מתנה בשישי: 500 שקלים לליאת הר נוף

ספרו לנו את מי הייתם מזמינים לשולחן החג האולטימטיבי שלכם, ואולי תזכו ב-500 שקלים לקניות אצל המעצבת ליאת הר נוף

מאת  | ‏ 10 ספטמבר 2015
ליאת הר נוף (צילום: יח"צ)

ליאת הר נוף (צילום: יח"צ)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF:

השבוע: 500 שקלים לרכישה אצל המעצבת ליאת נר נוף

כל שעליכם לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה:

את מי הייתם מזמינים לשולחן החג האולטימטיבי שלכם?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל 

**הזוכה ת/יבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 15\09\13 בשעה 12:00

שווי המתנה: 500 שקלים
ניתן להשיג בחנויות המעצבת: בזל 33, תל אביב; תל גיבורים 5, תל אביב וכן בחנויות בוטיק נבחרות. פרטים נוספים באתר המעצבת 

***בכתיבת תגובה הנני מאשר\ת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר בנעליים של יונייטד ניוד בשווי 1,090 שקלים היא נטע, שסיפרה לנו לאיזה עשור הייתה רוצה לחזור:
"אם הייתי יכולה, הייתי רוצה לחזור לשנות השבעים, איפהשהו באמצע שלהם, ואם להיות יותר ספציפית אז לניו יורק, לבית של סבא וסבתא שלי, בימים בהם אמא שלי ארזה את המזוודה שלה לפני שעזבה אחרי בחיר לבה, אבא שלי, לישראל. אם הייתי חוזרת לאותם ימים אולי הייתי מצליחה לשכנע אותה שלא לחלק לכולם את האוברולים הצמודים המהממים שלה מהג׳ינס והקטיפה. הייתי מתחננת שתשמור את מכנסי הפאדלון המושלמים, ואת חצאיות המשבצות בצבעים הורסים, את כל השמלות הפרחוניות והחולצות הרקומות. הייתי מכריחה אותה להשאיר את הכובעים, השרשראות כובעי הצמר, החליפות המרהיבות של דיור, עם ג׳קטים צמודי מותן וחצאיות העיפרון והחגורות, שהיא ויתרה עליהם כי חשבה שלא יהיה לה מה לעשות איתם בארץ, כי חם, או כי לא יהיה לה לאן ללכת איתם. אולי הייתי מסבירה לה כמה מתסכל זה לגלות שכל שמלה או חולצה שאני קונה היא מייד שולפת תמונה ואומרת במבטא כבד, סוויטי, לוק, היה לי בדיוק לייק דאט"

השאירו תגובה

 

  • אני הייתי מזמינה לערב החג את סבא שלי ז"ל,אף פעם לא ראיתי אותו,לא הכרתי אותו ,רק שמעתי סיפורים. שמעתי שהוא היה בן אדם מדהים אבל לא זכיתי להכיר אותו.
    hofitbnyf@Walla.com

    מאת: חופית |‏ 13 בספטמבר 2015 | 12:04
  • בא לי על ארוחת חג משעשעת במיוחד השנה ולכן אני מקווה שמלכת אנגליה תזרום עם ההזמנה שלי: אני שלעיתים נדירות נוהגת להשתמש בסכין ומזלג בארוחות , שנוהגת לאכול את ה"פולקע" עם הידיים, לאכול את המרק ישירות מהקערה כשאני מחזיקה אותה בשני הידיים אשב אל מול מלכת הגינונים ואצטרך להוריד מרפקים מהשולחן, להשתמש בסכו"ם מיוחד לכל שלב של הארוחה ועוד כל מיני דברים די הזויים שיעשו לי בארוחה חיים ממש לא קלים… אז נשאר לי רק לקוות שמלכת אנגליה לא תעזוב את הארוחה באמצע כי ממש השקעתי בקינוחים…

