מתנה בשישי: בושם Chloe Absolu De Parfum

ספרו לנו לאיזה ריח מהילדות אתן מתגעגעות ואולי תזכו בבושם Chloe Absolu De Parfum בשווי 570 שקלים

מאת  | ‏ 21 דצמבר 2017

מתנה בשישי (צילום: יח"צ)

מתנה בשישי (צילום: יח"צ)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:

בושם Chloé Absolu De Parfum

כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה -

לאיזה ריח מהילדות אתן הכי מתגעגעות?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 570 שקלים
ניתן להשיג ברשתות הפארם ובאתר

**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 24/12/17 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר בשעון של ורסוס ורסאצ'ה בשווי 699 שקלים היא טל, שסיפרה לנו מה הרסה בבית של מישהו אחר: "אני די שוברת כל מה שאני נוגעת בו, אבל המקרה הזה רודף אותי מאז גיל 7. הייתי אצל חברה מהבצפר ושיחקנו עם התוכי שלה. באיזשהו שלב היא יצאה מהחדר ואני נשארתי עם התוכי לבד. הייתה לו כזו קערת מים עם ידית, מעין סלסלה, ואני החזקתי אותה באוויר תוך כדי שהתוכי שתה ממנה. ואז קרה נורא מכל – כנראה בגלל המשקל של התוכי, הידית נתלשה והקערה נפלה לרצפה, יחד איתו. בהתחלה היה נראה שהוא בסדר. הוא קם ואפילו התהלך כמה צעדים. אבל כעבור דקה הוא התחיל ללכת כמו שיכור, מתנודד ימינה ושמאלה, עד שהוא נפל על הגב ולא זז. בדיוק ברגע הזה חברה שלי נכנסה לחדר לגלות את התוכי שלה חסר חיים, בזמן שאני מסתכלת עליו המומה. היא התחילה לבכות, ואז אני התחלתי לבכות ואם זה לא היה נורא מספיק, כשאמא שלה נכנסה כדי לברר מה קרה, היא התחילה לצעוק עליי ואני כל כך נבהלתי שברחתי מהבית שלה. מיותר לציין שלא חזרתי לבית של אותה חברה לעולם ושמאז אני לא מתקרבת לתוכים. Better safe than sorry".

  • אני מתגעגעת לריח של הבית של סבתי, זה לא היה בהכרח ריח מדהים אלה שילוב של אוכל ביתי של פעם
    ונקיונות של בית של אישה חזקה שעברה הרבה יותר מדי. זה היה ריח מרגיע של נחמה שבו שזורים המון רגעי ילדות וצחוק. ובעיקר געגוע לדור שהיה ואיננו עוד.

    מאת: שרון דהן |‏ 28 בדצמבר 2017 | 17:55
  • פעם בשבועיים היינו נוסעים לבקר את סבתא שלי בעמק יזרעאל. עוד לפני שאבא שלי היה מסיים לחנות את המכונית שלנו במגרש החניה הסמוך,אני הייתי מזנקת מהאוטו ורצה בשביל המוביל לביתה. הריח המוכר והאהוב של שיחי היסמין ששתל סבא שלי יחד עם עצי האורן מהשדרה ליד רק הכינו אותי לקראת הריח הקסום של ילדותי. כבר ליד הבית של סבתא הרחתי כבר את עוגיות הפרג המעלפות שלה, כשריח הפרג והקינמון משתלטים על כל השכונה ועל כל חושיי. כשהייתי פותחת את הדלת (כן, אז לא נעלו דלתות, ובוודאי שלא בעמק יזרעאל השליו והמרהיב) וצועקת "הגענו" בקולי קולות, ריח השניצלים הכי היסטריים ביקום נוספו לשלל הריחות שאספתי בדרך. אבל רק כשנפלתי לצווארה של סבתי, הסנפתי את חום גופה עם הבושם העדין שלה שהזכיר לי ים ממדינה רחוקה היה זה הריח המושלם שעד היום אני מייחלת להריח שוב. כן, הריח הכי געגוע הוא שילוב של יסמין עם עצי אורן, עוגיות פרג וקינמון ושניצלים מטוגנים של פעם, יחד עם סבתא שלי וניחוח הים שפעם בה. סבתא שלי נפטרה כשהייתי בת 12, ופעם בשנה אנחנו נוסעים שוב לעמק יזרעאל. אני כבר לא מזנקת מהאוטו, מזדחלת החוצה בשביל שהוביל פעם לביתה ומריחה את שיחי היסמין ועצי האורן, שנשארו יתומים וזכירון עמוק של געגוע

    מאת: נטע |‏ 24 בדצמבר 2017 | 11:25
  • כשעלינו מאיראן, שיכנו אותנו בתל אביב בשכונת נווה צדק שקרובה לים, היינו קו ראשון לים כי לא היו אז את בתי המלון ושאר בנייני המגורים שחולשים על הים כמו היום. אני זוכרת כל בוקר כשאמא העירה אותי ופותחת את החלון, הריח הראשון שהייתי מריחה היה ריח הים, כך כל שנות ילדותי זה היה הריח הכי דומיננטי שחוויתי, כמובן שאחרי שנים העבירו אותנו משם. היום ממרום גילי, כשאני גרה רחוק מידי מהים, פעמים אני נוסעת דרך הים כדי להריח אותו מבעד לחלון הרכב הפתוח, הרגשה שמעיפה אותי לשנות ילדותי

    מאת: דונה |‏ 24 בדצמבר 2017 | 10:32
  • הריח של המצעים בבית של סבתא שלי..
    כשהייתי קטנה היינו נוסעים כל המשפחה פעם בכמה שבועות לישון אצל סבתא שלי בירושלים. המצעים תמיד היו רכים והיה להם ריח מדהים של כביסה!
    כל כך אהבנו את המצעים אצלה עד שהיינו נוהגים כל הבני דודים להתעטף בהם כמעין גלימות ולשחק כך כל השבת.. זה כלל גם את סבא שלי!

    מאת: מעיין ויצמן |‏ 24 בדצמבר 2017 | 09:29
  • כשהייתי ילדה נהגנו ללכת כל המשפחה בשבתות לביקורים אצל סבא וסבתא שלי…
    תמיד כשנכנסנו אליהם כבר מהחצר היה ריח מדהים של הבישולים של סבתא, מאז שאני זוכרת סבא היה אדם מאוד חולה על כיסא גלגלים אבל אדם מאוד חביב ונעים. לא הייתה כל כך אינטראקציה אתו כי הוא לא דיבר בעברית כמעט אבל ברמזים הוא תמיד ביקש שנסיים את כל האוכל של סבתא!!!
    לעומתו עם סבתא היה הרבה יותר קשר, היא דיברה בעברית וגם הייתה אישה מאוד מצחיקה ופעילה… לפני 10 שנים בערך סבא שלי נפטר וסבתא נשארה לבד. עם השנים סבתא שלי חלתה באלצהיימר והפסיקה לבשל… לפני כמה חודשים נסעתי לבקר אותה, לאחר שיחה של כמה דקות הגענו לבישולים המדהימים שלה מהעבר….איך היא הייתה מעולה בזה וכמה זה היה טעים ונעים.
    היא מסתכלת עלי ושואלת אז… מי את בדיוק?!
    עצוב:(…. אבל מעורר זיכרונות נעימים:)

    מאת: עליזה |‏ 24 בדצמבר 2017 | 09:05
  • מתגעגעת לריח הילדות חורף בחוץ ויוצאים לחצר משחקים בשלוליות ובאוייר יש את ריח האדמה הרטובה מהגשם !!! זיכרון מתוק!!!

