מתנה בשישי: קרם לילה של דרמולוג'יקה בשווי 588 שקלים
אובר-נייט רטינול של דרמולוג'יקה (צילום: יח"צ)
בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:
קרם אובר-נייט רטינול מבית דרמולוג'יקה בשווי 588 שקלים: טיפול פרא-רפואי בסימני הזדקנות מוקדמים
כל שעליכם לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה:
מהו זיכרון הילדות הראשון שלכם?
*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל
**הזוכה ת/יבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 1/5/16 בשעה 12:00
שווי המתנה: 588 שקלים
ניתן להשיג בנקודות המכירה המורשות של דרמלוג'יקה בפריסה ארצית, במכוני קוסמטיקה, מרכזי בריאות וספא ובמלונות יוקרה בישראל. לבירור נקודות מכירה: 0732102030
***בכתיבת תגובה הנני מאשר\ת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
הזוכה משבוע שעבר ב-500 שקלים למרשה בלרינה היא סיון, שסיפרה לנו איפה היא הכי אוהבת לעשות את החג: "אני נמצאת כרגע בתהליך גיור, ואת החג השנה אני עושה אצל המשפחה המלווה שלי, משפחה מדהימה וחמה שהסכימו ללוות אותי בתהליך והזמינו אותי להרגיש מהו ליל סדר וחג אמיתי בישראל, שיהיה חג שמח!"
הזכרון ילדות הראשון שלי הוא בגיל שלוש שסבתא שלי נפטרה, אמא שלי אמרה לי שסבתא סיפרה לה כשמתים הנשמה עוברת לפרפר ל24 שעות, ושעכשיו זה מה שקרה לסבתא, בדיוק באותו רגע הופיע פרפר ענקי בצבע לבן וידעתי שזאת היא,סבתא אהובה שלי, לימים הכנתי את עבודת הגמר שלי באומנות על הנושא-פרפרים ונשמות. nofar9221@gmail.com
מאת: אורח | 1 במאי 2016 | 12:31הזיכרון שלי הוא מגיל 3 :) לפני פורים,קיבלנו עיתון ובו מצולמות תחפושות.
אמא שלי לקחה אותי לרופא כי השתעלתי,ואני הבאתי איתי את העיתון.
אמא:"עומר,למה העיתון?"
אני:"הבאתי לד"ר שפירא שיבחר לו תחפושת"…
נכנסים לרופא והוא שואל אותי איזה תחפושת אני רוצה?-אני:"ספיידרמן" :)
הרופא:"את לא רוצה מלכת אסתר?"-אני:"לא"
הרופא:"טוב אז אני רוצה מלכת אסתר!"
אני לוחשת לאמא שלי:"איזה חמוד ד"ר שפירא!אני אוהבת אותו!אפשר לנשק לו את הרגל?!" חחחח
זה בין הזכרונות המעטים שאני זוכרת מהגיל הזה וכל פעם שאני נזכרת זה מעלה לי חיוך…למזלי אמא שלי כתבה הכל ביומן התינוק.
מאת: עומר | 1 במאי 2016 | 11:01noa21041999g@gmail.com
הכינו ממחטות -סיפור מרגש:
מאת: מיטל | 1 במאי 2016 | 00:02כשהיתי בת 5 אבי זומן למילואים למשך 3 שבועות.
אני זוכרת שבתקופה זו חששתי ופחדתי, שאלתי את אמי המון שאלות תמימות על הצבא, על חיילים ואם אבא יחזור או שהוא נשאר בצבא לכל החיים.
עד שיום אחד ,בעודי משחקת עם חבריי בגן אבי נכנס במדים , הילד שהיה לצידי צעק "היי! הנה חייל"
אני הסתובבתי זיהיתי את אבי ,רצתי אליו ( בעודו בוכה כמו ילדה בת חמש:) ) הוא הרים אותי וחיבק אותי חזק , ואני צעקתי הוא החייל שלי!
אני זוכרת את הרגע הזה כאחד הרגעים המרגשים בחיי. וללא כל ספק זיכרון הילדות אשר חקוק בזיכרוני הכי חזק .
מייל : meitalg@bezeqint.net
זכרון ילדות ראשון
מאת: נופר ס | 30 באפריל 2016 | 22:24הייתי בת שלוש אולי ארבע, פעם ראשונה בלונה פארק עם דוד מאיר. שהוא הדוד המטייל, תמיד מפנק
בטיול. עלינו על הגלגל הענק אחרי תור ארוך…אך אבוי, איך שהגענו למעלה ל"פסגה", נתקענו והיה קור מקפיא, אני זוכרת שדוד שלי הביא לי את הגקט עור שלו, והיינו שם לפחות שעה, מאז אני לא עליתי לגלגל ההוא שוב.