    Bimba1208@walla.com

    מאת: שוש |‏ 13 בספטמבר 2015 | 10:58
  • שלושה קומיקאים גדולים-צ'רלי צ'אפלין, מרסל מרסו ויוסף שילוח- כל אחד כוכב ענק בדורו, בתחומו ובדרכו הייחודית והכל כך מצחיקה. הייתי מזמינה את שלושתם לארוחת חג חלומית בה אני אקבל קצת מההליכה של צ'רלי צ'פלין, אנהל שיחה ללא מילים עם ביפ, הליצן הנצחי של מרסל מרסו ואוכל בין המנות המקובלות גם כריך עם עגבניה, על לחם שחור וממרח ירוק להצמחת שערות, עם פארוק הפרסי הסימפטי שהוא כמובן יוסף שילוח האגדי. כדי לערוך ארוחת חג שכזאת, אאלץ על הדרך לחזור בזמן, או לעבור לעולם הבא, ככה זה עם אנשים שהם אגדה, לי נותר רק לחלום…

    האימייל שלי:
    Candyone@walla.com

    מאת: סיגלית |‏ 13 בספטמבר 2015 | 09:30
  • מאז שאני מכירה את עצמי, אני אוהבת לבשל. בשלל צבעים , סוגים וריחות- הבישול תמיד היה לי דרך מפלט מריצות החיים בעבודה, בבית ובחיים.החלום שלי מילדות היה ונותר ללמוד בישול, וללמוד מהטובים ביותר. ולכן, אשמח להזמין לשולחן החג את השף ג'יימי אוליבר ("השף העירום") ואשמח אף יותר אם הוא יכין לנו אותה… :) עם כל מנות הפתיחה המהוללות שלו והקינוחים המפתים… ואם אפשר אז אמממ בעירום כמובן :)

    מייל taltal2602@walla.com

    מאת: מורן |‏ 13 בספטמבר 2015 | 07:59
  • מעלה את התגובה בשנית עם המייל המתוקן הפעם :-)

    חייבת להתחיל בווידוי… כשהתחלתי לחשוב על דמות אחת בלבד שאני אבחר בה לשולחן החג איתי לא חשבתי ישר על אמא שלי. חשבתי על מנהיגים דגולים, על אנשים שאני מעריצה, מתחום האומנות, מתחום האופנה, מהקולנוע, מהתחום האתגרי, הפילוסופי ועוד… ומה לא עוד… ואז זה היכה בי. אני מכוונת תמיד כ"כ רחוק עד שלפעמים אני שוכחת את מה שיש פה ליד, הכי זמין ובעצם, הכי חשוב. זה מדהים אותי לפעמים לגלות את הפער בין מדרג הדברים החשובים בחיים לחלוקת הזמן וההשקעה. וכמובן שתמיד יש תירוצים…. אז לשאלתכם- אמא !

    Sav1919@walla.com

    מאת: לירי |‏ 13 בספטמבר 2015 | 07:47
  • חייבת להתחיל בווידוי… כשהתחלתי לחשוב על דמות אחת בלבד שאני אבחר בה לשולחן החג איתי לא חשבתי ישר על אמא שלי. חשבתי על מנהיגים דגולים, על אנשים שאני מעריצה, מתחום האומנות, מתחום האופנה, מהקולנוע, מהתחום האתגרי, הפילוסופי ועוד… ומה לא עוד… ואז זה היכה בי. אני מכוונת תמיד כ"כ רחוק עד שלפעמים אני שוכחת את מה שיש פה ליד, הכי זמין ובעצם, הכי חשוב. זה מדהים אותי לפעמים לגלות את הפער בין מדרג הדברים החשובים בחיים לחלוקת הזמן וההשקעה. וכמובן שתמיד יש תירוצים…. אז לשאלתכם- אמא !