    מאת: gefen as |‏ 24 בדצמבר 2017 | 09:04
  • אני מאוד מתגעגעת לריח של ורדים טריים. כשגרתי אצל סבתי ז"ל בילדות היו לנו שיחי ורדים בגינה ובכל ארוחת שישי סבי ז" ל היה קוטף עבורה זר ורדים והוא היה עומד על השולחן ומפיץ ריח מדהים ומשכר בכל הבית. זה היה ריח נהדר שכולם אהבו ותמיד כשבאו אורחים שאלו מה זה הריח הנפלא הזה. הריח מאוד מזכיר לי אותה ואת הילדות הנפלאה במחיצתה.
    tanyaf7@walla.com

    מאת: טניה גולן |‏ 24 בדצמבר 2017 | 06:58
  • אני הכי מתגעגעת לריח של תות עץ. כשגרתי עם סבתי ז"ל בילדות היה לנו עץ של תות עץ מתחת לבית והייתי קוטפת את הפירות הטריים ישירות מהעץ ומביאה הביתה. סבתי ז" ל הייתה מכינה מזה ריבה וגם קומפוט והיה לזה ריח טרי ומשגע.
    היא הייתה שוטפת לי גם קערת פירות ונותנת לי לאכול אותם ככה, מאוד מתגעגעת לטעם שלהם.
    tanyaf7@walla.com

    מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) |‏ 24 בדצמבר 2017 | 06:45
  • ריח הילדות של עצי האורן והדבק אשר מזכיר לי את רחשי הפיצפוץ שנשמעו כאשר השמש פיצחה בחומה את האיצטרובלים החומים והבשלים.
    ומתוכם נשרו לאדמה המכוסה מחטי האורנים-הצנוברים בקליפתם הקשיחה
    אספנו אני והחברים מהשכונה את הצנוברים הללו בקליפתם ובאבן חלקה פיצחנו אותם.
    הם נפתחו ומתוכם יצא הצנובר הלבן הבשרני שהיה כה טעים.
    אכלנו בכמות כזו גדולה שבטננו התמלאה בהנאה צרופה והגענו הביתה שבעים ומרוצים.
    וכאשר נשרו לאדמה איצטרובלים סגורים אנחנו חיממנו אותם על אש וריח הדבק המשכר שעולה עד עתה באפי וברוחי…

    מאת: עליזה |‏ 23 בדצמבר 2017 | 23:10
  • אני מתגעגעת מאוד לריח של דאונדורנט " הוואי ". אני כמעט בטוחה שהוא כבר לא מיוצר בארץ ואם כן שנים לא ראיתי אותו ברשתות הפארם. הריח שלו ממש מלווה אותי מתקופת נערותי, ואני אפילו זוכרת את צבע הפסים הצבעוניים שהיו על התרסיס. כנראה שככה הזכרונות שלנו כילדים גורמים לנו כמבוגרים להתרפק ולהמשיך להתגעגע אליהם כזכרון…
    אני מאשרת שקראתי את התקנון ואני מאשרת אותו.

    מאת: שירלי זגורי |‏ 23 בדצמבר 2017 | 21:52
  • בצעירותי גרנו משפחתי ואני בשכונה בחיפה . בכל בוקר בדרכי לביה"ס הייתי חולפת ליד המאפייה השכונתית . הניחוחות שעלו משם גרמו לי להרגשה טובה ובמיוחד משה, בעל המאפייה המבוגר והמקסים , שהיה מברך אותנו הילדים ומחלק לנו מהמטעמים שהיה מכין .היה לי ממש כיף לפתוח את היום ככה ומשם בעצם נוצרה האהבה שלי למאפים . הזיכרונות של ריח המאפים הטריים הם זיכרון ילדות מתוק שחקוק אצלי עד היום . אני קיבלתי השראה מאותו איש מופלא ובזכותו אני עוסקת היום בקונדיטוריה .

    מאת: שני |‏ 23 בדצמבר 2017 | 21:16
  • בושם ריח של תינוקות הכי ממכר זה וקלואה אין כל הריחות האלהה בעולם

    מאת: יעל מסלטי |‏ 23 בדצמבר 2017 | 19:35
  • זו אולי תהיה תגובה יוצאת דופן, אבל כשהייתי קטנה היה לי סבא מחו״ל שהיה בא לבקר פעם בשנה והיה שוהה במלון דן בתל אביב. היינו הולכים לבקר אותו הרבה ולפעמים אף נשארים לישון שם. בכל אופן, בארוחות הבוקר היו דייסות עם ריח מדהים וטעם מטורף. לא הרחתי ריח כזה מאז שוב ואני מתגעגעת לריח ולטעם.. הלוואי שהייתי יודעת מי היו השפים באותה תקופה..

    מייל: daniellemhadad@gmail.com

    מאת: דניאל חדד |‏ 23 בדצמבר 2017 | 18:57
  • בדיוק השבוע נזכרתי שפעם כשהייתי ילדה היו מקררים אחרים לארטיקים וגם הטעמים היו מדהימים
    היה מקרר עם מכסה מגומי וכשהיינו פותחים את.המקרר היה יוצא אדים של קור וריח משגע
    ארטיק משמש ולימון היה להם ריח משגע
    ממש מתגעגעת. לזה .

    מאת: מירה |‏ 23 בדצמבר 2017 | 18:03
  • כל שישי היינו נוסעים למושב שבו אבא שלי גדל לארוחת שישי אצל סבא שלי ודודה שלי שגרו יחד. באופן קבוע, ברגע שנכנסים למושב היה ריח של פריחה משולב בניחוח רפת. זה אמנם לא נשמע מגרה במיוחד, אבל משהו בזה עשה לי אוירה מיוחדת. כל פעם שאני עוברת שם אני נזכרת בתמונה שלנו נוסעים יחד באוטו כל המשפחה בערב שישי

    מאת: ענבר |‏ 23 בדצמבר 2017 | 16:35
  • סבתא שלי הייתה בן אדם די פשוט. מעולם לא הייתה מסתובבת עם תכשיטים חוץ משרשרת אחת שסבא שלי קנה לה. מעולם לא הייתה לבושה באופן מיוחד. מעולם לא שמה דגש על דברים שכאלו.. אבל לבשמים הייתה לה אהבה מיוחדת.
    אני זוכרת באופן מדוייק למדי את החדר שלה. מצד ימין למיטתה היה תלוי על הקיר מעמד בעל מדפים קטנים רבים. על כל מדף 10 בקבוקונים לפחות. קטנטנים, מיוחדים ברמות בלתי נתפסות ובתוכם בשמים עדינים עדינים. כל אחד היה מטריף ומטורף. לכל בקבוק היה ייחוד משלו, בריח, בצורה ובהוויה שלו.
    סבתא שלי אספה אותם במשך השנים בקפידה. וכשאני ואחותי היינו בנות 6 ו9 כל אחת קיבלה בקבוקון קטן מהאוסף. הריח היה מעולה, ריח טוב, בעיקר ריח שמזכיר לי את סבתא שלי זכרונה לברכה ואת כל התקופה הזו..
    סבתא שלי נפטרה לפני 7 שנים ואין לי מושג איפה כל הבקבוקונים הקטנים.. אבל אם היה לי, הייתי שומרת את כולם ונותנת גם לנכדות שלי..