זיכרון הילדות הראשון שלי הוא מיום העצמאות הראשון שלי בארץ, בגיל שש. נסענו כל המשפחה, עולים חדשים מארגנטינה, בקושי דוברי עברית, לתל אביב, כדי לראות את המטס של יום העצמאות. התרגשנו כל כך לראות את המוני האנשים, את החיילים והמטוסים של הצבא שלנו, כולם מחייכים ושמחים ביום העצמאות. הרגשנו גאווה ענקית. הרגשנו שייכים. הרגשנו ישראלים.
מאת: סנדרה | 30 באפריל 2016 | 20:05Hagazalim@gmail.com
זיכרון ילדות….ביני לבין אחי הפרש של שנה וחודש. כשהייתי בת 4 ואחי בן 5, ניסה אחי לצבוע את עיניי עם טושים לצביעה, כדי שיהיו כחולות כמו הבובה שלו… מזלי שהוריי היו בסביבה??
מאת: דנה | 30 באפריל 2016 | 10:23Dana21270@gmail.com
זיכרון הילדות הראשון שלי הוא שאני מתחת למים ומסתכלת סביב ולמעלה וכל מה שאני רואה זה מים מסביב וקצף של מים מעליי. התחושה היא תחושה של שקט מוחלט מעורב בפחד גדול. שנים לאחר מכן כאשר שאלתי את הוריי גילינו כי בעצם מדובר בסיטואציה קצרה בה סירת הגומי שאבי השיט אותי בה בסחנה התהפכה ואני ביליתי מתחת למים מספר שניות. אבל… וזו הנקודה שהדהימה את כולם!!! אני הייתי בת 11 חודשים כאשר זה קרה!!!!! כן כן זיכרון הילדות הראשון שלי הוא מגיל 11 חודשים!!!!!!
מאת: טלי | 30 באפריל 2016 | 09:22כשהייתי בת 3 המשפחה שלי חזרה לארץ אחרי שנתיים של רילוקיישן בארצות הברית. אימי היקרה רשמה אותי במהירות לגן רשות כשהמילה היחידה שאני יודעת להגיד בעברית היא גרביים. הזיכרון ילדות הברור הראשון שיש לי הוא כשאני מנסה להסביר לגננת שלי באנגלית שאני צריכה נעלי בית והיא פשוט לא מצליחה להבין אותי. הרגש הראשון בחיי – יאוש.
מאת: שני | 30 באפריל 2016 | 08:49shaniagadi95@gmail.com
הזיכרון הילדות הראשון שלי הוא בגיל 4 . זו הייתה תקופה שהיינו מקבלים במתנות הרבה מאוד שוקולד אך אימי אף פעם לא הייתה נותנת לי לגעת בשוקולד . בכיתי, צרחתי, הרבצתי , השתוללתי ועדיין לא קיבלתי את השוקולד. אז אני זוכרת שתמיד בלילות הייתי קמה , הולכת למקרר וחותכת לי קוביית שוקולד . ככה במשך כמה ימים עד שנגמר השוקולד . יום אחד שבאתי לקחת את הקוביה האחרונה אימי תפסה אותי וכעסה עליי מאוד – מנסה אפילו לא להיזכר איך היא כעסה . ומאז למדתי שנוגעים בדברים רק ברשות ??
מאת: ליהיא | 30 באפריל 2016 | 08:30- אני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
leehemali@gmail.com
זיכרון הילדות שלי מגיל 6. סבא שלי היה מאושפז בבית חולים והסכימו לקחת אותי אליו רק פעם אחת, היינו מאוד קשורים. הוא עשה לי שלום עם היד שהלכתי והרגשתי שזו הפעם האחרונה שאפגוש בו.. ואכן כך קרה כרבע שעה לאחר מכן הוא נפטר.
מאת: דנה | 30 באפריל 2016 | 07:09dandosh17@gmail.com
זיכרון הילדות שלי היה לפני 50 שנה ,אחותי שיותר גדולה ממני בשנה וחצי נותנת לי יד ולוקחת אותי לגן,אז לא היה ממה לפחד
מאת: miraarad19 | 30 באפריל 2016 | 06:25זכרון הילדות הראשון שלי: כילדה עם תלתלים, זוכרת שבגן אחת הילדות אמרה לי שאפשר להחביא בשיער שלי מדבקות וכשהגעתי הביתה, התחלתי לאט לאט להחביא בשיער שלי כל מיני דברים זעירים, עד שבמקלחת אמא שלי נאלצה להוציא לי מחק ולהסביר לי ששיער ראשי אינו מקלט לחפצים
מאת: רוני גרינברג | 30 באפריל 2016 | 03:00Ronigrinberg@hotmail.com
זיכרון ילדות שיש לי…
מאת: Noya cohen | 30 באפריל 2016 | 00:11אני חושבת שאני אבחר בחופשה שאני והמשפחה שלי נפשנו בבולגריה , בורגס.
