
    לפני כשנה במהלך שחייה הצמיד החליק לי מהיד ונפל לים. הצמיד תמיד היה גדול אבל אף פעם לא לקחתי אותו לצורף כדי להקטין אותו.
    הייתי מבואסת בצורה שאי אפשר לתאר, ממש בדיכאון.ימים שלמים כעסתי על עצמי והרגשתי חוסר אחריות שלא הקטנתי אותו. לצמיד היתה משמעות עמוקה בשבילי וכשקיבלתי אותו נדרתי נדר לא להסיר אותו ממני לעולם.
    ההורים שלי נסעו לטיול שורשים במרוקו וחיפשו לי צמיד שיהווה תחליף דומה אך לצערי לא נמצא תחליף שמתקרב לאותנטיות שהיה לצמיד המקורי.
    באוקטובר האחרון ביום הולדתי ה27 בן הזוג שלי הפתיעה אותי במתנה מקורית.
    צמיד זהב 24 קראט עשוי עבודת יד מצורף מוכשר. הצמיד היה דומה אחד לאחד בצורה מפחידה לצמיד המקורי שאבד לי . כששאלתי את בן הזוג שלי איך הצורף ידע להכין לי במדויק כמו הצמיד המקורי הופתעתי לגלות שהוא לקח תמונה שלי מצולמת עם הצמיד והביא לצורף תמונה ורק לאחר שוידא עימו שהוא אכן מסוגל לעצב צמיד כ"כ דומה הוא נתן לו אישור להתחיל לעצב.
    המתנה הזאת היא המתנה הכי מרגשת שקיבלתי בחיים, ההקשבה, החשיבה והמאמץ שמאחורי המתנה. בן זוגי ידע כמה הצמיד היה לי לסמל ולהמשכיות המשפחה.
    אין מאושרת ממני ואין מתנות יותר שוות עם ערך סימבולי שכזה.

    מאת: אורטל בלטי |‏ 23 באפריל 2011 | 20:12
  • לפני כמה שנים טובות, במסעדה יוקרתית בדרום הארץ, אני ומשפחתי המורחבת יצאנו לחגוג בריתה להולדת בת נוספת במשפחתנו.
    במהלך הארוחה, בזמן שכולכם אוכלים, שותים, נהנים ורוקדים, אבי הראה לפתע סימנים כי הוא נחנק.

    בתוך כמה שניות כל המסעדה עצרה את עיסוקייה, צעקות להזמין אמבולנס עלו מכל שולחן, הדי ג'יי הפסיק לתקלט ואבי שינה עורו לכחול.
    לפתע, משולחן צדדי, רץ אדם בסביבות גיל ה-30 שניגש לאבי מאחור, עטף את בטן אבי עם שתי ידיו והחל למחוץ אותה עד שיצא מפיו של אבי גרעין גדול של זית.
    עיני אנשי האירוע היו דומעות מההלם וסבתי ז"ל ניגשה אל אותו האיש שרץ, בקור רוח הושיטה את ידיה אל מול ידיו ונישקה אותן. האיש נבהל ומשך את ידיו במהרה ואמר: "לא צריך גברת. הכל בסדר עכשיו".

    ואז, כשסבתי עומדת באמצע המסעדה עם האדם המציל, ועיני כולם מסתכלות בהלם מסוג אחר, היא הסירה שרשרת זהב מצווארה, החזיקה אותה בידה וסיפרה:
    כשהייתי ילדה בת 10 ברומניה, יום אחד טיילתי בין בתי העיירה שלי, ראיתי כמה ילדים בני 7 שעומדים במעגל ובתוכם ילד קטן.
    הם החלו לדחוף אותו במעגל מילד לילד, מקללים אותו, בזמן שהקטן בוכה וקורא לאמא שלו.
    ביד אחת הרמתי מקל וביד שנייה אבן ורצתי לעבר המעגל עם הידיים קדימה וצעקתי לילדי המעגל:"עזבו אותו עכשיו! עופו מפה!"
    הילדים ראו שאני גדולה וחמושה וברחו.
    הילד הקטן נפל על הרצפה והמשיך לבכות. "איפה אתה גר ילד?" והוא הראה לי את ביתו.
    ליוויתי אותו, הרגעתי אותו וחיכיתי עד שאמו תחזור.
    כשאמו שבה, הקטן סיפר לה את כל הסיפור והאמא ניגשה אליי, הסירה שרשרת זהב מצווארה, הניחה אותה בכף ידי ואמרה:"השרשרת הזו ניתנה לי לפני שנים, אחרי שעזרתי לאדם שלא הכרתי. הוא אמר לי שהשרשרת עברה במשך שנים ודורות מאדם לאדם אחרי שאדם עזר לאדם אחר מבלי סיבה מיוחדת. היום אני מוסרת לך את השרשרת אחרי שהצלת את בני."