    מאת: יובל |‏ 23 בדצמבר 2017 | 16:06
  • אני הכי מתגעגעת לריח של העוגיות שוקולד צ'יפס של אמא שלי. אני לא אופה באותה רמה כמוה. לצערי היא נפטרה כשהייתי בכיתה י' כך שהיא לא נמצאת כאן כדי לשפר את האפיה ואת הבישול שלי. יעידו ילדיי שאומרים לעתים קרובות: "איחס, אמא, זה לא טעים" …

    מאת: תמי |‏ 23 בדצמבר 2017 | 14:32
  • הריח מהילדות שאני הכי מתגעגעת אליו הוא ריח מפרח הרדוף הנחלים ( משפחת פרח עלי דפנה)
    היה לנו גינה גדולה בצרפת עם הרבה פרחים פרעים
    וליד הבריכה היה קיר ענקי של פרחי הרדוף הנחלים שכל הזמן הייתי מסניפה שהייתי קטנה.
    לפעמים בארץ אני עוברת ליד הפרח הזה ומעלה בי זיכרונות שקטים וכיפים שהמירוץ של החיים שכח אותם..

    מאת: סיון גלייצר |‏ 23 בדצמבר 2017 | 14:00
  • אולי ישמע קצת מוזר אבל הריח של אבא שלי .
    כשהייתי קטנה (בת 6) אבא שלי טס לעבוד בחול במשך 4 שנים. ואני הייתי ישנה בצד שלו במיטה יחד עם אמא שלי. והיה לו ריח ייחודי, כזה שאי אפשר להסביר. כל לילה הייתי מריחה את הכרית שלו שבאופן מוזר הריח שלו פשוט לא נעלם משם ונזכרת בו וזה היה נותן לי תחושה טובה והייתי מרגישה מוגנת.
    עד היום גם אם יעצמו את עיניי והוא יתקרב אדע לזהות שזה הוא על פי הריח הזה.. שכל כך התגעגעתי אליו כשהייתי קטנה.
    וזה מבחינתי לגמרי ריח של ילדות. שעזר לי בזמנים קשים

    מאת: בשם אחותי: לינוי |‏ 23 בדצמבר 2017 | 13:48
  • הריח ילדות שאני הכי מתגעגעת אליו הוא הבושם של בריטני ספירס Fantasy חרשתי עליו כל הילדות שלי

    מאת: שירלי גרינשפן |‏ 23 בדצמבר 2017 | 13:22
  • מתגעגעת לבושם לולו של קאשרל

    מאת: סבן דניאל |‏ 23 בדצמבר 2017 | 11:48
  • אני הכי הרבה מתגעגעת לריח של נמל חיפה,
    בתור אחת שגדלה עם אבא ימאי,רוב הזמן בילינו בהפלגות,ולכן הריח של הדלק היה כמו סם לנשמה…

    מאת: לירון |‏ 23 בדצמבר 2017 | 10:38
  • שלום
    הריח שאני הכי זוכרת מהילדות הוא מסק אוייל.
    וכל מי שהייתי מזהה שהיא התמרחה או התבשמה הייתי מקנאה.
    אז לא לכל אחד הייתה אפשרות לקנות או להיתבשם.
    ניחוחות ילדות.
    (הנני מאשרת שקראתי את התקנון)

    מאת: אנג'ל קבודי |‏ 23 בדצמבר 2017 | 10:07
  • אני הכי מתגעגעת לבושם שהייתי נערה שנקרא "עדן " של קאשרל אבל ירוק בהיר זה היה ריח פירותי נעים ועדין ריח נעוריי

    מאת: ליאת |‏ 23 בדצמבר 2017 | 09:53
  • הריח הכי מטורף מהילדות הוא של חלות ביום שישי בגן שמכינים לקבלת שבת. בבוקר כל ילד מכין לעצמו חלה לקחת הביתה. לקראת השעה 12 כל הגן היה מתמלא בריח של חלות מתוקות עם מלא סוכר וקינמון.

    מאת: ירדן |‏ 23 בדצמבר 2017 | 09:36
  • שהייתי קטנה היה שוקו תות כן כן אבקת שוקו תות ובפנים היה שוקובוב בובה מגניבה ששמים על ראש העפרון. התגעגעתי לריח התות המתוק… ריח של תמימות וזכרונות טובים. מעניין למה אין יותר שוקו תות באבקה

    מאת: הילה |‏ 23 בדצמבר 2017 | 09:24
  • כשהייתי ילדה לסבץי היה בושפ בשם צארלי בושים ישן חזק להפליא לא היה ניתן לפספס את ריחו כשהיית יושב לצידה באחד מיימי ההולדת שלה הצעתי שנקנה לה בושם עדין יותר בושם עכשווי יותר ואז שמעתי את הסיפור הבא
    לפני שסבי נפטר בכספו האחרון הוא קנה לה מתנה את הריח שכלכךכ אהב שלנצח תלך עם ריחו ולנצח תזכור אותו מותו היה קרב וכולם ידעו מאותו הרגע סבתי הייתה מתבשמת בבושם הזה על מנת להרגיש אותו קרוב אליה…למשמע הסיפור המההמם הזה שיניתי את דעתי שזה הריח הכי נעים בעולם וכמה זו אהבה טהורה שרגש וריח נמצאים בתוכה
    לגמרי אהבה שלא תלויה בדבר….רק גריח אחד של בושם מיוחד

    מאת: סופי |‏ 23 בדצמבר 2017 | 09:00
  • אני הילדה הקטנה של הבית למרות שאני כבר בת שלושים אחותי הגדולה מבוגרת ממני ב17 שנים, ומיותר
    ר לציין שהיא כמו אמא שניה, דמות להערצה וכו והריח שאני זוכרת מילדותי הוא הניחוח שהיא בפיצה של בושם עדן מבקבוק ירוק שקוף… זה כבר מעבר לריח זה הזיכרון של ימי ילדות מתוקה קה ופרחונית של כיף ושמחה, של ערבי חג ובקורים בבתי כנסת השבת אז הבושם הושפרץ בנדיבות.. בקיצור אושר