זו הייתה אחת החופשות הכייפיות ביותר, בתור אחת שביקרה בברבה מקומות בעולם. מאוד נהנתי הייתה שם אווירה כייפית כזו זההחופש ומזג האווירהיה מושלם. אחלה אנשים אווירה ואוכל!@noyaco733@gmail.com
מאז ומתמיד זכרתי בבירור את עצמי לבושה בשמלת שבת לבנה על גבעה מלאת פרחים צהובים.. לא היה לי ברור מאיפה הזכרון לקוח אבל זה הרגיש לי מיוחד!
מאת: מיכל | 29 באפריל 2016 | 22:23לפני כשבוע אחותי העלתה תמונה של הגבעה. מסתבר שמדובר בגבעה שהיתה ליד הבית שלי ושל סבי, בית אותו עזבנו כשהייתי בגיל חמש. היה לי מרגש לדעת שזהו זיכרון אמיתי שחלקתי עם משפחתי..
Ytmichal@gmail.com
מיכל שואף
זיכרון הילדות הראשון שלי הוא מגיל חמש, ביום הראשון של כיתה א.. היה לי שיער ג'ינג'י מתולתל קצר, והיו כמה ילדים ששאלו, תוך שהם צוחקים עליי, אם אני בן או בת. הזיכרון כל כך עמוק כי אני זוכרת ששמתי פס ועניתי בכזה ביטחון מבלי להיעלב..ועד היום אני מרגישה תותחית :)
Shaneraviv@gmail.com
מאת: שני | 29 באפריל 2016 | 21:47זכרון הילדות הראשון שלי הוא מגיל 3, מוקדם מאד. שיחקתי בגן ליד הבית שלנו עם אבא ובובת הארנב שלי. היה חורף והרבה שלג מסביב. במקום עברו צוענים ואחד הילדים התחבר איתי ושיחקנו יחד. כשהוא הלך התברר שהוא גנב לי את בובת הארנב שלי. לא היה גבול לאומללות שלי.
מאת: איתנה | 29 באפריל 2016 | 20:22המייל שלי: eytana75@gmail.com
כשהייתי בת 4 לערך, עזבנו מהקיבוץ לעיר. ביום של המעבר היתה רעידת אדמה. זוכרת שהייתי למטה, בגן שעשועים, במקום חדש ולא ידעתי מה לעשות, אז כמובן שהתחלתי לבכות. ניגשה אליי ילדה , לבדוק מה שלומי והפכנו לחברות הכי טובות עד סיום היסודי. אז עברנו דירה שוב ומאז לא ראיתי אותה……. עדיין תוהה מה איתה לפעמים, 32 שנה אחרי המפגש בגן השעשועים…..
מאת: גלית | 29 באפריל 2016 | 19:49Voititz@gmail.com
זיכרון הילדות הראשון שלי הוא שסבתי כועסת על סבי שלכלך את הבית לאחר הניקיון והוא בתגובה גורר אותה לריקוד צמוד בכל רחבי הבית ??
מאת: inbar.mannis | 29 באפריל 2016 | 19:18זיכרון הילדות שלי היה בגיל 7… יום הולדת לאחת הבנות בכיתה .. המסיבה נערכה בבית שלה והוזמנו כל בנות הכיתה… כולן הגיעו עם שמלות נפוחות.. או כמו שקראנו להן אז "שמלה מסתובבת" ורק לי לא היתה שמלה כזו כי להורים לא היו אז אמצעים לרכוש לי המון בגדים… ומאוד מאוד הרגשתי פגועה ויוצאת דופן ולא "אחת מכולן"… אבל בכל זאת שמחתי בשביל החברה… וחגגתי איתה……….