    "חיכתי במשך שנים רבות לאדם שאני אוכל למסור לו את השרשרת והיום אני מוסרת אותו לך."
    האדם המציל קיבל את השרשרת ובקול חנוק ודמעות שהיו בכל המסעדה נשארנו פעורי פה לסיפור על השרשרת.

    מאת: יוסי |‏ 23 באפריל 2011 | 03:38
  • כשהיה בני כבן 6 ,נתן לי במתנה שרשרת מחוליות של אטבי משרד לא של שדכן אלא הבודדים של תפיסת ניירות שכל אטב מלופף בנייר גורנל צבעוני .זוהי שרשרת יפיפיה ומרגשת במיוחד השקעתו שכן מדובר בילד נכה שקשה לו עם עבודות עדינות ועבד שעות על השרשרת.אי אפשר לתאר את גודל ההתרגשות והבכי שהתלווה לשי זה.

    מאת: טלי חן |‏ 23 באפריל 2011 | 01:06
  • לפני שנתיים קיבלתי את התכשיט הראשון שלי שרשרת זהב מדהימה בצורת חמסה עדינה ועם יהלום בפנים.
    זה היה ביום הולדתי ה18, את התכשיט קנתה לי אחותה הגדולה של אמי מכיוון שנהוג אצלנו שהסבתות נותנות לנכדות תכשיט בהגיען לגיל 18 ולי כאמור אין סבתא מצד האמא כי היא נפטרה לפני 7 שנים ואני לא בקשר עם אבי ומשפחתו מאז שהורי התגרשו לפני 5 שנים ולכן כשהגיע יום הולדתי ה18 אחותה של אמי שמאז הגירושים אימצה אותי כ"נכדה" היה קשה לה לדעת שאף אחד לא יביא לי תכשיט מזהב כמתנה ובמיוחד שהיא יודעת שאני אוהבת תכשיטים ושיש לי בעיקר חיבה לתכשיטים מזהב אז כמתנה היא קנתה לי את השרשרת, כשהיא הביא לי אותה יכולתי לראות דרך העיניים את הכאב שהיא חשה עבורי אך גם את הגאווה שהיא מרגישה כשהיא נתנה לי את התכשיט הראשון בחיי, כולי הייתי מלאת אושר וחלפו כבר שנתיים ולא הורדתי את השרשרת ליום אחד אפילו!!!

    מאת: שני |‏ 22 באפריל 2011 | 23:59
  • לפני שנה לכבוד יום הולדתי, קנו לי שלושת בניי טבעת יפהפיה, שאני עונדת אותה כל יציאה מהבית, אפילו אם זה למכולת. הטבעת יקרה לי מאד וכמובן גם בניי יקרים. כן ירבו בנים כאלה!!!

    מאת: שרה |‏ 22 באפריל 2011 | 00:07
  • הצמיד היה מהסגנון המרוקאי, מרשים, מיוחד מאוד, ויקר מאוד..זהב מאוד…
    כמובן שהרשתי לעצמי להרים ולקחת..
    יום אחרי כן, אני רואה שלט מודפס, ש"אבד צמיד בעל ערך רב..המוצא הישר מתבקש להתקשר ל.."
    לא חשבתי פעמים, ודקה אחרי כבר התקשרתי..קבענו להיפגש אחרי סיום עבודתי, וכך היה..
    הגיעה בחורה צעירה, שהודתה לי,עם דמעות, וסיפרה שזה צמיד של סבתא שלה ז"ל שנתנה לה כמתנה ביום חתונתה ושיש לו ערך רב..התרגשתי בשבילה, והיא ביקשה את הכתובת שלי לשלוח לי מכתב תודה..לא הסכמתי לתת לה, כי אני חשדנית מטיבעי, אבל מסתבר שעולמנו קטן והיא הצליחה להשיג את הכתובת שלי דרך מישהיא שעבדה איתי-דאז, והיא שלחה לי מכתב תודה, עם טבעת כ"כ יפה וכ"כ מיוחדת, שזה כ"כ ריגש אותי..לא האמנתי שיש אנשים כאלו נחמדים בעולמנו!!!מסתבר שיש!

    מאת: מיקי וולף |‏ 21 באפריל 2011 | 23:31
  • אחיה של סבתי נפל בשבי המצרי כשהייתה קטנה.
    במשך חודשים שלמים לא ידעו מה איתו…
    האם הוא בסדר? האם הוא נמצא בתנאים טובים? או האם הוא בכללל חי ?
    לאחר חודשים שלמים של ציפייה משפחתה החליטה לעשות לו הלוויה,מכיוון שהיו בטוחים שהוא מת,אבל לסבתי תמיד היתה תקווה ,ולכן אביה של סבתי הבטיח לה שאם אחיה יחזור מהשבי בריא ושלם היא תקבל שעון זהב במתנה.
    היא עבדה באותה תקופה אצל דוקטור שיבא והגיעו לידו הרשימות של הניצולים מהשבי המצרי היא רצה אליו ושאלה אותו אם אחיה נמצא ברשימה והוא היה שם…
    היא רצה אל אביה וכל משפחתה עשתה מסיבה גדולה היא קיבלה את שעון הזהב כמו שהבטיח לה אביו ומאז מעבירה אותו מדור לדור כיום הוא אצלי אחרי שעבר אליי מאימי ויעבור בהמשך גם אל ביתי…….