    מאת: דנה |‏ 23 בדצמבר 2017 | 09:00
  • כשהייתי ילדה לסבץי היה בושפ בשם צארלי בושים ישן חזק להפליא לא היה ניתן לפספס את ריחו כשהיית יושב לצידה באחד מיימי ההולדת שלה הצעתי שנקנה לה בושם עדין יותר בושם עכשווי יותר ואז שמעתי את הסיפור הבא
    לפני שסבי נפטר בכספו האחרון הוא קנה לה מתנה את הריח שכלכךכ אהב שלנצח תלך עם ריחו ולנצח תזכור אותו מותו היה קרב וכולם ידעו מאותו הרגע סבתי הייתה מתבשמת בבושם הזה על מנת להרגיש אותו קרוב אליה…למשמע הסיפור המההמם הזה שיניתי את דעתי שזה הריח הכי נעים בעולם וכמה זו אהבה טהורה שרגש וריח נמצאים בתוכה
    לגמרי אהבה שלא תלויה בדבר….רק בריח אחד של בושם מיוחד

    מאת: סופי |‏ 23 בדצמבר 2017 | 08:58
  • אני מתגעגעת לריח של סבון "בת אורן" הירוק,
    איתו סבתא שלי הייתה מקלחת אותנו הילדים. אני זוכרת את ההתרגשות שלי כילדה לעשות "אמבטיה" מלאת קצף ולשחק שעות במים, מבלי להשתעמם או להתעייף. מאז בכל פעם שאני נתקלת בסבון הזה אני מוצפת בזיכרונות ילדות, אני יודעת שזה רק סבון, אבל הריח הזה יישאר חרוט בליבי לעד.
    *הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

    מאת: שיר |‏ 23 בדצמבר 2017 | 08:54
  • כשהייתי קטנה יותר והייתי בדרך לבית ספר או חברים, היה לי איזשהו הרגל משונה להריח פרחים או צמחים אחרים שהיו מקשטים גדרות של אנשים או גינות ציבוריות. לפעמים (אני מודה) אפילו הייתי קוטפת איזה פרח או עלה ריחני ונהנת ממנו עד שהייתי מגיעה ליעד. היום, עם כל הלחץ להספיק עוד ועוד משימות בעבודה/משפחה/לימודים אני שוכחת ליהנות גם מהטבע שנמצא בדרך

    מאת: מור |‏ 23 בדצמבר 2017 | 06:47
  • כשהייתי קטנה היתה לנו אבטיה בבית בה היינו עושים את המקלחות שלנו. בימים מיוחדים שהרשו לי ולאחים שלי היינו עושים מסיבת אמבטיה שכוללת מלא מלא קצף ומשחקים, הכי זכור לי מכל הסיטואציה הזאת הסבון הירוק בריח אורנים בו היינו משתמשים על מנת להקציף את המים (כן אני מודה לפעמים היינו מגזימים בכמויות..) אין ספק שהריח הלא שגרתי של הסבון היה חלק גדול מהחוויה!

    מאת: נועה |‏ 23 בדצמבר 2017 | 01:02
  • לריח של הבית של סבא וסבתא שלי, ססבא וסבתא דלי עלו ממרוקו , בשבתות שהיינו באים לישון אצלם הריח של הקוסקוס שסבתי הייתה בוררת בידיים התערבב עם הריח של השטיח שהביאו ממרוקו , שטיח ששמו על ספסל במרפסת קטנה ,היא הייתה יושבת ליד סבי .הוא היה קורא תהילים על הספסל עם הריח של השטיח שהביאו ממרוקו והיא לידו עם הריח של הקוסקוס והבישולים .
    הריח של העבר התערבב עם הריח של ההווה ונוצר ריח חדש, ריח הילדות שלי
    ריח שלא שוכח את מה שהיה ונמהל במה שעתיד להיות

    מאת: איה |‏ 23 בדצמבר 2017 | 00:07
  • הריח שאני הכי מתגעגעת אליו הוא הריח של האוכל שסבתא שלי ז"ל הכינה. למען האמת ובניגוד לסטיגמות על סבתות, היא לא הייתה בשלנית מי יודע מה,. אבל היו לה כמה מאכלים מנצחים – בורשט, סירניקי (מאפי גבינה) וקטלייטקי (קציצות). היא הייתה עובדת עליהם שעות, ואני הייתי חוזרת מבית הספר ומריחה את הריח הטעים בשמחה. כמה שניסיתי, לא הצלחתי לשחזר את הטעם והריח האהוב. האוכל של סבתא ז"ל ביטא את האהבה שלה אלינו, והיום 7 שנים אחרי שהיא נפטרה , זה לחלוטין הריח שאני הכי מתגעגעת אליו.

    מאת: ליטל |‏ 22 בדצמבר 2017 | 23:39
  • אני מתגעגעת לריח של טושים בריח ארטיק לימון, ההתמכרות הראשונה שלי :)

    מאת: אלה |‏ 22 בדצמבר 2017 | 23:20
  • כשהייתי קטנה היה ממתק כימיקלי טהור שנראה כמו ג׳ריקן ורוד ובתוכו אבקה ורודה שנחבאים בה מסטיקים קטנים, משהו מדהים עם ריח פירותי ייחודי ורעיל שרק ילדים יכולים לאהוב! קראו לזה Hubba Bubba bubble jug ולצערי זה ירד מהמדפים בכל העולם וחלק ממני עדין מחפש את זה, 20 שנה אחרי, בכל קיוסק.

    מאת: הדס |‏ 22 בדצמבר 2017 | 23:05
  • אני ממש ממש מתגעגעת לריחות של השפתונים של Lipsmacker שמכרו בארץ בשנות התשעים והפסיקו משום מה… במיוחד לריח של השפתון בריח אבטיח, אני זוכרת שהיו לי כמה בריחות שונים שאמא שלי קנתה עלי וזה היה נורא קשה לא להתגרות לאכול אותם כי הריח היה דלישס :).

    lioreliasi95@gmail.com

    מאת: ליאור אליאסי |‏ 22 בדצמבר 2017 | 22:40
  • אני הכי מתגעגעת לריח של אמא שלי שנפטרה כשהייתי בת 15. הריח הביתי והחום של הגוף שלה. זאת שבזכותה של המורות היו מסניפות אותי מריח של מרכך כביסה שלא נעלם.. עברו כבר 9 שנים שאני מנסה לשמר את הריח שלה.

    מאת: דוריאל בן שמעון |‏ 22 בדצמבר 2017 | 21:12
  • ריח של סבון ירדן

    מאת: מיקה כץ |‏ 22 בדצמבר 2017 | 21:01
  • הריח שאני הכי מתגעגעת אליו מהילדות זה ריח של ימי שישי כשהייתי חוזרת מבית הספר הביתה כדי למצוא בית נקי ומסודר ואת אמא אופה בתנור חלות טריות לכבוד שבת, ערבוב הניחוחות האלה גרם לי לתחושה הכי טובה וכייפית

    מאת: זוהר |‏ 22 בדצמבר 2017 | 20:11
  • כשנכנסנו בילדות לבית של סבא וסבתא שלי בקיץ, היה ריח של תריסים חצי סגורים, שמש שמנסה לחדור, סדינים שהתחממו בשמש לפני שהתריסים הוגפו, ועצי שסק.
    אני מתגעגעת לריח הזה, שעושה חשק לנמנם צהריים בקרירות שבין קירות הבית.