    Sav1919@walla.con

    מאת: לירי |‏ 13 בספטמבר 2015 | 07:40
  • לשולחן החג הייתי מזמינה את חנהל'ה. חנהל'ה היתה שכנה שלי וגם החברה הכי טובה שלי. עשינו הכל ביחד, הלכנו לאותו גן, שיחקנו באותם משחקים וגם אהבנו את אותו ילד. יום אחד, בכיתה ג', הגיעה משאית גדולה ושני בחורים העמיסו את הארון של חנהל'ה, השידה, המיטה וכל הצעצועים. חנהל'ה ניגשה אלי. לא רציתי לספר לך שלא תהיי עצובה, אמרה. אנחנו עוברים דירה למקום רחוק. היא הושיטה לי קופסה קטנה: זה כדי שתזכרי אותי. פתחתי. בקופסה היה צמיד מושקע מחרוזי פימו שחנהל'ה הכינה בחוג לאומנות. עברו 30 שנה. איפה חנהל'ה היום, אני לא יודעת. אבל בכל פעם שאני מתגעגעת, אני עונדת את הצמיד ונזכרת…

    tirtsa27@walla.com

    מאת: תרצה צימרינג |‏ 13 בספטמבר 2015 | 03:21
  • לשולחן החג שלי הייתי מזמינה משפחה של פליטים מסוריה, למרות השוני הגדול שקיים ביננו אי אפשר שלא להזדעזע ממה שהם עוברים ומהיחס שהם מקבלים. לאף אדם לא מגיע לעבור את הזוועות שעברו בארצם ובנסיון הנואש להגיע לארצות שבהם יהיו מוגנים. כל מה שהם עושים הוא במטרה לחיות חיים טובים יותר ללא חשש של סכנה אמיתית לחייהם, וזו הזכות הטבעית והבסיסית ביותר של כל אדם. אני הייתי רוצה שידעו שיש אנשים בצד שלהם ומאחלים להם חיים טובים, ולא חוששים להעניק להם ולו ערב אחד שבו ירגישו חלק ממשפחה גדולה, מקבלת, מוגנת ומחבקת. inbar.leshem@gmail.com

    מאת: ענבר |‏ 12 בספטמבר 2015 | 21:22
  • לשולחן החג השנה, הייתי מזמינה את סבתא שלי, סבתא בצעירותה, את אותה נערה שמעולם לא היכרתי.
    היא ודאי היתה מגיעה עם אחת מחליפות השאנל שלה, או שמלה שנתפרה במיוחד אצל מעצב עילית בבולגריה, עם נעליים מעור אמיתי שסבא שלי קנה לה בסכום שערורייתי, כי על נעליים לא חוסכים…
    היא הייתה מאופרת ושיער אסוף בקפידה מתוח ומשוח כצו האופנה.
    היא היתה פותחת את התיק שסוגר לו מוזהב, ושולפת משם קופסא מהודרת ובה נחות להן סיגריות תוצרת חוץ, מושכת אחת ומטביעה בה חותם של אודם בצבע יין.
    סבא היה מוזג לה כוס ראשונה ונושק לה לשנה טובה.
    סבא וסבתא כבר לא איתי בשולחן החג, אך הם בליבי כל השנה.
    Hiligeva@gmail.com

    מאת: הילי |‏ 11 בספטמבר 2015 | 17:59
  • הייתי מזמינה את הנסיכה קייט מידלטון. קודם כל כי יש לה טעם משובח , והבחירות האופנתיות שלה תמיד קולעות למראה נסיכותי ומכובד, ועם זאת קליל ובלתי מתאמץ . היתי שמחה לקבל ממנה כמה עצות על סטייל :] . וגם בגלל שהיא נראית לי בן אדם מקסים בפני עצמו , והיה מעניין אותי לשמוע ממנה איך זה להיות נסיכה אמיתית ..:] halev12856@gmail.com