    מאת: מעיין יוסופוב |‏ 21 באפריל 2011 | 16:39
  • אני אם אומנת לילדה מתוקה מזה כמה שנים .
    הילדה הצטרפה למשפחתינו בגיל 5 , והרגע הכי מרגש בקבלת תכשיט היה שביום האם הילדה הכינה עבורי צמיד בכיתה ונתנה לי אותו וכך בעצם קראה לי אמא בפעם הראשונה.
    שום תכשיט בעולם לא היה מרגש אותי כמו אותו צמיד מחרוזי פלסטיק שקיבלתי ממנה.
    אני שומרת את הצמיד למרות שעברו כבר די הרבה שנים מאז ובכל פעם שאני עונדת אותו יש לי לחלוחית בעיניים.

    מאת: תמי דותן |‏ 20 באפריל 2011 | 23:28
  • ביום הולדת 40 ביקשתי בלב טבעת מהגבר שאהבתי ,ורצוי מחנות של גראס
    הגבר ההוא נעלם באותה תקופה ,ואבי זל (שנפטר ממחלה קשה שנתיים וחצי אחרי )שבאותם שנים ניסינו להתקרב אחד לשני ,ערגן לי מסיבת הפתעה ליום הולדת (שאז חוללה מהומה שלמה אך הוא לא ויתר )ובמסיבה הגיש לי בעיניים נוצצות תליון שחור וכסף אצילי מ…גראס ,כשכולו קורן מאושר ,וזוהר…
    בשנה אחרי שנפטר ,סיפרתי לבן זוגי היקר והחדש את הסיפור ,בשבוע שהצוואה של אבי אושרה ,ונסעתי לנוח בתל אביב ,האיש היקר שלי הלך ,וקנה טבעת שחורה ואצילית משלובת בכסף ותואמת לתליון של אבי..
    קיבלתי את בקשתי
    טבעת מהגבר שאהבתי ונשיקה בלב מהשמיים.

    מאת: רונית שלס |‏ 19 באפריל 2011 | 14:22
  • שלום שמי ליאורה,אני עובדת כגננת.
    לפני כ 15 שנה זכיתי לקבל מבעלי שרשרת זהב יוקרתית לאחר שילדתי זוג תאומים ( בן ובת ) לאחר 10 שנים של טיפולי פוריות קשיים הן מבחינה הפיזית והן מבחינה נפשית.מה רבה היתה הפתעתי לקבל דבר כזה לאחר שקבלתי כביכול את המתנה הכי חשובה בחיים וזה הילדים.

    מאת: ליאורה צדוק |‏ 18 באפריל 2011 | 08:44
  • היי שמי יהודית.
    לפני כ18 שנה, ערכנו טיול בת מצווה לבתי טיול שורשים באוקראינה עוד לפני נפילת מסך הברזל, לטיול הצטפו אבי ואימי ניצולי שואה ושאר אחי.
    במהלך הטיול ביקרנו בביתה של אימי, שהיה בית מפואר וכאשר הנאצים יימח שמם לקחו את היהודים למחנות העבודה וההשמדה הגויים השתלטו על הבית.
    בעלת הבית הכירה את אימי וסיפרה על זכרונותיה מהתקופה שלפני השואה.
    אימי הבחינה שעל צווארה עונדת הגויה, את שרשרת הזהב של אימה, שרשרת שתמיד אהבה לענוד לכל אירוע ולכל חג.
    אימי ביקשה מהגויה, לענוד את השרשרת ובאותה רגע כאילו אימי חזרה אחורה בזמן ויצא ממנה זרם זכרונות ובמשך דקות לא מעטות פרצה בבכי.
    סבי ביקש מהגויה את השרשרת כי טען שהיא שייכת למשפחה של אימי ולא לגויה.
    אולם שום דבר לא עזר, רק אחרי שהוא שלף צרור שטרות היא השתכנע, ואימי ביקשה לתת לי את השרשרת, היא טענה שהיא כבר זקנה מדי וזה לא ישמש אותה.
    ומאז השרשרת נמצאת אצלי בקופסת תכשיטים, ואני מקפידה לענוד אותה לכל שמחה משפחתית, וכך אני מזכירה לעצמי תמיד, לא לשכוח את זיכרון השואה.
    ואין כמו להסתכל על אימי כשהיא בוהה בשרשרת ועיניה נוצצות.