    מאת: עינב |‏ 22 בדצמבר 2017 | 19:11
  • אני מתגעגעת לריח הבישולים של סבתי ז"ל, הבית שלה תמיד היה עם ריח של אטכל משובח וטעים ולא משנה באיזה יום. ריח מנחם, ריח של ביטחון, של בית חם ואוהבריח שנשאר בך לנצח.. ריח של בית ומשפחה!!!

    מאת: רויטל תורגמן |‏ 22 בדצמבר 2017 | 18:38
  • אני מתגעגעת לריח של בושם. מילדותי הרחוקה באלמה אטה , ריח טאלק, מתקתק, שנדף מבקבוקים ריקים של בושם , שהושלכו מחלונות של בית הבראה , כילדות קטנות היינו אוספות ומריחות אותם .מין זיכרון שכזה מעורפל ולא ברור כל כך כמו הריח הנעים שהיה לבקבוקים.
    אולי הבושם יצליח להזכיר את הריח המסוים מאותן שנים רחוקות?!

    מאת: זיווה |‏ 22 בדצמבר 2017 | 17:53
  • ריח של דלק ;-)
    שהייתי קטנה היינו גרים ממש מעל תחנת דלק ובכל יום ראשון בשמונה בערב היתה מגיעה מיכלית למילוי
    והריח דהיה מתפשט באוויר היה אדיר
    הייתי ממש מחכה כבר ליום ראשון הבא

    מאת: אודליה |‏ 22 בדצמבר 2017 | 17:31
  • הריח שאני הכי מתגעגעת מילדות הוא הריח של החופש,הילדות ובעיקר העוגיות והעוגות של המשפחה שעשו לי את השישי

    מאת: מילנה קוחמן |‏ 22 בדצמבר 2017 | 17:24
  • כשהייתי ילדה קטנה אמא שלי עבדה בספרייה בבניין הנמוך שצמוד לכלבו שלום. כל דבר במקום הזה היה קסום בעיניי; הפסיפס היפהפה בכניסה למקום, המעלית המפוקפקת שאף פעם לא נראה שתצליח לסחוב, תיבות הדואר… ואז עולים לספרייה בקומה השביעית, אם אני לא טועה, ונכנסים.
    את הספרייה מעטרים שטיחים מקיר לקיר בצבע כחול אפרפר מעוטרים בריח אבק ועובש, מעברי מדפים עמוסים בספרים עם דפים מצהיבים וכריכות מנויילנות בפלסטיק שקוף שכבר הספיקו לבקר בהמון בתים שונים בתל אביב… והמקום היה הממלכה שלי. הסתובבתי שם בשעות הבוקר המוקדמות בין הספרים. מהחלון בחדר העובדים עלה ריח ים מעל גגות אדומים ורדיו ישן ניגן ברקע.
    הריח של הספרייה הזאת, האבק, העובש, השטיחים מקיר לקיר, הספרים… זה היה מקום חם ונעים שיכולתי להיעלם בתוכו ולחלום. זה ריח הילדות שאני הכי מתגעגעת אליו, ואין ספק שחייבת לחזור לבקר שם for old times sake בהזדמנות 3>

    loligoth@walla.com

    מאת: הדס |‏ 22 בדצמבר 2017 | 16:20
  • שהייתי קטנה היה מול הבית שלי
    פרדס של תפוזים וקלמנטינות
    היינו משחקים שם הרבה
    וכל שבת בבוקר לוקחים שקית ניילון
    עושים טיול בשמש וקוטפים תפוזים וקלמנטינות
    היה שם ריח נדיר
    ריחות שהיום כבר אין
    היום במקום הפרדס הזה עומדים בניינים
    ילדות יפה שילדים לא היו צמודים לסמארטפון

    מאת: ליאת |‏ 22 בדצמבר 2017 | 16:16
  • הכי מתגעגעת לריח של אמא שלי

    מאת: אסתר |‏ 22 בדצמבר 2017 | 15:55
  • וואו שאלת נוסטלגיה….האמת שזה נשמע מוזר, אבל אני הכי מתגעגעת לריח של השיער של אמא שלי, כשהייתה מייבשת אותו עם פן לאחר חפיפה – וכל הבית היה מתמלא בריח הטוב של השיער שהתייבש….היא נפטרה כשהייתי צעירה, וזה זכרון הריח הכי חזק שלי מהילדות

    מאת: ניבי |‏ 22 בדצמבר 2017 | 15:24
  • אני מתגעגעת לריח הפירות של פעם, מנדרינות שכבר אי אפשר למצוא, אריח אבטיח טרי בליל קיץ, ריחות שכבר אינם…

    מאת: מירי |‏ 22 בדצמבר 2017 | 15:08
  • הריח שהכי מזכיר לי את הילדות זה ריח של משמש! מחוץ לחלון של החדר שלי היה פעם עץ משמש

    מאת: נטע כהן |‏ 22 בדצמבר 2017 | 15:06
  • ללא ספק הריח שאני הכי מתגעגעת אליו בילדות הוא הריח של העלייה לסיפון בנמל חיפה.
    ריח קצת מוזר להתגעגע אליו, אני יודעת, בטח כשמדובר בריח חזק של זפת…
    אבל הריח הזה ליווה את כל הילדות שלי.
    אבא שלי ז"ל היה ימאי, כך שכל הילדות שלנו לוותה בלא מעט הפלגות למדינות שונות.
    אני חושבת שיותר מהגעגוע להפלגות, הריח הזה מסמל עבורי בעיקר געגוע לאבי, שההפלגות איתו היו זמן האיכות העיקרי שלנו יחד כמשפחה.

    מאת: בת-אל |‏ 22 בדצמבר 2017 | 14:55
  • הריח שאני הכי מתגעגעת אליו זה הריח של החלות של שישי .אחרי השתחררתי מהצבא את המועדפת שלי עשיתי בגן בקיבוץ , ותמיד הייתי מחכה לימי שישי. משהו באווירה תמיד היה שונה,אחר, קסום יותר .בגלל שכל חיי גדלתי בבית של אופים, בימי שישי הפיקוד על החלות היה שלי. הילדים היו מגיעים בבוקר לגן ודבר ראשון שהם היו עושים זה לקחת כדור בצק,לרדד אותו,לעשות ממנו שבלול ולהכניס אותו לתנור. הריח של החלות היה עוטף את כל הגן ,ריח שאף אחד לא היה יכול להישאר אדיש אליו. ואין דבר שאני יותר מתגעגעת אליו מאשר הריח הזה.