    מאת: רותי |‏ 11 בספטמבר 2015 | 15:46
  • הייתי מזמינה לארוחת החג את הרמב"מ. אני חושבת שכולנו היינו לומדים הרבה ממנו על החג עצמו, על המנהגים שהיו נהוגים לפני 800 שנה ומה מהם נשאר עד היום. מלבד היותו גדול בתורה הוא היה גם רופא, שופט, מודד קרקעות, אדריכל ובקיצור איש אשכולות (מה שאי אפשר להגיד על כמעט אף "גדול בתורה" שחי כיום, וחבל מאוד שכך).
    בברכת חג שמח,
    reutkeidar@gmail.com

    מאת: רעות הרצוג קידר |‏ 11 בספטמבר 2015 | 15:41
  • שלום,
    הייתי מזמינה לערב חג אדם שנמצא בסבבית העבודה שלי, הוא עובד כמנקה בבית חולים, יצא לי לדבר איתו לא מעט פעמים והוא בגיל 40+, כבר אין לו הורים ואין לו משפחה, הוא לא בקשר טוב עם האחים שלו.
    הוא מגיע כל יום לעבוד בניקיון בבית החולים ב6 בבוקר ומנקה בחוץ בחום הלוהט ועושה זאת עם חיוך על הפנים, תמיד מוכן לעזור ואף מציע עזרה.
    עצוב לי לראות אותו ככה לבד הולך הלוך חזור ומטאטא את העלים ופסולת שאנשים זורקים או יושב לנוח מתחת לעץ.
    לא מזמן הוא סיפר לי שאנשי תחנת המונית שצמודה לבית חולים שפכו דלי מים מלוכלכים מעבר לגדר בזמן שהוא עמד שם וכל פעם זורקים לו הערות וצוחקים עליו, הרגשתי ממש רע בשבילו.
    האמת עכשיו אחרי שנתקלתי בכתבה שלכם חשבתי באמת לשאול אותו אם הוא ירצה להגיע אלינו לחג, אני באמת אשמח לארח אותו, אני חושבת שהוא אדם מיוחד וטוב לב, באמת עצוב לי לראות אותו לבד, הוא מספר לי מידי פעם כמה שהוא לא אוהב את יום שבת כי יושב עם עצמו לבד בבית וחסרה לו העבודה בעוד אני מתלוננת כמה הייתי רוצה שיגיע כבר סוף השבוע כדי שאוכל לנוח. זה מראה לי כמה לפעמים אנחנו לא שלמים ולא מעריכים את מה שיש לו וזה מפתיע כמה אדם כל כך צנוע ופשוט יכול לגרום לך להעריך את עצמך ואת זה שיש לך עבודה ומשפחה.

    שיהיה חג שמח לכולם
    עדי addiech@gmail.com

    מאת: עדי |‏ 11 בספטמבר 2015 | 14:29
  • האורח האולטימטיבי שלי לשולחן החג הוא ניק
    בתור אחת עם בעיה ברגל הרבה פחות משמעותית – אבל לפעמים זה עדיין קשה
    ולראות אנשים כמו ניק שמלאים מוטיבציה וחיים ועושים דברים בחיים ושוברים שיאים חדשים כל שאולי אנשים אחרים לא היו עושים, ועושים זאת עם חיוך והכי חשוב להם זה גם לחזק אחרים
    אז השנה הייתי מאוד שמחה שהוא יהיה בשולחן שלי ( דרך אגה הוא גם הספיק להתחתן ולהביא ילד :)

    https://www.youtube.com/watch?v=kag6buhHeXo

    מאת: אורית סבן |‏ 11 בספטמבר 2015 | 12:12
  • הייתי מזמינה את מי שהיתה החברה הכי טובה שלי. היינו חברות מהילדות עד שהיה ריב מטופש. אחריו השלמנו כביכול, אבל הקשר לא חזר להיות אותו דבר ולאט לאט התנתקנו לצערי. הייתי רוצה שלקראת השנה החדשה גם הקשר יתחדש ונחזור להיות קרובות כמו פעם.
    nemmoosh@walla.com

    מאת: nemmoosh |‏ 11 בספטמבר 2015 | 11:29