    מאת: יהודית גליק |‏ 18 באפריל 2011 | 01:43
  • שלום, קוראים לי נורית אהרוני ואני בת 14, לפני שנתיים חגגתי בת מצווה. אמא שלי הפתיעה אותי והביאה לי 12 מתנות בלי שידעתי! בכל הזמן שהתכוננו לבת מצווה אמא שלי הכינה בשבילי 12 מתנות בסתר!! לכל מתנה הייתה משמעות שהייתה כתובה וכל מיני אנשים שונים קראו את המשמעות והעניקו לי את המתנה (אבא, דודה, סבתא, חברה וכו') המתנות הן בעצם "צידה לדרך" שקיבלתי מאמא על כך שהפכתי מילדה לנערה. אמא שלי קראה את המשמעויות של המתנה הראשונה והאחרונה, המתנה הראשונה הייתה קטע על החיוך ממוסגר שעדיין תלוי בחדר שלי והמתנה האחרונה הייתה שרשרת! ממש התרגשתי מכל ה"טקס" הזה, ואת האמת שכימעט בכיתי! לפני שהביאו לי את המתנות אמא שלי קראה לי ברכה כדי שאני אבין מה הולך לקרות, את הברכה הזו שמרתי וכל פעם שאני קוראת אותה היא מרגשת אותי מחדש!
    זו הברכה:
    נורית אהובה שלנו, עומדת כאן אני היום, והכל ניראה לי כחלום, הן רק אתמול נולדת תינוקת קטנה ועגלגלה ובוכיה, והיום את כבר עלמה חיננית, אצילית- בת מצווה. לאבינו שבשמיים נושאת אני עיניים ומודה לו כפל כיפליים על שזיכה אותנו בבת נהדרת, כה רגישה, קשובה ומתחשבת. הן את נורית, מסורה לבית ולמשפחה, וממהרת לסייע בכל קושי ובעיה, דוגמא ומופת את משמשת לאחייך הקטנים ללכת בדרך אלוקים חיים. היום נורית, את יוצאת למסע עצמאות ובגרות, זוהי משימה לא קלה אבא ואני רוצים לסייע לך, להקל עלייך ולהנחות אותך. ולכן בחרנו עבורך 12 מתנות- צידה לדרך, כל מתנה תהווה הכוונה ועזרה עבורך, קחי את המתנות השתמשי בהן בתבונה ובטוחני שלך צפויה הצלחה רבה!.

    זו המשמעות של המתנה ה12- השרשרת:
    נורית מוגשת לך שרשרת אשר תסמל את שרשרת הדורות של האמהות ויהי רצון שתהיי בת נאמנה וכשרה לעם ישראל וישימך אלוקים כשרה, רבקה, רחל ולאה.

    אני מקווה שריגשתי אתכם, אני ממש התרגשתי כשכתבתי את זה.. חג שמח! :)

    מאת: נורית אהרוני |‏ 17 באפריל 2011 | 19:35
  • אמי נפטרה לאחר ייסורים ממושכים ועיוורון שאפילו את נכדיה לא יכלה לזהות. זמן קצר אחר כך אחותי (בת ה-40) נישאה בשידוך. אני חוזרת בשאלה / סימן קריאה ! אשת הרב העניקה לי שרשרת של מיכל נגרין. ליוויתי את אחותי במקום אמי וזה היה מעמד מרגש. הדמעות הפכו זוהרות גם בזכות התכשיט. למחרת בעלי מסר את הרכב לניקוי והשרשרת נשאבה.. כשגיליתי זאת בכיתי בדמעות ללא זוהר… בטוחני שהססגוניות של ליאת גינזבורג תשיב מעט רוממות לרוחי ולנפשי. חג שמח ☺

    מאת: אורנה ארנפריד |‏ 17 באפריל 2011 | 18:21
  • היי אני גלוש
    באחד מימי שישי בערב עבדנו אני והחבר השלי בתורנות מטבח בקיבוץ.בסוף התורנות גיליתי שהטבעת נישואין נעלמה בזמן העבודה,בן זוגי חזר למטבח העצום של הקיבוץ
    וחיפש בתוך 6 חורי ביוב עד שהוא מצא לי את הטבעת שטף אותה טוב והחזיר לי אותה לאצבע .זה היה מצחיק ומרגש ולקח כמה שעות טובות עד שהוא מצא אותה ואין עליו בתור בנאדם אוהב.
    תודה על קריאת הסיפור והלוואי ונזכה בשבילו…….