    מאת: זהר פלגי |‏ 22 בדצמבר 2017 | 14:49
  • כשהייתי קטנה הייתה לי ילדות די בודדה, אבל בגלל שההורים שלי עבדו בצהריים סבא וסבתא שלי היו לוקחים אותי אליהם אחרי בית ספר. סבא וסבתא שלי בולגרים ואוכל היה דומיננטי שם. סבתא שלי הייתה מכינה קציצות מ פרסה ובורקסים, אבל מה שהכי אהבתי זו הפסטה שהן היו מכינים ביחד. הם היו פותחים את המכונה על השולחן ועובדים פיזית כדי להכין את הפסטה. הפסטה הייתה במרק, כתוספת, וזו פשוט הייתה הפסטה הטעימה בחיי.
    היום סבא נפטר וסבתא על ערש דווי, אבל את הריח של הפסטה אני מריחה עוד בחדר מדרגות

    מאת: גלי |‏ 22 בדצמבר 2017 | 14:41
  • היי,
    יש לי כמה וכמה ריחות ילדות שאני מתגעגעת אליהם מאוד מאוד. אז נתחיל:
    הריח הראשון הוא של חג סוכות. בגינת הוריי צמחו 2 עצי ערבה וכל סוכות היו מגיעים השכנים הקרובים וגם הרחוקים לקטוף סכך עבור סוכתם. הריח הירוק של הסכך הגזום היה כל כך רענן ופרש שכאשר מגיע חג סוכות אני מחכה לו בגעגוע.
    הריח השני הוא ריח של שוק. בילדותי הייתי מצטרפת לאבי ז״ל לקניות בשוק התקווה. ריח הירקות והפירות הטריים. היתה שם גם מעין מכולת קטנה ובה היה ריח של קטניות ותבלינים עזים. וואוו!!!
    הריח השלישי קשור כמובן לאוכל של אמא בשישי בצהריים. סיר ענק של אורז, לצידו סיר עם מרק מיוחד וקציצות גונדי, שהיו מתחברים לצלחת אחת טעימה בטירוף.
    געגועי ילדות מתוקים.
    שתהיה שבת טובה ומבורכת.

    מאת: יוכי נעמת-לוי |‏ 22 בדצמבר 2017 | 14:40
  • הריח שאני הכי מתגעגעת אליו הוא ריח המכתביות שהיו פעם. היה לי אוסף מכתביות ריחני מטורף
    .עם ריח שלא ניתן להסביר רייח קסום .ריח ילדות.

    מאת: מאיה |‏ 22 בדצמבר 2017 | 14:26
  • וואוו אני ככ חיה ונושמת ריחות, כמעט כל דבר מזכיר לי ריח מהעבר אני גם מסוגלת לבכות מהתרגשות אם אריח משהו נוסטלגי. במיוחד אני מתגעגעת לריח של הכעכים של סבתי האהובה שנפטרה כבר לפני 13 שנים. חיכינו בשקיקה לימי שישי להכנס לבית ולהיות מוצפים בריח המגרה הזה. אני ככ מתגעגעת אליה ולכעכים שלה…

    מאת: שירה |‏ 22 בדצמבר 2017 | 14:12
  • עד גיל 10 גרתי במושב חקלאי בדרום, בתקופה שבה היתה אווירה שיתופית וקהילתית. פעמיים בשנה היה קטיף של תפוזים מהפרדסים בכניסה למושב. החקלאים היו מפזרים בכל משק ערימה ענקית של תפוזים על הדשא – סתם ככה. לא כי הם חייבים, לא כי זה "נהוג". כאקט של רצון טוב. הריח של ההדרים היה מתפשט בכל המושב וזה הריח שהכי מזכיר לי את התקופה הזו, גורם לי להתגעגע לילדות שלי ולתחושה של אנשים טובים סביבי..

    מאת: בר |‏ 22 בדצמבר 2017 | 13:56
  • הריח הבלתי נישכח של סבתא שלי (הייתי בת 4 ) שגילתי רק עכשיו זה לא היה בושם וזה סוג של שפריצר וקוראים לזה מיי קולוניה

    מאת: שרית בר דוד |‏ 22 בדצמבר 2017 | 13:44
  • שאנל פייב

    מאת: עדן גולן |‏ 22 בדצמבר 2017 | 13:37
  • ריח פרחי לילך בחצר של סבא

    מאת: ליאת |‏ 22 בדצמבר 2017 | 13:25
  • הריח שאני הכי מתגעגעת אליו מהילדות זה ללא ספק הריח של הרום שאמא שלי הייתה שמה בעוגת ימי הולדת אצלנו במשפחה. מזכיר לי את הרגעים היפים והתמימים ביותר שחוויתי בחיים!

    מאת: סתיו פרגיאן |‏ 22 בדצמבר 2017 | 13:17
  • בתור ילדה שגדלה בעיר, בכל קיץ הורי היו שולחים אותי לקייטנה בגבעת ברנר, לספוג קצת כפריות.. בכל אופן, בכל בוקר היו מחלקים לנו לחמניה עם שוקו וממרח שוקולד עם גרגירים בעל ריח מאוד מיוחד. עד היום אני מתגעגעת לריח הממרח ולא בטוחה שהוא עדיין מיוצר… קוראים לו קוקו או שוקו אני לא בטוחה אבל תמיד הזיכרון של הריח ישאר אצלי כחוויה מתוקה(:

    מאת: נועה |‏ 22 בדצמבר 2017 | 13:17
  • הריח שאני מתגעגעת אליו מהילדות הוא של הבושם של ג'ניפר לופז J.LO הראשון שלה שיצא עם השרשרת של השם שלה עליו.
    הוא מזכיר לי את תקופת תחילת ההתבגרות שלי, שלעוד חברות שלי היה את הבושם הזה ובעיקר אז ביקשנו מהאמהות שלנו שיקנו לנו כי התלהבנו קודם כל שהוא של ג'ניפר לופז בכבודה ובעצמה.
    כל יציאת שישי שלי ושל חברותי לוותה עם הבושם הנ"ל :)
    פשוט זיכרון מתקתק..

    מאת: אורלי |‏ 22 בדצמבר 2017 | 13:16
  • כשהייתי קטנה הייתה לי חתולה מקסימה שהייתה ממש כמו אחות הינו ישנות יחד ומשחקות והיה לה ריח ממש טוב קצת כמו של גורים. אני מתגעגעת מאוד לריח ובעיקר אליה. אשמח לזכות בתחרות :)

    מאת: ניצן |‏ 22 בדצמבר 2017 | 12:34
  • ריח הבישולים בשישי בצהריים כשנכנסים הביתה . כל הסירים הדגים , העוגות ,התבשלים .
    ריחות של שמחה

    מאת: מאי |‏ 22 בדצמבר 2017 | 12:26
  • הריח שאני הכי מתגעגעת אליו מהילדות הוא של עפרונות שהיו פעם, הם היו מלאים במעיין חודים להחלפה והיה לעפרון עצמו ריח מתוק מתוק של ענבים!! אני זוכרת שקבלתי עפרון כזה באיזו שקית יום הולדת והייתי שומרת עליו כמו על אוצר קטן.