מאת: אירית נגר | 29 באפריל 2016 | 18:30כשפרצה מלחמת המפרץ הייתי בת שנתיים. באופן מעט מצער, זהו זכרון הילדות הראשון שלי. אני זוכרת את כל בני המשפחה מתכנסים בחדר השינה של הוריי ואת אבא שלי אוטם את החלונות והדלת עם מסקנטייפ חום (שרק במדינה כמו שלנו יכול להיקרא מסקנטייפ מלחמה). אני לא זוכרת מה הרגשתי אבל בטוחה שהרגע הזה לווה בחרדה, אחרת לא היה לי זכרון מגיל כלכך מוקדם. מאז עברו מים רבים בנהר. היו מלחמות אחרות, אויבים נוספו, חלקם הפכו לידידים, אבל בכל קבוצת גיל ילדים נחשפו למחלמות/אובדן/פיגועים. היום אני נשואה, מתכננת להקים משפחה ממש בקרוב ולא פעם עולות בי המחשבות על העולם אליו אני בוחרת להביא ילדים ומה יהיו הרגעים שיעצבו את זהותם של ילדיי. אני אוהבת את ישראל, לברוח זו לא אופציה. אני יודעת שאצטרך ללמד אותם אהבת ישראל מהי, כי כל מה הוא נסבל כשיש לך למה.
מאת: reutmo012 | 29 באפריל 2016 | 18:25המייל שלי – reutmo012@gmail.com
ריח של תה נענע. כל ערב אצל סבא היו מתכנסות כל האחיות (דודות שלי) לתה נענע, סריגה, פדיקור… חוויה נשית אולטימטיבית
מאת: אורח | 29 באפריל 2016 | 16:15Simmoran@gmail.com
הזכרון הילדות הראשון שלי היה בערך כשהיתי בת 4 , והיתי חייה אז עוד ברוסיה לפני שעלינו לארץ. וכל בוקר באופן קבוע כשהיתי מתעוררת היתי רצה לחלון ישר כדאי לראות אם ירד שלג , ואני זוכרת שתקופה שלמה היתי רצה ולא היתי רואה שלג ועד שבוקר אחד רצתי וראיתי את כל האדמה והבתים מכוסים בשלגג וכל כך שמחתי וקוויתי לזה ואז יצאנו כולם ביחד לשחק בשלג , שמחה תמימה ופשוטה.
מאת: סיון | 29 באפריל 2016 | 15:47Sivanz2510@gmail.com
מי זכתה בשבוע שעבר?
מאת: אורח | 29 באפריל 2016 | 15:19זכרון ילדות ראשון שלי שנולד לי אח והוריי הביאו אותו הביתה לראשונה בהיותי בת4
מאת: אורח | 29 באפריל 2016 | 15:00זיכרון הילדות שלי הוא שהייתי יושבת לשחק בברביות שלי. הייתי אוהבת להלביש אותן בכל מיני בגדים ולערוך להן מסיבו בבית הברביות שהיה לי
מאת: inbal_d88 | 29 באפריל 2016 | 13:16זכרון הילדות הראשון שלי הוא נסיעה עם סבא וסבתא שלי לאילת. כשהייתי קטנה היינו נוסעים כל שנה לאילת ושוכנים במלון שם במשך שבוע. הנסיעה הראשונה היא הזכורה לי ביותר בגלל שאני זוכרת שסבא שלי נכנס למים ואז התקרבה אליו שיירת דולפינים והוא שחה איתם!
מאת: מישל רוסק | 29 באפריל 2016 | 11:37mishelrusaktv@gmail.com
זכרון הילדות הראשון שלי הוא מגיל 6. אני מטיילת עם אמי ביפו העתיקה ואמי קונה לי גלידה.
מאת: Aviva Cohen | 29 באפריל 2016 | 11:05זכרון הילדות הראשון שלי הוא בגיל 6. אני מטיילת עם אמי ביפו העתיקה ואמי קונה לי גלידה. המייל שלי: avpo18@gmail.com
מאת: אביבה כהן | 29 באפריל 2016 | 11:01זיכרון הילדות הראשון שלי הוא מגיל שנתיים. רכבות ומטוסים, עוד רכבות ועוד מטוסים. היום שבו החלטנו לעלות לארץ או יותר נכון לברוח לארץ. הרגע הזה כשההורים שלי הבינו שאין יותר מקום ליהודים בברית המועצות והתחלנו במסע עליה לישראל. רגע אחרי מלחמת המפרץ. מסע שאז, בזמנו לקח 5 ימים והרגיש כמו נצח! אני זוכרת נסיעות של ימים של ברכבות, עד שהגענו לשדה התעופה ועלינו על המטוס שלקח אותנו לישראל. מיותר לציין שכל המשפחה עלתה אחרינו לכאן :) miadyadyuk@gmail.com
מאת: מיה | 29 באפריל 2016 | 10:19