    מאת: גלוש |‏ 17 באפריל 2011 | 17:33
  • שלום
    שמי מיכל , אני עובדת כסייעת לרופא שיניים במרפאה של רופאים מתנדבים מחו"ל .
    אנחנו מספקים טיפולי שיניים לילדים ממשפחות נזקקות. אני מאוד אוהבת את העבודה שלי , וחשה סיפוק רב בכל יום שאני הולכת לעבודה. אני מרגישה סוג מסויים של שליחות בעבודה זו.
    הסיפור שלי הוא על ילד (שלא אציין את שמו ), אשר סובל מפיגור קל. הילד טיפל אצלנו במרפאה מגיל 5 וכאשר מלאו לו 18 ,הוא סיים את זכותו לטפל במרפאה. אני מכירה אותו במשך 7 השנים האחרונות ,ותמיד הוא מעדיף לטפל אצלי בכסא.
    כאשר מלאו לו 18, ביום האחרון בו הוא סיים את טיפוליו ,הוא ניגש אליי עם מעטפה בה הוא כתב לי מכתב תודה על כל השנים. בתוך המעטפה היו : מסטיק ללא סוכר, ושרשרת קטנה שהוא זכה בה באחת מהמכונות האלו שמכניסים מטבע ומסובבים.
    זו לא שרשרת יקרה בכלל אבל ,מאוד התרגשתי מהמחווה שהוא עשה בשבילי .עדהיום הוא מגיע למרפאה בליווי אחיו הקטנים (שהם 12 סה"כ !!) ותמיד אבל תמיד אומר לי "אני זוכר כמה כיף היה לי לטפל אצלך". תגידו , אם זה לא סיפוק מהו סיפוק ?

    מאת: מיכל .א. |‏ 17 באפריל 2011 | 14:33
  • 1ראשונה שקיבלתי מתנה היה בגיל 12 לבת מצווה שלי ,שרשרת זהב עם השם שלי רחל,[היום כבר כולם קוראים לי חלי] בגיל 19 כשהייתי חיילת חבר שלי בזמנו שלמד צורפות הכין לי טבעת מיוחדת ,שהלכה לי לאיבוד בים המלח שבוע אחרי זה,זה לא היה נעים כל כך ,חיפשנו אותה שעות,אפשר להגיד שזה ביאס את הטיול.מאז היו עוד כמה תכשיטים שעברו אצלי ביד,אבל כרגע אין לי שום תכשיט שאני עונדת עלי,אני עירומה מתכשיטים.

    מאת: חלי שלמה |‏ 17 באפריל 2011 | 07:58
  • כשעוד הייתי קטנה, הייתי נוטה לחטט לאימי בקופסת התכשיטים ולהוציא אוצרות קסומים בצורת שרשראות, עגילים ושלל תכשיטים יפים. כילדה, זה קסם וקרץ לי כל כך, וחיכיתי כבר לגדול ולקבל מאמא פריט אחד או שניים מגונדרים, כדי להרגיש טיפ טיפונת ליידי – כמוה. לכל תכשיט היה סיפור, היסטוריה שלמה של בן אדם.
    עברו חלפו השנים, והנני כבר גדולה, את תליון הלב גיליתי במקרה, זרוק בקופסא קטנה מצדפים, מחובר לשרשרת זהב קרועה. הנחתי את השרשרת בידי ורצתי לאמא לשאול לפשר השרשרת והתליון המקסימים.
    אמא סיפרה כי זוהי המתנה הראשונה שקיבלה מאבי לאחר מספר דייטים. מיותר לציין כי התרגשתי עד צמרמורת מהעובדה שבחרתי משהו שמסמל את ההורים שלי כזוג, שבשבילי הם זוג למופת, חיקוי והערצה ונשואים באושר כבר 35 שנים.
    אמי נתנה לי את התליון, הוא שכב אצלי בקופסת תכשיטים כמה שנים טובות. לפני כשנה, קיבלתי את שרשרת הזהב עם תליון הפנינה מאחי היקר שנוטה לפנק אותי לרוב בתכשיטים יקרים. לשרשרת זו, צירפתי את התליון המקסים, ומאז אני עונדת את השרשרת הזו וכמעט לא מורידה אותה ממני אף פעם.
    השרשרת הזאת מחברת אצלי משפחה, לב הזהב שהוא נכס מאמא ואבא, השרשרת והפנינה שקיבלתי מאחי האהוב. תכשיט אחד שלם, קרוב כל כך לליבי, ממשפחתי היקרה שאני כל כך אוהבת ובלעדיה, חיי אינם חיים.

    מאת: שרון |‏ 17 באפריל 2011 | 07:19
  • יום אחד אני מסתובב בבית מחפש כל מיני אגורות או דברים בודק במגירות ופתאום אני פתאום פותח מגירה אחת ששייכת לאימי ואני מוצע בה את השעונים של סבאי (אבא של אבא שלי)ז"ל שאמרו לי שהכרתי ונורא אהבתי אך רק משהו שלדעתי נורא עצוב איני זוכר זאת כלל איני זוכר מראה,קול כלום זה לדעתי נורא עצוב ושמחתי שלפחות עכשיו מצאתי משהו שיעזור לי לזכור אותו!!!