    מאת: חן |‏ 22 בדצמבר 2017 | 12:19
  • טוב אז הבושם לא בשבילי אלה בשביל אמא שלי היא ממש אוהבת אותו.
    היא לא ממש מספרת לי על דברים שהיא מתגעגעת אילהם אבל דבר אחד היא תמיד אומרת
    תמיד ביום שישי בצהריים שאנחנו מסתובבים בקיבוץ ( אנחנו גרים בקיבוץ) היא תמיד אומרת שהריח של הבישולים והאוכל של יום שישי מזכירים לה ריח טוב ומוכר של הבית שלה שעוד הייתה קטנה. (אמא שלי לא מהקיבוץ) היא תמיד מספרת לנו על המאכלים שסבתא שלה היי בבית ביום שישי ועל ההיתנהלות המיוחדת שהייתה בבית

    מאת: גאיה שריג |‏ 22 בדצמבר 2017 | 12:19
  • הריח שאני מתגעגעת אליו ומהווה את תבנית נוף ילדותי הוא ריחו של יום שישי בבית סבתא שמחה שתחייה עד 120.הבית כולו נרעש ונרגש לקראת השבת וריחות של נקיון התערבבו בריחם של מטעמי השבת,חציל שטוגן לצד סיר קציצות ודגים,לחם חם שתפח בתבנית כחייל ממושמע ועוגת שוקולד רום וקוקוס שכבר עשתה דרכה אל קיבותיהם של הנכדים עוד טרם הדלקת נר שבת…

    מאת: קרנית פרץ |‏ 22 בדצמבר 2017 | 12:16
  • אני לגמרי בחורה של ריחות והם חלק בלתי נפרד ממני, תמיד צוחקים עלי שאני רחרחנית, אנשים שאני פוגשת לראשונה אני קודם כל מתמקדת בריח שהם מדיפים וזה אומר לי הרבה.
    אני הכי מתגעגעת לריח הבושם הישן של אמא שלי,
    מגיל מאוד קטן לפני שהייתי הולכת לגן הייתי מתגנבת לחדר הורים, מטפסת על השידה ומשפריצה על עצמי מנה נדיבה להמשך היום:)
    במיוחד זכורה לי הפעם האחרונה שזה קרה היות וניפצתי את הבקבוק היקר שהחליק לי מהיד וכל כך נבהלתי עד שמאז הריח הנעים של הבושם הישן של אימוש הפך לבלתי נסבל מבחינתי. בלתי נסבל ואהוב. ❤️

    מאת: מושקי |‏ 22 בדצמבר 2017 | 12:11
  • בתור מישהי שגדלה בקיבוץ, אני מדברת על 25/26 שנים אחורה, לא אשכח שתמיד היו מקלחים אותנו בגן במקלחת ענקית ומשותפת (רק הבנות.. נראה לי חח) ולעולם לא ייצא לי הריח של השמפו שהיו חופפים לנו איתו, היה לו ריח מיוחד שעד היום אם אני עוברת ליד מישהי או במקום מסויים הריח הזה מזכיר לי נשכחות וגורם לי להזכר בילדות..

    מאת: לי |‏ 22 בדצמבר 2017 | 12:01
  • לריח הכלור בבריכה של המושב. במיוחד בשחייה לילית. שם בילינו מתחילת עונת הרחצה ועד השעה האחרונה שלה
    ריח ילדות שמחה. תמימות.

    מאת: מיכל ליטבק |‏ 22 בדצמבר 2017 | 11:35
  • אני הכי מתגעגעת לריח של הכלור בבריכה במושב. זה היה ריח שונה ממה שיש היום או שהייתי קטנה ולכן הריח לי אחר…זה היה מורגש בכל המושב.עונת הרחצה החלה כולם הריחו וידעו ושם בילינו כל היום כולל בערבים של שחייה לילית. בשחייה לילית הריח היה אפילו טוב יותר. ילדות .תמימות
    כיףף

    מאת: מיכל |‏ 22 בדצמבר 2017 | 11:33
  • הריח שהכי מזכיר לי את הילדות הוא musk oil זה הריח של סבתא שלי שבילדות הייתי מבלה איתה שעות. היא הייתה אישה מיוחדת עם סיפור חיים מטורף ושקט נפשי מעורר השראה. כשהייתי ישנה איתה בצהריים כל המיטה הייתה בריח הזה וזה פשוט היה ממלא אותי. היא חסרה לי מאד. אני לא בטוחה אפילו שזה ריח טוב אבל הוא כל כך מזכיר לי אותה…
    tallabijo@gmail.con
    הגבתי גם באינסטגרם כי חשבתי בהתחלה ששם צריך להגיב.

    מאת: טל גרינבאום |‏ 22 בדצמבר 2017 | 11:29
  • אני הכי מתגעגעת לריח של הבושם שאמא שלי היתה משתמשת בו, אחד מהבשמים של ck שכנראה נעלם מהמדף או ששינו את הרכבו, שתינו לא מצאנו אותו באף חנות מאז, הוא הריח לי כמו נרקיסים

    מאת: צוראל כרסנטי |‏ 22 בדצמבר 2017 | 11:24
  • אני מתגעגעת לריח הנפטלין (נשמע נורא, אני יודעת) שסבתא שלי היתה מניחה בארון, וזה הריח שהכי מתחבר לי איתה ועם סבא שלי. בכל פעם שאני מריחה אותו אני מתמלאה בגעגועים.

    מאת: הילה קרן |‏ 22 בדצמבר 2017 | 11:23
  • הריח שתמיד מזכיר לי את הילדות זה ריח של חורשת אקליפטוס בדרך לסבתא שלי היתה חורשת אקליפטוס ותמיד שהיינו נוסעים אליה הייתי מבקשת מהורי שיפתחו את חלון הרכב ושייסעו לאט והריח הזה עדיין חרוט בזכרוני…

    מאת: סיון |‏ 22 בדצמבר 2017 | 11:19
  • זוכרות כשהיינו ילדות אהבנו ממש את הריחות המתוקים בהגזמה? כמו נניח הבושם של בריטני ספירס! אז אליו אני לא מתגעגעת ודיי שמחה שהתקופה חלפה. אבל הבושם סקסי 212 לנצח יישאר אהוב וזכור לטובה :)

    מאת: אושרה |‏ 22 בדצמבר 2017 | 11:18
  • טוב האמת הכי אני מתגעגעת לריח הבטרקסים של אמא שלי בימי שישי כשהייתי חוזרת מביצ הספר…
    עוד במעלית יכולתי לזהות את הניחוח של הבצק שהייתה מכינה מאפס לבד!
    הדלת נפתחת והמגשים מונחים על הרצפה בצורה כמעט פואטית,כשכל מה שנשאר זה פשוט להניח את הילקוט,להתיישב ישיבה מזרחית לצד מגש ולאכול

    מאת: הגר כהן |‏ 22 בדצמבר 2017 | 11:09
  • אני מתגעגעת לבשם של דבי (דבורה) גיבסון
    Electric youth
    מגיל 11
    שהשכנה שלי שהייתה בגילי אמרה לי שזה ריח של נשים גדולות וערערה לי את הבטחון
    חח

    מאת: רתם חוברה |‏ 22 בדצמבר 2017 | 11:06
  • מתגעגת לבשם של דבי (דבורה) גיבסון
    Electric youth
    מגיל 11
    שהשכנה שלי ערערה אותי ואמרה לי שזה בשם של נשים גדולות
    חח

    מאת: רתם חוברה |‏ 22 בדצמבר 2017 | 11:05
  • ריח של המאפייה ליד הבית שלי.
    אין מה לעשות ריח של פחמימות ושומנים תמיד יותר טוב! עכשיו, גדלתי בבית שטיפח את כל נושא הבריאות, אז לא הסכימו ללכת למאפייה כל יום, אלא רק בימי שישי, וזה מה שהופך את הריח הזה למיוחד!