    מאת: יובל מנחם |‏ 15 באפריל 2011 | 23:27
  • לשמחתי כל הסבים-רבים שלי (כל השמונה משני צדי המשפחה) הספיקו להכיר אותי, אני לא זוכרת את כולם שכן רובם נפטרו בשנתיים-שלוש הראשונות לחיי.
    אבל סבא רבא אחד אני לא שוכחת, זכיתי להכיר אותו עד לחג הפסח (כמה סמלי) של של השנה התשיעית לחיי והוא זה שהעניק לי מתנה שלא אשכח:
    לרגל עלייתי לכיתה אל"ף (כן, כן) קנה לי סבי את השעון הראשון שלי. שעון דיגיטלי קטן ושחור עם פסים דקים בצבע בורדו, שעון "של גדולים". התרגשתי מאוד וענדתי את השעון יום יום עד שגדלתי מכדי לעונדו, אך הוא שמור אצלי בהישג יד עד היום.
    איני יודעת אם אתם מחשיבים שעון כתכשיט, אך מבחינתי הוא יקר מפז.

    מאת: רביד בר - אור |‏ 15 באפריל 2011 | 21:09
  • שמי מירית, ובלי קשר לסיפור מחר אחגוג 25 שנות קיום.
    הסיפור שלי הוא פחות על מתנה יותר על ירושה, אבל בשבילי זו המתנה הגדולה או בעצם הזיכרון מוחשי שיש לי מאימא שלי.
    לפני כ- 7 שנים, אימי ששמה היה אמי (השם הכי יפה בעולם), הלכה לעולמה ממחלת הסרטן. אין ספק שזה היה הרגע הכי קשה בחיי.
    אמי, נפטרה בהיותה בת 46 ב- 9.07.04, אחרי מאבק קצר אך כואב. באחד מאישפוזיה האין סופיים בבית חולים רמב"ם, אני נאלצה לעבור ניתוח כלשהו ועל כן, נתנה לי למשמורת שרשרת מזהב לבן שתיפקדה בתור צמיד מלופף לרגל, את הסוף אתם כבר יודעים, והשרשרת הזו נמצאת על רגלי כבר כמעט 7 שנים. זהו התכשיט הכי חשוב לי ושהכי מקרב אותי אליה.

    )-:

    מאת: מירית |‏ 15 באפריל 2011 | 16:54
  • נולדתי בקלומביה ועליתי פצפונת לארץ. כל המשפחה של אמא שלי עדיין שם ולכן כמות הביקורים והקרבה למדינה ולתרבות גדולים מאוד למרות היותי ישראלית לכל דבר.
    בביקור האחרון סבתא שאלה אותי אם אני עדין "גונבת" לאמא שלי את הטבעת הענקית שהיא הביאה לה בפעם הקודמת. כמובן שהנהנתי בחיוך, מיד אחרי זה הבנתי שהטבעת לקוחה מתוך סט של שרשרת ועגילים ישנים ויקרים מאוד שנגנבו לסבתא שלי [דבר המאוד נפוץ לצערי בקולומביה] לכן אני שמחה לשתף אתכם בזכר היחידי מאותו סט סנטימטלי- כמובן שסבתא מאושרת לדעת שיש משפחה רחוקה שעוד נהנת מאותו סט.

    מאת: עדן |‏ 15 באפריל 2011 | 16:16
  • התכשיט הכי יפה שקבלתי היה את בתי שירה יותר יפה ויקר מכל תכשיט אחר
    אולי לשים אותו להתהדר בו אני לא יכולה אבל היא הדור שאחרי ההמשך שלי והיא תזכיר אותי אחרי שאני לא היה בן החיים אז מה שווה תתכשיט לעומת מה שיש לי ???

    מאת: תהילה |‏ 15 באפריל 2011 | 16:08
  • בגיל 12 קיבלתי מאמא טבעת זהב שהיא קיבלה בגיל 12 מאמא שלה. מאז היא תמיד עלי, ומחכה לעבור לדור הבא…

    מאת: נוי |‏ 15 באפריל 2011 | 15:49
  • זה היה ביום החמישי למסע, המסע לפולין שאליו יצאתי. ערב יום שישי, מוצפת רגשית אחרי החוויות הקשות שעברתי במהלך השבוע. ואז- הפתעה , יש חבילות מהמשפחות , מוצפת סימפתיה הערכה וגעגועים קראתי את המכתבים המרגשים, ואז משהו נופל מתוך אלבום התמונות שקיבלתי בחבילה, שרשרת מגן דוד, גדולה וגאה.

    מאת: גל |‏ 15 באפריל 2011 | 15:19
  • היי קוראים לי מור,
    כשהייתי בת 13 אבא שלי לקח אותי ואת אחי לטיול מאורגן בחו"ל ובדיוק יומיים אחרי שהגענו לשם היה לי יום הולדת והם התייחסו ליום הזה כעוד יום רגיל.
    בערב היה לנו שייט לכל הקבוצה ואבא שלי הפתיע אותי וקנה לי טבעת ממש יפה, והוא הפתיע אותי מול כל האנשים שהיו איתנו בקבוצה וכולם התלהבו וחגגנו.

    מאת: מור |‏ 15 באפריל 2011 | 14:46
  • כשהייתי כבת 19 סבי נפטר.
    ביום גילוי המצבה הגיעה סבתי לבית הקברות עם חבילה פתוחה. היא נתנה לי את החבילה וסיפרה כי כשבוע לפני מותו ראה סבי תליון קינטי מזהב שמיד חשב שבוודאי אוהב ושיתאים לי.
    ביום ה30 הוציאה סבתי דואר והתפלאה למצוא בחבילה את התליון שהוא הראה לה.
    התברר שהוא קנה את התליון כמתנה עבורי ותכנן לתת לי אותו עם שחרורי, אך כאמור הוא נפטר עוד אפילו בטרם התליון הגיע.
    היתה זו המתנה האחרונה שקיבלתי מהסבא שלי ומזכרת שתמיד הלכה איתי.
    לצערי באחת הפעמים היחידות שלא ענדתי את התליון (יצאתי לקמפינג ולא רציתי לענוד אותו שלא יאבד) הגיעה העוזרת לביתנו וגנבה לי את התליון.

    מאת: רות |‏ 15 באפריל 2011 | 14:11
  • לפני בערך 5 שנים נסעתי לפריז להופעה של אחת הלהקות האהובות עליי-depech mode עם שני חברים.

    בן זוגי נשאר בבית.

    ביום שבת של אותו סופשבוע בפריז, הלכנו לשתות קפה באחד מבתי הקפה המקסימים שיש שם.
    פתאום השמיעו שם את השיר שלי ושל בן זוגי- the man with the child in his eyes (קייט בוש המלכה).

    ידיד שלי בדיוק הלך ל״שירותים״ ואני נותרתי שם מתרגשת לבדי, מתכוונת לשלוח הודעה לבן זוגי שבארץ: ״איזה קטע! השיר שלנו מושמע בפריז… מתגעגעת…״
    פתאום אני מפנה את ראשי ימינה ורואה אותו, כן כן, כורע ברך לידי עם טבעת וענף שקדיה בידו ( הפרחים האהובים עלי). כן, ניחשתם, הוא הציע נישואים ואני אמרתי כן-או יותר נכון בכיתי כן.

    מסתבר שזה היה מבצע שתוכנן ימים מראש עם הידיד שנסעתי איתו והוביל אותי לבית קפה היחיד שהסכים להשמיע את השיר שלנו. אז זה היה ונשאר הרגע הכי מרגש בו קבלתי תכשיט.

    עכשיו נקווה שגם הרגע שבו אני אזכה בשרשרת יכנס לתחרות הרגעים המרגשים. חג שמח.

    מאת: תותי |‏ 15 באפריל 2011 | 13:49
  • שתי הסבתות שלי מתו ולא הספקתי לצערי להכיר אף אחד מהן.
    אבל הסיפור הוא יותר לצד סבתא מצד אבא..
    סבתא מרים ז"ל מתה בגיל 36 מסרטן, כשאבא שלי היה בן 13.
    אף פעם לא הכרתי אותה ולא כ"כ שמעתי עליה הרבה דברים כי זה נושא שגם אחרי כ"כ הרבה זמן עדיין כואב לאבא שלי ולסבא שלי לדבר עליו, אבל מה שהכי ריגש אותי זה האהבה העזה של סבא שלי כלפיה
    והעצב שיש לו בעניים כל פעם שהוא שומע את השם שלה או נזכר בה.
    היא הייתה ממש כמו בסרטים של פעם, האישה שתמיד חייבת להתלבש בסטייל עם המעילים הכי מפוארים [בגלל זה סבא שלי פתח חנות בגדי אירועים כי זה מה שהיא רצתה כל חייה] תסרוקות מושקעות ואהבה גדולה לאופנה ובגדים.
    בכל התמונות שלה נמצאת אישה עם חיוך מדהים ולבוש נשי מטופח ויפיפה.
    בכל אופן עד שנה שעברה לא ראיתי שום פריט שלה, ושנה שעברה באמצע אירוע משפחתי סבא לקח אותי לצד ונתן לי שרשרת זהב עם ציפור שממש כל פרט קטן היה בה, והוא אמר לי שזו הייתה השרשרת הכי מועדפת עליה ושהוא רואה בי הרבה ממנה וזה היה כ"כ מרגש כי זו הייתה הפעם הראשונה שסבא שלי הסתכל לי בעיניים ודיבר עליה. ומאז השרשרת הזו מלווה אותי כל הזמן… 3>