    מאת: יובל |‏ 22 בדצמבר 2017 | 10:49
  • ישמע מצחיק, אבל ריח של נייר ניגוב ידיים ונייר טואלט (מהסוג הלא איכותי(; )
    יתכן וזה ריח הילדות המועדף עליי בגלל שהוא מזכיר לי (לפחות באופן לא מודע), נשכחות מהגן…
    מודה שלפעמים אני מסניפה מגבות נייר בשירותים ציבוריים מבלי שאף אחד יראה, ומתמוגגת על הזיכרון התחושתי

    מאת: שלומית |‏ 22 בדצמבר 2017 | 10:13
  • הריח שאני הכי מתגעגעת אליו זה המרק של סבתא . אני ואמא שלי היינו גרות איתה והייתי ממש מפונקת ולא היה משהו טעים כמו המרק שועית שסבתא שלי הייתה עושה. לצערי החיים הובילו לזה שנפרדו שהייתי קטנה.

    מאת: אורית |‏ 22 בדצמבר 2017 | 10:04
  • מתגעגעת לריח של המפית בד של האוכל בהפסקת עשר בבית ספר יסודי. מזכיר לי ילדות מאושרת :)

    מאת: מורן |‏ 22 בדצמבר 2017 | 09:18
  • כשהייתי קטנה, בכל בוקר בדרך לבית הספר הייתי עוברת ליד סופר שהיה קרוב לבית הוריי. הייתה בו מאפייה, שהייתה מכינה את העוגיות הכי טעימות שקיימות (עד היום!!), עם הריח הכי טוב שיש- עוגיות שוקולד עם שוקולד צ'יפס או שוקולד לבן עם שוקולד צ'יפס, עוגיות עגולות וגדולות של פעם. גם היום בכל פעם שאני עוברת ליד מאפייה ותיקה שמכינה את העוגיות הנצחיות, הריח החם והמתוק מכריע, ואני לא מתאפקת וקונה כמה לזלול… :)

    מאת: שרון |‏ 22 בדצמבר 2017 | 07:57
  • אני גרה במושב קטנטן בין יערות באזור ירושלים,
    זוכרת את עצמי שם מאז ומתמיד ואין ספק שזו ילדות שמלווה בהרבה גירויים חיצוניים קצת פחות רועשים וצורמים. כשמנמיכים את הווליום, החושים האחרים מתחדדים.
    וכשאין יותר מדי חברים בגילך במושב, אז את יוצאת ומחפשת דרכים יצירתיות להעסיק את עצמך בשישי בצהריים.
    הריח שהכי מייצר לי געגוע וזורק אותי ברגע אחורה הוא שילוב של מים על אספלט, כשהיו שוטפים את האוטו, סיטרואן בצבע כחול ישן, באמצע הכביש ושל הפרחים הקטנים הלבנים של יערת הדבש, שיח שפורח באביב-סתיו ויש לו את הניחוח העדין-חזק הזה שהוא מפיץ למרחקים והוא הכי משכר ומענג שיכול להיות.
    ויוצא מדי פעם היום להיתקל בריחות האלו, אבל בנפרד. וזה פשוט לא אותו הדבר.

    מאת: דקלה |‏ 22 בדצמבר 2017 | 07:19
  • הריח שאני הכי מתגעגעת אליו מהילדות הוא הריח של עץ התאנה בבית של סבא וסבתא שלי, ז"ל.
    סבא וסבתא שלי עלו לארץ בשנות ה50, והיו ממקימי מושב עצם בחבל לכיש.
    היה להם בית עם חצר ענקית ומשק, ולצד הבית עמד עץ תאנה ענק, שהעניק לנו את התאנים הכי גדולות, מתוקות וריחניות בעולם. היינו יכולים כילדים להגיע לבית של סבתא וסבא בעיניים עצומות, ולמצוא אותו רק לפי חוש הריח, בזכות ריח עץ התאנה.
    כילדים, היינו מטפסים על ענפי העץ, כל הנכדים (ממש עד הצמרת!) כדי להשיג את התאנה הכי גדולה ועסיסית שיש. העץ הזה סיפק לנו תאנים טעימות, ריח נפלא וצל בימי הקיץ החמים.
    לימים, סבא וסבתא חלו ונפטרו, הבית נשאר ריק, ועץ התאנים חלה בעצמו ונכרת.
    לעולם לא אשכח את ריח התאנה שבישם את הגינה. כבר ממרחק היינו מריחים את ריח התאנים כשהעץ נתן פרי וזה הקסים את כולנו, זה ריח ילדות שלעולם לא ישוב.
    Talevin94@gmail.com

    מאת: טל |‏ 22 בדצמבר 2017 | 00:39
  • ריח מהילדות שאני מתגעגעת אליו מאוד הוא ריח של בושם. גדלתי כל חיי עם אמא שהיתה עקרת בית. אבל במשך תקופה, יום שלישי בשבוע היה היום השנוא עליי מכל דבר אחר. היא היתה יוצאת ללימודים מוקדם מוקדם בבוקר וחוזרת מאוחר בערב. כל פעם הייתי מחכה לה בציפייה דרוכה שתחזור. ברגע שהייתי שומעת את המפתח נכנס במנעול הדלת הייתי רצה לקראתה. היא היתה נכנסת ומיד מקבלת חיבוק והסנפה. אחרי הרבה שנים גיליתי שהבושם שהייתי מריחה ממנה היה Knowing, של אסתי לאודר. ריח שלעולם יחזיר אותי להיות הילדה הקטנה שמחכה לאמא שלה בסוף יום.

    מאת: נחמה |‏ 21 בדצמבר 2017 | 23:46
  • אני ממש מתגעגעת לריח העוגיות של סבתא שלי היקרה זכרונה לברכה
    עוגיות חמאה מתוקות ומדהימות מצופות בסוכר
    כשהייתי באה לבקר אותה כבר מחדר המדרגות הייתי מריחה את הריח המדהים הזה ומרגישה שאני מרחפת עליו
    ניסיתי לשחזר כל כך הרבה פעמים את המתכון אבל אף פעם לא אצליח לשחזר את הריח שלהן בבית של סבתא שלי
    מתגעגעת אלייך סבתא יקרה שלי

    מאת: נילי |‏ 21 בדצמבר 2017 | 21:41

השאירו תגובה