    מאת: לי-אן אהרוני |‏ 15 באפריל 2011 | 13:30
  • נכון שתכשיט מתנה הקשור בהצעת נישואין
    איננו סיפור מקורי במיוחד. אך כשחבר שלי הציע לי נישואין
    אחרי ההתרגשות מהטבעת המהממת שהוא קנה לי
    הוא שלף מהמגירה הפתעה נוספת.
    טבעת זהב וינטג׳ מהממת שהיתה שייכת לאמא שלו (ז״ל).
    מסתבר שלפני שנתיים כבר אחותו אמרה לו שבשירתם
    להציע לי נישואין הוא יכול להביא לי תכשיט שהיה שייך לאמא שלהם.

    אין ספק שזה היה החלק הכי מרגש בהצעת נישואין. 

    מאת: הגר |‏ 15 באפריל 2011 | 13:25
  • שלום קוראים לי שי והאמת שהסיפור שלי יותר מביך מאשר מרגש..
    נולדתי לאמא פולנייה ואבא מרוקאי ועם השנים אמנם התרגלתי לפדיחות אבל כנראה שאת הפדיחה הזאת אזכור לנצח..
    יום אחד נסענו לאירוע משפחתי אליו הגיעו הדודים מארה"ב במיוחד,
    הייתי אז בת 12, ילדונת ביישנית בגיל ההתבגרות..
    אני יושבת בשולחן שלנו ופתאום אמא שלי מסמנת לי לבוא שהדודה מארה"ב קוראת לי, אני באה קצת נבוכה כשכל השולחן בוהה בי ואז דודה שלי מוציאה קופסא
    ואומרת בקול ובהתלהבות: שישונה זאת המתנה שלנו לבגרות שלך, אמא סיפרה לנו שקיבלת מחזור!!
    הרגשתי שאני רוצה לקבור את עצמי, אני חושבת שגם אם הייתי עושה כל חיי מיטות שיזוף לא הייתי מגיעה לגוון הלחיים שהיה לי באותה הסיטואציה,אולי היום זה לא נשמע ביג דיל, אבל תאמינו לי מי מכן לא מכירה את החשיבות של המחזור הראשון, המבוכה, והרצון לשמור את הדבר הזה שבא לך משום מקום בסוד!

    מאז הגעתי למסקנה שכנראה שבאמת אין סודות במשפחה(:
    אגב, חג שמח!!!

    מאת: שי |‏ 15 באפריל 2011 | 13:06
  • היי קוראים לי לירן
    הכרתי מישהי שקוראים לה עדי לפני הרבה שנים וניהינו ידידים ממש קרובים כמו אחים חברים משפחה,
    נסענו ביחד לחופשה באילת יצאנו עשינו צחוקים קרקרות שגעונות וממש נהננו, נגמרה החופשה חזרנו הבית, עברו יומיים ועדי מתקשרת אלי שואלת אותי בתון לחוץ ומודאג תגיד ראית אולי את השרשרת הזהב שלי? ( זו שרשרת שעברה מדור דור של הסבתא של הסבתא) אני הרגשתי שהיא עומדת לבכות והרגעתי אותה ואמרתי לה יהיה בסדר נמצא אותה, נפגשנו דיברנו אמרתי לה לא לדאוג,
    באותו יום התקשרתי לבית מלון שהיינו ושאלתי וחקרתי אם ראו שרשרת בסוף השבוע אמרתי אני ירד לאילת לחפש את השרשרת ארזתי תיק קטן וירדתי לאילת הלכתי לכל מקום שהיינו הפכתי את אילת והיא לא ידעה שנסעתי לאילת, בסוף בסוף מצאתי את השרשת באיזו שהיא חנות שהיינו, כל כך שמחתי וכל כך התרגשתי,
    אני בשביל אדם קרוב ואדם שאני אוהב אני אעשה בישבילו הכל כי אני יודע שאותו אדם יעשה את אותו הדבר גם בישבילי
    חזרתי לבית לא דיברתי איתה יומיים ואז באתי אליה הביתה אמרתי לה יש לי הפתעה , נתתי לה את השרשרת והיא בכתה וקפצה עליי וכל כך שמחה היא שאלה אותי איפה מצאת ואמרתי לה שזה סוד ביני לבין ראש עיריית אילת ( צחקתי בליבי)
    וזהו נגמר הסיפור הטוב,

    זה מה שנקרא להעניק להקריב לתת לאחרים מכל הלב לתת לבן אדן שאתה אוהב

    מאת: לירן |‏ 15 באפריל 2011 | 12:23
  • לצערי אין לי רגע מרגש לספר שנתנו לי תכשיט כי אף ]עם לא נתנו לי:(
    אולי עכשיו יהיה לי סוף סוף לספר

    מאת: שירה |‏ 15 באפריל 2011 | 12:18